143. כעין זה, אנו קוראים המוחין מז"א שיאירו בעונתם בשכינה, במצה, שמזמינים אותה לשבעת ימי הפסח. וכן מזמינים לשבעת ימים של סוכות, שבעה מינים: לולב, אתרוג, ג' הדסים, ב' ענפי ערבה. שבועות, קוראים את המוחין דז"א, בתורה. רה"ש יום הדין. כל אחד במינו.
144. כל מי שקרא, כלומר שהמשיך מוחין מז"א למלכות, כל מדרגה במינה, יתקיים בו הכתוב, אז תקרא וה' יַענה. המילה א"ז, היא ז' ימי סוכות, ויום א' של שמיני עצרת. א"ז, מצה וז' ימי הפסח.
א"ז, א' היא סוכה, וז' מינים של הלולב: ג' הדסים, ב' ערבות, לולב ואתרוג. וכלולים בד' מינים: הדסים, ערבות, לולב ואתרוג. ועם ז' הפרטים הם י"א (11), כחשבון ה"ו. וצריך לומר הלל עליהם, ששָׁם הללויה, כלומר י"ה, כדי להשלים שֵׁם י"ה ו"ה.
145. וצריכים להעלות המלכות בארבעה מינים עד המחשבה, חכמה. כמ"ש, אמרתי אעלה בתמר. אעל"ה הוא סימן, ראשי תיבות: אתרוג ערבה לולב הדס. ומחשבה היא השם המפורש, הוי"ה במילוי אותיות א', חכמה דז"א, שיש בה עשר אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועם ד' המינים נשלם בה חשבון י"ד (14), כעין י"ד פרקים שביד ימין דז"א, חסד, שבה צריך ליטול את הלולב.
והרי מתן תורה, שבועות, שבעה בשבעה, ז' ימים בז' שבועות, שבחשבון י"ד, שזהו יד רמה, קו אמצעי. ברה"ש הם ג"כ י"ד. קול השופר עם ג' פרטים שבו, אש רוח מים, הם ד'. ועם עשרה שופרות הם י"ד.
146. בפסח, השכינה היא היד הגדולה, מצד החסד. ברה"ש, היא היד החזקה, מצד הגבורה. במתן תורה, היא יד רמה, מצד עמוד האמצעי, ת"ת. וג"פ י"ד הם מ"ב (42). ועם ג' האבות, חג"ת, שהם תלויים מהם, עולים בחשבון מ"ה (45). כחשבון יו"ד ה"א וא"ו ה"א.