וישַׁלַח את העורב
134. מה בין מלכי יהודה למלכי ישראל? שלח הקב"ה את דוד, וגירש אותו ממלכותו, ומיד שב בתשובה לפני הקב"ה. ואין לתמוה על זה, ואפילו מנשה מלך יהודה, שהיה רשע, מיד שב בתשובה לפני הקב"ה, ולקח אומנות אבותיו, ושב למלכותו.
135. וזהו שבא הכתוב להורות, וישַׁלַח את העורב, זה דוד, שהיה קורא תמיד כעורב, ושלח אותו הקב"ה ממלכותו, והוציא אותו מביתו. וכתוב בו, וייצא יָצוֹא ושוֹב, וכתוב, ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי. היה יוצא ושב בתשובה, ומתוודה על חטאותיו, ומבקש רחמים עליהם, וידע כי חטאותיו עשו לו, שנשלח ממלכותו וגורש.
136. ובכל דבר שהחֵטא גרם במלכותו או בישראל, היה תולה הדבר בו, והיה יודע שהוא היה הגורם. כתוב, עד יְבוֹשֶׁת המים, שהשיבו לו, לא עליך הדבר, אלא, כמ"ש, אֶל שאוּל ואל בית הדמים.
137. כתוב, ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד את פני ה', שסבר שהוא עצמו היה הגורם. אמר לו הקב"ה, לא עליך זו אלא על שאול. עד יבושת המים, היה תולה הכול בעצמו, ומיד היה שב בתשובה. ואז לא היה צריך לחזור בתשובה, שהדבר לא בא בגללו. כמ"ש, וייצא יצוא ושוב עד יבושת המים, שלא היה הדבר תלוי בו.
138. רצה הקב"ה לנסות את ישראל, ושלח אותם לבבל. כמ"ש, וישַׁלַח את היונה מאיתו, זו כנ"י. כתוב בה, ולא מצאה היונה מָנוח לכף רגלה. שמלך בבל הכביד העול שלה, ברעב ובצמא ובהריגת צדיקים הַרבה. ומשום כובד העול שלה, ותָשָׁב אליו אל התיבה, וחזרה בתשובה וקיבל אותה.
139. חטאה כנ"י כבתחילה, וַיוֹסֶף לְהַגלות אותם, כמ"ש, וַיוסֶף שַׁלַח את היונה מן התיבה, בגלות אחרת של יוון. שבגלות יוון החשיך פניהם של ישראל כשולי קדרה.
140. מרוב צערם ודוחקם, כתוב בו, ותבוא אליו היונה לעת ערב. לעת ערב, שלא הייתה מאירה להם שעת הרווחה, כמו שנעשה להם בתחילה, ונהרגו צדיקים, ונחשך היום, והעריב להם השמש, ולא יכלו לעמוד מפני הדוחק הגדול שהיה עליהם. כמ"ש, אוי לנו כי פנה היום, כי יינָטו צִלְלי עָרֶב.
כי פנה היום, אלו הם הצדיקים המאירים כשמש. כי יינטו צללי ערב, שנשארו כעוללות בָּציר, שאין איש מחשיב אותן. וזהו, לעת ערב. ולא בזמן שהצדיקים מאירים להם כשמש.
141. והנה עלה זית טָרָף בפיה. לולא שהעיר הקב"ה רוח הכוהנים, שהיו מדליקים נרות בשמן זית, אזי אבדה פלֵטת יהודה מהעולם. ובכל פעם שָׁבה בתשובה והתקבלה. חוץ מגלות רביעית, שעדיין לא שבה, והכול תלוי בתשובה.
142. אין בכל פעם, שלא עיכב הקב"ה גזר הדין של כנ"י, שבע שמיטות ושבע יובלות, שתחזור בתשובה. כמ"ש, ויִיָחֶל עוד שבעת ימים אחרים.