חניטתו של יעקב

[חניטא דיעקב]

853. כשנכנס יעקב במערה, כל הריחות שבגן עדן נמצאו במערה, ובמערה היה אור, שנר אחד היה דולק שם. וכשבאו האבות אל יעקב למצרים, להימצא עימו, הסתלק אור הנר מן המערה. כיוון שבא יעקב במערה, חזר הנר למקומו. אז נשלמה המערה בכל מה שצריכה.

854. ובכל ימות עולם לא קיבלה המערה אדם אחר, ולא תקבל. ונשמות הצדיקים עוברים לאחר פטירתם לפני האבות בתוך המערה, כדי שיקיצו ויראו הזרע שעזבו בעולם, וישמחו לפני הקב"ה.

855. חניטתו של יעקב, מה הייתה? כתוב, ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל. האם ייתכן, שחניטה זו הייתה כחניטת שאר בני אדם? האם מחמת הדרך, שהיו צריכים להשהותו, עשו זה? הרי כתוב, וימת יוסף, ויחנטו אותו, וַיִישֶׂם בארון במצרים? אע"פ שלא הלכו עימו בדרך, כי נקבר שם, כתוב, ויחנטו אותו.

856. אלא דרך המלכים, כדי לקיים את הגוף, שלא יירקב, חונטים אותם בשמן המשחה, העליון על כל השמנים, מעורב בבשמים. והשמן הטוב ההוא נבלע בגוף, יום אחר יום, ארבעים יום. אחר שנשלם זה, הגוף מתקיים ימים רבים.

857. משום שכל ארץ כנען זו וכל ארץ מצרים, מכלות את הגוף ומרקיבות אותו, בזמן קצר מכל שאר הארצות, וכדי לקיים את הגוף עושים זאת. ועושים חניטה זו בפנימיות הגוף ובחיצוניות, כי שמים את השמן הזה על הטבור, והוא נכנס בפנימיות הגוף דרך הטבור, ונבלע במעיו, ומקיים את הגוף לימים רבים.

858. וכן היה יעקב בקיום הגוף, וכן צריך להיות, כי הגוף של האבות הוא, שהאבות הם חו"ג, ב' ידיים, ות"ת הגוף. והיה בקיום הנפש והגוף. יוסף, כמו הגוף, כי יוסף ברית, וברית והגוף אחד בקיום הגוף והנפש. בקיום הגוף כתוב, ויחנטו אותו. בקיום הנפש כתוב, וַיִישֶׂם בארון במצרים, שהמשמעות על ארון העליון, הנוקבא, שנקשר שם נפשו.