קול ודיבור

276. כשעולה הדיבור, בתחילת התהוות הדיבור באדם, על כנפי הריאה, הוא נעשה שם קול. כמ"ש, כי עוף השמיים יוליך את הקול. וכן, קול ה' על המים. משום שעולה מצד המים, ימין, מוח, ששם עולה בכנפי הריאה. קול ה' חוצב להבות אש, מצד הלב, שמאל, אש. כשהקול יוצא מהפה, ממלכות, הוא נקרא דיבור.

277. כנגד שתי כנפי הריאה, שני חצאי הריאה, שפותחות כנפיה לקבל את הקול, כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, כך השפתיים הן שתיים, שלוקחות את הדיבור ומעיפות אותו למעלה.

278. כעין חמש כנפי ריאה, חמישה פיצולים שבשני החצאים שבה, כולן פתוחות בלי סִרכה, כדי לקבל הקול הזה, כך צריך להיות חמישה תיקונים שבפה, כולם פתוחים בלי סרכה. ויוצאות האותיות: אחה"ע בגרון, בומ"ף בשפתיים, גיכ"ק בחֵך, דטלנ"ת בלשון, זסשר"ץ בשיניים.

279. והדיבור יהיה בחמש מוצָאות הפה, בלי סרכה ועיכוב כלל. כמ"ש, ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת, אשר רבקה היא התפילה, דיבור. ומשום זה למדנו, אִם שְׁגוּרָה תפילתי בפי, יודע אני שמקובלת. ואם יש סרכה, ויוצאת בעיכוב, יודע אני שתפילתי מטורפת, משום שיש סרכה בריאה, שהיא טרֵפה.

280. קול, זה שמע ישראל, הייחוד של שש מילים של שמע ישראל, ייחוד ז"א, הנקרא קול. שבו כתוב, ואשמע את קול כנפיהם. והוי"ה, ז"א, קול, כשיוצא לקבל השכינה בתפילה בלחש, שהיא דיבור, המלכות הנקראת דיבור, שבו כתוב, אדנ"י שפתיי תפתח. כל רמ"ח (248) האיברים, רמ"ח אורות דחסד דז"א, כנפיהם, המלכות שבכל איבר, פתוחות כולן ברמ"ח מילים, שבארבע פרשות של ק"ש, שבהם יורד הקול.

כי פרשה ראשונה, שמע ישראל עם בשכמל"ו, שיש בהן י"ב (12) מילים. פרשה שנייה, ואהבתָ, שיש בה מ"ב (42) מילים. פרשה שלישית, והיה אם שָׁמוֹע, שיש בה קכ"ב (122) מילים. פרשה רביעית, ציצית, שיש בה ס"ט (69) מילים. הן ביחד רמ"ה (245) מילים. ועם שלוש מילים, ה' אלקיכם אמת, שאומר החזן בקול רם, הן רמ"ח מילים. והיחיד צריך להוסיף שלוש מילים, אל מלך נאמן, כדי להשלים רמ"ח.

281. וכשהקול יורד לקבל השכינה בתפילת העמידה, כמה ציפורים מצפצפות אליו, שהם רמ"ח אורות של השכינה, שהיא הדיבור. וע"כ מצפצפות כולן בכמה מיני ניגון, על איברי הגוף, שהם רמ"ח אורות דז"א, ענפי האילן. ועל כל הכנפיים שבכל איבר, על המלכות שבכל איבר, הנקרא כנף. ששם משכן הציפור, אדנ"י, המלכות. כי רמ"ח אורות דמלכות שוכנים על הכנף, שיש בכל אור ברמ"ח אורות דז"א. כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעליון.

כי בכל ענף דז"א, נמצאת המלכות פתוחה לבעלה. שזהו, אדנ"י שפתיי תפתח, שזה פתח לז"א בתפילת העמידה. שאין איבר מרמ"ח האיברים של השכינה, שאינו פתוח לקבל את ז"א. ומשום זה נקראת השכינה שׂיחת מלאכי השרת, משום שהיא דיבור וצפצוף עופות, הנשמות השורות באיברים של השכינה. והיא שיחת דקלים, ענפי האילן, איברי ז"א, כנפיים שבכל ענף, ששם שורה אדנ"י, דיבור.

כל פרצוף מחולק לימין ושמאל, רמ"ח איברים, כלים דחסדים בימין, ושס"ה (365) גידים, כלים דאורות דשמאל, הארת חכמה, בשמאל. ז"א נקרא קול, עיקרו הארת החסדים, וע"כ הייחוד שלו בק"ש הוא ברמ"ח מילים להשפעת החסדים. ואח"כ בתפילת העמידה הוא מתייחד עם המלכות, הנקראת דיבור, שעיקרה הארת החכמה.

וכשהמלכות מקבלת החסדים מז"א בתפילת העמידה, היא מקבלת בכלים של חסדים שלה, ברמ"ח איברים של השכינה. והייחוד של קול ודיבור, הוא הייחוד של חסדים וחכמה, הדומים לקול ודיבור. כי כמו שאין דיבור בלי קול, כן אין מציאות הארת החכמה בלי חסדים. כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי התלבשות החסדים. וע"כ השכינה צמאה לקבל החסדים מז"א, כדי שיתגלה הדיבור שלה, החכמה.

וקול, זה שמע ישראל. כי הייחוד של שמע ישראל הוא בשביל ז"א, שימשיך החסדים ברמ"ח איברים שלו, בכלים דחסדים, כדי להשפיע אל השכינה אח"כ, כשיוצא לקבל השכינה בתפילה בלחש, בתפילת העמידה. ששם הוא מקבל אותה ומשפיע לה החסדים.

כל בחינה שבעליון משפיעה לבחינה שכנגדה בתחתון. כי אע"פ שאנו אומרים שרמ"ח איברים דז"א מקבלים ומשפיעים החסדים, הכוונה למלכות שבכל איבר דז"א, שיש לה יחס עם המלכות הכוללת.

כל רמ"ח האיברים, כנפיהם פתוחות כולן ברמ"ח מילים. כנפיהם, המלכויות שבכל איבר דז"א, הן המקבלות החסדים ומשפיעות אל רמ"ח איברי המלכות. וכשהקול יורד לקבל השכינה בתפילת העמידה, כמה ציפורים מצפצפות אליו, שהם רמ"ח איברי המלכות, הנקראת ציפור. ועל כל הכנפיים שבכל איבר, על המלכות שבכל איבר, ששם משכן הציפור.

כלומר שרמ"ח איברי הציפור הנקראים רמ"ח ציפורים, שוכנים על רמ"ח כנפיים שברמ"ח איברי ז"א, ומקבלים מהם החסדים. באופן, שכל איבר מהמלכות, מקבל מהבחינה שכנגדו במלכות שבכל איבר דז"א.

282. כשיורד הוי"ה אל אדנ"י, בכל איבר, שכל איבר מהוי"ה, ז"א, משפיע אל איבר שכנגדו במלכות, אדנ"י, אז כתוב בהם, בעומדם תְרַפֶּינה כנפיהן. בעומדם, מרמז על הייחוד של תפילת העמידה. שאז הכנפיים, איברי המלכות, שקטות. וזהו חשמל, אותיות חיות אש חשות ממללות. חיות אש, לעיתים חשות לעיתים ממללות. כשהדיבור יוצא מפי הקב"ה, חשות. וכשאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה, ממללות.

בעת שמתייחדים קול ודיבור, ז"א ומלכות, הצירוף יאהדונה"י, בתפילת העמידה, הן חשות. ובזמן שפניהם, ז"א, וכנפיהם, מלכות, פרודות, אשר הוי"ה בפירוד מאדנ"י, אז הוי"ה נמצא בד' פנים של החיות, שכולם פתוחים. וכנגדו כנפי החיות, אדנ"י ודיבור, ממללות, לבקש מזון מז"א. אדנ"י, מלכות, נמצאת בכנפי החיות. וכולם פתוחים לקבל מהחיות.

כשז"א ומלכות, קול ודיבור, בזיווג, בתפילת העמידה, אז עיקר השליטה לז"א, חסדים, והדיבור, הארת חכמה ואדנ"י, אע"פ שמאירה ג"כ, עכ"ז נבחנת לדיבור בחשאי, בלי שליטה. ובעת שאין זיווג, אז ניכרת שליטת המלכות, דיבור, והארת החכמה.

283. החיות, שביצירה, שואגות בקול, ז"א, הנקרא הוי"ה. והן כולן בימין, בחסדים. אופנים בעשיה, בשמאל, מצפצפים בדיבור, ממלכות, הנקראת אדנ"י.

בשְׂרפים בבריאה, מתחברים קול ודיבור, ז"א ומלכות, באמצע, ושני השמות הוי"ה אדנ"י מתלבשים בהם בייחוד אחד, ומשולבים זה בזה, יאהדונה"י. בהם כתוב, ועוף יעופף. וכן, ויָעָף אליי אחד מן השרפים, מט"ט. וכתוב בהם, כי עוף השמיים יוליך את הקול, מצד הוי"ה, שמלובש במט"ט. ובעל כנפיים יגיד דבר, שמצד אדנ"י, המלובש במט"ט.

והשרפים שש כנפיים לאחד. מצד אות ו' המלובשת בהם, קו אמצעי, הכולל ימין ושמאל, שבו חג"ת נה"י. והוא כולל שש מילים של הייחוד של שמע ישראל. כמ"ש, בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף.

284. מהמילה ואֵרֶא, עד המילים כמראה אדם, נחשב לתיקון אחד, ששם ד' הקליפות, שבתוכן ד' החיות. מט"ט, כלפי החיות הוא רקיע שעל ראשי החיות והמנהיג אותם. וכלפי המלכות הוא כיסא. וכל אלו הם תיקון ראשון.

והתיקון השני הוא, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. שאדם, פירושו רשימו של ספר התורה, המלכות, רשימו דז"א, הנקרא ספר התורה. והיא כמ"ש, כתפארת אדם לָשֶבת בית. שהמלכות כתפארת אדם עם כ' הדמיון, ולא תפארת עצמו. אף כאן שכתוב, כמראה אדם, עם כ' הדמיון, סובב על המלכות, אשר מט"ט הוא כיסא אליה.