בכל מקום שהתווספו אותיות הוא לגירעון

[בכל אתר דאתוון אתוספן איהו לגריעותא]

699. ואת המשכן תעשה עשר יריעות. המספר עשר, משום שתיקון המשכן, המלכות, בעשרה. כתוב עשר, חסר ה', ולא עשרה. והוא ע"ס בלי השכינה, שהשכינה מקיפה עליהם מלמעלה. כי אינה באה בחשבון העשר, כמ"ש, עומד על שני עשר בָּקָר, כיוון שכתוב עשר, אין השכינה בחשבון שני עשר, שהרי היא עומדת עליהם מלמעלה, כמ"ש, והים עליהם מלמעלה. השכינה, הנקראת ים. ובאלו המקומות הרומזים על מה שחסר מהם מלמעלה, הרי השכינה יתרה על אותו החשבון, שהיא אינה בחשבון.

700. לס"א נותנים הוספה יתרה על החשבון, והיא נגרעת במניין, כגון עַשְׁתי עשר (11), שהאות ע' הנוספת על חשבון שתי עשר, גורעת החשבון מי"ב לי"א. שמורה על מה שחסר להם מלמעלה, שהע' הנוספת היא עין הרע. ובכל מקום שהתווספו אותיות, הוא לגירעון. כגון, שהוסיף י' לאמנון כדי לגרוע כבודו, כמ"ש, האֲמינוֹן אחיךְ. ובצד הקדושה גורע אות. והוא תוספת, שגורע הע' מן עשתי עשרה, ונעשה מחשבון י"א חשבון י"ב.

701. עוטה אור כשַׂלְמה נוטה שמיים כיריעה. כשברא הקב"ה את העולם, התעטף באור הראשון שבמעשה בראשית, וברא בו השמיים.

702. אור וחושך לא היו יחד. כי אור מקו ימין וחושך מקו שמאל. מה עשה הקב"ה, בינה? שיתף אותם ביחד וברא מהם שמיים, ז"א. כי ז"א קו האמצעי, הכולל ומכריע ב' הקווים, ימין ושמאל, אש ומים. שמיים אותיות אש ומים, ששיתף אותם יחד ועשה שלום ביניהם.

703. וכשנכללו יחד אש ומים ופשט אותם כיריעה, כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה, ועשה מהם אות ו' של השם הוי"ה, ז"א, זו נקראת יריעה או יריעות. כי מאות ו' התפשט אור למלכות, ונעשה יריעות, כמ"ש, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, ע"ס שלה.