וייסע ויבוא ויֵט

160. באותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה ע"ב (72) שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. בצד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה. שזה עניין קו ימין והפסוק, וייסע.

161. בצד שני התלבשה המלכות ברְמָחים של הגבורה, הדינים שבה, בשישים הכאות של אש ועשר הכאות שלה עצמה, שיורדות מצד אמא עילאה בדינים חקוקים. שזה עניין קו שמאל והפסוק, ויבוא.

162. בצד שלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת, שירש בן הקדוש, ת"ת, בע' עטרות עליונות מצד או"א. והוא כולל ימין, חסד, ושמאל, גבורה. שזה עניין הפסוק, ויֵט.

שורש הקווים הוא בבינה. קו ימין שבה מכונה אבא עילאה. קו שמאל שבה מכונה אמא עילאה. קו אמצעי שבה ת"ת, המכריע ביניהם. שזה עניין שלושה יוצאים מאחד, שכל הגדלות שגרם התחתון אל העליון, זוכה בה גם התחתון. ולפיכך, אחד עומד בשלושתם, וזכה גם הת"ת בב' האורות ימין ושמאל של או"א. ואח"כ, כשהשיג הת"ת ג' הקווים, שניים מאו"א, ואחד משל עצמו, הוא משפיע אותם אל המלכות.

וע"כ נאמר, שבאותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה ע"ב שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. כי ג' קווים אלו הם ג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שבכל אחד יש ע"ב (72) אותיות. וצירופם יחד עושה ע"ב שמות קדושים, שבכל אחד ג' אותיות מג' הפסוקים.

בצד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה, שהוא קו ימין שבבינה, המאיר לחסד דת"ת, והיא מתלבשת בעטרות דחסד העליון הזה דת"ת. וזה הפסוק, וייסע.

וכן מקבלת מגבורה דת"ת הארת קו שמאל מאמא עילאה, המכונה שישים הכאות של אש, כמ"ש, שישים גיבורים סביב לה.

וע"כ נאמר, בצד שני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, כלומר גבורה שבת"ת, בשישים הכאות של אש ועשר הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, כי ת"ת מקבל אותם מקו שמאל דאמא עילאה. וזה הפסוק, ויבוא.

וכן מקבלת מת"ת דת"ת, בחינתו עצמו של קו אמצעי. שנאמר, בצד שלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת, כי להיותו קו אמצעי הוא כולל בתוכו ב' הצבעים לבן ואדום, שהתכללותם הוא הצבע ארגמן. והם ב' קווים דבינה, שירש אותם בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם.

ב' קווים ימין ושמאל שבבינה מכונים חו"ב. אלא שהשתנה שמם לאו"א, ות"ת, קו אמצעי, מכונה הבן שלהם. כי דרך האורות להשתלשל זה מזה בדרך עילה ועלול כסדר המדרגה. וכאן יצאו האורות שלא בסדר המדרגה, כי תיקון אחד נעשה, שעלתה המלכות לבינה, וקיבלה בינה צורת מלכות המצומצמת.

וירדו בינה ותו"מ שלה למדרגת ז"א. וע"י זה, בעת גדלות, כשבינה העלתה הבינה ותו"מ שלה ממדרגת ז"א, עלה גם ז"א עימהם למקום בינה. וע"י זה נעשה שם קו אמצעי, וקיבל האורות דבינה, אע"פ שבסדר המדרגה אין ז"א ראוי כלל לקבל ולהאיר כמו הבינה.

ומתוך שהאור הזה הגיע לז"א שלא בסדר המדרגה, אלא ע"י ירידת בינה ותו"מ דבינה, והעלאתם את הז"א למקום בינה, וכן ע"י עניין אחד עומד בשלושה, לפיכך מכונה האור הזה בשם אור של תולדה, ולא בדרך השתלשלות עילה ועלול. ולפיכך מכונה ז"א בשם בן, כלומר אור של תולדה. ולפיכך מכונים החו"ב בשם או"א, כי הם הולידו את האור הזה, שנקרא ז"א.

163. ושתי עטרות מצד או"א, והם ע"ב (72) שמות. מצד החסד הם שבעים, ושניים עדים. מצד הגבורה שבעים, ושניים סופרים. מצד הת"ת שבעים, ושניים צבעים להתפאר.

ת"ת, ז"א, משפיע אל המלכות שבעים עטרות מכל קו. כי אע"פ שז"א מקבל ג' קווים דבינה, עכ"ז אינו מקבל מעצם הג"ר של ב' הקווים שבבינה, המכונים או"א, אלא מז"ת שלהם, שכל אחד כלול מעשרה, והם ג"פ שבעים עטרות.

אמנם לפי זה למה נקרא ע"ב שמות, היה לו להיקרא ע' שמות? כי מלבד ע' עטרות, שהם ז"ת שמקבל מב' הקווים שבבינה, שנקראים או"א, הוא מקבל עוד ב' עטרות מג"ר דאו"א, בעניין אחד עומד בשלושתם. ומטעם זה עלה הת"ת, בחינת ז"ת, ונעשה לדעת, בחינת ג"ר. ומטעם תוספת ב' עטרות דג"ר הללו, הוא נקרא ע"ב שמות.

ותוספת זו יש בכל אחד מג' הקווים שלו. שבחסד הם מכונים שניים עדים. ובגבורה שניים סופרים. ובת"ת שניים צבעים.

ומכונים כך בדמיון לשטר מתנה, שיש שם כְתב סוֹפר וחתימת עדים. והנה עיקר כוח שטר המתנה הוא ודאי כתב הסופר, שכותב ופורט כל הערכים שהנותן מקנה אל המקבל. ועכ"ז, אם לא הייתה שם חתימת העדים, לא היה השטר שווה כלום. ואין צריך לומר, שאם הייתה שם חתימת עדים בלבד בלי כתב הסופר, לא היה שווה כלום.

והנה השם ע"ב כאן, הוא בעיקר להמשיך חכמה אל הנוקבא, בעניין וייסע ויבוא ויֵט. החכמה נמשכת רק מקו שמאל, אבל בלי התלבשותה בחסדים שבקו ימין אינה יכולה להאיר.

ולפיכך הזוהר מדמה ב' עטרות שבקו שמאל, לב' סופרים, שכתב סופר הוא העיקר שבשטר, וב' עטרות שבקו ימין מדמה לב' עדים, שאע"פ שאינם מוסיפים משהו על כתב הסופר, אמנם הם מקיימים כל השטר, שזולתם אין השטר שווה כלום. אף כאן, בלי החסדים אין הארת החכמה שווה כלום, כי אינה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ הם מכונים ב' עדים.

וב' עטרות שבקו אמצעי הוא מדמה לב' צבעים. והוא מטעם, שצבעים מורים על דינים, ומקו האמצעי נמשכים דינים דמסך דחיריק. אבל אם הם דינים, איזה יחס יש להם לג"ר, להיקרא ב' עטרות? כי דינים אלו, לא זו בלבד שאינם פוגמים כלום את האורות, אלא להיפך, שהם מפארים אותם, כי זולתם לא היה ייחוד בין ב' הקווים.

164. ובמָקום זה, במלכות, נחקק אחד באחד, שע"ב העטרות שבכל קו נכללות זו בזו, ועולה מהן השם הקדוש, המרכבה. כי נעשות ע"ב שמות, שבכל אחד מהם ג' אותיות. וכאן נחקקו האבות, חג"ת, ג' הקווים, להתחבר יחד. והוא השם הקדוש ע"ב, חקוק באותיותיו.

165. הצירוף של האותיות: האותיות הראשונות, ע"ב האותיות של הפסוק, וייסע, רשומות כסדרן בדרך יושר, כי היושר מורה על חסד, משום שכל האותיות הראשונות נמצאות בחסד, בקו ימין, ללכת בדרך יושר, בסידור מתוקן.

166. האותיות השניות, ע"ב האותיות של הפסוק, ויבוא, רשומות בגלגול למפרע, שנרשמות מלמטה למעלה. משום שכל ע"ב האותיות השניות נמצאות בגבורה, לגלות דינים, וכלי זין, הבאים מצד השמאל. וכשהן למפרע, רומזות על דינים.

167. האותיות השלישיות, ע"ב האותיות של הפסוק, ויט, הן אותיות הרשומות להראות הצבעים, שהם הדינים, להתעטר במלך הקדוש. וכולם מתחברים ומתקשרים בו, מטעם היותו קו האמצעי, והוא מתעטר בעטרותיו בדרך יושר ורושם לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, כי מקיים הארת שניהם, כמלך שמתעטר מכל.

168. כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע"ב מילים, שג"פ ע"ב אותיות, שבכל קו מג' קווים, מתחברים ומשתלבים יחד, ואז עושים ע"ב מילים שבכל מילה ג' אותיות מג' הקווים. המתעטרים באבות, חג"ת, שהם מרכבה קדושה העליונה.

אלו האותיות השלישיות, למה לא כתובות בב' דרכים, חלקן בדרך ישר כסדרן, וחלקן בדרך למפרע, כדי ליישר לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, להיותו מקיים הארת שניהם?

כתוב, אתה כוננת מֵישָׁרים. פירושו, שהקב"ה עושה מישרים, ומקיים ב' הצדדים. וכתוב, והבְּריח התיכון בתוך הקרשים, שהוא הקב"ה, קו האמצעי, המקיים ב' הצדדים. וא"כ היה צריך להירשם חציו בסדר ישר כקו ימין, וחציו למפרע כקו שמאל. אלא זה יעקב. והכול אחד. כי גם יעקב מורה על קו האמצעי.

169. זה דומה למלך, שהוא שלם מכל ודעתו שלמה מכל. מה דרכו של אותו המלך? פניו מאירים תמיד כשמש, משום שהוא שלם. וכשהוא דן, דן לטוב ודן לרע. וע"כ צריכים להישמר ממנו.

שהוא טיפש, רואה פני המלך מאירים וצוחקים, ואינו נשמר ממנו. ומי שהוא חכם, אע"פ שרואה פני המלך מאירים, אומר, שהמלך ודאי שלם, שלם הוא מכל, שלם בדעתו, רואה שבמאור ההוא יושב דין, והתכסה, אע"פ שאינו נראה. שאם לא כן, לא יהיה המלך שלם, וע"כ צריכים להישמר.

170. כך הקב"ה תמיד שלם באופן זה ובאופן זה, בצד ימין ובצד שמאל, אבל אינו נראה אלא בפנים מאירים. ומשום זה אלו הכסילים הרשעים אינם נשמרים ממנו. אבל אלו החכמים הצדיקים אומרים, המלך שלם הוא, ואע"פ שפניו נראים מאירים, הדין מתכסה בתוכם. משום זה צריכים להישמר ממנו.

בזה מיושבת השאלה, למה לא נרשמו ע"ב האותיות שבקו אמצעי, חציין בסדר ישר וחציין למפרע, כדי לכלול בתוכו גם הדינים שבשמאל. שהוא מטעם שהדינים שבשמאל מכוסים בו, ופניו שמחים ומאירים תמיד, כמו אורות הימין, וע"כ אותיותיו רשומות בסדר ישר בלבד, כמו הימין.

171. מכאן יש ליישב השאלה, למה לא נרשמו ע"ב האותיות דקו האמצעי, מחציתן בסדר ישר ומחציתן למפרע. כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי, שפירושו, לא דילגתי למקום אחר. שאע"פ שב' הקווים נכללים בי, מ"מ לא שיניתי עצמי משום זה לדלג לשמאל, אלא נשארתי בימין. כי בי נכלל הכול.

ואלו ב' הצבעים לבן ואדום נכללו בי, בחסדים שלי. ואין הארת השמאל נראית בי, אלא במלכות. ומשום זה כל האותיות שבקו האמצעי נראות בדרך ישר. ואע"פ שהאותיות אחוזות לצד זה ולצד זה, לימין ולשמאל, מ"מ, כתובות בסדר ישר.

172. וייסע מלאך האלקים. עד כאן צד אחד, חסד לאברהם, קו ימין. כשעתיקא קדישא האיר אל המלך, ז"א, האיר לו והעטיר אותו בכתרים הקדושים העליונים, שהם אור החסדים דאו"א עילאין, ג"ר.

וכשמגיעים אצלו החסדים, מתעטרים האבות, ג' קווים חג"ת, ובשעה שמתעטרים האבות, אז היא שלמות הכול. אז המטרוניתא נוסעת במסעיה, עם השלמוּת של האבות. וכשהיא מתעטרת מכל ג' האבות, ג' הקווים, אז היא מתחברת ורשות הכול בידיה.

173. כעין זה, השם הקדוש חקוק באותיות הרשומות במרכבה העליונה, שהן העיטור של האבות.

174. בתקיעת שופר כתובה ג"פ המילה, וּבְכֵן. ובכן יתגדל, ובכן תן פחדך, ובכן תן כבוד. ואינו גורס, ובכן צדיקים. שג"פ, ובכן, הם כנגד אלו שלושה פסוקים, וייסע ויבוא ויט, ולא יותר.

בכן בגי' ע"ב (72). וע"כ רומזים ג"פ, ובכן, על ג' קווים של שם ע"ב. אלא הכול נכלל בשם הקדוש הזה, ונסתם בו, שכל ג' הקווים של השם ע"ב נכללים במלכות. ונמצא ששלמות המרכבה הקדושה יש במלכות. וע"כ יש ד"פ ע"ב, ג' הקווים חג"ת, ומלכות, ולפיכך יש ג"כ ד"פ המילה, ובכן. שגורס גם, ובכן צדיקים.

175. זהו השם הקדוש, העיטור של האבות, חג"ת, שמתעטרים בחקיקתם בחיבורם יחד. והם השלמות של המרכבה הקדושה. ונכלל ב-48 מילים, שהיא שלמות הכול, והעיקר של השורשים.

ע"ב שמות שהם ע"ב מילים של ג' אותיות, נחלקות לג' שְלישים, לפי ג' קווים שבו. השליש הראשון הוא חסד, קו ימין. השליש השני הוא גבורה, קו שמאל. השליש השלישי, הוא ת"ת, קו האמצעי. ועיקר הקווים הם הימין והשמאל, והם בחינת הג"ר, אבל קו האמצעי אינו אלא שמקיים הארתם, והוא בחינת ו"ק.

ובב' השלישים של חו"ג יש 48 מילים, שכל האורות של השם הזה נכללים בב' השלישים הראשונים, שהם 48 מילים. כי ב' הקווים ימין ושמאל, הם שלמות כל השם ועיקר השורשים. כי כל השורשים נמצאים בהם. והשליש התחתון, כ"ד (24) האותיות של הקו השלישי, הם רק ענפים לעליונים, שמקבל מהם בעניין אחד זוכה בשלושה.

176. גוף האילן, הוא השם אנ"י, הנמצא באמצעם של ע"ב השמות, השם הל"ז (37). הראש של כל ענפי האילן, הוא השם וה"ו, השם הראשון של ע"ב השמות.

כְלל הענפים והגוף והשורש נמצאים ב-48 מילים, בב' השלישים הראשונים של ע"ב המילים. וכך נרשם בג' עולמות העליונים, שהם חב"ד הכלולים ב-24 המילים הראשונות, שהם חסד וקו ימין. ובג' עולמות התחתונים, שהם חג"ת, הכלולים ב-24 המילים השניות, שהם גבורה וקו שמאל.

כי ג' הקווים חג"ת נכללים זה מזה, ויש בכל אחד ג'. ואז נבחן קו הימין לחב"ד, וקו השמאל לחג"ת, וקו האמצעי לנה"י. וע"כ נמצאים ב' השלישים הראשונים של ע"ב המילים, שהם בחב"ד חג"ת.

177. כנגד חג"ת אלו שבג' קווים של השם ע"ב, כתוב, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. קדוש למעלה, בחב"ד, קדוש באמצע, בחג"ת, קדוש למטה, בנה"י. וכן קדוש א' הוא חסד, קדוש ב' גבורה, קדוש ג' ת"ת. שחג"ת הוא חב"ד חג"ת נה"י. וכולם נחקקו בע"ב.

178. בשעה שישראל חנו על הים, ראו כמה המונים, כמה חיילים, וכמה מחנות מלמעלה ומלמטה, וכולם באו בקיבוץ על ישראל. התחילו ישראל בתפילה מתוך צרתם.

179. בה בשעה, ראו ישראל מצוקה מכל הצדדים, הים עם גליו המתרוממים היה לפניהם, ואחריהם כל אלו הממונים וכל המחנות של מצרים, ולמעלה היו עליהם כמה מקטרגים. התחילו צועקים אל הקב"ה.

180. אז כתוב, ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אליי. אליי, הוא מידת ז"א. כי הכול תלוי בעתיק. בה בשעה נגלה עתיקא קדישא, ונמצא הרצון בכל העולמות העליונים, ואז האיר האור של הכול.

חכמת המצרים הייתה מצד שמאל, בעניין התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. וחכמה זו יש לה שורש בבינה דא"א, שיצאה לחוץ מראשו. ולקריעת ים סוף ולהטביע את המצרים, היה צריך מתחילה לבטל את שורשם הגבוה שבקדושה, שבא"א. וזה לא היה אפשר, זולת באור הגדול של עתיקא קדישא, שהיא שורש הכול.

וע"כ ז"א אמר, מה תצעק אליי, בעתיק תלוי הכול, אשר אורו הגדול יכול לבטל שורש המצרים שבבינה דא"א, כהתבטל הנר בפני האבוקה. ואז האיר האור של הכול, כי אור דעתיק הוא אור של הכול, והכול בטלים לאורו, ובזה התבטל לשעתו השורש הגבוה של המצרים.

181. אז כשהאיר הכול יחד, כי אור דעתיק, אע"פ שהוא חסדים מכוסים, עכ"ז כולל בתוכו גם חכמה, משום שהחכמה שבא"א מתקבלת ממנו בהכרח. וע"כ החסדים דעתיק חשובים מחכמה דא"א, ונחשב שכולל אותו, והחכמה והחסדים מאירים בו יחד.

וע"כ עשה הים החוקים העליונים, להטביע את המצרים ולהציל את ישראל, שנמסרו בידו העליונים והתחתונים. ומשום זה נאמר, שבנים חיים ומזונות, הכול קשה לפני הקב"ה כמו קריעת ים סוף, משום שקריעת ים סוף נתלה בעתיק.

182. איילה אחת יש בארץ, והקב"ה עושה הרבה בשבילה. בשעה שהיא צועקת, הקב"ה שומע צרתה ומקבל קולה. וכשהעולם צריך רחמים על מים, היא נותנת קולות, והקב"ה שומע קולה, ואז מרחם הקב"ה על העולם. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים.

183. וכשצריכה ללדת, היא סתומה מכל הצדדים, ושׂמה ראשה בין בִּרכיה, וצועקת ומרימה קולות. והקב"ה מרחם עליה, ומזמין לה נחש אחד, שנושך בערוותה, ופותח אותה, וקורע לה אותו מקום, ויולדת מיד. בדבר זה לא תשאל ולא תנסה את ה'.

184. ויושַע ה' את ישראל מיד מצרים, ויַרא ישראל את מצרים מת. הראה להם הקב"ה את השר הממונה על המצרים, שהעביר אותו בנהר דינור, שהיה בשפת ים העליון, מלכות. מהו הטעם שמת? הלוא אין מיתה במלאכים? שהעבירו אותו מהממשלה שלו, שנחשב לו כמיתה.