יש כעס ויש כעס

[אית רוגזא ואית רוגזא]

109. ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות. זהו שמעון ולוי, שהם היו אחים, משום שבאו מצד הדין הקשה. ומשום זה הכעס שלהם הוא כעס של רציחה בעולם.

110. יש כעס, שמבורך מלמעלה ומלמטה, ונקרא ברוך, כמ"ש, ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ. כי אע"פ שאברהם עשה מלחמה והרג אנשים, מ"מ כתוב עליו במעשה זה, ברוך אברם, משום שקידש שם שמיים בזה. ויש כעס שהוא מקולל למעלה ולמטה, ונקרא ארור, כמ"ש, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה.

111. על זה יש שני הרים, כמ"ש, ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. שהם כנגד אלו שתי המדרגות, ברוך וארור. וע"כ גם שני ההרים נקראים ארור וברוך. ושמעון ולוי הם מצד דין הקשה. ומצד דין הקשה והחזק יוצא הכעס שקולל, הנקרא ארור.

112. מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים, אחד שהתברך ואחד שקולל, אחד ברוך ואחד ארור. כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים. אחד מבורך, ואחד שקולל, למעלה ולמטה. זה נפרד לצד שלו, וזה נפרד לצד שלו. זה דירתו בארץ הקודש, וזה דירתו בהר שעיר, כמ"ש, איש יודע ציד איש שדה. זה מקומו במקום מדבר וחורבן ושממה, וזה יושב אוהלים.

113. ומשום זה שתי מדרגות הן, ברוך וארור. מזו יוצאות כל הברכות שבעולם שלמעלה ושלמטה, וכל טוב, וכל הארה, וכל גאולה, וכל הצלה. ומזו יוצאות כל הקללות, וכל החורבה, וכל הדם, וכל השממה, וכל הרע, וכל הטומאות שבעולם.

114. אין אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם המוות, ורוח הטומאה שורה על גוף. משום שהנשמה הקדושה הסתלקה ויצאה מהאדם, שורה רוח הטומאה על הגוף ההוא, והוא נטמא.

115. וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת הזוהמה. וידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשארת עליהם. וע"כ לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם. עד שרוחץ אותם. וכשנוטל ידיו כראוי, אז מתקדש ונקרא קדוש.

116. איך צריכים להתקדש בנטילת ידיים? צריכים שיהיה כלי אחד מלמטה, וכלי אחד מלמעלה, כדי שיתקדש מהכלי שלמעלה. וכלי שלמטה יושב בזוהמה, שטומאה בו. וזהו כלי לקבל הטומאה, מי הרחיצה. וזהו שלמעלה, הוא כלי להתקדש ממנו, שממנו שופכים המים על הידיים.

זהו שלמעלה ברוך, וזהו שלמטה ארור. ולא צריכים לשפוך אלו המים של הזוהמה בבית, כדי שלא יתקרב אליהם אדם, כי בהם מתאספים הרוחות המזיקים, והאדם יכול לקבל נזק מאלו מים הטמאים.

117. האדם, טרם שקידש ידיו בבוקר, נקרא טמא. כיוון שקידש ידיו, נקרא טהור. ומשום זה, לא ייטול ידיו אלא מיד שנטהר מקודם. שכבר נטל ידיו, נקרא טהור. וזה שעוד לא נטל ידיו, נקרא טמא.

118. משום זה כלי אחד למעלה וכלי אחד למטה, זה קדוש וזה טמא. ומאלו המים אסור לעשות בהם דבר, אלא צריכים לשפוך אותם במקום שבני אדם לא יעברו עליהם. ולא ילין אותם בבית. כי כיוון שנשפכו על הארץ, רוח הטומאה נמצא שם, ויכול להזיק. ואם חפר להם מורָד מתחת הארץ שלא ייראו, טוב הוא.

119. ולא ייתן אותם לנשים מכשפות, שיכולות להזיק עימהם בני אדם, משום שהם המים הַמְאָרְרים. והקב"ה רצה לטהר את ישראל, ושיהיו קדושים, כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים וטִהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם.

יש ב' בחינות דין:

א. הנעשה מכוח עליית המלכות לבינה, שאז נופלות ממנה אותיות אל"ה דאלקים, ונשארת משום זה בו"ק בלי ראש.

ב. הדינים הנמשכים מקו שמאל, כל עוד שלא נכלל בקו ימין, שהם הדינים של נקודת השורוק.

ונאמר, שיש כעס, שמבורך מלמעלה ומלמטה. כעס, דין. והם הדינים דבחינה א', הבאים מכוח עליית המלכות לבינה. ודינים הללו הם מבורכים למעלה בבינה ולמטה בזו"ן, כי לולא הדינים הללו לא היו מוחין לזו"ן ולתחתונים.

ונקרא ברוך, כי הוא מקור כל הברכות שבעולם, המוחין וכל מיני הארות, ובבינה עצמה. כמ"ש, ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ. כי ב' הקווים ימין ושמאל הם מבינה, ע"כ נקראים ברוך אצל אברהם, קו ימין. שבדינים הללו היכה המלכים. אבל כשהדינים ההם נמשכים לזו"ן, אינם נקראים ברוך, אלא מבורך.

ויש כעס שהוא מקולל למעלה ולמטה. הדינים שבבחינה ב' נמשכים משליטת קו השמאל, שאינו נכלל בימין, והוא קולל במיתה, הנמשך מנחש הקדמוני, בעניין, לא זכה הרי רע. שאם אינו זוכה, שממשיך מקו שמאל מלמעלה למטה, שזה היה החטא דעצה"ד, אז מתגלה הנקודה דמנעולא, מלכות דצ"א במסך דבחינה ד', שאינה ראויה לקבל אורות החיים. וע"כ האדם מת עם התגלותה, כמ"ש, ביום אֲכוֹלך ממנו, כשתמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, מות תמות.

כי תתגלה נקודת המלכות של מדה"ד שבצ"א, וכל אורות החיים יסתלקו. הרי שכעס זה, הדינים של הארת השמאל, קוללו בקללת נחש הקדמוני, שכתוב עליו, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה, שסופו מיתה.

ועל בחינה זו, שהייתה ג"כ בשמעון ובלוי, כתוב, ארור אפם כי עָז. ע"כ יש בכעס שלהם רציחה, הריגת אנשי שכם, כי הוא הכעס שקולל, המביא מיתה.

מצד דין הקשה יוצא הכעס לשני צדדים, אחד שהתברך ואחד שקולל, אחד ברוך ואחד ארור. כעין זה מצד יצחק יצאו שני בנים. אחד מבורך, ואחד שקולל, למעלה ולמטה. יצחק, קו שמאל דז"א, ששליטתו בפני עצמו בלי ימין, הוא דין קשה. וממנו יצאו שני בנים, ב' בחינות דינים:

א. בחינה א', יעקב, אבל מתוך שאינו בחינת בינה, כמו אברהם, אינו נקרא ברוך, אלא מבורך. כי הוא קו אמצעי דז"א.

ב. בחינה ב', עשיו.

והנה בלילה, כשהאדם ישן, יש בו ג"כ הדין דבחינה ב', הכעס שקולל. כי הלילה הוא שליטת קו שמאל. שע"כ מסתלקים אז האורות. וע"כ מסתלקת נשמתו של אדם. אמנם הסתלקות האורות הללו אינה מיתה ממש, כמו בגילוי נקודת המלכות דצ"א, אלא נבחן לשינה.

ועכ"ז יש בו ג"כ בחינת התכללות ממיתה. והוא מכוח הקללה דעצה"ד, אשר שליטת השמאל תגלה אותה נקודה הממיתה לאדם. וע"כ יש בה ג"כ אחד משישים ממיתה.

לכן אין אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם המוות, ורוח הטומאה שורה על גוף. משום שהנשמה הקדושה הסתלקה ויצאה מהאדם, מכוח שליטת השמאל בלי ימין. שורה רוח הטומאה על הגוף ההוא, טומאת נחש הקדמוני שסופו מיתה, והוא נטמא. וכשהנשמה חוזרת אל הגוף, מסתלקת הזוהמה. וידיו של האדם, זוהמת הטומאה נשארת עליהם.

ידיים של אדם, כלים של הג"ר. חג"ת הנעשים בעת גדלות לחב"ד. ועם ביאת הנשמה בבוקר, מתקבל רק ו"ק אל הגוף, ולא ג"ר. וע"כ נבחן שהידיים עוד לא נטהרו מזוהמתם שקיבלו בלילה. וכשנוטל ידיו, שהמשיך הג"ר, מתקדש ונקרא קדוש. כי מוחין דג"ר נמשכים מאו"א, הנקראים קדושים. וע"כ נקרא גם האדם קדוש, כמ"ש, שאו ידיכם קודש ובָרכו את ה'.

טהרה. שלמות הכלים, שמקודם כשהייתה המלכות כלולה בבינה, היה כוח הצמצום שבמלכות מעורב בכל הכלים של הבינה, ולא הייתה ראויה משום זה לג"ר. ואח"כ, כשע"י הארה עליונה שלמה, מורידה הבינה את כוח הצמצום הזה למקומו, ואותיות אל"ה חוזרות אליה, נבחן שהכלים שלה נטהרו מכוח הצמצום וראויים לג"ר.

קדושה. המוחין שמקבלת מאו"א עילאין שנקרא קודש.

והורדת המלכות מהבינה למקומה, ע"י הארה עליונה מן ע"ב ס"ג דא"ק, שצ"ב לא נוהג שם, וע"כ הארתו בכל מקום שבאה, מורידה משם כוח המלכות והצמצום מהבינה למלכות. כן אחר שנשלמו ונטהרו הכלים דבינה, הנה השפע שלה שלם. ובכל מקום שהשפע שלה בא, מוריד כוח הצמצום מהכלים דבינה אשר שם, והם נעשים ג"ר.

הכלי העליון. בינה, אשר הכלים שלה כבר נטהרו מכוח הצמצום של המלכות, שהתערבה בה.

המים. השפע השלם שבבינה זו הטהורה.

הידיים. כלים דחג"ת, שצריכים להיטהר מכוח הצמצום וזוהמת הנחש, שקיבלו בלילה בעת שינה.

כלי התחתון. המלכות הבלתי נמתקת בבינה, השבויה בקליפות דבי"ע.

ע"י המים מהכלי העליון, שהם שפע מהכלים הטהורים של בינה, הנשפכים על הידיים, כלים דחג"ת, יורד משם כוח הצמצום של המלכות שהתערב בהם, אל המלכות הבלתי נמתקת, הכלי התחתון.

ונמצא כל כוח הצמצום והדינים יורדים לכלי התחתון והכלים דחג"ת של האדם, הידיים, מטוהרים עתה מכל כוח הצמצום ומהדין ומהטומאה, ומקבלים מוחין שלמים דג"ר, הנקראים קדושה. והכלים דחג"ת נעשים לחב"ד.

לכן נאמר, וזהו כלי לקבל הטומאה, מי הרחיצה. וזהו שלמעלה, הוא כלי להתקדש ממנו, שממנו שופכים המים על הידיים. כי כוח הורדת המלכות מבינה בא מכלי עליון, שע"י זה מקבלים החג"ת מוחין, הנקראים קדושה. ומקום ירידת המלכות וכוחות הצמצום והדין והטומאה, הוא הכלי התחתון.

כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים, השפע השלם, הבא מכלים טהורים, שכוח הצמצום כבר הורד מהם. שבכל מקום בואו, מוריד כוח הצמצום מכלים דבינה אשר שם, והם נטהרים. כמ"ש, וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם.