אם לא בריתי יומם ולילה – ב'

388. בִּדְבַר ה' שמיים נעשו וברוח פיו כל צבאם. שמיים, הם שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, שנעשו בדבר שמיים עליונים שמחזה ולמעלה דז"א, שנעשו ברוח המוציא קול, עד שמגיע לאותו הנהר, הנמשך ויוצא, שמימיו אינם נפסקים לעולם.

שמיים ז"א, שמחזה ולמעלה נבחן לשמיים עליונים, ומחזה ולמטה לשמיים תחתונים. ונודע, שמחזה ולמטה אין לו תיקון במקומו, אלא צריך שיעלה וייכלל בזיווג שמחזה ולמעלה, הנקרא שמיים עליונים.

שמיים תחתונים, מחזה ולמטה דז"א, נעשו בדבר שמיים עליונים. וכשז"א בקטנות נקרא רוח, ובגדלות נקרא קול. ונאמר, שנעשו ברוח המוציא קול. שהרוח דז"א השיג מוחין דגדלות. וזו גדלות א'. ואח"כ משיג גדלות ב' מאו"א. ולכן נאמר, עד שמגיע לאותו הנהר הנמשך ויוצא, או"א, שזיווגם לא נפסק לעולמים.

וברוח פיו כל צבאם. חל על כל התחתונים, שלמטה מזו"ן דאצילות, שעומדים רק באור הרוח, שלא השיג קול, זכר, כלומר שמקבלים חסדים מכוסים מזכר. כי חסדים מכוסים מיוחסים לזכר, וחכמה מיוחסת לנקבה. וכיוון שכל התחתונים צריכים חכמה, ע"כ נחשב להם חסדים מכוסים לו"ק בחוסר ג"ר.

כלומר, שבזו"ן עצמם המוחין הם בשקל הקודש, שחכמה וחסדים מאירים בשווה. וזה רק מחזה ולמטה דז"א. אבל כל הצבאות שלמטה מזו"ן דאצילות, העומדים בבי"ע, מקבלים מחכמה רק רוח. כלומר, הארה שמלמטה למעלה, שנאמר, וזו שירדה, עלתה. ורק החסדים יורדים עליהם, שנאמר, וזו שעלתה, יורדת.

389. משקה הָרים מֵעליותיו, מִפרי מעשיך תשֹבע הארץ. מי הוא מעליותיו? הרים הם חג"ת דזו"ן שמחזה ולמעלה. ומשקה אותם מעליותיו, שהם או"א עילאין, שמקבלים מהם אוירא דכיא, חסדים מכוסים. מפרי מעשיך תשֹבע הארץ, הוא אותו הנהר, הנמשך ויוצא למטה מחזה דז"א, שמשפיע שם הארת חכמה, שבה שֹביעה גמורה. וע"כ כתוב, תשבע הארץ, הנוקבא, שלמטה מחזה דז"א. וכמ"ש, אשר זרעוֹ בו. כלומר, זרע ו' בו.