יהי אור – ב'

332. ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. כתוב, אור זָרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה. הקב"ה ראה וצפה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד. ואיזהו היסוד, שהעולם עומד עליו? הוא הצדיק, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. וזהו היסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו, והוא נקרא אור, כמ"ש, אור זרוע לצדיק. ועוד, ממה שכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. כי טוב, סובב על צדיק.

333. אור זה, אור המלאכים שבעולם היצירה, הוא שנברא תחילה, קודם כל העולם. האם לא נבראו תחילה השמיים והארץ? הרי כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. אלא מה שכתוב עד המילים, יהי אור, הוא סיפור דברים. ואילו, יהי, אור המלאכים, הוא הראשון, ומכאן התחילו כל הנבראים.

334. זה אור הכיסא ממש, אור עולם הבריאה, שנקרא כיסא הכבוד. ומאור זה נבראו כל הנבראים, וממנו נבראו השמיים. וכיסא נברא בתחילה, כמ"ש, כיסא כָבוד מָרום מראשון.

335. אור המלאכים נברא בתחילה, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. הבדלה נתן הקב"ה בין אור המלאכים ובין החושך, שהוא העוה"ז. והשמיים הם המבדילים בין העוה"ז ובין אור המלאכים, והם המבדילים בינתיים, בין האור ובין החושך.

336. נתן הקב"ה ממשלה למלאכים על השמיים, על עולם יצירה, והשמיים על הארץ, עולם עשיה. וכולם נתלים בכיסאו, עולם הבריאה, להורות, כי גבוה מעל גבוה שומר.

337. יהי אור. הרואה כוכבים במסילותם חייב לברך, ברוך המסדר את הכוכבים ברקיע. ראה כוכב אחד, אינו מברך, שניים מברך. מתי מברך? כשכבר לילה, מברכים, ברוך המעריב ערבים.

אלו הכוכבים שרואה, הם כוכבים דקים, שאינם נראים ביום, מחמת פחד חיות השדה, מברכים, שומר עמו לעד. ולפיכך תיקנו עד"ז, להתפלל על שמירה ממזיקים, כל תפילת הערבית.

339. כל מה שעשה הקב"ה בין השמיים הכוכבים והמזלות, יש בהם ידיעה ותבונה, וכולם עושים שליחותו של הקב"ה. וכוכב השרביט אינו אחד, אלא כוכבים רבים הם, שאחד רואים בצד זה ואחד בצד זה, ולפעמים מאירים כולם בזמן אחד.

340. הם שבעה כוכבים, ובשעה שמגיע זמנו של כל אחד מהם לומר שירה, מרוב שמחתם שיש בהם, שולחים זיוום, והולכים לומר שירה.

341. אלו שבעת הכוכבים, אינם הולכים ואינם נוסעים ממקומם, חוץ משעה שריבון העולם קורא לאחד מהם, להאיר במקום שהוא רוצה. כמ"ש, לכולם בשם יקרא. וכשנוסעים, שולחים זיוום ללכת עימהם.

342. כוכב אחד, היה הולך למלא רצון בוראו. כוכב שביט, שהולך לפי מצוות אדוניו.

343. רבי אלעזר וחמיו ישבו ולמדו בלילה. כשבא אור היום השכימו ללכת. חמיו הלך עימו כמחצית המיל. בירך אותו חמיו, אמר, עתה היא השעה שמתקיימת ברכת הצדיקים. כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ללמד שהברכה טובה ומתקיימת, כשהאיר אור היום. ברכת כל אדם מתקיימת בשעה זו, שהשמיים והכוכבים והמלאכים אומרים שירה.

344. ברכה יתרה מתווספת ליוצא לדרך עם זריחת האור, וזוהי שמחה, משום שבאותה שעה אומרים השמיים, כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל. והוא כחתן היוצא מחופתו שמח, כך היוצא לדרך, שמאיר אור היום.

345. ויאמר אלקים, יהי אור. כתוב, משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר שומר מה מלילה שומר מה מלֵיל. כל הגלויות שגלו ישראל מארצם, כולן היה הזמן שלהן גלוי לכל, במצרים ת"ל (430) שנה, בבבל ע' (70) שנה, והגלות הרביעית לא נגלה זמנה לעולם. ואיזוהי הגלות הרביעית? זוהי שהיא משֵׂעיר, שהוא עשיו, כמ"ש, ויישב עשיו בהר שעיר.

346. נקרא שמו שעיר ע"ש התוקף, וחוזק העול הכבד, שמונעים מישראל התורה והעבודה. וזהו עול שנותנים על נשמתם של ישראל. כי שעיר בגי' תׂקף (580). והגלות הזו שישראל יושבים בה, היא משא דוּמה, בחשאי, שלא נגלה קיצו, דבר שלא נגלה מהלב לפה.

347. כתוב, ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פְּעוֹר, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. אמר הקב"ה, שוטים הם המחשבים הקיצים של המשיח, שהוא דבר שלא גיליתי לעולם, כמ"ש, כי יום נקם בליבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ.

348. בקבורתו של משה עבדי נראים שלושה סימנים, כתבתי, והראיתי לדורות העולם. ואלו הם, בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור. אחזתי ונתתי סימנים לכל העולם. ועם זה לא ידעו קבורתו, כמ"ש, ולא ידע איש את קבורתו. דבר שלא גיליתי, ולא הראיתי, איך הם אומרים שטות ושקר בזה לפני הקב"ה.

349. משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר. אלו הם ישראל, שקוראים להקב"ה מעול כבד של בני שעיר. ואומרים, שומר מה מלילה, רצונם לומר, ריבונו של עולם, אתה הוא שומר ישראל ה', עד מתי אנו בגלות הזו, שדומה ללילה. אמור לנו, מה מלילה, מה יהיה מלילה זה, מתי תוציא אותנו ממנו?

350. כתוב אחריו, אמר שומר, בא בוקר וגם לילה. אמר הקב"ה, שומר ישראל, בא בוקר, הבאתי והוצאתי אתכם מהגלות הקודמת, ולא זכיתם להיות בבוקר, בגאולה שלמה. וגם לילה, וגם הבאתי לכם הלילה, והאפלתי אתכם בבור הגלות הזו, שהיא כמו לילה. אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם, מתי תהיה, מתי תבואו לארצכם, עשו תשובה, שאין קץ הגלות תלוי אלא בתשובה. כמ"ש, היום אם בקולו תשמעו.

351. וכיוון שנברא העולם, נרמז הרמז הגדול הזה, שהקץ האחרון יהיה ברזי הסתרים, כמ"ש, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יהי רז, כי רז ואור דבר אחד הם, משום שאור בגי' ר"ז (207). ופירוש הכתוב הוא, וירא אלקים לזה הרז, כי טוב להיות ברז ובסוד, כדי שלא יתגלה לשום אדם. שאילו יתגלה, כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון מחמת אריכות הקץ.

352. ועל שהיה ברז ובסוד, הבדיל אלקים בין האור ובין החושך, בין אומתו ישראל, שהיא האור, ובין האומות, שהן החושך. כמ"ש, ורשעים בחושך יידמו, וכן כתוב, בחשכה יתהלָכו. ויקרא אלקים לאור יום. זהו יום קץ הגאולה. כמ"ש, הנה יום בא לה', זהו יום הקץ.

353. על מה התארך יום המשיח מהגלות הזו? לא התארך אלא משום ביטול תורה. כי ג' גלויות גלו ישראל, וחזרו בזכות שלושה אבות. ומהגלות הרביעית יחזרו בזכות משה. בזכות שיעסקו בתורתו.

354. לא גלו ישראל אלא על ביטול תורה. כמ"ש, ויאמר ה', על עוזבם את תורתי. אמר הקב"ה, בגלויות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב. עתה הם חטאו בתורה שנתתי למשה, שלא עסקו בתורה, שנקראת על שמו, כמ"ש, זִכרו תורת משה עבדי. כשישובו ויעסקו בתורתו, בזכות משה אני גואלם.

355. ע"כ כתוב בתורה, תורה ציווה לנו משה, שציווה לנו לשמור אותה ולעסוק בה. ואם לא, מורָשה קהילת יעקב. מורשה, זוהי עניות, כמ"ש, ה' מוריש ומעשיר. מלמד, שהעניות אינה באה לבת יעקב, אלא משום שלא עסקו במצוות התורה.

356. רבי חזקיה אמר, אני הייתי במקום של ערבִיים, וראיתי אנשים, שהיו מתחבאים במערה בין ההרים, ובאים לביתם מֵערב שבת לערב שבת. אמרתי להם, מה זה שאתם עושים? אמרו לי, פרושׁים מהעולם אנו, ועוסקים בתורה בכל יום ויום, ולפעמים אין אנו אוכלים אלא רק עשב השדה.

357. אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם ניזונים? אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות ואנו אוכלים אותם. כשההלכה מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד מאיתנו, ומבשל אותם, ואנו אוכלים. והיום הזה נחשב לנו, שהוא כי טוב. ובזמן שהעצים האלו אינם צומחים, אנו אוכלים עשב שאנו מוצאים, ומבשלים אותם ואוכלים.

358. אמרתי להם, יהיה חלקי עימכם לעוה"ב. אשריכם בעוה"ז וטוב לכם בעוה"ב. עתה אני יודע שלא תהיו בבושה, כשיבוא משה לתבוע עלבונה של תורה. אמרתי להם, בניי, בחייכם, איזה חידוש התחדש לכם ביום הזה?

359. אמרו לי פסוק, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. גדולה התוספת מהאור, שהיה אור שלא היה כמוהו. זהו אור השכל הגדול, שהתהווה מאור זיו הודו. וזהו העומד מאחורי הפרגוד.

במילים, יהי אור, יצאה הקטנות דז"א, הו"ק, מחמת הי' שנכנסה לאור ונעשה אויר. וו"ק אלו נחשבים לעיקר ז"א. ובמילים, ויהי אור, יצאה הגדלות דז"א, מוחין דג"ר, שאינם עיקר בז"א אלא תוספת. עיקר, פירושו, שאי אפשר שיהיה פחות מזה, כי ז"א אינו לעולם פחות מו"ק. תוספת, פירושו, שאינו תלוי בו, שפעם יש לו ג"ר ופעם אין לו ג"ר.

ולכן נאמר, גדולה התוספת, הג"ר, שיצאו במילים ויהי אור, מהאור, מו"ק שיצאו במילים יהי אור. ואע"פ שהו"ק הם עיקר ז"א, והג"ר אינם אלא תוספת, בכל זאת אור התוספת גדול מהאור העיקרי. וכל זה הוא אור של עולם האצילות, שהוא העומד מאחורי הפרגוד, למעלה מהמסך, המפריד בין אצילות לעולמות התחתונים ממנו.

360. כמ"ש, עוטה אור כשַׂלְמה. מלמד, שעשה הקב"ה שאר המלאכים באותו האור הראשון של ז"א, מאותו האור ממש. אבל יש מסך ופרסא המבדילה בין האצילות לעולם המלאכים. אלא כמו שהוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים, אבל אין השגתם כהשגתו.

כי הפרגוד מחשיך עליהם. שהשגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כמוה למטה מהם. אבל השגתם קטנה ממה שלמעלה מהם.

361. השגה שנייה, השגת השמיים, שהם משיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה שלישית, השגת המדרגה התחתונה, אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין משיגים שאר הנבראים שבעוה"ז.

362. וכנגד ג' מעלות אלו, יש באדם שלוש צורות נפשיות. הצורה הראשונה, הנפש השכלית, כנגד אור האצילות. הצורה השנייה, הנפש המדברת, כנגד השגת השמיים. הצורה השלישית, הנפש הבהמית, המתאווה תאווה כנגד השגת בני אדם, והיא הנפש אשר תמעל מַעל.

363. ויש אומרים כך: הנפש הראשונה, הנפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו, שהיא השגת בני אדם. הנפש המדברת כנגד השגת השמיים, היא מעלה יתרה על הראשונה. הנפש השכלית, היא כנגד מדרגת המלאכים, שהיא המעלה העליונה על כל אלה.