זאת חוקת התורה – א'

1. כתוב, זאת חוקת התורה. וכתוב, וזאת התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל. דברי תורה קדושים הם, עליונים הם, מתוקים הם, כמ"ש, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. מי שעוסק בתורה, הוא כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה. כמ"ש, היום הזה נהיית לעם.

2. כתוב כאן, זאת חוקת התורה. וכתוב, וזאת התורה, ולא כתוב, חוקת. מה בין זה לזה? אלא, וזאת התורה, להראות שהכול הוא בייחוד אחד, לכלול כנ"י, המלכות, בהקב"ה, ז"א, שיימצא הכול אחד. משום זה, וזאת התורה. למה יש תוספת ו' על זאת? להראות שהכול אחד בלא פירוד.

וזאת, הוא כלל ופרט יחד, זכר ונוקבא יחד. כי ו' זכר, ז"א, כלל. זאת, נוקבא, המלכות, פרט. ומשום זה כתוב, וזאת התורה, שמוֹרה על ז"א ונוקבא בייחוד אחד. אבל זאת בלא תוספת ו', היא חוקת התורה, המלכות, הנקראת חוקה, ובאה מז"א, שנקרא תורה, ולא התורה עצמה, ז"א, אלא רק דין התורה, גזרת התורה, המלכות.

3. כתוב, זאת אשר ללוויים. ולא כתוב, וזאת, עם ו', משום שמצד הדין הם באים, מצד שמאל, המלכות, הנבנית משמאל, ולא מצד הרחמים, ז"א. ע"כ כתוב זאת בלא ו', מלכות בלא ז"א. אבל כתוב, וזאת עשו להם וחיו, זאת עם ו', וזה נאמר בלוויים, שהלוויים הם זאת, ולא וזאת. ודאי שהם בחינת וזאת. כי מי שאוחז סם המוות, אם לא יערב בו סם חיים, הרי ימות ודאי.

וע"כ כתוב, וזאת עשו להם וחיו, שתתחבר זאת, המלכות, אילן המוות, עם ו', ז"א, עה"ח, ולא ימותו, משום שסם חיים מעורב עימו. וע"כ, וזאת עשו וחיו ולא ימותו, כי וזאת צריך להם ולא זאת. משום זה הכתוב, וזאת התורה, מורה שהוא ממש בייחוד אחד, בייחוד שלם, זכר ונוקבא בכלל אחד, ו"ה. אבל זאת לבדה בלא ו', הוא ה' לבדה בלי ו', מלכות בלא ז"א. ועל זה כתוב, זאת חוקת התורה.