תושב"כ ותשבע"פ

93. ויאמר ה' אל משה, עלֵה אליי ההָרה וֶהיה שָׁם, ואֶתְנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה, אשר כתבתי להורׂתם. והתורה, זו תושב"כ, ז"א. והמצווה, זו תשבע"פ, המלכות. להורׂתם, כתוב חסר ו', כמ"ש, ואל חדר הורָתי. להורתם של מי?

לא להורתם של ישראל, זו"ן, שישראל הם בנים שלהם, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם, כי ישראל אינם נזכרים בפסוק הזה, שיהיה כתוב עליהם, להורתם סתם. אלא הורתם של תורה ומצווה, זהו היין המשומר, בינה, אימם של זו"ן, הנקראים תורה ומצווה. משום שכל כתיבה של הספר העליון, חכמה, שורה בבינה.

כי הספר העליון, חכמה, נעלם, ותחילת הגילוי שלו, הנבחן לכתיבה, הוא בבינה, ומשם, יוצאת תושב"כ, ז"א, וע"כ אנו קוראים לז"א תושב"כ, משום שז"א נאצל ויצא מהכתב, בינה. וזהו שכתוב, אשר כתבתי להורׂתם, להורׂתם ודאי, כלומר, חו"ב, ספר וכתיבה, שהם הורׂתם של ז"א.

94. תשבע"פ, המלכות, היא תורה אחרת, העומדת ומתקיימת על פה, שהוא דעת, ז"א, המכריע בין חו"ב, שהוא פה של ספר וכתיבה, חו"ב, כי הדעת, ז"א, מכריע ומגלה חו"ב, ספר וכתיבה. דוגמת פה של אדם, המגלה מה שנעלם במחשבתו.

ותורה זו, היא תורה אחרת מתושב"כ, שהיא נקראת תשבע"פ, שעומדת ומתקיימת על הפה ההוא, הנקרא תושב"כ, ז"א, כי המלכות עומדת ומתקיימת מז"א. ומשום זה נקראת תשבע"פ. ומשום זה התעלה משה בכל דבר על כל שאר הנביאים הנאמנים, שכתוב, ואֶתנה לךָ. לך, הוא להוציא שאר הנביאים. כי משה הוא מרכבה אל הדעת, שממנו תשבע"פ.