מ' מן מוות מעופפת באוויר
[מ' מן מות טאס באוירא]
475. שלושה ממונים של גיהינום. אחד על שפיכות דמים. אחד על גילוי עריות. אחד על עבודה זרה. והם נקראים, משחית, אף, וחֵמה. חמה, שהייתה מעופפת בעולם, ועליה כתוב, השיב את חמתי. אמר, השיב את חמתי מעל בני ישראל, ולא אמר, מעל העם, שפירושו, הערב רב. כי כתוב, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. שפירושו, מהערב רב. וכאן לא כתוב, השיב את חמתי מעל העם, אלא מעל בני ישראל. ללמד שמערב רב לא השיב את החמה.
476. קחו מאיתכם תרומה לה'. מאיתכם, ולא מערב רב, כי לא נקראו ישראל קהילה וחיבור, עד שנעבר מהם הערב רב. בזמן שהערב רב מתערבים ביניהם, כביכול, כאילו לא היו גוי אחד. ומשום זה, קחו מאיתכם תרומה, ולא משותפות אחרת, מהערב רב, כי איני רוצה לשתף אחרים ביני וביניכם.
477. ולא עוד, אלא כשהערב רב מעורבים בישראל, כתוב, היו צָרֶיהָ לראש. וישראל, אחר שנעברו מהם הערב רב, כתוב, שׂאו את ראש כל עדת בני ישראל. ולא עוד, אלא שאמר הקב"ה, אני רוצה לשכון עימכם, כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
478. ולא עוד, אלא כשבני ישראל בגלות, נאמר עליהם, מי מעכב? שְׂאור שבעיסה. והרי בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול, כאילו העבירו הממשלה של הקב"ה, ובאו במשפטי הכוכבים והמזלות. ומשום זה צועקים ואומרים, ה' אלקינו בְּעָלוּנוּ אדונים זולתך.
479. פינחס קם לפני דין החזק של יצחק, ועמד לפני פרצה, שפרץ מגפה, כמ"ש, ויעמוד פינחס וַיפַלֵל ותיעצר המגפה. שעשה זה כדי להגן על ישראל. ומשום זה שווים בחשבון פינחס ויצחק.
480. אליהו, אהובו של מלך העליון, הוא פינחס. וראה מ' מן מוות מעופפת באוויר, חטף אותה וחיבר אותה עם אותיות ר"ח, שהוא יצחק, והוא בחשבון פינחס, ונשלם עם המ' הצירוף רמ"ח. אח"כ ראה הו' מן מוות מעופפת ברקיע, וחטף אותה ושׂם אותה ברמ"ח, ונשלם הצירוף רומ"ח. כמ"ש, וייקח רומח בידו.
481. במה יכול לחטוף אלו שתי האותיות מ"ו? בשתי רוחות, שנשמרו לו למעלה, שהשתתפו בפינחס, שהם פני חס, ובשתי פנים אלו חס על ישראל, שלא נאבדו בכוח של זמרי וכוזבּי. וידקור את שניהם, בשתי האותיות מ"ו, וזהו שכתוב, בקַנאו את קנאתי בתוכם.
482. ולמה השתתף פינחס ביצחק? יצחק מסר עצמו למיתה. ומשום זה התחבר עם יצחק, שיהיה לו עזר. כי מצד ב' עופרי האיילות, השתתפו בו אברהם ויעקב. שאברהם, חסד, השתתף באותיות ח"ס של פינחס. יעקב אותיות פנ"י של פינחס, משום שכתוב בו, כאשר עבר את פניאל, אותיות פני אל.
כי בשעה שהעולם בצרה, ויש צדיק בעולם המקנא על ברית, מתחברים בו האבות. ובגללם אמר משה בצרת ישראל, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. ובשלוש אותיות יה"ו מהמילה אליהו, שהם אברהם יצחק יעקב, זכה לאות ה' מהמילה הנביא, מלכות, וזהו אליהו ה'נביא, ונשלם בו י"ה ו"ה.
מ' מהצירוף מָו"ת היא דינים דדכורא, הבאים עם החכמה. ו' של מו"ת יסוד, מחבר המנעולא למ', ונעשה צירוף מו"ת. כי המיתה באה ממנעולא. אמנם ו' של מו"ת ג"כ מנעולא, אלא שהיא דינים דנוקבא סתם, ואין המנעולא ניכר בה אלא בת'. אמנם, כוח הו' יפה לעורר את הת', המנעולא, וע"כ היא יסוד לחבר המ' עם הת'.
והנה הת' של מו"ת אי אפשר לצרף אותה לקדושה, כי היא המלכות שנגנזה. אמנם האותיות מ"ו שייכים לתיקוני הקדושה, כי מ', דינים דדכורא, צריכים לשמירה על החכמה, והו', דינים דנוקבא, צריכים למעט בה הג"ר דשמאל, שמהם כל החיוּת של הס"א.