תיקון וגמר התיקון

תיקון העולם

482. עתיד הקב"ה לתקן העולם, ולתקן את רוח החיים בבני אדם, באופן שיאריכו ימים לעולם. כמ"ש, כי כימֵי העץ ימי עַמי. וכתוב, בילַע המוות לָנצח.

("לא ידוֹן רוחי באדם", בראשית-א)

תיקון המציאות

174. וזה ששאל הזוהר על הכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, שהמשמעות היא, שראה הקב"ה רק את כל אשר עשה במעשה בראשית, ולא את השמיים והארץ העתידים להיתקן ע"י מע"ט של בני אדם, העתידים לעשות בכל דור. והאם אינו רואה קודם שעשה, גם מה שעתיד להיתקן בכל דור ע"י מע"ט עד גמה"ת?

וזהו שמתרץ, שהכתוב, את כל, פירושו כל המע"ט העתידים להתחדש בכל דור ע"י הצדיקים. אשר עשה, כלומר, מעשה בראשית, אשר כבר עשה.

כי בהיות תיקון המציאות, שנתקן ע"י הקב"ה במעשה בראשית, יסוד ושורש לתיקונים של מעשי בני אדם, נמצא לפי זה, אשר מעשי בני אדם כלולים במעשה בראשית. וע"כ נסמכה ראיית העתיד אל ראיית מעשה בראשית שכבר עשה. כלומר, את כל, זה ראיית העתיד, אשר עשה, זה מעשה בראשית.

("ויַרְא אלקים את כל אשר עשה", בראשית-ב)

עזר כנגדו

24. כתוב באדם, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. זו הנשמה, שהיא אצלו עזר להוליך אותו בדרכי קונו. וזהו שלומדים, הבא להיטהר עוזרים לו. כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה עוזרים לו, נשמתו עוזרת לו, מלאכי השרת עוזרים לו, שכינתו של הקב"ה עוזרת לו. וכולם מכריזים לפניו ואומרים, בלכתךָ לא יֵיצַר צעדך ואם תרוץ לא תיכשל. נשמותיהם של צדיקים עוזרות לו.

("בארצות החיים", נוח, זוהר חדש)

להתקרב להקב"ה

261. ע"י התעוררות של מטה נמצאת התעוררות של מעלה, כמ"ש, אני לדודי ועליי תשוקתו. כי לא מתעורר מלמעלה מטרם שמתעורר מלמטה. והברכות של מעלה אינן נמצאות, אלא רק במה שיש בו ממש, ולא במקום ריק, שאין בו ממש.

268. כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שבתחילה, אני לדודי, ואח"כ, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום בתחילה, בהתעוררות של מטה. ואח"כ, ועליי תשוקתו.

269. השכינה אינה נמצאת עם הרשעים. כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמ"ש, אני לדודי, בתחילה. ואח"כ, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם להיטהר, מטהרים אותו.

("אחר הדברים האלה", לך לך)

הכול ברשותו של הקב"ה

327. דוד המלך אמר, כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו. מי אל, מי הוא המושל או הממונה, שיכול לעשות דבר מבלעדי ה'? אלא שעושים מה שהצטוו מאת הקב"ה, כי כולם אינם ברשותם עצמם, ואינם יכולים לעשות משהו. ומי צור, ומי הוא תקיף, שיוכל לעשות כוח וגבורה מעצמו, מבלעדי אלקינו? אלא כולם הם ביד הקב"ה, ואינם יכולים לעשות משהו אלא רק ברשותו.

328. כי מי אל מבלעדי ה'. כי הכול הוא ברשותו של הקב"ה. ולא כמו הנראה במראה הכוכבים ומזלות, שהם מראים דבר, והקב"ה מחליפו לאופן אחר. ומי צור מבלעדי אלקינו, שאין צייר כמו הקב"ה, שהוא צייר השלם, שעושה ומצייר צורה תוך צורה, עובּר במעי אימו, ומשלים אותה הצורה בכל תיקוניה, ומכניס בתוכה נפש עליונה, הדומה לתיקון העליון.

("כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", לך לך)

הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סיבות בעולם

296. הקב"ה מסבּב סיבות בעולם, ומביא אורות משחיתים שיעשו מעשיו, ואח"כ מהפך אותם ועושה אותם באופן אחר. כמ"ש, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפועלם. מדרך הקב"ה להביא תחילה אורות משחיתים, העושים מעשים של חורבן, ואח"כ מהפך אותם ומתקן אותם.

297. במה מהפך אותם? הקב"ה עושה תחבולות ומסבב סיבות להפוך אותם עד שאינם כמו הקודמים. לפי פועלם של בני אדם, לפי המעשים שהם עושים, כך מהפך אותם המעשים של אורות משחיתים. שמעשי בני אדם גורמים להפוך אותם המעשים בכל מה שהקב"ה מצווה אותם על פני תבל, שמקבלים כל מיני צורות שבעולם לפי ערך מעשיהם של בני אדם. עמון ומואב יצאו ע"י מעשה מקולקל כזה, ולבסוף יצאו מהם כל מלכי יהודה ומלך המשיח.

298. ויש שמתחילה יצאו טובים וראויים לקיום, אלא שהתקלקלו בסיבת מעשי בני אדם, ואח"כ מהפך אותם הקב"ה אם עושים תשובה.

("ויעל לוט מצוער", ויירא)

תיקון הגוף לקבל אור הגדלות

38. אחר שנשלמה הנוקבא, והיא רוצה להשפיע נשמות לבני אדם, אשר גופם נמשך מנוקבא מטרם תיקונה, ואינם ראויים לקבל אור הנשמה, היא חוזרת ומתמעטת לו"ק בלי ראש, שהוא הפגם של הנחש הרע, שע"י זה נפגמות גם הנשמות שבה. ומשפיעה את הנשמות הפגומות לבני אדם, כדי שגופם יקבל את הפגם והקטנות של הנשמות.

ואז נעשו הגופים מוכשרים לקבל גם את אור גדלות הנשמות. הרי שעניין הפגם הזה, אשר הנשמות פוגמות את הגופים, הוא לתיקון הגוף להכשיר אותו לקבל אור הגדלות.

כי אחר שהגוף נשבר ע"י הפגם והקטנות של הנשמה, שנעשה בזה כלי לקבל גם את הגדלות של הנשמה, אז רוצה בהם הקב"ה. משא"כ בטרם שהגוף נשבר מחמת פגם הנשמה, אינו רוצה בהם הקב"ה, כי אינו ראוי לקבל אור הנשמה, להיותו נמשך מהנוקבא מטרם תיקונה, שצ"א רוכב עליהם.

("אך אל הפרוכת לא יבוא", ויישב)

והנה טוב מאוד

165. כתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב, מלאך הטוב. מאוד, מלאך המוות. והקב"ה מזמין את תיקוניו לכל, עד שאפילו מלאך המוות חוזר להיות טוב מאוד.

("הזקן", משפטים)

אם חזר בתשובה, הקב"ה מקבל אותו מיד

226. אם חזר בתשובה ותיקן אותו המקום שפגם בחייו, הוא מתקבל לפני המלך הקדוש, הוא לוקח אותו ומתקן אותו על תיקונו אח"כ. וזה נקרא בעל תשובה. כי ירש מושבו של המקום ההוא, של הנהר הנמשך ויוצא, המלכות, כי נהר הנמשך ויוצא הוא יסוד, ומושבו הוא המלכות. ומתקן את עצמו ממה שהיה בתחילה. כיוון שנתקן ושב בתשובה, הוא עולה על תיקונו. שאין דבר בעולם ואין מפתח בעולם שלא ישבור, אותו השב בתשובה.

227. ייצא בגפו. גפו פירושו שבח והתעלות. המקום שבעלי תשובה עולים, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם. ומשום זה, כיוון ששב בתשובה, הקב"ה מקבל אותו מיד.

("הזקן", משפטים)

אין דבר בעולם העומד לפני התשובה

228. אין דבר בעולם העומד לפני תשובה. ואת כולם הקב"ה ודאי מקבל. ואם שב בתשובה, הרי מזומנת לו דרך החיים. ואע"פ שפגם מה שפגם, הכול נתקן, והכול חוזר על תיקונו.

כי אפילו במה שיש בו שבועה, הקב"ה מקבל אותו. מכאן, שהתשובה שוברת כמה גזרות ודינים וכמה שרשראות של ברזל, ואין מי שעומד לפני תשובה.

229. על זה כתוב, ויָצאו ורָאו בפִגרֵי האנשים הפושעים בי. פשעו בי, אינו כתוב, אלא, הפושעים בי. אותם שלא רצו לשוב בתשובה ולהתנחם על מה שעשו. אבל אם התנחמו ועשו תשובה, מקבל אותם הקב"ה.

230. משום זה אדם זה, אע"פ שפָשע בו, ופגם במקום שלא צריך, ושב לפניו, הוא מקבל אותו ומרחם עליו. כי הקב"ה הוא מלא רחמים, ומתמלא רחמים על כל מעשיו. כמ"ש, ורחמיו על כל מעשיו.

אפילו על בהמות ועל עופות מגיעים רחמיו. אם עליהם מגיעים רחמיו, כש"כ על בני אדם, היודעים ונודעים לשבּח לאדונם, שמגיעים עליהם רחמיו, ושורים עליהם. ועל זה אמר דוד, רחמיך רבּים ה', כמשפטיך חַיֵיני.

("הזקן", משפטים)

לזכות את הרשעים

38. ועל זה כתוב, וייקחו לי תרומה מאת כל איש. ממי שנקרא איש, שהתגבר על יצרו. וכתוב, אשר יידבנוּ ליבו. שירצה בו הקב"ה. כמ"ש, לךָ אָמר ליבי. צוּר לבבי. וטוֹב לב. וייטַב ליבו. כולם הלב של הקב"ה, הרצון שלו. אף כאן, אשר יידבנו ליבו, הוא הלב של הקב"ה. לכן כתוב, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו, תיקחו את תרומתי. ממנו תיקחו את תרומתי, כי שם נמצא הקב"ה, ששורה בו. ולא במקום אחר.

39. ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

40. אף כך הצדיק ההוא צריך לרדוף אחר הרשע, ולקנות אותו בשכר מלא, כדי שיעביר ממנו הזוהמה ההיא, ולהכניע הס"א. ויעשה אותו, כי נחשב לו כאילו הוא ברא אותו. וזהו שבח, שיתעלה בו כבוד הקב"ה יותר משבח אחר. וההתעלות הזו היא יתֵרה מכל, משום שהיא גרמה להכניע הס"א, ולהעלות כבוד הקב"ה. ועל זה כתוב באהרון, ורבים השיב מעוון. וכתוב, בריתי הייתה איתו.

41. כל מי שאוחז ביד הרשע, והשתדל בו שיעזוב דרך הרע, הוא עולה בג' עליות, מה שלא עלה כך אדם אחר. גורם להכניע את הס"א, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, וגורם לקיים כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל אדם זה כתוב, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעוה"ז, וזוכה לעוה"ב. כל בעלי הדין לא יכלו לדון אותו בעוה"ז ובעוה"ב. נכנס בי"ב שערים שברקיע, ואין מי שימחה בידו.

("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)

היו הולכים ורודפים אחרי הרשעים

46. וכרוז יוצא, וקורא, ואומר, עליונים ותחתונים העידו עדות, מי הוא שעושה נפשות ומזכה את הרשעים, שמחזיר אותם למוטב, שראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, שראוי לבוא עתה לפני המלך והמלכה, כי המלך והמלכה שואלים עליו.

47. אז מזדמנים שני עדים, מאלו עיני ה' המשוטטות בכל העולם, המלאכים המשגיחים על העולם, העומדים אחר הפרוכת, ומעידים עדות זו, ואומרים, הרי אנחנו עדים על פלוני בן פלוני, זה הוא שעשה נפשות למטה, נפשות הרשעים שהיו בצד האחר. אז התכבד הקב"ה בשמחה שלמה. אשרי חלקו, שגם אביו נזכר בזכותו לטובה. כי העידו פלוני בן פלוני.

48. בה בשעה הזדמן ממונה אחד, הגזבר על צורות הצדיקים, בשימוש אותיות, בזיווג האותיות של השם, נקרא יהוֹדיעָם, שיש בו יה"ו מאותיות השם, והוא בכתר של זיווג האותיות י"ה של השם הקדוש, בדעת. ורומז הקב"ה לממונה, ומביא צורת אדם, שעשה נפשות הרשעים ומעמיד אותו לפני המלך והמלכה.

49. אמר רבי שמעון, אני מעיד עליי שמיים וארץ, שבשעה ההיא מוסרים לו צורת הצדיק ההיא, כי אין צדיק בעוה"ז, שאין צורתו חקוקה למעלה תחת ידו של הממונה הזה. ומוסרים בידו של הצדיק שבעים מפתחות, שכל אוצרות אדונו בהם, שזה ז"ת דחכמה, אז המלך מברך לצורת צדיק, בכל הברכות שבירך את אברהם, כשעשה נפשות הרשעים, כמ"ש, את הנפש אשר עשו בחרן.

50. והקב"ה רמז לד' מחנות מלאכים עליונים, ולוקחים הצורה ההיא והולכים עימה, והוא נכנס לשבעים עולמות גנוזים, שלא זכה בהם אדם אחר זולתו, כי אלו הגנוזים הם לאותם שעושים נפשות הרשעים. ואם בני אדם היו יודעים כמה תועלת וזכות זוכים בגללם כשמזכים אותם בתשובה, היו הולכים אחריהם ורודפים אותם, כמי שרודף אחר החיים.

("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)

מי שמשתדל אחר הרשעים

51. עני מזכה בני אדם בכמה טובות, בכמה אוצרות עליונים, והוא אינו כמי שזיכה את הרשעים. מה בין זה לזה? אלא מי שמשתדל ועושה צדקה עם העני, הוא משלים חיים לנפשו, וגורם לו להתקיים וזוכה בגללו בכמה טובות בעולם ההוא. ומי שמשתדל אחר הרשעים להחזיר אותם בתשובה, הוא משלים יותר, כי עושה לצד האחר של אלוהים אחרים שייכנע ולא ישלוט, ומעביר אותו מממשלתו, עושה שהקב"ה מתעלה על כיסא כבודו, עושה לאותו רשע נפש אחר, אשרי חלקו.

("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)

תיקון במלכות

363. וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יידבנו ליבו. סוד הסודות ליודעי חכמה. כשעלה ברצון סתר כל הסתרים, כתר, לעשות כבוד לכבודו, השיב רוח מנקודה עליונה, חכמה, רוח חכמה, הנמשך מלמעלה למטה, למלכות, כי החכמה מתגלה רק במלכות. ועשה שם תיקונו, כדי להתיישב בעוה"ז.

ועשה שם תיקון, משום שאם לא היה עיקר ושורש של עוה"ז מתוקן במלכות, לא היה כלי להשפיע בעוה"ז כלל. ואם לא ישפיע לעוה"ז, היה העולם נאבד מיד, ולא היה יכול להתקיים אפילו רגע אחד. אבל משום שעשה תיקון במלכות, מעוה"ז, מתמלאת המלכות מצד אחד להשפיע לעוה"ז, ומצד אחר להשפיע למלאכים העליונים. והכול ניזונים ממנה ביחד.

("מאת כל איש אשר יידבנו ליבו", תרומה)

מעשיהם של התחתונים

89. כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, במלכות. ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות.

וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז מתעורר הדין.

90. ומהדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שייתנו לו אלו הרשעים. משום שעליו כתוב, ולכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.

("תִקעו בחודש שופר", תצווה)

עצה שהקב"ה נתן לישראל

91. ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשבור אותה, חוץ מאשר בעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא, שהתכסתה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה.

92. וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול היוצא משופר, בוטש באוויר ובוקע רקיעים, עד שעולה לאבן החזק, הס"א, המכסה את הלבנה. כשהוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז ס"א, שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל.

אז עומד הקול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. וכיוון שהתעוררו הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה התעורר ג"כ למעלה.

("תִקעו בחודש שופר", תצווה)

איך התעוררות שלמטה מעוררת למעלה?

93. איך יכול הקול שלמטה או התעוררות שלמטה, לעורר כנגדו למעלה? עולם התחתון, מלכות, עומד תמיד לקבל, ונקרא אבן טובה. ועולם העליון, בינה, נותן לו כמו שהוא עומד: אם עומד בהארת הפנים מלמטה, אז כך מאירים לו מלמעלה, ואם עומד בעצבות, נותנים לו כנגדו דין.

94. כעין זה כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה.

משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש במים וברוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה.

("תִקעו בחודש שופר", תצווה)

לייחד הייחוד

39. מתוך בני ישראל, משום שהכול אינו נקרא אחד, להיות אחד כראוי, אלא, מתוך בני ישראל. כי בני ישראל עומדים למטה, לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות, שהם הספירות העליונות, ולקרב הכול מלמטה למעלה, שיהיה הכול אחד. ומשום זה כתוב, ואתם הדבקים בה'.

40. הכול הוא קרֵב ע"י מי שיודע לייחד הייחוד ולעבוד לאדונו. שהרי בזמן שנמצא הקורבן כראוי, אז מתקרב הכול יחד, הצדדים ימין ושמאל, והארת הפָנים של הקב"ה נמצא בעולם בביהמ"ק. והס"א נכנע ונסתר, וצד הקדושה שולט באורה ובשמחה.

("ואתה הַקרֵב אליך", תצווה)

מחשבה - ראש הכול

46. מי שחושב לעשות מצווה, הוא כאילו עושה אותה, משום שבמחשבתו גרם שיבוא שפע רב של ברכות מהמחשבה העליונה למקום שנקרא מצווה, למלכות. וע"כ כאילו עשה אותה, את המלכות. כמ"ש, ועשיתם אותם. מחשבה היא ודאי ראש הכול.

("עשרת הדיברות כנגד ע"ס", כי תישא, זוהר חדש)

התפילה היא תיקונים

409. בתפילה מיתקנים גופו ונפשו של אדם ונעשה שלם. תפילה היא תיקונים מיתקנים, שמיתקנים כאחד. והם ארבעה תיקונים:

א. תיקון עצמו להשתלם,

ב. תיקון עוה"ז,

ג. תיקון עולם העליון בכל צבאות השמיים,

ד. תיקון השם הקדוש במרכבות הקדושות, ובעולמות כולם למעלה ולמטה.

("ארבעה תיקונים של תפילה", ויקהל)

כל עבודתנו לברר ניצוצי הקדושה מהקליפות

492. בשבירת הכלים, ואח"כ ע"י חטא של עצה"ד ע"י פיתוי הנחש, התפזרו ש"כ (320) ניצוצי קדושה ונפלו לקליפות. וכל העבודה שלנו בתורה ובמצוות לברר ש"כ ניצוצי קדושה אלו, ולהחזיר אותם לקדושה. ואז יהיה גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח. אמנם רק רפ"ח (288) ניצוצי קדושה בלבד מוטל עלינו לברר. אבל ל"ב (32) ניצוצי קדושה אחרונים, אין אנו צריכים לברר, כי עם בירור רפ"ח ניצוצין הם נבררים מאליהם.

("בעצב תלדי בנים", ויקהל)

גמר התיקון באלף השישי, ספירת היסוד

492. והגאולה וגמה"ת יהיו באלף השישי, ספירת היסוד. כי אחר שנשלם בירור היסוד, נשלמו בירורים של רפ"ח הניצוצין, ותכף תהיה הגאולה וגמה"ת. ואין צריך לחכות עד אלף השביעי, המלכות, לברר גם ל"ב ניצוצי המלכות. כי הם מבוררים עם הרפ"ח שבאלף השישי.

("בעצב תלדי בנים", ויקהל)

ברכת הכוהן

80. צד ימין עומד תמיד לקיים כל העולם ולהאיר ולברך אותו. וע"כ הכוהן, צד ימין, חסד, מזדמן תמיד לברך את העם. כי מצד ימין באות כל ברכות העולם, והכוהן לוקח בראש. וע"כ התמנה הכוהן לברך למעלה ולמטה. החסד למעלה והכוהן למטה.

81. בשעה שהכוהן פורש ידיו לברך העם, אז באה השכינה ושורה עליו וממלאת את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל. ואז כל המדרגות שהכוהן פורש בהן ידיו, כולן מתברכות ממקור הכול.

מקור הבאר, זהו צדיק, יסוד. מקור הכול, עוה"ב, בינה, שכל הפנים, כל המוחין, מאירים משם, כי הוא המעיין והמקור של- הכול, וכל הנרות והאורות נדלקים משם.

("זהב מלמטה למעלה וכסף מלמעלה למטה", פקודי)

לקשור קשרי ייחוד

343. כל הצדיקים, שקושרים קשרי הייחוד, ומייחדים בכל יום הייחוד של האמונה, המלכות, שנקראת משכן, הם מעלים הכיסא, המלכות, עד שמביאים אותה אל משה, ז"א. עליהם כתוב, ויביאו את המשכן אל משה.

וכיוון שהצדיקים מחברים אותה עם משה, הם מרוויחים ברכות ממקור החיים בזכות קשרי הייחוד שקושרים, כשקושרים הייחוד כראוי. כמ"ש, ויַרְא משה את כל המלאכה. כלומר ייחוד הכול, ואז, ויברך אותם משה. שהרוויחו הברכות ממקום שמדרגת משה עומדת בו, ז"א. והם החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, משום שיודעים לסדר מלאכת הקודש, ע"י הייחודים שעושים.

344. כל מי שמתפלל תפילה וקושר הייחוד, מסתכלים בו. אם התפילה והקשר כראוי, אז הוא מתברך תחילה ממקום שכל הברכות יוצאות. כמ"ש, והנה עשו אותה, כאשר ציווה ה' כן עשו. מיד, ויברך אותם משה.

("ויביאו את המשכן אל משה", פקודי)

תיקון האיברים על ידי משה, שמקים את המשכן

345. משום זה כתוב, ויביאו את המשכן אל משה, ז"א, בעל הבית, שיראה בתיקון הבית, המלכות. וצריך לראות התיקונים שלה, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בה, באלו הנסתרות והסודות שלה, חוץ ממשה לבדו.

346. וע"כ, ויביאו את המשכן אל משה, את האוהל ואת כל כליו. וכשהביאו למשה הכול, הביאו לו איברים לתקנם כל אחד ואחד, ולהכניס איבר באיבר, זה בזה. וכשרצו בעצמם לתקן זה בזה ולהכניס זה בזה, לא היה עולה בידם. וכיוון שהביאו אל משה, מיד הכול עלה בידו. וכל איבר היה עולה ונכנס במקומו. כמ"ש, ויָקֶם משה את המשכן.

347. בשעה שהתחיל משה להקים את המשכן, והתחיל להתקין תיקון האיברים, להכניסם זה בזה, אז נחלשו כל האיברים וכל התיקונים של הס"א הטמא. כשהתחיל להתחזק הצד הקדוש, נחלש הצד הטמא. זה מתחזק וזה נחלש. כל זמן שהקדושה חזקה, נחלשים כל האיברים של צד האחר. זה מלא וזה חרב. וזהו ירושלים וצוֹר הרשעה. כשזו מלאה, נחרבת זו. וע"כ כשמתחזקת הקדושה, נחלש הס"א.

348. משום זה, ויקם משה את המשכן, כדי להתחזק מלמעלה, מז"א, כי משה מרכבה לז"א, ולא יקבל חיזוק מלמטה. וע"כ משה, שהיה מתוך המראה המאירה, ז"א, היה צריך להקים המשכן, שיאיר ממנו ולא מאחר. שהלבנה, המלכות, צריכה להאיר מהשמש ולא מאחר. כנ"י, המלכות, צריכה לעלות למעלה ולהתדבק בשמש, ז"א.

("ויביאו את המשכן אל משה", פקודי)

עריכת ייחוד כראוי

786. כתוב, וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

787. ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

788. ויאמר ה' אל משה, נטה את ידך על השמיים. ואיך יכול להרים את ידיו על השמיים? נטה, פירושו, השפל, כמ"ש, ויֵט שמיים ויֵירַד. שימשיך מלמעלה למטה. ידך, פירושו, מקומך, מקום של המדרגה שלך, שאתה שורה בה, ת"ת. וזהו ההמשכה בשם הקדוש. וכל העליונים והתחתונים בשמות נוסעים ומתקיימים, ובהם נכנסים בני אדם להיכלות העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשריהם היודעים לערוך ייחוד אדונם כראוי, וללכת בדרך האמת, כדי שלא יטעו באמונה.

789. בהיכלות אלו יש סוד עליון בתוך האמונה, המלכות דאצילות, המלובשת בהם, שנקראת אמונה. וכל החיות והמרכבות כולן שונות זו מזו, כדי לכלול אלו באלו לטוב, לתקן אותן. כמ"ש, ויְשַנֶהָ ואת נערותיה לְטוב. בשבעה היכלות אלו, היא השלמות שלמעלה, כשנכללים ונשלמים זה מזה. ונכנסות בהם תפילות ובקשות, של מי שיודע לסדר אותן, לתקן אותן למעלה, כמ"ש, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך.

("היכל קודש קודשים", פקודי)

להשרות השכינה בעולם

211. כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, שהשמיים ז"א והארץ מלכות. כי הכול כעין זה נעשה המשכן, שעשה כעין עולם התחתון, המלכות, וכעין עולם העליון, ז"א. וכל מעשיו של הקב"ה שעשה בעוה"ז, הם כעין של מעלה. אף המשכן כך, כל מעשיו הם כמעשה וכעין עולם העליון.

212. וזה סוד כל מעשה המשכן, כולם מעשים ותיקונים שלמעלה ושלמטה, כדי להשרות השכינה בעולם, בדיירים עליונים, המלאכים, ובדיירים התחתונים, בני אדם. גן עדן התחתון, מלכות, כעין העליון, בינה. כל הציורים וכל הצורות של העולם, כולם הם שם. וע"כ מעשה המשכן ומעשה שמיים וארץ, ז"א ומלכות, כולם הם אחד.

("ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים", פקודי)

תיקון המלכות באור העליון

224. והיה באחרית הימים, נָכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות. והיה באחרית הימים, כשיפקוד הקב"ה את בת יעקב, ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, ז"א עם מלכות. אז, נכון יהיה הר בית ה', ירושלים שלמעלה, המלכות, שתהיה מתוקנת בתיקוניה להאיר באור העליון.

כי כל אורותיה אינם מיתקנים אלא באור העליון דז"א. ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון, פי שבעה ממה שהיה מקודם לכן. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים. אור החמה ז"א, ואור הלבנה מלכות.

225. בראש ההרים, ולא בראשי ההרים, אלא אור שיהיה לה אז הוא בראש ההרים. ראש ההרים, כוהן גדול, חסד דז"א. כי חג"ת נקראים הרים, וחסד ראש שלהם. שכולו צד ימין, חסד, והוא שמתקן את הבית, מלכות, ומברך אותה להאיר פניה. ועל זה כתוב, נכון יהיה.

226. ויתקן אותה, בלבושים, שהם כעין של מעלה, כז"א. והלבושים עומדים בשש, חג"ת נה"י, הכלולים בחסד, כוהן גדול. כמ"ש, ויעשו את הכותנות שֵׁשׁ, ואת המצנפת שש, ואת פַּארֵי המגבעות שש. והבית הזה, כשיהיה מתוקן בראש ההרים, שהוא כוהן גדול, חסד דז"א, אז מתקשר הבית ומתעלה למעלה בקיום העליון, בינה, ויאיר העולם מאור העליון שבבינה. וזהו כמ"ש, ונישא מגבעות, מכל שאר צבאות ומחנות עליונים. ואז כמ"ש, ונהרו אליו כל הגויים.

("נָכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", פקודי)

תיקון העולם בקול השופר

311. התפילה וקול השופר, שמוציא הצדיק בשופר, היוצא מרוחו ומנפשו, עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה. וכשעולה קול השופר, כולם נדחים מפניו, ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.

312. ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של המלך הקדוש, ויודע כבודו של המלך, שיתפלל עליהם את התפילה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מהעולם.

("תקיעת שופר", ויקרא)

אין שלם יותר מכלי שבור

46. האם ייתכן שהקב"ה שורה במקום שבור, בכלי שבור? אלא, מקום זה הוא שלם יותר מכל, משום שמשפיל עצמו, כדי שתשרה עליו גֵאות כל, גאות העליון, וזהו שלם. אבל לא כתוב, ואת עיוור ושבור וחָרום ושָׂרוע אשכון. אלא, ואת דכא ושפל רוח. כי מי שמשפיל עצמו, הקב"ה זוקף אותו.

("איש אשר יהיה בו מום", אמור)

בן ועבד

80. צריך להיות במדרגת עבד, כדי לעבוד בכל מיני עבודות בתפילה, שנקרא עבודה. כאותו עבד שהוא המלכות, שאינה שוקטת לעולם, ומשבחת ומנגנת תמיד לז"א. וכל העבודות והדברים הנעשים בכל העולמות כולם, המלכות עושה ועובדת. ומשום זה היא נקראת אדון.

כי משום שהיא בבחינת עבד לעבוד ולהמשיך חיות ושפע לכל העולמות כולם, ע"כ נקראת, כמ"ש, אדון כל הארץ. והאדם המתעטר בבחינת עבד שבמלכות, להיות עבד לעבוד עבודת אדונו, הוא עולה ומתעטר להיות במדרגה של עבד, ונקרא ג"כ אדון. כי הוא מברך בכל העבודות של עוה"ז, המלכות, ומקיים אותה. וע"כ גם הוא נקרא אדון.

81. מדרגת בן. אשרי חלקו של אותו בן, שזכה להשתדל לדעת בנסתרות אביו ובכל סודות ביתו, כבן יחיד שהשליט אותו אביו בכל נסתריו. וזהו כבוד של הבן השולט על הכול.

מי שמשתדל בתורה לדעת את הקב"ה והנסתרות שלו, נקרא בן להקב"ה. ומכל צבאות השמיים אין מי שימחה בידו להיכנס אל אביו, בכל שעה שהוא צריך להיכנס. אשרי חלקו בכל העולמות. ומשום זה, מי שמשתדל לדעת את אביו בדרך פרט בחכמה שבימין דז"א, אז נקרא בן.

82. בעבודה שאדם עובד להקב"ה, יש עבודה שאדם צריך להיכלל בה בשניהם, שיהיה עבד ובן להתעטר בהקב"ה. והיא העבודה של תפילה, שאדם צריך להיות בה עבד ובן, להיכלל בב' מדרגות עליונות אלו, בז"א ובמלכות, לעבוד ולתקן תפילה כעבד, לעבוד עבודה של תיקון העולמות, שהיא מדרגת עבד ומלכות. ולדבוק רצונו בחכמה שבימין, להתדבק באדונו בנסתרות עליונות, במדרגת בן וז"א.

83. בן מתדבק תמיד באביו בלי פירוד כלל, אין מי שימחה בידיו. עבד עושה עבודתו של אדונו ומתקן תיקוני העולמות. מי שיהיה לו שניהם, בן ועבד, בכלל אחד, בחיבור אחד, זהו אדם המתקן כל האמונה, המלכות, בכלל אחד עם ז"א, בלא פירוד כלל, ומחבר הכול יחד.

זהו אדם שהקב"ה מכריז עליו בכל אלו הצבאות והמחנות של כל העולמות והרקיעים, היזהרו בפלוני שהוא הנאמן של המלך, שכל נסתרות אדוניו בידו. אשרי הוא בעוה"ז, ואשרי הוא בעוה"ב.

84. מהיום ההוא והלאה נודע אותו אדם והוא רשום בעולמות כולם. כשהוא צריך, כל הצבאות וכל המחנות מצוּוים להיות אצלו. והקב"ה אינו צריך יותר ממנו לבדו, כי עליו עומדים כל העולמות. וקול מתעורר ומכריז על אותו אדם, יפה הוא ליחיד, להיות אצל יחיד, הקב"ה, ולעסוק יחיד ביחיד.

("סוד העבד וסוד הבן", בהר)

לכלול השמאל בימין

30. כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, זהו שאדם צריך לכלול השמאל בימין. וכל מה שהוא עושה, צריך שלא יהיו אלא כלולים בימין.

כל אשר תמצא ידך, זה שמאל, שנקרא יד. לעשות בכוחך, זה ימין, כמ"ש, ימינך ה' נֶאְדָרי בַּכוח. וכיוון שאדם נזהר, שכל מעשיו יהיו לצד ימין, ויכלול שמאל בימין, אז הקב"ה שורה בתוכו בעוה"ז, ויאסוף אותו אצלו לעוה"ב.

("כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה", קורח)

התיקון הוא רק בעולם הזה

31. ואל יאמר אדם, בשעה שאבוא אל העולם ההוא, אז אבקש מהמלך רחמים, ואשוב לפניו. אלא על זה כתוב, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשְׁאול, אחרי שיסתלק האדם מהעוה"ז.

אלא אם אדם רוצה שהמלך הקדוש יאיר לו לעולם ההוא, וייתן לו חלק לעוה"ב, יעסוק בעוה"ז, לכלול מעשיו בימין, וכל מעשיו יהיו לשם הקב"ה.

("כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה", קורח)

לעשות חשבון בכל לילה

33. מי שיש בו מעשה טוב או שהוא מבעלי החשבון, בכל לילה, מטרם שישכב ועוד אינו ישן, צריך לעשות חשבון ממעשיו, שעשה כל אותו היום, וישוב מהם, ויבקש עליהם רחמים. וצריך לעשות חשבון באותה שעה, משום שבשעה ההיא אילן המוות שורה בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם המוות. ע"כ צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו, ויתוודה עליהם, משום שהיא שעת המוות, ואלו נקראים בעלי חשבון.

34. וכן מי שמשתדל בדעת ובחכמה לדעת את ריבונו, לאחר פטירתו, כשיעברו אותו לראות ולהסתכל באלו הרשעים, הנידונים בגיהינום ובמדרגת שאול, וכולם צווחים מאלו המדרגות, הוא לא יישאר שם ולא יימצא ביניהם. ועל זה כתוב, אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול.

אין מעשה, מי שיש בו מעשה טוב. וחשבון, מי שמבעלי החשבון. ודעת, מי שמשתדל בדעת. שכל אלו אינם בשאול. ולא יימצא אלא למעלה למעלה, במקום שכמה אורות ונרות וכמה חמודות שורים בו, והקב"ה בא להשתעשע עם שאר הצדיקים בגן עדן. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, אך צדיקים יודו לשמך יֵישבו ישרים את פניך.

("כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה", קורח)

השפעת הייחוד

62. בשעה שהאדם בא לייחד שם הקב"ה, כל צבאות השמיים, כולם עומדים בשורות להיתקן, ושיתכללו כולם באותו הייחוד, לעמוד כאחד בייחוד אחד. כולם מיתקנים בתיקונם, ע"י הייחוד הזה כראוי.

("ייחוד עליון וייחוד תחתון", ואתחנן)

תיקון הרצון לקבל

197. מידת התענוג היא לפי מידת הרצון לקבל. אלא שצריכים ליישר אותו, שיהיה מוגבל לקבל ע"מ להשפיע. וזה נעשה ע"י הארות הבינה. כי הרצון לקבל ייתקן ויתיישר, שתהיה קבלה ע"מ להשפיע. ואז לא יהיה הרצון לקבל מקולקל כמו בתחילה, שבזה הוא מתרפא מכל המומים שהיו בו.

("מראש האצילות עד תחיית המתים", ואתחנן)

התיקון היפה והנאה מכל

421. כי אין למלאכים קנאה, אלא כלפי התחתונים. כשהתחתונים הם במדרגה גבוהה, המלאכים מקנאים בהם יותר מכל. והלוא למדנו, שאין קנאה בין המלאכים? ביניהם אין קנאה, אבל על אחרים יש להם קנאה.

422. ומשום שהמלכות היא על ישראל, כאם על הבנים, אותו התיקון היפה והנאה מכל, שהוא מצד ההתכללות שלמטה, שבשבילו עלתה למעלה, אל הבינה, היא מעלימה אותו מהמחנות שמבחוץ, כדי שלא יקנאו ולא יקטרגו על ישראל. ומשום זה, אומרת להם, אל תִרְאוני שאני שחרחורת. אל תסתכלו בתיקון הזה, משום שאני שחרחורת.

423. אבל האמת היא, שבכל התיקונים שלה, אין תיקון יפה ונאה בערכו, להעלות אותו להקב"ה, חוץ מאותו התיקון שמצד התכללות של מטה. וכל זה אומרת אל המחנות, ולא אל אוהבה. וע"כ אומרת להם, שחורה אני ונאווה.

("שחורה אני לאלו שמבחוץ ולפנימיים יישָׁקֵני", שיר השירים, זוהר חדש)

כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשֵׂה

134. כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשֵה. כמה יפה לאדם, בעוד שהנר דולק ושורה על ראשו, להשתדל ולעשות רצון אדונו. משום שאור הנר הוא כוח השורה עליו. ועל זה כתוב, יִגְדל נא כוח ה', כוח השורה על ראש הצדיקים, ועל כל אלה העוסקים ברצון אדונם, השכינה.("כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשֵה", פינחס)

לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו

211. לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו, שיחזיק עצמו לבינוני, ואת כל העולם לבינוניים. ואם עשה מצווה אחת, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. ואם עשה עבירה אחת, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה.

("כי מלאכיו יצווה לךְ", בוא)

לא לדאוג לדברים אחרים, אלא להידבק בהקב"ה

350. דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להידבק בו בנפשו וברצונו. כמ"ש, דָבקה נפשי אחריךָ. וכיוון שהיה מתדבק בהקב"ה, היה תומך בו ולא עזב אותו. כמ"ש, בי תמכה ימינךָ. מכאן נשמע, כשבא אדם להידבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.

("המקלות", וייצא)

להתקשר בצרור החיים

424. כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. מהחלק ההוא ירש דוד המלך ונקשר בקשר העליון, וירש המלכות. ומשום זה, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. הנפש נקשרת ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה. שע"כ נקראים צרור החיים. אשרי חלקו, מי שיורש ירושה עליונה זו.

426. נפש, כשמתעטרת כנ"י, מלכות, מתעטרת במלך הקדוש, ז"א, ונקראת המלכות צרור החיים, משום שבה נקשר הכול. הנפש נקשרת בה מלמטה וז"א מלמעלה.

("נפש כי תמעול מַעַל", ויקרא)

כל הימים בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה

31. אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, הפרוד ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

התעוררות העליון

231. התעוררות העליון אינה, אלא ע"י התעוררות התחתון, כי התעוררות העליון בתשוקתו של התחתון תלויה.

("אלקים, אַל דומי לָך", לך לך)

הבא להיטהר

261. ע"י התעוררות של מטה נמצאת התעוררות של מעלה, כמ"ש, אני לדודי ועליי תשוקתו. כי לא מתעורר מלמעלה מטרם שמתעורר מלמטה. והברכות של מעלה אינן נמצאות, אלא רק במה שיש בו ממש, ולא במקום ריק, שאין בו ממש.

268. כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שבתחילה, אני לדודי, ואח"כ, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום בתחילה, בהתעוררות של מטה. ואח"כ, ועליי תשוקתו.

269. השכינה אינה נמצאת עם הרשעים. כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמ"ש, אני לדודי, בתחילה. ואח"כ, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם להיטהר, מטהרים אותו.

("אחר הדברים האלה", לך לך)

מי שמתקדש, מקדשים אותו

423. אשריהם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, כמ"ש, והתקדשתם והייתם קדושים.

אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנ"י, שהנשמה היא תולדה מזו"ן. ואז יורש הכול. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.

("נפש כי תמעול מַעַל", ויקרא)

בניית המקדש

323. והבית בהיבנותו, שמשמע שנבנה מאליו, והאם שלמה וכל האומנים שהיו שם לא בנו אותו?

324. אלא כך הוא, כמ"ש, מִקְשָה תיעשה המנורה. אם הוא מקשה, שפירושו שהאומנים היו מכים על הסדן במקבת, א"כ מהו תיעשה, שמשמע שהיה נעשה מאליו? אלא ודאי הכול נעשה בביהמ"ק מאליו, בְאות ובנס. כיוון שהאומנים התחילו לעשות, המלאכה לימדה את האומנים לעשות אותה, מה שלא היו יודעים לעשות מקודם שהתחילו אותה.

325. משום שברכת הקב"ה הייתה שורה על ידיהם. וע"כ כתוב, בהיבנותו, שהוא נבנה מאליו. כי הוא לימד את האומנים הלימוד, איך מתחילים לעשות אותו, והרשימה של אותה המלאכה לא הייתה מסתלקת מעיניהם ממש, והיו מסתכלים ברשימה ועושים, עד שנבנה כל הבית.

("והבית בהיבנותו", נוח)

עשיית המשכן

15. בשעה שאמר הקב"ה למשה, עשֵה את המשכן, היה עומד משה בתימהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקב"ה בעין, כמ"ש, וראֵה ועשֵה בתבניתם, אשר אתה מראֶה בהר. בתבניתם, שהראה הקב"ה למשה צורת כל דבר באותה הצורה הרוחנית שלמעלה. וכל אחת מהצורות הרוחניות שלמעלה, הייתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

16. אשר אתה מראֶה בהר. המראָה שאינה מאירה, המלכות, הייתה מראה לו בתוכה כל האופנים והצורות הנעשים למטה.

17. אשר אתה מראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראתה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי בתוך המלכות עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווה צורתה לצורה הדמיונית שבעוה"ז במשכן.

ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. וע"כ התקשה בהן משה, שלא היה יודע איזו מהן לתפוס. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוס הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופס הסימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז התיישב משה בכל העבודה של המשכן.

("אלה פקודי המשכן", פקודי)

מוליך החמורים

536. רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו. וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזו. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת, לכן פירושו יהיה מוליך החמורים.

537. פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הפֵרו תורתֶךָ. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמיים וארץ עומדים בקיומם.

ולא עוד, אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, רְאו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בשבילם, ראו מעשי ידיי, שאתם אמרתם עליו, מה אֱנוֹשׁ כי תזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים, ומי כעמְךָ כישראל גוי אחד בארץ.

538. ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב, צוּר ילָדך תֶשׁי. ואז כתוב, וכל צבא השמיים עומדים. וע"כ עת לעשות לה'. שהצדיקים האלו שנשארו, יש להם לאזור מותניים ולעשות מע"ט, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים ובמחנות ובגדודים שלו, משום שכמ"ש, הפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי.

539. מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מיתקנת לפנינו, שאל שאלתך. אמר, פסוק זה, אם היה כתוב, יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך, אך מהו עת לעשות? ועוד, כתוב, לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב, מהו לעשות לה'?

אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מיתקנת לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה, שהשכינה נכללה עימנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר, אֱמור.

540. עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזהו שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד, כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך. ועל זה, עת לאהוב, שזוהי עת, שהאדם מחויב לאהוב.

541. ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו, ולא ימשוך ליבו אחריו. וע"כ עת לשנוא. ומשום זה כתוב, דַבֵּר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

542. בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת, האמונה הקדושה, המלכות, מיתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, העת ההיא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.

543. מהו עת לעשות לה'? כמ"ש, אשר ברא אלקים לעשות. מהו לעשות? הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שהתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות. העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שהתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי העת ההיא נמצאת כך, או שמתעלה או שיורדת בגלל ישראל. שאם עוסקים בתורה, מתעלה. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.

544. אמר רבי יוסי, ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזו, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם, והלכו שלושתם בדרך.

("עת לעשות לה", תרומה)

לפי מה שמשער בליבו

153. נודע בשערים בעלה, זהו הקב"ה, שנודע ומושג לפי מה שכל אחד משער בליבו כפי שיוכל להשיג ברוח החכמה, ולפי מה שמשער בליבו כך נודע בליבו. ומשום זה כתוב, נודע בשערים, באלו השיעורים שכל אחד משער בליבו. אבל שיהיה נודע כראוי, אין מי שיוכל להשיג ולדעת אותו.

154. נודע בשערים בעלה. מהו שערים? כמ"ש, שׂאו שערים ראשיכם. ומכוח אלו השערים שהם מדרגות עליונות, בכוחם נודע הקב"ה, ואם לא היו אלו השערים לא היו יכולים להשיג בו.

("נודע בשערים בעלה", ויירא)

נודע ע"י המדרגות העליונות

155. אין מי שיוכל לדעת נשמתו של אדם, אלא מכוח אלו איברי הגוף ואלו המדרגות של איברי הגוף המגלות פעולות הנשמה. משום זה הנשמה נודעת ואינה נודעת, נודעת ע"י איברי הגוף, ואינה נודעת ממהותה עצמה. כך הקב"ה נודע ואינו נודע, משום שהוא נשמה לנשמה רוח לרוח, גנוז ונעלם מכל.

אבל לזוכה באלו השערים, המדרגות העליונות, שהם פתחים לנשמה, נודע לו הקב"ה. ונמצא שנודע ע"י המדרגות העליונות שהן פעולותיו, ואינו נודע מצד מהותו עצמו.

("נודע בשערים בעלה", ויירא)

באלקיות אין שינוי, התיקונים הם רק בשביל התחתונים

297. הכלל של כל הדברים, עתיק דעתיקין וז"א, הכול אחד, בבחינת עצמותם, והכול הוא למעלה מהזמן מבחינת עצמותם. שהיה הווה ויהיה, שווים בהם, והכול הוא בהווה, והכול היה, והכול יהיה. שאין באלקיות עניין קודם ואח"כ. וכן אין שם כלל שינוי מעשה מבחינת עצמותם, כגון מרחמים לדין. כי לא ישתנה בעתיד ולא השתנה בעבר, ואינו משתנה בהווה. אלא שנתקן בתיקונים אלו בשביל התחתונים. ונשלמה הצורה הכוללת כל הצורות, ז"א. שהיא צורת אדם, הכולל זכר ונוקבא. הצורה הכוללת כל השמות, כי ז"א נקרא הוי"ה, שהוא שם, הכולל כל השמות. הצורה, שנראות בתוכה כל הצורות, ולא שהיא צורה ממש, אלא כעין צורה זו.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

המדרגות הן רק כלפי התחתונים

299. הכול הוא אלקיות, למעלה מזמן, ממקום, ומשינוי. וכל אותם המדרגות והתיקונים, שאנו מבחינים באלקיות, הם כולם רק מיני העלמות וכיסויים כלפי התחתונים. כי ע"ס הן עשר מיני כיסויים על עצמותו. וכן כל התמונות המדומות מזמן ממקום וממעשים, כולן אינן אלא רק מיני כיסויים על אלקותו, הנראים כך לעיני התחתונים.

וכמו שהאדם אינו מתפעל ואינו משתנה במשהו מחמת הכיסויים, שהוא מתכסה בהם, כי רק חבריו מתפעלים מהעלמותו או מהתגלותו. כך אלקותו אינו משתנה ואינו מתפעל משהו, מתוך אלו המדרגות והתיקונים והשמות, שבזמן ובמקום ובשינוי מעשה, שהתחתונים מבחינים בכיסויים שלו. אלא שיש לדעת, שכיסויים אלו משמשים ג"כ לגילויים.

ולא עוד אלא לפי מידת הכיסוי, שיש בכל שם ותיקון, כך היא מידת הגילוי הנמצא בו. ומי שזוכה לקבל מידת הכיסויים כהלכתם, זוכה אח"כ שהכיסויים נעשו לו למידות גילויים. והלומד צריך לזכור דברים אלו בזמן הלימוד, ולא ייכשל במחשבתו.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

רמ"ח (248) איברי הנשמה

8. אשרי מי שאחוז בעה"ח, ז"א, בגופו, ובאיברים שלו, שהוא נר, כל ענף וענף הוא נר מצווה, ברמ"ח (248) מצוות שלו, שהן כנגד רמ"ח איברים, כלומר, נר מצווה על כל איבר.

9. כששניהם, עה"ח ונר מצווה, ז"א ומלכות, אחוזים באותו האדם, יתקיים הכתוב, וירְא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכָּל. כלומר, האדם. וס"מ ונחש וכל הממונים שלו, האחוזים בגוף האדם, שהם קוצים, יישרפו. והענפים של הסנה, והפירות שלו והעלים שלו אינם נשרפים. זה הראה הקב"ה למשה.

("ד' מיתות לס"מ", שופטים)

שס"ה (365) גידי הנשמה

149. מבאר המוחין דימין, שז"א משפיע אל המלכות. כל בחינה שבז"א בוטשת ומשפיעה לבחינה שכנגדה במלכות, ובחינות ז"א מתחלקות ל-75 צינורות תהומות, ובהם נמשכים מים.

150. כל צינור שבז"א עולה בקולו, ומזדעזעים התהומות, המלכויות של המלכות, המקבלות מהצינורות דז"א. וכשהקול נשמע, כל תהום קורא לחברו ואומר, חלוק את מימיך ואכנס בך.

151. מבאר תיקון היסוד של המלכות, שנעשה ע"י השפעת ז"א. תחת השפעת הצינורות יש שס"ה (365) גידים, לבנים שחורים אדומים, נכללים זה בזה, ונעשו גוון אחד. גידים אלו נרקמו בי"ז (17) רשתות, וכל רשת נקראת גידים. נרקמו זו בזו ויורדות בסוף התהום, ביסוד שבמלכות, הנקרא תהום. תחת אלו עומדות ב' רשתות במראֶה ברזל, וב' רשתות אחרות במראה נחושת.

שס"ה גידים הם הארת חכמה שבשמאל דבינה, שנמשכה למלכות. נקראים גידים, משום שהם מבינה. כי כח"ב נקרא מוחא עצמות גידים.

("מ"ה (45) מיני גווני אורות", פקודי)

שעיר לעזאזל

236. ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. א"כ הוא כבוד בשביל העזאזל, כי האם ראיתם, אשר עֶבד יפיל גורלות שווה בשווה עם אדונו? הרי מדרך העולם, שעֶבד מקבל מה שאדוניו נותן. אבל משום שס"מ מוכן ביום ההוא לרכילות על ישראל, וכדי שלא יהיה לו פתחון פה, נותנים לו חלק בזה.

238. ולא זה בלבד, אלא בכל זמן שהמקטרג מוכן וניתנה לו רשות, צריכים לשים לפניו במה שיתעסק, ויעזוב את ישראל.

("יוה"כ", אמור)

תוכחה מאהבה

72. כתוב, טובה תוכַחת מגוּלָה מאהבה מסוּתָרֶת. ואם התוכחה היא מאהבה, היא מוסתרת מבני אדם. כעין זה, מי שמוכיח את חברו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה.

73. כך הקב"ה, כשהוא מוכיח את האדם, מוכיח אותו באהבה בכל. תחילה מכה אותו בגופו מבפנים. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו תחת מלבושיו. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו, שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדונו.

("ייסורים של אהבה", תזריע)

שנה - מחזור תיקון

193. וכשמתעורר השופר הזה, וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, צריכים למשוך בקול שופר מלמטה, והקול ההוא עולה למעלה. אז מתעורר שופר אחר עליון, בינה, ומתעוררים הרחמים, והדין מסתלק.

בכל רה"ש חוזר העולם לקדמותו, כמו שהיה ביום ד' דמעשה בראשית, שאז התמעטה המלכות. כי המלכות נקראת שנה, ו-12 חודשי השנה הם סדרי התיקון שלה מתחילתה עד גמה"ת. ואם נשלמה השנה ולא גמרנו תיקונה, היא ניתנה לנו לתקן אותה בשנה האחרת, ואנו צריכים שוב להתחיל מראשית הווייתה, כמו שהייתה ביום ד' דמעשה בראשית. וכן בכל שנה ושנה עד גמה"ת.

("תקיעת שופר", אמור)

המלכות המתוקנת מאירה את כל העולם כולו

185. רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחוּמַאי, בשפת הים של כנרת. ואדם גדול ושְׂבע ימים היה רבי רחומאי, ועיניו כָּהו מראות. אמר לרבי פינחס, שמעתי בוודאי, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. והסתכלתי באור המרגלית ההיא, שהוא יוצא כהארת השמש מנרתיקה, ומאיר את כל העולם.

ביאור הדברים. המלכות בכל תיקוניה, נקראת אבן טוב, ונקראת מרגלית. ואמר, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. שכבר זכה במלכות, בכל תיקוניה וקישוטיה. והסתכל ברוח הקודש, באור של המרגלית, שהיא מאירה כאור השמש, ביציאתה מנרתיקה, שהוא תיקון העתיד של המלכות, שתהיה אור הלבנה כאור החמה, שאז היא מאירה כל העולם כולו.

והנה, אחר שאור המלכות נעשה לאור החמה, ועלה עד השמיים שִׂיאה, הנה האירה מהשמיים עד לארץ, בעמוד אחד של אור, לכל העולם כולו. והיה מאיר והולך, עד שהספיק רבי שמעון לתקן כיסא דעתיק יומין כראוי.

והרמז הוא, שכבר זכה לשני הגילויים שבגמה"ת, שהם:

א. ששת הפסוקים, מהפסוק, השמיים מספרים, ועד הפסוק, תורת ה' תמימה,

ב. וששת השמות הכתובים, מהפסוק, ואין נסתר מחמתו, עד סוף המזמור.

כי הנאמר, האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, רומז על ששת הפסוקים. ועד שיבוא עתיק יומין, ויישב על הכיסא כראוי, רומז על ששת השמות.

("יציאת רבי שמעון מהמערה", הקסה"ז)

אין עוד מלבדו

255. בגמה"ת, כשיתבטל הס"מ, יתגלה לכל, שהס"מ לא היה חי מעולם, אלא הייחוד היה שולט תמיד, כמ"ש, אין עוד מלבדו.

("אבני שַׁיִשׁ טהור", בראשית-א)

התגלות השגחת ה' בעולם

175. הכתוב, ראו עתה כי אני אני הוא, חל על הקב"ה ושכינתו, ז"א ונוקבא שלו. אני, היא השכינה. הוא, הקב"ה, הנקרא וה"ו. שלעתיד בגמה"ת תאמר הנוקבא, ראו, כי אני וה"ו אחד. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שווה אל הז"א.

ואין אלקים עימדי. הכוונה על אלוהים אחרים, ס"ם ונחש. כי אז יתגלה, שס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין הקב"ה ושכינתו. כמ"ש, על פי שניים עדים יומת המת, שחל על ס"מ, שהוא מת מתחילתו, ולא היה אלא עבד למהר פְּדוּת נפשנו.

וזהו שכתוב, אני אמית ואחייה, שאני אמית בשכינתי מי שחייב, ואני אחייה בשכינתי מי שזכאי. שתתגלה השגחת ה' מלכתחילה בכל העולם כולו. ואז, כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. כלומר, להבדיל ממה שנדמה לנו ב-6000 שנים, שיש הנהגה, המתנגדת לקדושה, שהם ס"ם ונחש. כמ"ש, אשר שלט האדם באדם לרע לו. אבל אז יתגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחייה בשכינתי, ואין עוד מלבדו.

("אני אני הוא", בראשית-א)

תם ונשלם בגמר התיקון

385. בזמן שיקים הקב"ה את ביתו, המלכות, בזמן ההוא כתוב, בילע המוות לנצח. כמו שמלאך המוות בילע את בני העולם, כן יבולע מלאך המוות.

386. ולא בילע לזמן קצוב, כמו שישראל היו בגלות זמן קצוב. אלא כמ"ש, לנצח, לדורי דורות.

387. ואז יקים הקב"ה את כנ"י, המלכות, ויקים האדנים והספִּים וכל תקרות הבית, בתיקונם לעולם, משום שיבולע הס"א ולא יקום עוד לעולם. ואז כתוב, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר.

("ויקם משה את המשכן", פקודי)

הסתלקות הנחש

130. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוֹגַה. משום שלעת"ל, יסתלק הנחש שהיה שורה תחילה בנוקבא, שהיה יונק מהמלכות, ויבוא דכורא לשרות במקומו, כמו בתחילה, בזיווג שלא נפסק, כי אין עוד מי שיפריד הזיווג. והכול יהיה שלם.

("כל פִּריו קוֹדש הילולים לה'", קדושים)

מהי שבת

32. אז התקדש אפריון בקדושות עליונות והתעטר בעטרותיו, עד שעלה בעליית עטרת המנוחה, ונקרא שֵם עליון, שם קדוש שהוא שבת. מנוחת הכול, תאוות הכול, דבקות הכול, שלמעלה ושלמטה יחד. ואז כתוב, אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.

33. אמר רבי שמעון, מי שזכה באפריון, זכה בכל. זכה לשבת במנוחה בצל הקב"ה, כמ"ש, בצילו חימדתי וישבתי. ועתה שאני יושב בצל המנוחה הזו, יש לנו להסתכל, שאין אנו יושבים אלא בצל הקב"ה בתוך האפריון ההוא. ויש לנו לעטר המקום הזה בעטרות עליונות, עד שיתעוררו האילנות של האפריון ההוא לבוא אלינו בצל אחר.

עתה מתוקן האפריון במלכות הממותקת בבינה. ונמצא שהצל אינו של המלכות עצמה אלא של הבינה, של עצי הלבנון. אבל בגמה"ת תיתקן המלכות עצמה, ולא תהיה צריכה למיתוק הבינה, ואז נשב בצל המלכות עצמה, נשב בצל אפריון עצמו.

("מעצי הלבנון, אלו הם שישה ימי בראשית", תרומה)