אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה
835. ע"כ כתוב, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, אלא הכול היה זהב, שגדל זהב. ובזמן ההוא כתוב, וְעַפְרות זהב לו. כי העפר של מעלה, הנוקבא, היה מסתכל בה השמש, ז"א, ובהסתכלות השמש וגבורתו, עושה ומגדיל את העפר לזהב.
836. מההרים, ששם כוח אור השמש, מעפר הארץ שבין ההרים, כולם עושים זהב. ולולא חיות רעות הגדלים שם, האנשים לא היו עניים, כי גבורת השמש מגדיל זהב.
זהב, הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. הרים, חג"ת, שאין הרים אלא אבות. העפר שבין ההרים, הנוקבא המחוברת עם החג"ת, רביעי לאבות. וכל עוד שאינה מקבלת החסדים מהשמש, ז"א, אין החכמה שבה מאירה, כי אינה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, וע"כ נקראת אז עפר.
אבל כשהשמש מסתכל בה, שמשפיע לה אור החסדים, אז החכמה מתלבשת בחסדים, ומאירה כמו הארת השמאל דבינה, ונעשית הארתה זהב כמוה. בשליטת השמאל יש שמירה מרובה, להט החרב המתהפכת, ולא כל אדם יכול לקבל משם, זולת הראויים לה.
837. ע"כ בימיו של שלמה, אין כסף נחשב למאומה, כי כוחו של השמש הסתכל בעפר, ועשה אותו זהב. ועוד, כי העפר ההיא דין, שמאל בלי ימין, ואינה מאירה. וכשמסתכל בה השמש, ז"א, שמשפיע לה חסדים, לוקח כוח הדין ממנה, וגדל זהב, כי עתה החכמה שבה מאירה בכוח התלבשות החסדים, כמו קו שמאל דאמא, שנקראת זהב. כיוון שהסתכל בה שלמה, שיבח והכריז: הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר.
838. וע"כ שלמה לא היה צריך לנגן כמו דוד, כי הנוקבא כבר הייתה מתוקנת בשלמות. אלא אמר שירה, שה"ש, שהוא אהבה ועושר, שהיא אור ואהבה, שכל השירה שבעולם הייתה בשירתו של שלמה, שאמר שירת המטרוניתא, הנוקבא, בעת שיושבת בכיסא מול המלך.
839. וכתוב, וייתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים. משום שהכול היה זהב. והעפר, הנוקבא, נקשר בשמאל בצד האהבה, אהבת דודים הנוהגת בשמאל, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והשמש, ז"א, התדבק אליה ולא פרש ממנה.
840. שלמה טעה בזה. כי ראה שהתקרבה הלבנה אל השמש. שהימין דז"א מחבק אותה בחסדים, והשמאל דז"א תחת ראשה בהארת חכמה. והשמאל נעשה הראש שלה, כיוון שהתקרבו ימין ושמאל זה בזה. והחכמה שבשמאל כבר התלבשה בימין. אמר שלמה, הרי כבר התקרבו יחד, מה עוד כאן הימין?
כי הימין, חסדים, אינו אלא כדי לקרב ז"א ונוקבא יחד, כדי שהחכמה שבנוקבא תתלבש בחסדים דז"א, וכיוון שכבר התקרבו זה בזה, לְמה נצרך עוד הימין, החסדים? מיד כתוב, אין כסף נחשב בימי שלמה, כי דחה את הכסף, ימין.
841. אמר לו הקב"ה, אתה דחית את הימין, חסד, בחייך. אתה תצטרך עוד לחסד בני אדם ולא תמצא. מיד פנה השמש, ז"א, ממול הלבנה, הנוקבא, והלבנה התחילה להחשיך. והיה שלמה מחזר על הפתחים, ואומר, אני קוהלת. ולא היה מי שיעשה עימו חסד, משום שדחה את הימין, חסד, ולא החשיב אותו, כמ"ש, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה.
842. וע"כ, כל המרבה תשבחות אל הקב"ה, ימין, מרבה שלום למעלה. משום זה כתוב, הקשיבי לַיְשׁה, הנוקבא, בזמן שמרוחקת מהקב"ה, ימין. כמ"ש, לַיִשׁ אובד מבלי טָרֶף. לישׁ, לישׁה, כמו חוק, חוקה, יש להם משמעות אחת. אובד, כמ"ש, ובאו האובדים, שהמשמעות נאבדים. אובד, משמעותו נאבד. מבלי טָרֶף, משום שהנוקבא, תובעת מז"א, שייתן, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טֶרֶף לבֵיתה.
843. ובני לביא יתפָּרָדו. משום שכל הצבאות, המלאכים המתפשטים ממנה, כשהיא נותנת להם טרף, מתחברים כולם כאחד ויונקים יחד. וכשמחמת הגלות היא יושבת מבלי טרף, ודאי בני לביא יתפרדו, שהצבאות שלה נפרדות לכמה צדדים ואורחות, כדי למצוא מקום לעשות דין. וע"כ בעת שהקורבן נקרב, מיתקנים כולם ומתקרבים יחד. ובעת הגלות, שקורבן לא נקרב, בני לביא יתפרדו. ומשום זה אין יום שלא יימצא בו דין, משום שאין העליונים והתחתונים מתעוררים בשלמות העליון.
844. עתה בזמן הגלות, תפילתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה, מתברכים עליונים ותחתונים. וע"כ בתפילתם של ישראל מתברכים העולמות. מי שמברך להקב"ה, יתברך. מי שאינו מברך להקב"ה, אינו מתברך.