שריפת קודשים

134. ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולָה. זה אוריאל, שנראה כשלהבת אש על המזבח. שהיה רובץ על הקורבן. ואז השמחה הייתה בכל, כי התקבל ברצון. כמ"ש, ויֵירָא כבוד ה' אל כל העם. ואם לא היה ביום הזה, הבלבול של מיתת בני אהרון, הנה מיום שיצאו ממצרים, לא הייתה נמצאת נחת רוח כזו למעלה ולמטה.

135. מצווה לשרוף קודשים באש. ואח"כ, כמ"ש, והנותר מבשַׂר הזבח ביום השלישי באש יישרף. בסתרי תורה, יש קודש, ויש קודשים, ויש קודש הקודשים. מהי ההנאה שיש להקב"ה מהקודשים שנשרפו?

האם בגלל יצחק, שבשעה שישראל בצרה, עולה לפניו אפרו של יצחק, וע"כ צריכים לשרוף הקורבן עד אפר להזכיר זכותו, שאם חייבים שׂריפה יהיו ניצולים בגללו? זהו רק דְרש. והאם בגלל בני אהרון, שהיו כמו שׂריפת קודשים, כמ"ש, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו, ומיתתם היא כפרה לישראל, כמו שריפת קודשים? האם גם זהו רק דְרש?

136. אלא שלוש אִשוֹת בנר, אש לבנה, אש שחורה, אש תכלת, כנגד תורה נביאים כתובים, וכנגד כוהן לוי ישראל, ותכלת היא השכינה, שקרובה לנו, ושורה על התחתונים. והיא נאחזת באלה הפתילות, שהן כנפי מצווה, שכתוב בהן, ועשו להם ציצית, ותכלת זו, השכינה, היא דין, שאוכלת קורבנות ועולות.

נר"נ של האדם נקראים קודשים. הנפש קודש. הרוח קודשים. והנשמה קודש קודשים. ובסתרי תורה מתבאר סוד שריפת קודשים, בשריפת נר"נ של אדם, שהוא קודש קודשים, לפני ה'. מהי ההנאה שיש להקב"ה משריפת הנשמות, הנקראות קודשים? שלוש אשות אלו הן כנגד תורה ונביאים וכתובים, שאש לבנה כנגד תורה, ת"ת. ואש שחורה כנגד נביאים, נו"ה. ואש תכלת כנגד כתובים, מלכות. והם כנגד כוהן לוי ישראל, ג' קווים.

ונמצא, שתורה כנגד כוהן, קו ימין, ונביאים כנגד לוי, קו שמאל, וכתובים כנגד ישראל, קו האמצעי. ויש להבין, הרי תורה נביאים וכתובים הם ת"ת, נו"ה ומלכות, שהם זה תחת זה, ואיך ייתכן לדמוֹת אותם לכוהן לוי ישראל, שהם ג' קווים, שהימין מול השמאל והאמצעי ביניהם, וכולם במדרגה אחת?

והעניין הוא, שזה דומה לאו"א וישסו"ת וזו"ן, שהם ג"כ ג' מדרגות זה למטה מזה. ועכ"ז הם נעשים ג' קווים במדרגה אחת. כי או"א, בעת שהם מעלים הבינה ותו"מ שלהם, עולה עימהם גם המדרגה התחתונה, ישסו"ת, הדבוקים בבינה ותו"מ אלו. ואלו ישסו"ת, העולים לאו"א, נעשים אז קו שמאל לאו"א. ואח"כ בינה ותו"מ דישסו"ת, שעלו לישסו"ת, כבר העלו עימהם גם הם את המדרגה התחתונה שלהם, זו"ן, למקום ישסו"ת, שהוא עתה באו"א. ונמצאות כל ג' המדרגות, שהיו בתחילה זו תחת זו, שהם עתה ג' קווים במדרגה אחת. שאו"א קו ימין, וישסו"ת קו שמאל, וזו"ן קו אמצעי.

וע"י זה ממש, נעשו תורה נביאים וכתובים לג' קווים. כי בעת שת"ת, תורה, העלו בינה ותו"מ שלהם, עלו עימהם גם המדרגה התחתונה שלו, נו"ה, הנביאים, למקום הת"ת, ונעשו קו שמאל שלו. ואלו נו"ה, בעת שהעלו בינה ותו"מ שלהם, עלתה עימהם גם המלכות לנו"ה, שהם עתה בת"ת. ונמצא עתה, שהם שלושתם במקום ת"ת, ונעשו ג' קווים. שת"ת קו ימין, ונו"ה קו שמאל, והמלכות קו אמצעי.

אמנם יש לדעת כאן הכלל, שאין מלכות בלי יסוד. וע"כ אע"פ שכתובים הם מלכות, כוללת המלכות גם יסוד. באופן, שיסוד ומלכות נעשו לקו אמצעי לת"ת ולנו"ה, על דרך הזו"ן שנעשו קו אמצעי לאו"א ולישסו"ת. וכדי להעיר את זה, מדייק הזוהר ואומר, ששלוש אשות לבנה שחורה ותכלת, אע"פ שהן זו תחת זו, כמו תורה נביאים וכתובים, מ"מ הם ג' קווים, כמו כוהן לוי ישראל.

אור הנר הוא אור המלכות, כי המלכות נקראת נר. אלא כמו שנאמר בז"א, שהוא כולל כל ג' הקווים דבינה, מטעם, שכיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם, אף המלכות אחר שנעשתה לקו אמצעי, בין תורה לנביאים, ימין ושמאל, הרי גם המלכות כוללת אותם. אשר האש הלבנה היא קו ימין. והאש השחורה היא קו השמאל. והאש התכלת היא קו האמצעי.

אבל התכלת, עצם המלכות, שנעשתה לקו אמצעי, כוללת בתוכה גם יסוד. והיסוד, הכלול בה, הוא ימין שבתכלת. והמלכות עצמה היא השמאל. ומבחינה זו, אע"פ שנאמר, שהתכלת קו אמצעי, עכ"ז היא קו שמאל, מטעם היותה כלולה מימין ומשמאל. אשר הימין הוא היסוד. ועצם המלכות, שהיא התכלת, היא שמאל.

והיא נאחזת באלה הפתילות, שהן כנפי מצווה, שכתוב בהן, ועשו להם ציצית. כי הלבן שבציצית הוא קו ימין, והתכלת שבציצית הוא קו שמאל. ונודע, שאין השמאל נכלל בימין שיוכל להאיר, אלא ע"י מסך דחיריק, הנאחז בו וממעט אותו, שהוא הפתילה, והדבר הגס שאור התכלת שבנר נאחז בו. וכנפי מצווה, כנפי הטלית, הן הפתילה והדבר הגס שהתכלת שבציצית נאחזת בו, המסך דחיריק, שכתוב בהם, ועשו להם ציצית. שע"י הכנף נאחזים הלבן והתכלת זה בזה ומתגלה אור הציצית.

וחוץ מזה שהתכלת נאחזת בפתילה, המסך דחיריק, ושורפת אותו, היא ג"כ שורפת קורבנות ועולות, שהן הנשמות. כי הזוהר הביא שתי מצוות בשריפת קודשים, שהן לשרוף הקודשים על המזבח, ולשרוף הנותר ממנו עד היום השלישי.

ואלו שני מיני שריפות נוהגים גם בנשמות. ושריפת הנותר מורה על הדינים, מנעולא ומפתחא, המסך דחיריק. וכמו כן הם עולים מחמת חטאי התחתונים, ומתדבקים במלכות, בתכלת. אשר אז התכלת שורפת אותם ומבטלת אותם. וזו שריפת נותר. ויש גם שריפת קודשים על המזבח, שריפת הנשמות, שהמלאך מיכאל עומד ומקריב אותם על המזבח של מעלה.

137. אם המלכות, תכלת, מוצאת בני אדם, שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשות בלי שמן, שהיא התורה, ורחמים, אז היא שורפת אותם. ומשום שעמי הארץ בהמות, שהם שקֶץ, אז התכלת, שהיא השֵׁם אדנ"י, כלומר המלכות, שורפת אותם, משום שמתקרבים אליה עם שרֶץ, שהוא יצה"ר, זָר. כמ"ש, והזָר הקָרֵב יומת.

138. ואם חוזרים בתשובה לפני מיתתם, כשהמלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כוהן גדול, אריה האוכל קורבנות, יורד עליהם להקריב אותם קורבן לפני ה'.

139. ומטרם שיוצאת נשמתו, הכוהן הגדול מתוודה בכמה וידויים. וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוון לגמור את השם, כלומר להשלים ייחוד המלכות, שנקראת שֵׁם, בייחוד שמע ישראל, שהוא ייחוד ז"א, ובשכמל"ו, שהוא ייחוד המלכות, לקָרב נשמתו קורבן לשם הוי"ה.

וצריך להתוודות להקב"ה, שיקבל ויקרב האות ה' השורפת ומכלה, שהיא המלכות, לשמו הוי"ה, ולהחזיר בתשובה האות ה' אל יה"ו אהי"ה, שהם ביחד בגי' מ"ב (42). כלומר להשיב הה' ליה"ו, ויהיה הייחוד העליון שבבינה הוי"ה אהי"ה. שהוי"ה הוא חכמה, ואהי"ה הוא בינה. כי מטרם שנשלם הייחוד, קוראים למלכות אדנ"י, שבהם אותיות דין, להורות על דין של המלכות שהוא דין. והייחוד הוי"ה אהי"ה אינו שלם.

140. ויכוון בשם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שהוא ז"א, שיתייחד בלב אחד, במלכות הנקראת לב. ובו יכוון כשמוציא את רוחו. ובנפש שלו, מקבל עליו מיתה וייסורים. ובנשמה שלו, מתוודה בכמה וידויים ומתחרט.

141. בנפש מקבל עליו מיתה שחיטה שׂריפה. ואם צריך ארבע מיתות ב"ד, סקילה שריפה הרג וחנק, מקבל אותם על הנפש שלו, מאדנ"י. ובנשמתו, מתוודה בכמה וידויים, וחוזר בתשובה אל השם אהי"ה, בינה, הנאחז בשני שמות הוי"ה הוי"ה, כי החכמה נקראת הוי"ה בייחוד הוי"ה אהי"ה, וז"א נקרא הוי"ה. והבינה מקבלת מחכמה ומשפיעה לז"א, ונמצאת נאחזת בין שניהם.

142. ויכוון במחשבתו להוציא מפיו וידוי, וקבלת מיתה עליו בלב אחד, שייחד המלכות, לב, בייחוד של הוי"ה אחד, שהוא השם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוי"ה במילוי אותיות א', ז"א, שבו הכוהנים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים, בשכמל"ו. כבוד הוא בגי' ל"ב (32), שהיא המלכות, הנקראת לב. ובו מתכוון לגמור את השם, לגמור הייחוד של מלכות עם הוי"ה.

143. ומאין יודע עַם הארץ כל אלו הכוונות? ודאי עם הארץ הוא כשור, או שה, או עז, או תור, או יונה, המוקרבים על המזבח, כמו שהבהמות אינן יודעות תורה, שהיא שם הוי"ה, כך עם הארץ אינו יודע. אלא מיכאל כוהן גדול עושה אותו עולָה וקורבן לפני ה', והוא מכוון בשם המפורש בעליית רוחו, שייצא רוחו בלב אחד, ובכל אלו הכוונות, כמו שרוח האדם עולה בכל לילה, שעולה למ"ן אל המלכות.

144. ומשום זה אמרו חכמים, שוב יום אחד לפני מיתתך, כי בכל יום ויום צריך האדם לחזור בתשובה ולמסור רוחו אליו, שייצא באחד. כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי.

כי ב' מיני שׂריפות הם:

א. שריפת נותר, שהיא נקודת המנעולא, מלכות דמדה"ד שעולה ונגלית במלכות הממותקת מחמת חטאי התחתונים, בעניין לא זכה הרי רע. אשר התכלת, המלכות, הנאחזת במנעולא, שורפת אותם.

אם המלכות, תכלת, מוצאת בני אדם, שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשות בלי שמן, שהיא התורה, ורחמים. כלומר, עם הארץ החוטא כל ימיו, עד שנגלה עליו בשורשו שבמלכות, הדינים דמלכות דמדה"ד, בלי רחמים, שאינה נמתקת בבינה. המלכות שורפת אותם, את הנפש הזאת.

ומשום שעמי הארץ בהמות, שיש להם נר"נ מצד הבהמות הטהורות, שהם נמוכים מאוד, ע"כ התכלת, שהיא השם אדנ"י, שורפת אותם. משום שדבוקה בהם מידת הדין הקשה דמנעולא, שנקרא יצה"ר, מלאך המוות. וע"כ כתוב עליו, והזָר הקָרֵב יומת.

אמנם רק הנפש של החוטא נפגמת ונשרפת. אבל הרוח והנשמה שלו אינם נפגמים כלל, אלא מסתלקים לשורשם. והטעם, כי הפגם דנקודת המנעולא, הנמשך מצ"א, אינו פוגע אלא במלכות לבדה, ולא כלום בט"ר. וכיוון ששורש רוח ונשמה הוא מבינה ומז"א, ע"כ אין הפגם נוגע בהם, אלא שמסתלקים מחמת הכלי הפגום, ועולים לשורשם, אלא הנפש הנמשכת ממלכות עצמה היא הנפגמת ונשרפת. ושריפה זו היא שריפת נותר.

ב. שריפת קודשים, שריפת נשמות, כלומר, אותו החוטא שגילה בשורש נשמתו מדה"ד דמנעולא, שהיא מלאך המוות, כי ממנה נמשכת המיתה. אם עושה תשובה בעת מיתתו, ומקבל עליו מיתה ושחיטה ושריפה, כדי לעשות נחת רוח להקב"ה, אז לאחר מיתתו ממתיקים לו מדה"ד דמנעולא במדה"ר, בינה.

ונודע שיש בעלייה זו קטנות וגדלות. שתחילה כשעולה המלכות לבינה, מסתלקות הג"ר מבינה, ונשארת בו"ק בלי ראש, ואחריה מתמעטות כל המדרגות.

ונמצא שע"י זה שממתיקים לו מדה"ד במדה"ר, שהמלכות משורשו עולה לבינה שבשורשו, התמעטו הרוח והנשמה לו"ק בלי ראש. והם היו עד עתה שלמים, כי מדה"ד דמנעולא אינה פוגעת בט"ר שמשם רוח ונשמה. והסתלקות הראש מהרוח ומהנשמה נבחנת לשחיטה, כי השחיטה מבדילה הראש מהגוף. והאדם הזה שעשה תשובה בשעת מיתתו, זוכה להמתקת מדה"ד ברחמים. אבל מבחינת הקטנות בלבד, הנבחנת כמו שחיטה.

המלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כוהן גדול, אריה האוכל קורבנות. כי המלאך מיכאל, חסד, הנמשך מקו ימין, ומנקודת החולם, ששם נמצא הדין הממותק בבינה, במדה"ר, והדין הממותק הזה, הוא אריה האוכל קורבנות. וע"כ נבחר המלאך הזה, שימתיק מדה"ד שלו במדה"ר, שממעט הנשמה והרוח, שהיו שלמים, מבחינת ראש, שזה נבחן לשחיטה.

כשהמלאך מיכאל שוחט אותם, מעביר מהם הראש, הג"ר שלהם. אמנם קטנות זו, הנבחנת לשחיטה, מביאה אח"כ גדלות, שהמלכות יוצאת מבינה וחוזרת למקומה. ונגלים שוב ג"ר בכל המדרגות, שע"י זה שוב נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו משורש נשמתו.

ונאמר, שיורד עליהם להקריב אותם קורבן לפני ה'. כי שחיטה זו נבחנת, שהמלאך מיכאל מקריב אותם לקורבן לפני ה', שהם גורמים בזה זיווג הקב"ה ושכינתו. שזה הקורבן. וע"כ נבחן זה שהמלאך מיכאל מקריב את הנשמות על המזבח, המלכות, ושורף אותם, כמו אריה שאוכל קורבנות, שהוא דין הממותק דבינה שבנקודת החולם, שע"י זה נשחטים ונשרפים הג"ר של הנשמות על המזבח, ונעשים מ"ן לזו"ן. שגורמים שהמלכות תחזור ותקבל הג"ר שלה, לעת הגדלות, ותתייחד עם ז"א, שזה קורבן.

אמנם זה שעשה תשובה רק בשעת מיתתו, לא יוכל לקבל אחרי מיתתו אלא את הקטנות בלבד. ועם זה זכותו גדולה מאוד, כי אם יתגלגל פעם שנייה, ויזכה לעסוק בתורה ובעבודה, אז ימשיך הגדלות, ואז יעשה הזיווג בין ז"א ומלכות. שנאמר, וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוון לגמור את השם, בייחוד שמע ישראל ובשכמל"ו. כי יתכוון שע"י הקרבת נשמתו יזכה לגמור את הייחוד של שמע ישראל, שהוא ז"א, ובשכמל"ו, שהוא מלכות, שזה יהיה אחרי שיתגלגל פעם שנייה.

אבל שני ייחודים יש כאן, כי מצד נשמתו ששורשה בבינה, נבחן הייחוד השלם להוי"ה אהי"ה, שהוי"ה היא חכמה ואהי"ה הוא בינה. ועתה בעת הקטנות, נבחן שחסרה ה"ת להוי"ה, ואין בה אלא יה"ו, שמוֹרה שהוא ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ נאמר, שצריך להתוודות להקב"ה, שיקבל ויקרב האות ה' לשמו הוי"ה. ולהחזיר בתשובה הה' אל יה"ו אהי"ה. שיכוון לזכות לגדלות ולגמור את השם, שיקרב המלכות שהיא ה"ת, לשם יה"ו אהי"ה, ויהיה הייחוד השלם בבינה, הוי"ה אהי"ה.

ומצד רוחו, ששורשו בז"א, נבחן הייחוד השלם דגדלות בהוי"ה במילוי אותיות א', שהוא ז"א, עם המלכות השלמה שבייחוד של בשכמל"ו. ויכוון בשם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שהוא ז"א, שיתייחד בלב אחד, במלכות הנקראת לב. שביציאת רוחו, ששורשו בז"א, יכוון שיזכה לגדלות, שאז יהיה הייחוד בהוי"ה דמילוי אותיות א', ובלב אחד, כלומר, המלכות שנקראת לב, תהיה בשמו אחד. שהוא השם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוי"ה במילוי אותיות א', ז"א, שבו הכוהנים כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו.

כבוד בגי' הוא ל"ב (32), לב. ובו מתכוון לגמור את השם, שהיה מתכוון לזכות לגדלות ולגמור את השם בייחוד של הוי"ה במילוי אותיות א', ז"א, והייחוד של בשכמל"ו, המלכות. והנפש שלו, מתדבקת במלכות עצמה, שורפת אותה ומבטלת הדינים שבה.

ונאמר, שבנפש מקבל עליו מיתה שחיטה שריפה. כי מיתה היא לגוף, שחיטה היא לנשמה ולרוח, שמיכאל מעביר מהם הראש ומשאיר אותם ו"ק בלי ראש, הנחשב לשחיטה. שריפה היא לנפש, שמתדבקת במלכות ונשרפת בתכלת שבה, עד שראויה לתיקון הזה של המתקת המלכות בבינה ע"י מיכאל.

ולפעמים שעוונותיו מרובים, הנפש צריכה לקבל על עצמה ארבע מיתות ב"ד מהמלכות, המרומזים בכתוב, והארץ, המלכות, הייתה תוהו ובוהו וחושך, ורוח. שתוהו הוא חנק. ובוהו הוא סקילה. וחושך הוא שריפה. ורוח הוא הרג.

וזה התהליך והתיקון מצ"א, שהוא מדה"ד, לצ"ב, שהוא מדה"ר. אשר תוהו ובוהו הם צ"א והמסך שבו. וחושך ורוח הם צ"ב והמסך שלו. לפיכך כשהחוטא מקבל עליו ארבע מיתות ב"ד לפני מיתתו, מועיל לו, אשר מדה"ד דצ"א שגילה בחטאיו, תעבור ממנו ותיתקן במדה"ר בצ"ב, ע"י המלאך מיכאל. ויועיל לו שמיכאל יקריב נשמתו לפני ה'.

145. ואם הוא תלמיד חכם, כתוב עליו, יודע צדיק נפש בהמתו. כי אין חכם כמו הכוהן, שהוא חסד, כמו שלומדים, הרוצה להחכים יַדְרִים, כלומר שיתדבק בחסד, דרום. כי חסד דז"א בגדלות נעשה לחכמה. ואם הוא תלמיד חכם, הוא צריך שיהיה בו חסד. ועם י', שהיא חכמה שבו, הוא חסיד. ומי שאין בו חכמה, אינו חסיד. ומשום זה לומדים, ולא עַם הארץ חסיד.

ואם יש בו ה"ר, בינה, שהם חמישה חומשי תורה שניתנו משמאל, נקרא גיבור בתורה וירא חטא, שזוכה למידת הגבורה. ויש בו חסד, שהוא חסיד. ויש בו גבורה, שמשם ניתנה התורה, וזה י"ה, כי בגדלות נעשו חו"ג דז"א לחו"ב. ואם הוא בוּר, שאין בו תורה, לומדים בו, אין בוּר ירֵא חטא.

146. ומי שזכה לת"ת, שהיא ו', כי מי שזכה לחו"ג זוכה ג"כ בת"ת, כי הת"ת היא כללות מחו"ג. והוא חכם מבין בתורה וירא חטא, שהחו"ג שזכה בהם נעשו לחו"ב, והוא חכם, מבין. הוא יורש המלכות שלו, של הת"ת, שהיא ה"ת של השם הוי"ה, וזוכה בה, אם הוא עושה מצוות המלך, כי המלכות נקראת מצוות המלך.

ונמצא שזכה לכל ד' אותיות י' ה' ו' ה', שהם חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. כיוון שזכה לשם הוי"ה, הוא זוכה לשם המפורש, שנקרא אדם, שזהו הוי"ה במילוי אותיות א', שהוא בגי' אדם (45), יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שמוֹרה על ז"א בגדלות.

באותו זמן הוא שולט על הגוף, שהוא השותף של הנפש הבהמית והרוח הבהמי. כי עשיית הבלי העולם היא בנפש הבהמית, והרוח הבהמי, שמדבר בהבלי העולם. והנשמה הבהמית, שבה כל מיני הרהורים ומחשבות של הבלי העולם. ותלמיד חכם שולט על הגוף ועל נר"נ הבהמיים.

147. כמ"ש, ויִרְדו בדְגַת הים ובעוף השמיים ובבהמה ובכל הארץ. בדְגַת הים רומז לנשמה, ובעוף השמיים לרוח, ובבהמה לנפש. ובכל הארץ הוא הגוף, שהוא עולם קטן. והם יראים מפני התלמיד החכם השולט עליהם, שכתוב, ומוֹרַאכם וחִיתְכם יהיה על כל חיית הארץ.

מצד הימין, חסד, הוא שולט עליהם. בחסד כתוב, וירדו, שפירושו, כמ"ש, ויֵרְד מיָם עַד ים, לשון שליטה. ומצד השמאל, גבורה, הם יראים ממנו, כמ"ש, ומוראכם וחיתכם. ועליו כתוב, יודע צדיק נפש בהמתו. ששולט על הנפש הבהמית שלו.

148. ומאחַר שהוא צדיק, אין הקב"ה נותן לו שכר מצוות, ואין לו שכר בעוה"ז, ואין מזון לגוף ולנר"ן הבהמיים שלו. ועני נחשב כמת. ועל הכול הוא בקביעות עם השכינה.

149. כי ה' אלקיך אש אוֹכְלה הוא. אש זו, שהיא השכינה, צריכה לו, להיות תמיד עימה, שאין לה כיבוי, שהיא אוכלת כל הקורבנות, שהם תפילות ודברי תורה. כי השכינה היא פרנסה של ז"א בתפילות של ישראל שמקבלת אותם.

זהו שכתוב, פתחי לי אחותי רעייתי, כלומר, פתחי לי בתפילה. שכתוב בה, אדנ"י שפתיי תפתח. שהיא, אחותי רעייתי. ואין רעייתי אלא פרנסתי, כלומר מלשון רְעִייה, כמ"ש, ה' רועי. כי בה הבנים הקדושים, ישראל, מתקנים מאכלים של קורבנות המלך, ז"א, בכמה מיני מאכלים, בלחם התורה.

150. שכתוב בה, לכו לַחמוּ בלחֲמי ושְׁתו ביין מָסָכְתי. בלחמי, מימין, מצד החסד. וביין, שהוא יין של תורה, משמאל, מצד הגבורה. בניסוך המים, שהוא ימין, ויינה של תושב"כ ותשבע"פ, שהוא שמאל. מעמוד האמצעי, ת"ת, הכולל את ימין ושמאל, חו"ג. בבשר הקודש, בכמה קורבנות, במלכות, שעליה העמידו בעלי המשנה, בבשר היורד מן השמיים עסקינן. מן השמיים הוא עמוד האמצעי, ז"א, הנקרא שמיים. שז"א, אדם, אמר עליה, ובָשָׂר מבְּשָׂרי.

151. ובשר הקודש הזה, שהוא מלכות, הבוערת בכמה להבות מצד הגבורה, באהבת בעלה, ז"א, נשרפת באהבה, של אהבת ק"ש, באהבת הייחוד. אשר לילה ויומם לא תכבה. וחברים: בחייכם, אל תיתנו דומי לו, להקב"ה, עד שהוא יהיה בשלהבת האהבה של ייחודו בק"ש, לקיים בו הכתוב, אש תמיד תוּקד על המזבח לא תִכְבה.

כל זמן שהאדם לא זכה לתשובה שלמה, ולא השיג המוחין דג"ר, מחשיב אותו הזוהר לעם הארץ, ולא נקרא תלמיד חכם. אלא רק אחרי שזכה למוחין דג"ר מהוי"ה שבמילוי אותיות א', שהם ג"ר דז"א, אשר החסד שבו מתעלה לחכמה, והגבורה לבינה.

ואם תלמיד חכם הוא, צריך שיהיה בו חסד, שיזכה מקודם לו"ק, שמקו ימין קומתו היא קומת חסד. ושיזכה אח"כ גם לג"ר, אשר החסד מתעלה להיות חכמה. ונמצא שיש לו חסד וגם חכמה, שזה הי' שבתוך חסד, ואז הוא חסיד. ולא עם הארץ חסיד, כי חסרה לו הי' שבתוך חסד, חכמה. והוא נחשב משום זה לעם הארץ.

ומקו שמאל, בהשגת מוחין דו"ק, שקומתו גבורה, נקרא גיבור בתורה. ואם זכה אח"כ אל הג"ר דקו שמאל, אשר מידת הגבורה שלו מתעלה להיות בינה, ה"ר דהוי"ה, הארת החכמה הנמשכת משמאל דבינה, הוא נקרא יְרֵא חטא.

והוא מטעם, כי אין הארת החכמה נמשכת מקו שמאל דבינה, אלא רק עם גילוי דינים הקשים על הרשעים שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה, כדי להטיל יראה ופחד על אותם שרוצים להמשיך החכמה מלמעלה למטה. נמצא שהאדם שזכה להארת חכמה דשמאל הוא ירא חטא, שמתיירא לחטוא ולהמשיך החכמה מלמעלה למטה. שזה שורש האיסור של כל שס"ה (365) מצוות לא תעשה.

וצריכים לדעת ההפרש בין החכמה שבקו ימין, החסד שהתעלה לחכמה, לבין הארת החכמה שבקו שמאל, הגבורה שהתעלתה לבינה. כי החכמה דקו ימין היא או"א עילאין, שבעצמם הם חסדים מכוסים מחכמה, והם נקראים חכמה משני טעמים:

א. מפני שהם מלבישים על חו"ס דא"א,

ב. בעת שנגלית הארת החכמה בישסו"ת, הם מקבלים הארה זו מאו"א, המלבישים לחו"ס, ונמצאים או"א עצם החכמה וישסו"ת מקבלים רק הארה. אבל גם אז, אע"פ שאו"א משפיעים הארת החכמה לישסו"ת, היא רק בדרך העבָרה מחו"ס לישסו"ת. אבל באו"א עצמם אין החכמה מתלבשת בהם, והם תמיד בחסדים מכוסים.

ואין הי' יוצאת מאויר דאו"א לעולם. אלא ישסו"ת הם המקור לגילוי הארת החכמה. כי בהם יוצאת הי' מאויר, חסדים, ונעשים אור חכמה. אמנם חכמה זו שנגלית בישסו"ת, הם מקבלים אותה מאו"א עילאין. וכל מקום שנזכרת חכמה בקו ימין, היא בחינת או"א עילאין. ובחינת החכמה שבקו שמאל היא בחינת ישסו"ת, הנבחנים לבינה, אלא שחזרה להיות חכמה, ולא חכמה ממש.

ואם הוא בוּר, שאין בו תורה, לומדים בו, אין בוּר ירֵא חטא. כי כל עוד שלא זכה לג"ר דקו שמאל, שהוא הארת החכמה שבקו שמאל, המתגלה ביחד עם דינים קשים על רשעים החוטאים, אין לו יראה מלחטוא. כי אין יראת חטא באה, אלא מהסתכלות בדינים, המתגלים על החוטאים בעת גילוי הארת החכמה.

בעת שזוכה להשיג הג"ר, ויש לו נר"ן מהוי"ה במילוי אותיות א', אז מתלבשים נר"ן אלו בנר"ן הבהמיים של האדם, ובגוף הבהמי שלו. שע"י ההתלבשות הזאת נכנעים נר"ן הבהמיים אל נר"ן הרוחניים, ונר"ן הרוחניים שולטים על הגוף ועל נר"ן הבהמיים, והופכים אותם לקדושה. כמ"ש, יודע צדיק נפש בהמתו, ששולט על הנפש הבהמית שלו.

אמנם צריכים לדעת את ההפרש, בין הגוף ונר"ן הבהמיים שלו, לבין נר"ן הרוחניים הקדושים. כי נר"ן דקדושה נמשכים מהוי"ה במילוי אותיות א', שהוא קו אמצעי ז"א, המייחד ימין ושמאל זה בזה, באופן, שהימין נמשך מלמעלה למטה, והארת חכמה שבשמאל תאיר מלמטה למעלה בלבד.

והגוף ונר"ן הבהמיים של האדם נמשכים מקליפת נוגה, המעורבת מטו"ר. שיש בהם מהטוב, הנמשך מייחוד דקו אמצעי בנר"ן הרוחניים. ויש בהם מהרע, הס"א וכל הקליפות, שאינם חפצים בתיקון קו האמצעי, ודבוקים בקו שמאל בלבד. וכל חפצם להמשיך הארת החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, ולקלקל הייחוד דקו האמצעי.

וכיוון שהרע דקליפת נוגה מעורב בגוף ובנר"ן הבהמיים של האדם, אינם יכולים להיתקן ב-6000 שנה. ולפיכך מוכרח האדם למות. כי אינם מיתקנים, אלא רק ע"י המשכת החכמה מלמעלה למטה, שתהיה בגמה"ת. ואז כתוב, בילַע המוות לנצח. ועד אז נבחן, שאין להם מזונות, שהוא הקיום הראוי להם.

ובזמן שאדם משיג נר"ן הרוחניים מהוי"ה במילוי אותיות א', אז נכנע הרע שבנוגה, המעורב בגוף ובנר"ן הבהמיים של האדם, לבחינת הטוב שבנוגה שבהם, ואז מתלבשים נר"נ הרוחניים שבאדם בתוך נר"נ הבהמיים והגוף הבהמי של האדם, שהם כבר נכנעים לטוב שבהם, והם כולו טוב. אע"פ שאין מקבלים מזונותיהם הראויים להם, מפני שנכנעים ומתבטלים אל הטוב.

וזה שכתוב, ויִרדו בדְגַת הים ובעוף השמיים ובבהמה, שהם נר"נ הבהמיים של האדם. ובכל הארץ, שהוא הגוף, עולם קטן. כי הם נכנעים אל הטוב שבנוגה, ואל נר"ן הרוחניים המלובשים בהם. ומאחַר שהוא צדיק, שדבוק בקו האמצעי, ואינו ממשיך הארת חכמה שבשמאל אלא מלמטה למעלה. אין הקב"ה נותן לו שכר מצוות, ואין לו שכר בעוה"ז, ואין מזון לגוף ולנר"ן הבהמיים שלו.

כי הגוף ונר"ן בהמיים, הם ניזונים רק מלמעלה למטה, כמו הרע שבנוגה המעורב בהם. וכיוון שהוא צדיק, ודאי שאינו ממשיך להם כלום. ועני נחשב כמת. ועל הכול הוא בקביעות עם השכינה. כי ה' אלקיך אש אוֹכְלה הוא. כי אחרי שהצדיק קיבל על עצמו שלא לזון הגוף ונר"נ הבהמיים, והם בבחינת עני נחשב כמת, אז זוכה להשראת השכינה בקביעות, אשר השכינה שורפת את בחינות הרע שבנוגה שבהם, עד שיהיו ראויים לגמה"ת.

אין הרשע מיתקן עד שיעברו עליו שלושה גלגולים. כמ"ש, כל אֵלֶה יפעל אֵל פעמיים שלוש עִם גבר.

גלגול ראשון. בעם הארץ שזכה עכ"פ לעשות תשובה לפני מיתתו, שאז זוכה למיתוק הכלים, שיהיו ראויים לקבל האורות דנר"ן.

גלגול שני. אחרי שכבר יש לו כלים הראויים לנר"ן, מתגלגל ועושה תשובה בחיים, וזוכה לקבל האורות דו"ק, שהם נ"ר, שקומתם חו"ג.

גלגול שלישי. שמתגלגל ועושה תשובה שלמה, וזוכה שחו"ג מתעלים לחו"ב. ואז זוכה לנשמה.

ואלו שני הגלגולים האחרונים יכולים לבוא בפעם אחת, ביחד, ולפעמים בזה אחר זה. וע"כ כתוב, פעמיים שלוש עם גבר. אמנם אין הפירוש שהוא מוכרח לעשות תשובה בכל גלגול, אלא יכול להתגלגל אפילו מאה פעמים עד שיזכה לגלגול ראשון, שהוא לעשות תשובה לפני מיתתו. וכל אלו נחשבים רק לגלגול ראשון. וכן יכול להתגלגל כמה פעמים, עד שיזכה לקבל נ"ר. וכל אלו נחשבים לגלגול שני. וכן בגלגול שלישי.