אש תמיד תוּקַד על המזבח
48. ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר, אבי, ויאמר, הנני בני, ויאמר, הנה האש. ג"פ ויאמר של יצחק ופעם אחת ויאמר של אברהם, למה כתוב כך? כנגד ג' ימים של מעשה בראשית היו ג' ויאמר, של יצחק. ויאמר אחד של אברהם כנגד יום רביעי של מעשה בראשית, שכתוב, הנני בני.
וזה שלא כתוב, ויאמר אברהם, הנני בני, מורה שמתוך הדוחק אמר לו, הנני. וזה כנגד הכתוב, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. שגם שם כתוב מאׂרׂת חסר ו', להורות על קטרוג הלבנה.
49. המילים, ויאמר, הכתובות בפרשה זו, הן יותר. ולמה מפרש הזוהר רק ד' ויאמר? ויאמר האחרות שכתובות בפרשה, הן סתומות במחשבה, הן מימין, הנמשך מאו"א עילאין, הנקראים מחשבה, שהם סתומים, כלומר, חסדים מכוסים מחכמה. ואלו ד' ויאמר, מתגלים בחכמה מתוך החושך, גילוי חכמה דקו שמאל, שאינה מתגלה אלא רק עם החושך והדינים הנמשכים משם.
ויאמר יצחק אל אברהם, הוא כנגד הכתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ויאמר, אבי, הוא כנגד הכתוב, ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויאמר הנה האש, הוא כנגד הכתוב, ויאמר אלקים יִיקָוו המים. ויאמר הנני, הוא כנגד הכתוב, ויאמר אלקים יהי מאורות.
ויאמר, לשון השפעה. ויאמר יצחק אל אברהם, הוא התכללות יצחק, קו השמאל, וגילוי חכמה באברהם, שהוא קו ימין וחסדים. וזה, ויהי אור, שביום א' של מעשה בראשית. מהתכללות השמאל, שהוא יום ב', ביום א', בקו ימין, כתוב, ויהי אור, ביום א'. הרי שהכתוב, ויאמר יצחק אל אברהם, שהוא התכללות שמאל בימין, הוא המאמר, יהי אור ויהי אור, שביום א' של מעשה בראשית.
ויאמר, אבי, זו הבדלה, כי הכיר את קו ימין, לבחינת שורש אליו ולמים עליונים, והוא עצמו בן וענף לקו ימין, מים תחתונים. וא"כ הוא כנגד המאמר, ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.
ויאמר הנה האש והעצים, הוא התגלות הדינים שבקו שמאל, הנקראים אש ועצים, והוא כנגד המאמר, ותיראה היבּשה, שביום השלישי. כי מחמת גילוי הדינים דקו שמאל, נעשית המלכות בחינת יבֵשה, שלא יכלה להוציא פירות. ונמצא אשר, ויאמר הנה האש והעצים, כנגד ותיראה היבשה.
ויאמר הנני, לא נזכר בו אברהם, חסד. שהיה לו לומר, ויאמר אברהם, הנני בני. זה מורה, שהשמאל שלט אז בלי ימין, אברהם. והוא כנגד המאמר, יהי מאׂרׂת, חסר ו', חסדים, מפני שהשמאל שלט אז בלי ימין. וע"כ קטרגה הלבנה, שהייתה מחוסרת חסדים, הנמשכים רק מימין. הרי שהכתוב, ויאמר הנני בני, הוא כנגד המאמר, יהי מאׂרׂת שביום הרביעי.
50. אש תמיד תוּקַד על המזבח, לא תִכבה. זוהי התורה שנקראת אש, אשר כתוב בה, הלוא כה דְבָרִי כאש נאוּם ה', שצריכה להאיר תמיד על המזבח, על המלכות. לא תכבה, ודאי שאש התורה לא תכבה, כי עבירה אינה מכבה את התורה. אבל עבירה מכבה מצווה, ומי שעושה עבירה מכבה מצווה, שנקראת נר, כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו, כלומר, את הנשמה, שכתוב בה, נר ה' נשמת אדם. שזהו כיבוי, כי הגוף נשאר בחושך.
וכך מי שגורם במעשיו שתסתלק השכינה ממקומה, הוא גורם כיבוי וחושך לאותו מקום. ועבירה היא חושך כמ"ש, ושפחה כי תירש גבירתה. כי העבירה, שהיא שפחה וחושך, תירש מקום הגבירה, השכינה, שהסתלקה ממקומה.
51. והעלייה של מצווה מצד עם הארץ, שאין לו תורה, לו העבירה מכבה מצווה. לקיים בו את הכתוב, ורשעים בחושך יִידָמו. אבל אצל בעלי תורה אין למצווה כְּבִיָיה עולמית בהם, כי מאירים אל המצווה בכמה סודות התורה. כי אור נקרא ר"ז, אור בגי' ר"ז (207). שרומז, שרזי התורה הם אורות. ומצוות התורה שחכמים מקיימים אותה, נחשבת אצלם כמו תורה. אשר כמ"ש, לילה ויומם לא תִכבה עליהם. משום שמקיימים בה כמ"ש, והגיתָ בו יומם ולילה.