למה נבראו השמיים בתבונה והארץ בחכמה

265. אלקים ברא את העולם בשלושה עניינים גדולים וטובים: דעת, חכמה, ובינה. כמ"ש, ה' בחכמה יָסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקָעו.

266. למה ברא הקב"ה את הארץ, העולם השפל, בחכמה, ואילו השמיים, שהוא עולם גדול ממנו, ברא בתבונה, שהוא דבר קטן מהחכמה? והרי לומדים, שהאדם נקרא חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר ועונה ומשיב כעניין, וידו בכל. אז נקרא חכם בחכמה, שהיא גדולה על התבונה ועל הדעת. וע"כ האם לא היה לו לעשות השמיים בחכמה, והארץ השפלה מהם, לעשות אותה בתבונה?

267. החכמה גדולה מכולם, וע"כ נקרא אדם חכם, מפני שהוא חכם בכל החכמות. והתבונה, קטנה מהחכמה, וע"כ נקרא אדם מבין, מבין דבר מתוך דבר, מעצמו ומליבו, מבין דבר מתוך דבר אחר. כלומר, בראותו יסוד, בונה בניין עליו. וכן הוא המבין, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים העניין עליו.

268. הקב"ה ברא השמיים בתבונה מתוך היסוד, שהם המלאכים. ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים, שהם תחילת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הדרו.

269. עשרה שמות נקראו בסודם, ובתוך שמותיהם נקראו ג"כ אלקים. ועל כך בא להורות, בראשית ברא אלקים, כלומר, שבראשית ברא צורת המלאכים, הנקראים אלקים. והם היסוד מכל הנבראים האחרים.

ומתוך היסוד נבראו השמיים בתבונה. וכמו התבונה שהיא דבר מתוך דבר, כך נבראו השמיים דבר מתוך דבר, שהם מֵאור צורת המלאכים. כלומר, השמיים הם בניין מתוך היסוד. וע"כ, כונן שמיים בתבונה.

270. אבל הארץ נהייתה מתוך יסוד אחר, אלא שהיא תלויה על המים. והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה. וע"כ כתוב, ה' בחכמה יסד ארץ. כונן שמיים בתבונה, דבר מתוך דבר.

כל המאמר הזה מדבר בענפים התחתונים של אנשים ומלאכים ושמיים וארץ דעוה"ז, ורומז לשורשים העליונים. ולמה ז"א, שנקרא שמיים, נאצל ע"י הבינה, ואילו המלכות, שנקראת ארץ, נאצלה ע"י החכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים בתבונה? ולמה ברא הקב"ה את הארץ, העולם השפל, בחכמה, ואילו השמיים, שהוא עולם גדול ממנו, ברא בתבונה?

וכדי לתרץ את זה, מבאר תחילה ההפרש בין חכמה לבינה, ובדרך הרמז מאדם התחתון. האדם נקרא חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר ועונה ומשיב כעניין, וידו בכל. וע"כ נקרא אדם מבין, מבין דבר מתוך דבר, בראותו יסוד בונה בניין עליו. כללות כל האור שהמאציל השפיע לנאצל ברצון לקבל שלו, נקראת חכמה. ואחר שנאצלה החכמה ועמדה, התעורר הנאצל להשוות צורתו אל המאציל ברצון להשפיע, והמשיך אור החסדים מהכתר. ואור החסדים של הכתר, הנמשך ברצון להשפיע של הנאצל, נקרא בינה.

וע"כ, אור החכמה, שהוא כללות האור שהמאציל השפיע לנאצל, ויצא מכלל מאציל לנאצל, היא כולה התחדשות לבחינת הנאצל. אבל אור הבינה, אין כולו חדש, שהרי המשיך אותו האור שיש במאציל, בכתר, שלא השתנה כלום בנאצל, משום שקיבל אותו ברצון להשפיע, שהוא ג"כ בחינת מאציל.

ולפיכך נבחנה בינה, שבראותו יסוד בונה בניין עליו. כי אחר שקיבל יסוד, בנה בניין עליו, שהתפשט בכל הדרכים של הבינה. באופן, שיסוד האור אינו חידוש האור, שאין בו שום שינוי מאור המאציל כלל, אלא ההתפשטות היא החידוש. וע"כ נבחן זה, מבין דבר מתוך דבר אחר. שאינו חידוש בעצם, אלא הוא מבין ומתפשט באור של אחר.

וכן, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים העניין עליו. כי אור החסדים שבבינה לקחה מהמוכן בכתר, ולא הוסיפה עליו, אלא דרכי ההתפשטות. ואור החסדים מכונה אור המלאכים, או אור עולם היצירה, ששם המלאכים.

ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים, אור החסדים. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, כלומר, שבראשית ברא צורת המלאכים, הנקראים אלקים. והם היסוד מכל הנבראים האחרים, כי אור המלאכים, אור החסדים, היסוד לכל הנבראים, כמ"ש, עולם חסד ייבנה.

ומתוך היסוד, אור החסדים, נבראו השמיים בתבונה. השמיים, ז"א, נאצל באור החסדים מהבינה. וכמו התבונה שהיא דבר מתוך דבר, אור החסדים שלקחה מהכתר, כך השמיים, ז"א, נבראו מאור החסדים דבינה, הנבחן לדבר מתוך דבר. והוא אור צורת המלאכים, אור החסדים, שממנו נבראו המלאכים.

הארץ, המלכות, נבנית בעיקרה מאור החכמה, ולא מאור החסדים. אלא כיוון שאין החכמה מאירה בלי חסדים, היא לוקחת ג"כ אור החסדים. ולכן הארץ, המלכות, נהייתה מתוך יסוד אחר, אור החכמה, אלא שהיא תלויה על המים, שתלויה על אור החסדים, המכונה מים, משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים. אבל העצם שלה היא חכמה.

והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה, שיסד אותה באור החכמה. וע"כ כתוב, ה' בחכמה יסד ארץ, שהיא אור שכולה חידוש. כונן שמיים בתבונה, דבר מתוך דבר, שיסוד האור אינו חידוש, ורק התפשטותה של הבינה היא חידוש.

ובזה מיושבת השאלה, למה ברא הקב"ה הארץ, שהיא עולם שפל, בחכמה, והשמיים בבינה. כי אין כאן עניין של חשיבות וגריעות, אלא הבחנות של עצם המדרגות. כי מדרגת ז"א בעצם היא אור החסדים, וע"כ הוא מקבל זה מהבינה, כמ"ש, כונן שמיים בתבונה. ומדרגת המלכות בעצמה היא חכמה, ע"כ היא מקבלת זאת מחכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ.

271. כמה דאג הקב"ה על כבוד שמו הגדול הוי"ה, כי זהו שמו ממש. אבל שם אלקים משותף על יתר הנבראים, המלאכים נקראים אלקים, בני אדם גדולי הדור נקראו אלקים, הדיינים נקראו אלקים.

272. וע"כ דאג על כבוד שמו. והראיה לכך, שכל המקריב קורבנו וזבחו לשם אלקים, חייב מיתה, כמ"ש, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו. וזהו משום שהשם אלקים משותף, ואין אנו יודעים, אם הוא זובח למלאכים, או לבני אדם, או להקב"ה. וע"כ אמרה התורה, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו.

כלומר, שצריך שיזכיר שם הוי"ה לבדו. ולפיכך כתוב בקורבנות, וכי תזבחו זבח תודה להוי"ה. וכן בשלמים, וכן בעולה. ולא כתוב, לאלקים, אלא להוי"ה ממש.

273. השמיים, ז"א, נבראו מאותו האור המושפע באלקים. שהוא אור החסדים, המושפע גם למלאכים, הנקראים אלקים. כי עשה אותם דבר מתוך דבר, שהוא אור החסדים. ובג' דברים הללו, חב"ד, נעשה המשכן, כמ"ש, ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת. ושלושתם הם במתנת עליון, לכל אשר יחפוץ ייתן אותם, כמ"ש, כי ה' ייתן חכמה, מפיו דעת ותבונה.

274. בראשית ברא אלקים. כתוב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור. בחמישה עניינים כתובה הברית:

א. ברית מילה, כמ"ש, והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם.

ב. ברית הקשת, כמ"ש, והייתה לאות ברית.

ג. ברית המֶלח, כמ"ש, ברית מלח עולם.

ד. ברית הייסורים, כמ"ש, אלה דברי הברית.

ה. ברית הכהונה, כמ"ש, והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

275. ומקודם שניתנו חמש הבריתות, לא הייתה הברית אלא באש, כמ"ש, והנה תנור עשן ולפיד אש. וכתוב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור. והאש, הייתה בתחילה ברית. וזהו בראשית, הוצא משם אש ונשאר ברית. כלומר, בראשית אותיות ברית אש.

276. ברית כרותה כרת הקב"ה עם העולם, ועל מנת שיעמוד אברהם ויתקיים העולם בזכותו, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. כלומר באברהם. כי אותיותיהם שוות. ואותה שעה שכרת עימו הברית באש, עמד העולם בקיומו. וזהו, בראשית, ברית אש, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כדי שיעמוד באותו ברית אש.

277. והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה מבול מים לעולם בתחילת דינו את העולם, ולא דבר אחר? אלא ראה הקב"ה, שהעולם נברא בברית אש, ואם ידון העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש, שהייתה כאשר נברא העולם.

אלא מה עשה? דן את העולם במים, בדבר הראוי לכבות את האש, כדי להעביר את הרשעים מהעולם, שנמשלו לאש. כמ"ש, מהאש יצָאו והאש תאכלֵם. מהאש יצאו בתחילת העולם כשנברא.

278. לכן בתחילה אמר, אמחה את האדם אשר בראתי. במים. שכתוב, והרשעים כים נִגרש. ואח"כ כתוב, מהאש יצאו והאש תאכלם. אמר הקב"ה, עד כאן היו נמקים במים, מכאן והלאה, מהאש יצאו והאש תאכלם.

279. ואח"כ כשחטאו, דן אותם באש, כמ"ש, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש. והתבשׂם העולם כשעמדו על הר סיני, והתמלא כולו אש, כמ"ש, וההר בוער באש עד לב השמיים. והתורה נהייתה ברית בין השם והעולם, שנמשלה באש, כמ"ש, הלוא כה דבָרִי כאש. וזהו ברית אש הנרמזת בבראשית.