אך בצלם יתהלך איש
15. אז יורד הרוח, וצלם אחד עימו. צלם העומד בצורה של מעלה, ונקרא צלם אלקים. בצלם הזה האדם נברא, בצלם הזה הולך בעוה"ז. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עימו, האדם מתקיים בעוה"ז. ואם הצלם מסתלק ממנו, הוא מת. ושני צלמים הם שמתחברים יחד. ושלמה המלך הזהיר לבני אדם ואמר, עד שיפוח היום ונסו הצללים. שניים.
16. בספרם של המכשפים של אַשְׁמדאי נמצא, שאלו הרוצים לעשות כשפים מצד שמאל, ולהתדבק בהם, יקום לאור הנר, או לאור הלבנה, במקום שבו נראים הצלמים שלו, ויאמר אלו המילים המתוקנות לאלו הכשפים, ויקרא לאלו צדדי הטומאה בשמות הטומאה שלהם, ויזמין הצלמים שלו לאלו שמות הטומאה שקרא. ויאמר, שהוא מיתקן להם ברצונו לרשותם ולמצוותם.
ואז יוצא האדם ההוא מרשות אדונו. והפיקדון של אדונו, כלומר, הנשמה שניתנה לו בפיקדון מאדונו, הוא נותן לצד הטומאה.
17. וע"י אלו דברי הכשפים שאמר, ושהזמין אותם לצלמים שלו, נראים שני רוחות, ומיתקנים באלו הצלמים שלו, להיות תואר בני אדם, ומודיעים לו לזמנים ידועים, דברים להרע לו, ודברים להטיב לו.
ואלו שני רוחות, שלא נכללו בכלל גוף, כלומר שלא הספיק לעשות להם גופים עד שקידש השבת, עתה נכללו באלו הצלמים שנתן להם האדם, והם מיתקנים בהם, ומודיעים אל האדם דברים להזיק לו. וזהו שיצא מרשות אדונו, והפיקדון שלו, הנפש, נתן לצד הטומאה.
18. אסור לאדם בכעסו, לזרוק כלי ביתו או דבר אחר שכמותו, ולמסור אותם בידי הס"א. שלא צריך לעשות כך, כי כמה חוקרי דין ומשפט מוכנים לקבל הדבר ההוא. ומזמן ההוא, אינן שורות עליו ברכות, כי מס"א הוא. כש"כ, מי שמזמין מרצונו על הטוב ההוא העליון, כלומר על הצלם שלו, לאחֵר ולס"א. שזה מחמת שהזמין אותם לצלמים שלו.
19. וכשימיו של האדם קרובים לצאת מעוה"ז, מאותו הצלם העליון שנתנו לו, בא אותו הרוח הרע, שהיה מתדבק בו בכל יום, ולוקח ממנו אותו הצלם, ומיתקן בו והולך לו. והצלם לא יחזור לאדם לעולם. אז יידע האדם, שהוא נדחה מכל.
20. בשעה שהנשמה יורדת לכניסה בעוה"ז, יורדת תחילה לגן עדן הארץ, ורואה כבוד הרוחות של הצדיקים העומדים טורים טורים. ואח"כ הולכת לגיהינום, ורואה את הרשעים, שצועקים אוי אוי, ואין מרחם עליהם.
ובכל דבר מעידים לה עדות. שהרשעים מעידים, איך נענשים על כל חטא. והצדיקים מעידים על שכרם הטוב, שמקבלים בעד כל מצווה. ואותו הצלם הקדוש עומד עליה. עד שהיא יוצאת לעוה"ז.
21. כשיוצאת לעולם, מזדמן לה אותו הצלם, ומשתתף עימה, וגדל עימה. כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. ובצלם ההוא משתתפים ימיו של האדם ותלויים בו. שאם הצלם מסתלק, נפטר האדם מהעולם.
כמ"ש, כי תְמוֹל אנחנו ולא נדע, כי צל ימינוּ עלֵי ארץ. כי צל ימינו, שימינו תלויים בצל הזה. ומיום שהאישה מתעברת עד היום שיולדת, אין בני אדם יודעים, כמה גדולים וכמה עליונים מעשיו של הקב"ה. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.