ויָסַר את אופַן מַרְכְּבותיו

95. ואֵרֶא החיוֹת, והנה אופַן אחד בארץ אצל החיות. הקב"ה מראה בכל דבר את הממשלה שלו, וממשלתו לא תסור לעולם ולעולמי עולמים.

96. ועושה ממשלה באבות. לקח את אברהם וקיים בו את העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם, שבו התקיימו שמיים וארץ. לקח את יצחק ושתל בו את העולם, שיהיה קיים תמיד, כמ"ש, ואת בריתי אקִים את יצחק. לקח את יעקב והושיב אותו לפניו, והשתעשע עימו, והתפאר בו, כמ"ש, ישראל אשר בךָ אתפָּאָר.

97. יעקב אחוז בעה"ח, שאין בו מוות לעולם, שכל החיים השתכללו באילן הזה, והוא נותן חיים לכל אלו שנאחזים בו. ומשום זה יעקב לא מת. ומתַי מת? בשעה שכתוב, ויאסוף רגליו אל המיטה.

המיטה, היא כמ"ש, הנה מיטתו שֶׁלִשְׁלֹמֹה, שהיא המלכות. ומשום שבמיטה הזו כתוב, רגליה יורדות מוות, ע"כ כתוב, ויאסוף רגליו אל המיטה, ואז, ויגווע וייאסף אל עמיו. אבל כל עוד שהיה נאחז בעה"ח, שהוא ז"א, לא מת. כי אין מיתה אלא מצד המלכות. ועשה הקב"ה את יעקב לבחיר האבות, כמ"ש, יעקב אשר בְחַרְתיך.

וארא החיות, והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. איזה יחס יש לכתוּב הזה עם הכתוב, ויָסר את אופַן מַרְכְבותיו? החיות הם בחג"ת דז"א עד החזה, והאופַנים הם מחזה ולמטה בנה"י דז"א, ששָׁם הנוקבא דז"א.

ובנוקבא דז"א יש ב' נקודות:

א. נקודה הממותקת בבינה, שהוא רחמים, הנקראת מפתחא,

ב. נקודת מדה"ד דצ"א הבלתי ממותקת, הנקראת מנעולא.

ומצד הנקודה השנייה, אין המלכות ראויה לאור עליון, כי הצמצום רוכב עליה. וכל המוחין שמקבלת, הוא רק בבחינת הנקודה הראשונה, הנקראת מפתחא. ולפיכך נגנזה הנקודה השנייה בתוך הראשונה, והנקודה הראשונה היא מגולה ושולטת. וע"י תיקון זה המלכות ראויה לקבל מוחין.

ע"כ כתוב, והנה אופן אחד בארץ אצל החיות. שאע"פ שיש ב' נקודות במלכות, כמ"ש, ומַראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן, שאופן דמנעולא גנוז בתוך אופן דמפתחא, מ"מ משמש בה רק אופן אחד, שהוא מפתחא, והאופן השני אינו ניכר כלל. שבתיקון אופן דמפתחא תלויים כל המוחין דמלכות, ומכ"ש הס"א המקבלת ממנה. וכשרצה לאבד את המצרים, הסיר את התיקון הזה. כמ"ש, ויסר את אופן מרכבותיו.

המרכבה העליונה היא שורש כל המרכבות, חג"ת דז"א והמלכות, שמחזה ולמעלה דז"א. האבות הם המרכבה. ונאמר, ועושה ממשלה באבות. שהבינה עשתה ממשלה בחג"ת דז"א, שהם רגלי המרכבה שלה.

לקח את אברהם וקיים בו את העולם, כי אברהם, הוא קו ימין, חסד דז"א, שבו מתקיים העולם, המלכות. כי כל עוד שהחכמה שבה אינה מתלבשת בחסד דז"א, אין לה קיום.

לקח את יצחק ושתל בו את העולם, כי יצחק, הוא קו שמאל, גבורה דז"א שממנו נבנה המלכות, כי המלכות נבנה מקו שמאל דז"א. הרי שיצחק שתל אותה, ואברהם רק קיים אותה, שהלביש אותה בחסדים.

לקח את יעקב והושיב אותו לפניו, באמצע, כי יעקב הוא קו האמצעי, ת"ת דז"א, המכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל, ומקיים הארת שניהם, שנאמר, והשתעשע עימו, והתפאר בו, כי לולא קו האמצעי לא היה אור בבינה.

יעקב אחוז בעה"ח, כי הוא אחוז בבינה, ששׁם החיים, והוא נקרא עה"ח. ומשום זה יעקב לא מת, שאין לס"א אחיזה בו, אבל כשיתחבר עם הנוקבא, יש אחיזה בו, מחמת הנוקבא שהתחברה עימו.

ומתי מת? בשעה שכתוב, ויאסוף רגליו אל המיטה. שהתחבר עם המיטה, המלכות, ואז מת, משום שבמיטה הזו כתוב, רגליה יורדות מוות. כי מפרנסת הס"א, שהם מוות. שכל מה שיש לס"א מקבלים מהמלכות, שהיא הנוקבא דז"א.

והתבאר ד' רגלי המרכבה העליונה, בינה, שהם חג"ת דז"א והנוקבא המקבלת מהם. והם נקראים ג"כ ד' חיות. וד' רגלי המרכבה התחתונה שמחזה ולמטה, הם נהי"מ, ונקראים אופנים, מחמת האופן בתוך האופן המתוקן בהם. כי כל החלק שלמטה מחזה דז"א שייך לנוקבא, המתוקנת באופן.

98. כל המחנות של מעלה, שנמשכים מד' מחנות שכינה, שהם האופנים, וכל המרכבות כולן, אחוזות אלו באלו, מדרגות במדרגות, העליונות והתחתונות, משתלשלות זו מזו ונכללות זו בזו. וחיה קדושה עליהן, שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, ששם ד' חיות.

והנוקבא היא החיה הרביעית. וכל ההמון והמחנות כולם נוסעים תחת ידה, תחת רשותה, על פיה ייסעו ועל פיה יחנו. כי כל המרכבות והחיות והאופנים, אין להם אלא מה שמקבלים מהחיה העליונה הזו.

99. וזוהי חיה, שכל שאר החיות נאחזות בה. והשתלשלו ממנה כמה חיות לחַיות, כלומר שהרבה חיות השתלשלו זו מזו, ונכללו מדרגות במדרגות. וכל העליונים והתחתונים הולכים ושטים בים, בנוקבא. שהעליונים נכללים בה, שמשפיעים לה, והתחתונים נכללים בה, שמקבלים ממנה. כמ"ש, זה הים גדול ורחב ידיים.

100. וכשהים מעלה גליו, הדינים, כל האוניות עולות ויורדות, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות. וסערה נמצאת, ורוח חזקה הולכת עליו בחוזקה. ודגי הים מתפזרים לכל צד, אלו למזרח ואלו למערב, אלו לצפון ואלו לדרום. וכל בני העולם, שדגי הים האלו רואים רשימה עליהם מחמת חטאם, לוקחים אותם ובולעים אותם במערות העפר.

כשהתחתונים חוטאים, מתקלקל בגללם התיקון של גניזת האופן בתוך האופן, ומתגלה המלכות דמדה"ד, שמצידה אין המלכות, הים, ראויה לקבלת אורות. וע"כ האוניות שביָם, שהן כמו המרכבות שביבשה, עולות ויורדות, וחושבות להישבר.

ודגי הים, שהם המלאכים שבמלכות, שהיו מקושרים בד' רוחות, שהם חו"ג תו"מ, כיוון שהסתלק האור הזה, הותר הקשר הזה של חו"ג תו"מ, ומתפזרים כל אחד לצידו שנמשך משם. ובני העולם, שקלקלו מעשיהם וגרמו את זה, שמחמת זה נרשם חטאם בהם, בולעים אותם במערות העפר, במלכות דמדה"ד. כי עפר הוא שֵם המלכות, ומדה"ד שנגלית בה מכונה מערה.

101. וכל האוניות אינן זזות ממקומן, ואינן עולות ויורדות, חוץ מאותה שעה, שבא מנהיג אחד של הים, וידע להשלים את רוח הסערה של הים. וכיוון שעולה זה על הים, הוא נח מזַעפו ומנוחה נמצאת.

ואז כל האוניות הולכות בדרך הישר, ואינן סרות לימין ולשמאל, כמ"ש, שָׁם אוניות יְהַלֵכון לווייתן זה יצרתָ לשחק בו. זה, הוא יסוד דז"א, קו האמצעי. וכל דגי הים מתקבצים למקומם, וכל החיות שמחות עליו. וחיות השדה העליון שמחות, כמ"ש, וכל חיית השׂדה ישׂחקו שׁם.רוח סערה שבאה בים והאוניות עולות ויורדות, זו כבר התחלת תיקון. כי בעת הדינים, נעשה הים קפוא. וכל האוניות אינן זזות ממקומן, ואינן עולות ויורדות. כי בשעת הדינים קופא הים, והאוניות שבו אינן יכולות לזוז ממקומן.

חוץ מאותה שעה, שבא מנהיג אחד של הים, קו האמצעי, שמעלה המסך דחיריק, אז מתגלה תחילה אותה רוח סערה, מלכות דמדה"ד, שאז האוניות עולות ויורדות. ואח"כ ממתיק אותה במדה"ר, עד שראויה לקבל אור. וידע להשלים את רוח הסערה של הים.

כלומר, שידע להמתיק אותה במדה"ר, ואז כל האוניות הולכות בדרך הישר, ואינן סרות לימין ולשמאל, שאז מייחד הקווים ימין ושמאל זה בזה בדרך קו האמצעי.

102. כעין של מעלה בחג"ת דז"א, יש למטה בנה"י דז"א. וכעין של מטה יש בים התחתון, במלכות. ועוד, כעין של מעלה בחג"ת דז"א יש בים העליון, בבינה. וכעין של מעלה יש למטה בנה"י דז"א. וכעין של מטה יש בים התחתון, במלכות.

103. הגוף של הים העליון, בינה, האורך והרוחב שלו, הראש והזרועות, והגוף, הכול כמו שצריך, וכולם בשמו נקראים. וכעין זה בים שלמטה, המלכות, יש ג"כ הראש של הים והזרועות של הים והגוף של הים.

וכעין של מעלה בחג"ת דז"א, כלומר כמו שיש בז"א ד' גלגלי המרכבה, חג"ת דז"א והנוקבא, כן הם נכללים בים העליון, בבינה. וחג"ת אשר שם, מכונים זרועות, שהם חו"ג, וגוף שהוא ת"ת, וג"ר שהוא ראש.

104. כתוב, זבולון לְחוף ימים יִשכון. והרי ים אחד היה בנחלתו, ולמה כתוב, לחוף ימים? חוף ימים הוא כמ"ש, ויַרְכָתוֹ על צידון, וכתוב, יוצאֵי יֶרֶך יעקב, כי זבולון היה שוֹק הימין של הגוף, שהוא נצח, וע"כ כתוב, וירכתו. וים כינרת היה בנחלתו. ומכאן נמצא חילזון לתכלת.

105. כמה מרכבות על מרכבות נמצאות, וגלגלי המרכבה רצים במהירות, וסומכי המרכבה אינם מתעכבים מלנסוע עליהם. המרכבה של הממונה על מצרים לא נמצא שהיא מרכבה שלמה, כי כתוב, ויסר את אופן מרכבותיו.

כמה מרכבות היו, שהיו נוסעות על סומך גלגל אחד, שהתמנה עליהן. כיוון שזה הוסר משליטתו, כל המרכבות עברו משליטתן ולא נסעו. אז כולם שלמטה בעוה"ז, עברו משליטתם. כמ"ש, ועל מצרים ועל פרעה ועל הבוטחים בו.

ושנאמר, כמה מרכבות היו, שהיו נוסעות על סומך גלגל אחד, כלומר, על אופַן אחד, שהוא נקודת המלכות המתוקנת במדה"ר, שזולתה לא היו ראויות לקבלת אור. כי אחר שהוסר התיקון של מלכות הממותקת במדה"ר, כל המרכבות עברו משליטתן ולא נסעו, שכבר אינן ראויות לקבלת אור, וע"כ הוסרה השליטה שלהן, וע"כ לא יכלו לנסוע.

106. ובזמן ההוא ממשלת מצרים הייתה מושלת על כל שאר העמים. כיוון שנשבר הכוח של המצרים, הכוח של המלכות הממותקת, שממנה ינקו המצרים כל הכוח שלהם, נשבר הכוח של שאר העמים, כמ"ש, אז נבהלו אלופי אֱדום. וכתוב, שָמעו עמים יִרְגָזון.

משום שכולם היו נאחזים בעבודת מצרים, ונאחזים במצרים שיושיעו להם. ובזמן ההוא ביקשו כולם עזרה ממצרים להתחזק. וע"כ כיוון ששמעו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים, רָפוּ ידיהם ולא יכלו לעמוד, וכולם הזדעזעו ונשברו משליטתם.

107. ודאי, כשנשבר הכוח שלהם למעלה, ונשבר הכוח של כל אלו הנאחזים בו, כי כיוון שנשבר הכוח של כולם למעלה, נשברו כל אלו שלמטה, משום הכוח ההוא שנשבר תחילה. ומשום זה, ויסר את אופן מרכבותיו. כלומר, הכוח של מעלה. ויְנַהגֵהו בכבדוּת. כי כשזה נשבר, לא היו הולכים.

108. כי לא כתוב, ויסר את אופני מרכבותיו, או אופן מרכבתו. שניהם בלשון רבים או שניהם בלשון יחיד. אלא כתוב, ויסר את אופן מרכבותיו, שאופן הוא בלשון יחיד, ומרכבותיו בלשון רבים, משום שאופן הוא הכוח, שכולם היו מתדבקים בו. וע"כ נאמר בלשון יחיד.

109. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם להתדבק בהם, ולהיות להם חֵלק, והם יהיו חלקו. כמ"ש, ובו תִדְבָּקון. וכתוב, ואתם הדבֵקים בה' אלקיכם. בה' ממש. וכתוב, כי יעקב בחר לו יה. וכתוב, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חֶבל נחלתו, שהוציא אותם מזרע קודש להיות חלקו.

משא"כ הס"א ואוה"ע אין להם שום אחיזה בז"א. וע"כ נתן לישראל התורה הקדושה העליונה, שהייתה גנוזה אלפיים שנה מטרם שנברא העולם. ובשביל אהבתו נתן אותה לישראל, ללכת אחריה ולהידבק בה.

110. כל המחנות של מעלה וכל המרכבות, כולם אחוזים זה בזה מדרגות במדרגות, אלו העליונים ואלו התחתונים קשורים יחד. כמ"ש, זה הים גדול. והחיה הקדושה עליהם, שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, המקבלת מג' חיות דז"א, והיא החיה הרביעית, שהכול מקבלים ממנה. ואפילו המרכבות דס"א ואוה"ע. וכל ההמון והמחנות כולם נוסעים תחת ידה, על פיה ייסעו ועל פיה יחנו. בעת שהיא נוסעת, כולם נוסעים. משום שכולם אחוזים בה.

111. בשעה שרצה הקב"ה להעביר המוניו של פרעה למטה, העביר תחילה אותו הכוח שלהם למעלה. העביר והסיר אותו המקום הקדוש העליון, נקודת המלכות הממותקת בבינה, המתוקן בחיה הקדושה, שהייתה מנהיגה כל אלו המרכבות של שר מצרים למעלה. כי כל המרכבות ברשותה הן, ואפילו של ס"א.

כיוון שזו הסתלקה, כל המחנות והמרכבות לא יכלו לנהוג. וכיוון שלא יכלו, הוסר הממונה של מצרים מממשלתו, והעבירו אותו באש דולקת. ואז הוסרה ממשלת מצרים. וע"כ אמרו, אָנוּסה מִפּני בני ישראל. מה הטעם? משום שראו את הממונה של מצרים שנשרף באש.

112. בשעה שהתקרבו ישראל אל הים, קרא הקב"ה לשר הממונה על הים, אמר לו, בשעה שעשיתי את העולם, פקדתי אותך על הים, ויש לי תנאי עם הים, שייבקעו מֵימיו לפני בניי. עתה הגיע הזמן שיעברו בניי בתוך הים. ואח"כ כתוב, ויָשָב הים לפנות בוקר לאֵתָנוֹ. מהו לאתנו? לתְנַאוֹ, שהיה לו עם הקב"ה כשברא את העולם. כי לאתנו הוא אותיות לתנאו.

113. והיו ישראל שורים על הים. וישראל היו רואים גלי הים עולים ויורדים. נשאו עיניהם וראו פרעה והמונו, יָראו וצעקו.

כתוב, הים רָאה. מה ראה הים? ארונו של יוסף ראה וברח מלפניו, משום שכתוב ביוסף, ויָנָס וייצא החוצה. וע"כ בזכות הזו הים ראה וינס. וכתוב, ויסר את אופן מרכבותיו, ויאמר מצרים, אנוסה מפני ישראל. משום שראו את ארץ מצרים כאילו היא נשרפת באש. אז אמרו, אנוסה מפני בני ישראל.

114. כאשר הקב"ה רוצה להעביר ממשלה בארץ, אינו עושה כן עד שמעביר הממשלה שלה ברקיע. ואינו מעביר הממשלה ברקיע, עד שמְמנה אחרת במקומה, מטעם שלא יחסר השימוש שלה ברקיע. כדי לקיים מה שכתוב בדניאל, ולמי שירצה יִתְנֶנָה.

115. ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ. כשרוצה הקב"ה לשבור כוח העמים עכו"ם, מגביר דינו עליהם ושובר אותם, ומעביר מלפניו הממשלה שלהם.

116. אשר תְנָה הודךָ על השמיים. הלוא היה צריך לומר, אשר נתת, או, תנה הודך? מהו, אשר תנה הודך? זהו הנהר העמוק מכל, בינה, ודוד התפלל תפילתו להמשיך ממנו על השמיים, ז"א. וזהו, אשר, שהוא שֵם הבינה, כמ"ש, אהי"ה אשר אהי"ה.

117. בשעה שהנהר הזה, העמוק מכל, בינה, נמשך ויוצא על השמיים, ז"א, אז הכול בשמחה, והמטרוניתא, מלכות, מתעטרת במלך, ז"א, וכל העולמות כולם הם בשמחה, וממשלת העמים עכו"ם הוסרה מפני המטרוניתא, ואז זוקפים ראשים כל מי שנאחז בה.

121. כתוב, וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה. כנ"י, מלכות, מכונה אלישבע, ע"ש שבע ספירות שבה. שאהרון הוא השושבין שלה, לתקן ביתה ולשמש אותה, ולהביא אותה אל המלך, ז"א, להתחבר יחד. מכאן והלאה, כל כוהן המשמש במקדש, הוא שושבין של המלכות, כמו אהרון.

122. אחימלך, כוהן גדול עליון היה. וכל אלו הכוהנים שעימו, כולם היו שושבינים של המטרוניתא, המלכות. כיוון שנהרגו, נשארה המטרוניתא לבדה בלי זיווג עם ז"א, ואבד השושבין שלה, ולא נמצא מי שישמש לפניה, ויתקן ביתה, וישמח אותה להזדווג עם המלך.

אז מהיום ההוא עברה לצד שמאל, ועומדת על העולם אורבת על כל, הורגת שָׁאול ובניו, ומתו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות. ועד עתה אותו החטא תלוי, עד שבא סַנְחֵריב והחריד הכול.

123. כתוב, עוד היום בְנוֹב לעמוֹד. זהו יום העליון, זו כנ"י, המלכות, שאיבדה השושבין שלה, שנשארה בלי ימין, להתדבק בשמאל, כי הכוהן הוא ימין. ומשום זה, עוד היום בנוב לעמוד, לתבוע דין על הריגת נוב עיר הכוהנים, עד שבחטא ההוא מסיים הכתוב, והלבנוֹן בְאדיר ייפול.

124. כתוב, גבעת שאוּל נָסָה. שאול הוא כאן, משום שהרג הכוהנים שבנוב, וגרם שזרוע הימין תיעקר מהעולם. ומחמת חטאו זה, נָסו בני מקומו, גבעת שאול, בפני מלך אשוּר. מהיום ההוא לא עבר אדם באותו מקום, כדי שלא יסכן את עצמו.

125. אשרי אדם מצא חכְמה. וזהו אדם, שהזמין לו הקב"ה אוצר בדרך, פני השכינה, ועל זה כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוֹגַה.

126. כתוב, לדוד מזמור לה' הארץ ומְלוֹאה. ובמקום אחר כתוב, מזמור לדוד. לדוד מזמור, מורה על השירה, שאמר דוד על כנ"י, המלכות. מזמור לדוד, מורה על השירה, שאמר דוד על עצמו.

127. לה' הארץ ומלואה, תֵבֵל ויושבֵי בה. לה' זה הקב"ה, ז"א. הארץ ומלואה, זו כנ"י, המלכות. וכל ההמון שלה המתחבר עימה, נקראים מלואה, כמ"ש, מלוֹא כל הארץ כבודו.

תבל ויושבי בה, זוהי ארץ שלמטה שנקראת תבל, ונאחזת בדין של מעלה, של המלכות, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. בין ליחיד, בין לעם אחד, בין לכל העולם. מדין זה הוא נידון, מדין המלכות, שנקראת צדק.

128. פרעה ינק מדין זה, עד שאבדו הוא וכל עמו. כיוון שדין זה של המלכות התעורר עליהם, הממונה ההוא, שהתמנה עליהם לשלוט, הוסר ועבר. ואז כולם שלמטה, אבדו, כמ"ש, ויסר את אופן מרכבותיו.

אופן מרכבותיו, כלומר מרכבותיו של פרעה. והאופן שלהם הוא הממונה השולט עליהם. וע"כ מתו כולם בים, בים העליון, במלכות, שהתעורר עליהם, ונמחו על ידו. וע"כ טבעו בים סוף, שפירושו, סוף המדרגות, המלכות, שנמחו על ידיה.

129. ויְנַהגהו בכבדות. בדרך שהאדם הולך, מוליכים אותו. בפרעה כתוב, ויכְבַּד לב פרעה, בדבר הזה הוליך אותו הקב"ה, בכבדות ממש. אמר לו הקב"ה, אתה הכבדת את ליבך, אני מוליך אותך בזה, וע"כ, וינהגהו בכבדות.

130. ויאמר מצרים, אנוסה מפני בני ישראל. ויאמר מצרים, זהו הממונה שהתמנה על מצרים, השר שלהם במרום. כיוון שהעבירו אותו מממשלתו, איך היה יכול לרדוף אחרי ישראל?

131. ודאי כך הוא. אבל הכתוב, ויאמר מצרים, אינו הממונה שלהם אלא מצרים של מטה. כתוב, כי ה' נלחם להם במצרים, כלומר במצרים של מעלה, בממונה שלהם. כי כיוון שנשבר כוחם מלמעלה, נשברו כוחם וגבורתם למטה. כמ"ש, כי ה' נלחם להם במצרים. במצרים בדיוק, זהו כוחם של מעלה, הממונה שלהם.

במקום שכתוב, מלך מצרים סתם, ולא כתוב, פרעה, הכוונה היא על השר הממונה על מצרים. אף כאן במצרים, הוא הממונה על מצרים. וכאן שכתוב, ויאמר מצרים, אנוסה מפני בני ישראל, כלומר מצרים שלמטה, שראו שנשברו כוחם וגבורתם שלמעלה, של הממונה שלהם.

132. כשמתעוררת כנ"י, המלכות, מתעוררים כל אלו האחוזים בה, וכל האחרים של מטה, כלומר כל האומות, וישראל למעלה מכולם, משום שהם לוקחים אותה בגוף האילן. כלומר, כשהיא מחוברת בז"א, שנקרא עה"ח. ומשום זה ישראל נאחזים בה יותר מכל אוה"ע. וכשהם מתעוררים להרע לישראל, נשבר כוחם של השולטים עליהם, הממונים שלהם של מעלה.

133. הממונה ההוא המושל של מצרים, הֵצֵר לישראל בכמה שעבודים. ולאחר שנשבר בתחילה, נשברו הממלכות של מטה. כמ"ש, כי ה' נלחם להם במצרים.