שומרה נפשי כי חסיד אני

12. כתוב, שומרָה נפשי כי חסיד אני, הושַע עבדך אתה אלוקיי, הבוטח אליך. יש להסתכל בסוף הפסוק, ואח"כ לכל הפסוק. בסופו של הפסוק כתוב, הבוטח אליך. הבוטח בך, היה צריך לומר. מהו הבוטח אליך? אלא כביכול דוד היה מבטיח שלא יעבור עליו חצות לילה בשינה, כמ"ש, חצות לילה אקום להודות לָך. היה צריך לומר, קמתי. אלא הפירוש הוא, אקום ואתקשר בך לעולם.

13. שומרה נפשי. הלוא, שְמור, היה צריך לומר? והרי אין אות בתורה, שלא יהיו בה סודות עליונים ומכובדים. וכתוב, שומרה, שאומר אל הקב"ה. שומרה, שמור ה', שהיא אותו החלק שהנפש נאחזת בו.

כי כשהנפש יוצאת מעוה"ז, היא באה לרשת עוה"ב. אם זכתה, כמה צבאות עליונים יוצאים לקבל אותה ולשמור אותה ולהכניס אותה אל המדור שלה במקומה. ואותה אות ה', המלכות, שומרת אותה, להתאחד עימה בראשי חודשים ובשבתות.

14. ואם לא זכתה, כמה מלאכי חבלה מוכנים כנגדה, שדוחים אותה לחוץ. אוי לאותה נפש המתגלגלת לריק, כאבן בכף הקלע. כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנה בתוך כף הקלע. ודוד ביקש בקשתו לפני הקב"ה, ואמר, שומרה נפשי, שלא ידחו אותה לחוץ. וכשיגיעו כנגדה, יפתחו לה הפתחים ותקבל אותה לפניך.

כי חסיד אני. האם דוד נקרא חסיד? הלוא הוא מלך, ומידתו היא מלכות. נקרא חסיד, כמ"ש, חסדי דוד הנאמנים. שמשום שמקבל חסדים הנאמנים, נקרא חסיד. ומשום זה, שומרה נפשי, שלא תעזוב אותה ללכת לחוץ.

15. כל אדם שיש לו חלק בצדיק, ששומר בריתו, יורש ארץ זו, המלכות. כמ"ש, ועמךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. והצדיק הזה, יסוד, נקרא חסיד, משום שמשפיע חסדים. וע"כ אמר דוד, מאחר שאני אחוז באותו מקום, בצדיק, ע"כ חסיד אנוכי. ובשביל זה, שומרה נפשי, להתקשר בך.