אלה תולדות יעקב
21. אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה. אחר שהתיישב יוסף ביעקב, והשמש, ז"א, הזדווג עם הלבנה, הנוקבא, אז התחיל יוסף להוליד תולדות. כי אותו הנהר, שנמשך ויוצא מעדן, יסוד, יוסף, הוא העושה תולדות, משום שמימיו אינם נפסקים לעולם.
נשמות ישראל נולדות מזיווג זו"ן. אבל אין ז"א מוליד נשמות מטרם שעולה ומלביש לאו"א, שזיווגם אינו נפסק לעולמים, שאז משיג יסוד דגדלות, המכונה יוסף. שאז מתיישב יוסף, יסוד דגדלות, ביעקב, ז"א. אז מתחיל יוסף להוליד תולדות, ולא מקודם לכן.
22. השמש, ז"א, אע"פ שהתחבר בלבנה, בנוקבא, לעשות פירות ולהוציא תולדות לעולם, עושה פירות רק מדרגת צדיק, יסוד, יוסף, שהוא גם המדרגה של יעקב. ומשום זה כתוב, אלה תולדות יעקב יוסף.
המדרגה האחרונה של ז"א, המכונה צדיק או יסוד, היא הנושאת את המסך, שעליו מכה אור העליון, וז"א עולה ומלביש אותו. שבדרך זה נאצלות כל הקומות והמדרגות.
23. אלה תולדות יעקב יוסף. כל מי שהיה מסתכל בצורת יוסף, היה אומר שזוהי צורתו של יעקב. בכל בני יעקב לא כתוב, אלה תולדות יעקב ראובן, או שמעון. רק ביוסף, כתוב, אלה תולדות יעקב יוסף, משום שצורתו הייתה דומה לצורת אביו.
כמו שיעקב, שהוא ת"ת, קו אמצעי, המכריע בין ב' הקווים שמחזה ולמעלה, שהם חו"ג, כן יוסף, שהוא יסוד, קו אמצעי, ומכריע בין שני הקווים שמחזה ולמטה, בין נו"ה. הרי צורתם שווה, ששניהם צורת קו אמצעי ומכריע בין הקצוות.
24. בן שבע עשרה שנה. הקב"ה רמז לו, שבעת שנאבד יוסף, היה בן 17 שנה. וכל אלו הימים שנשארו, אחר שהיה בן 17 שנה, שלא ראה את יוסף, היה בוכה על אלו 17 שנה. וכמו שהיה בוכה עליהן, נתן לו הקב"ה 17 שנה אחרות, שחי בארץ מצרים, בשמחה, בכבוד ובכל השלמות. בנו יוסף היה מלך, וכל בניו היו לפניו. אלו 17 שנה היו נחשבות לו חיים. וע"כ משמיענו הכתוב, כי בן 17 היה יוסף כאשר נאבד ממנו.
היסוד, יוסף, מכונה 17 שנה. מטעם שיש בו לחם משנה, אור החכמה ואור החסדים, שהוא תכלית השלמות. והנה אור החכמה שבו מרומז במספר שבע, להיותו מאיר רק מלמטה למעלה באור הנוקבא, הנקראת שביעי, וחסרה ג"ר דג"ר. ואור החסדים שבו מרומז במספר עשרה, להיותו מאיר מלמעלה למטה, וע"כ המספר שלם.
וזה שהקב"ה רמז לו, שבעת שנאבד יוסף, היה בן 17 שנה, ששיעור שלמות מדרגתו של יוסף, 17 שנה, הכולל כל השלמות, הן חכמה והן חסדים. וכל אלו הימים שנשארו, אחר שהיה בן 17 שנה, שלא ראה את יוסף, היה בוכה על אלו 17 שנה, על מדרגתו הגדולה של יוסף, שנאבדה ממנו.
וכמו שהיה בוכה עליהן, נתן לו הקב"ה 17 שנה אחרות, אחר שמצא שוב את יוסף במצרים. אלו 17 שנה היו נחשבות לו חיים, כי אור החכמה נבחן לאור חיה. וכיוון ש-17 שנים כולל גם חכמה, ע"כ ייחשבו לו חיים. משא"כ בשעה שנאבד יוסף, שהיה לו אז אור חסדים בלי חכמה, לא נחשבו לו לחיים, וכן בטרם שנולד יוסף.