התורה שנבראה במ' (40) יום

291. רבי יוחנן היה מטייל עם רבי חייא. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי יוחנן, שדה זה שלי היה, ומכרתי אותו, כדי שאוכל לזכות בתורה. בכה רבי חייא. אמר לו, ולמה אתה בוכה? אמר לו, משום שלא עזבת לעת זקנותך כלום.

292. אמר, חייא בני, האם קל הוא בעיניך מה שעשיתי, שעזבתי דבר שנברא בששת ימים, בעבור לקנות דבר שנברא בארבעים יום, כמ"ש, ויהי שָׁם עִם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. וקניתי דברים גדולים וטובים, שאינם בעולם, והם עצה ותושייה וחכמה וגבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה, אני בינה לי גבורה.

293. רבי יוחנן כשהיה עוסק בתורה, היו פניו מאירים כזוהר השמש. יום אחד פגש אותו רבי יוסי. אמר לו, רְאה שפניך מאירים כזוהר השמש. אמר לו, לא הוא, אלא ההלכה מאירה בי. קרא עליו הכתוב, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

294. התורה נקראת תושייה בתחילה. ואח"כ גבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה. בתחילה נקראת תושייה, שמתישה כוחו של אדם, מפני שיש לו להילחם עם יצה"ר, ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיוון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, כמ"ש, אני בינה לי גבורה. כשאדם רגיל בתורה ובחכמה, אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה, להילחם מלחמות ה'.

295. ובתורה ברא הקב"ה את העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אמון, אלא אומן. וזהו בראשית ברא אלקים, עם ראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, וזוהי התורה.

296. לא נברא אלא בשביל היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, יראת ה' ראשית דעת. העולם נברא ע"פ היראה, כמ"ש, והאלקים עשה שיִירְאו מלפניו. עשה את העולם, כדי שייראו מלפניו, וע"פ היראה, שהיא ראשית, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ.