ויהי כבוא אברם מצריימה

114. ויהי כבוא אברם מצריימה, ויראו המצרים את האישה. בתיבה הכניס אותה למצרים. והמצרים פתחו התיבה לקבל ממנה מכס. כלומר, שאחר שהמשיך לשרה המוחין דחכמה, חזר והעלה המוחין מחזה ולמעלה דזו"ן, ששם החסדים מכוסים מחכמה, שתהיה שמורה מהמצרים. ומטעם זה מכונה תיבה, שאותיותיה למפרע ממילה הבית.

אמנם המצרים פתחו התיבה, להחזירה לבחינת הבית, כמ"ש, ותוקח האישה בית פרעה. פתחו התיבה כדי לקבל מכס, כלומר, כדי להמשיך הארת החכמה שבה מלמעלה למטה, שרשות בידם לקבל זה בתורת מיסים להיותה בארצם. כיוון שנפתחה התיבה, היה האור כאור השמש, אורה של שרה, אור הלבנה גדול כאור החמה, כמו ב' מאורות הגדולים. וכמ"ש, כי יפה היא מאוד.

115. ויראו המצרים את האישה, כי יפה היא מאוד. כתוב, מאוד, שהמצרים ראו בתיבה אור אחר, אור חסדים המכוסים. הוציאו אותה מהתיבה, והמשיכו האור מלמעלה למטה בבחינת בית, וראו אותה יפה כבתחילה, כמו שהייתה בתיבה. כלומר, מעשה מצרים לא פגמו אותה, ונשאר בה יופייה כמו שהייתה בתיבה.

ויראו אותה שרֵי פרעה, שהוציאו אותה מהתיבה, שאור החכמה, שהיה טמון בה, המשיכו מלמעלה למטה בבחינת בית, וראו אותה עומדת ביופייה, כבתחילה, כעוד שהייתה בתיבה. ואז, ויהללו אותה אל פרעה, ותוקח האישה בית פרעה.

המצרים פתחו את התיבה, וראו את שרה בעודה בתיבה, שהיה אורה כאור השמש. ושרי פרעה הם שהוציאו אותה מהתיבה, וראו אותה עומדת ביופייה, כמלפנים בעודה בתיבה. ע"כ יש כאן ב' ראיות: של המצרים ושל שרי פרעה.

116. אוי לרשעי עולם הללו, שאינם יודעים ואינם מסתכלים כדי להבין, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא. שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה את כל המעשים כולם שבעולם. שהוא ידע מראש מה שיהיה בסוף. כמ"ש, מגיד מראשית אחרית. והוא צופה ועושה מעשים מראשית, כדי לחזור עליהם ולעשותם בשלמות לאחר זמן.

117. אלמלא נלקחה שרי אל פרעה, לא היה פרעה מוכה. והכאה זו גרמה הכאה לאחר מכן, שיוכו המצרים בנגעים גדולים, ביציאת ישראל ממצרים. כאן כתוב, וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים. ושם, ביציאת ישראל ממצרים, כתוב, וייתן ה' אותות ומופתים גדולים. כמו ששם הם עשר מכות, אף כאן הוכה פרעה עשר מכות. וכמו שעשה הקב"ה לישראל ניסים וגבורות בלילה, אף כאן עשה הקב"ה ניסים וגבורות בלילה. הרי בשעה שעשה המכות לפרעה בשביל שרה, היה צופה ומביט לחזור עליהם ולעשותם בגמר שלמותם לאחר זמן, בעת יציאת ישראל ממצרים.

הכלים והניצוצין של מוח החכמה דאדה"ר, שנשרו ממנו בסיבת חטא עצה"ד ונמסרו לקליפות, הם נמסרו למצרים. וזה חכמת מצרים. שבשעה שישראל יבררו כל הכלים הללו מהם, ויחזירו אותם לקדושה, נאמר אז, והאבדתי את חכמת מצרים. אמנם הבירור הזה לא יוכל להיעשות, אלא ע"י המצרים עצמם, ולא ע"י עובדי ה'. כי אי אפשר לבררם לצורך הקדושה, זולת אם ימשיך לתוכם אור העליון מלמעלה למטה.

כי כמו שנפגמו ע"י המשכת האור מלמעלה למטה, שזה איסור עצה"ד, כן צריך להיות טהרתם מהקליפות, ע"י המשכת האור אליהם מלמעלה למטה. כמ"ש, כל דבר אשר יבוא באש, תעבירוּ באש, וטָהר. כי הכלים לא יפלטו מתוכם בליעת הטומאה, שהיא זוהמת הנחש, שנבלע בהם בחטא עצה"ד, זולת שיכשירו אותם באותה הדרך שבלעו האיסור, ע"י המשכת האור מלמעלה למטה, שהוא חטא עצה"ד.

ולפיכך, אי אפשר שייעשה זה, אלא ע"י המצרים עצמם, שחטא עצה"ד וזוהמתו דבוקה בהם. והם מבררים הכלים, ונותנים אותם לישראל, כמ"ש, יכין רשע וצדיק ילבש. וכדי שימסרו הכלים לישראל, צריכים לזה ב' פעולות:

א. בדרך כפייה, שהקב"ה מכריח אותם ע"י מכות וייסורים, עד שימסרו אותם לישראל,

ב. שהמסירה עצמה צריכה להיות מדעתם ומרצונם הטוב.

כמ"ש, וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאילוּם וינצלו את מצרים. הרי שלא יכלו ישראל לנצל את מצרים, זולת ע"י מציאת חן שמצאו בעיני מצרים. ולכן הקב"ה לא הוציא ישראל ממצרים בעל כורחו של פרעה, אלא שציווה אליו, שלח את עמי ויעבדוני, דווקא בהסכמתו.

וכן היה באמת אחר מכת בכורות, כמ"ש, וַיָקָם פרעה לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולכו עִבדוּ את ה' כְּדַבֶּרְכֶם. מטעם שאין הכלים והניצוצין האלו נמסרים מהמצרים לישראל, אלא מדעתם ומרצונם. וע"כ היה צריך פרעה לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ומרצונו, קומו צאו מתוך עמי, שבדיבורים הללו מסר להם הכלים מדעתו ומרצונו.

והמוחין הללו, שהם מדרגת אור החיה, נגמרים בג"פ, בג' בחינות מוחין:

א. בדרך ניסיון, כמו אברהם, שלא ציווהו הקב"ה לרדת מצריימה, אלא ששלח רעב בארץ, והכריח אותו בזה לרדת מצריימה מדעתו עצמו. ואחר שנלקחה שרה אל בית פרעה, והצטער כל אותו הלילה, חשב שהעניש אותו הקב"ה על החטא שירד למצרים והתחבר ברשעים הללו. ואחר שעמד בניסיון ולא הרהר אחר מידותיו של ה', זכה לקבל מפרעה את הכלים והניצוצין למוחין הגדולים, שנפלו לרשותו בעת חטא עצה"ד, כמ"ש, ולאברם היטיב בעבורה.

וכן כתוב, ויְצַו עליו פרעה אנשים וישַלחוּ אותו. כדוגמת הכתוב ביציאת מצרים, ויהי בשלח פרעה את העם. שבזה מסר לו פרעה את הכלים מדעתו ומרצונו הטוב. ובחינה זו נבחנת לבירורי הכלים, למוחין דו"ק של המדרגה דאור החיה. כי לא השיג אותה ע"י דבר ה', זולת ע"י חטא וניסיון.

ב. ע"י מאמר ה', שהקב"ה אמר לו לרדת למצרים. וזהו מבואר בדבר ה', כמ"ש, ידוע תדע כי גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, במוחין דחיה. וכן אמר ליעקב, אנוכי ארד עימך מצריימה, ואנוכי אַעַלך גם עָלֹה. ולפי שהירידה הייתה ברשות הקב"ה, ע"כ הכלים שהוציאו משם חשובים ביותר, וזכו בהם למוחין הגדולים דחיה, המוחין של ליל פסח.

ג. במעמד הקדוש, שזכו לשמוע מפי הגבורה, אנוכי ה' אלקיך, אשר הוציאך מארץ מצרים. שזה ההמשך של גילוי המוחין של יציאת מצרים, המוחין דיחידה, שהיא חירות ממלאך המוות.

והנה התבאר, שאין המוחין הללו נשלמים, אלא בג"פ. שבפעם הראשונה מחויבים לבוא בדרך חטא וניסיון, משום שתחילת הבירור נעשה באיסור ע"י המצרים, ואם היה הקב"ה מצווה אותו לרדת אל מצרים, היה מתדבק בהם ובמעשיהם, ולא היה פורש מהם לעולם. ע"כ מוכרח לבוא מעצמו בדרך חטא, כדי שימהר להסתלק מהם.

אוי לרשעי עולם הללו, שאינם יודעים ואינם מסתכלים כדי להבין, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא. רשעי העולם, אותם שהתחילו לקבל מדרגות קדושות, והתעכבו בתחילתם, ואינם משיגים יותר, וזה עוון פלילי, שהזוהר מכנה אותם, שנכנסים ולא יוצאים. ועיקר עיכובם יקרה להם, בעת השגת מוחין דחיה בפעם הראשונה, מפאת שחושבים, שמוחין הללו השיגו ע"י מעשיהם הם, ולא ע"י הקב"ה.

ואם היו חותרים לדעת ולהבין כמו אברהם, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא, אז היו זוכים לבחינה ב', שהקב"ה יצווה אותם לרדת למצרים, שזה השגת מדרגה גדולה דמוחין דחיה, כמו שזכו ישראל ביציאת מצרים בליל פסח.

ורשעי עולם אינם מסתכלים להבין ולדעת כמו אברהם, שכל מה שיש בעולם מהקב"ה הוא, שהוא ידע מראש מה שיהיה בסוף. והוא צופה ועושה מעשים מראשית, כדי לחזור עליהם ולעשותם בשלמות לאחר זמן. שצריכים להסתכל, עד שיזכו וישיגו, שאלו המכות, שקיבל פרעה בפעם הראשונה באברהם, היה תכף ע"י הקב"ה עצמו, שהיה אז צופה ומביט בראשית, מה שיהיה באחרית, ביציאת מצרים. שהם רשימה והכנה לבירורי המוחין, שישיגו בשעה שייתן להם רשות לרדת אל מצרים, כמו שנתן רשות לישראל, שאמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. כי הזוכה לזה, ישיג אז המוחין הגדולים דאור החיה.

וזהו שמשווה הניסים של שרה לניסים של יציאת מצרים. כי כל המעשים של בחינה א' דמוחין דו"ק דחיה, הם רשימה והכנה למוחין דבחינה ב', שהם מוחין דחיה. וגם אברהם עצמו זכה בידיעה זו, כמ"ש, ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. שבידיעה זו השיג גם הוא אותם המוחין דיציאת מצרים.

118. אמר דוד, אפילו בני העולם יבואו ויעשו עימי מלחמה, לא יוכלו לי, כי אתה ה' מָגֵן בעדי, כבודי ומרים ראשי. כתוב, מגן בעדי. אמר דוד להקב"ה, ריבונו של עולם, מפני מה אין חותמים בי ברכה, כמו שחותמים ברכה באברהם, שכתוב, אנוכי מגן לך, ואומרים, מגן אברהם? ולמה אין חותמים בי, מגן דוד?

119. והשיב הקב"ה לדוד, אברהם, כבר בחנתי אותו וצרפתי אותו, ועמד בניסיון לפניי בקיום שלם. אמר לו דוד, בְּחָנֵני ה' ונַסֵני, צורְפָה כִּליותיי וליבי. כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, נזכר דוד מה שאמר לפני הקב"ה. אמר, בחנת ליבי פקדת לילה, צְרַפְתני בַּל תמצא, זַמוֹתי בל יעבור פי.

120. אמר דוד, אני אמרתי, בחנני ה' ונסני, ואתה בחנת ליבי בניסיון עם בת שבע. אני אמרתי, צורפה כליותיי, ואתה צְרַפְתָני בל תמצא. זמותי בל יעבור פי, מי ייתן שאותו דבר שחשבתי לא היה עובר אל פי, ולא אמרתי אז, בחנני ה' ונסני.

הכתוב, ואתה ה' מגן בעדי, וכן, אנוכי מגן לך, סובב על המוחין הנבררים ע"י המצרים. ומכונים מגן מב' טעמים:

א. משום שאין מי שישיגם, אלא בדרך מגן והצלה. כמו שפרעה הוכה להגן על שרה ולהוציאה משם. וכן להגן על ישראל ולהוציא אותם ממצרים.

ב. משום שהזוכה בהם, אין לו עוד פחד משום דבר. ונבחנים ע"כ כמו שהם מגן בעדו. וזה אמר דוד, אפילו בני העולם יבואו ויעשו עימי מלחמה, לא יוכלו לי, כי אתה ה' מגן בעדי. שהזוכה בהם אינו מפחד עוד משום דבר.

וכשדוד אמר, מפני מה אין חותמים בי ברכה, כמו שחותמים ברכה באברהם, הוא ביקש על המוחין דמגן. כי בכל ברכה ממשיכים בה תחילה בחינת ו"ק ממדרגה המיוחדת לה. ובחתימת הברכה ממשיכים הג"ר שבה. ובחתימת המגן נמשכים בחינת הג"ר הגדולים, שהכלים נבררים ע"י המצרים. ולפי שאברהם זכה בהם, ע"כ כתוב בו, אנוכי מגן לך. וע"כ חותמים בו, מגן אברהם.

וביקש דוד מהקב"ה, שיזכהו ג"כ במוחין הגדולים הללו כמו לאברהם. והשיב הקב"ה לדוד, שבפעם הראשונה אי אפשר להשיג מוחין הללו, אלא ע"י ניסיון, כמו אברהם, שלא זכה בהם אלא ע"י שבחנתי אותו, בניסיון של חטיפת שרה. ואם אתה מוכן לבוא בניסיון כמוהו, תוכל גם עתה לזכות בהם. ושאמר לו דוד, בחנני ה' ונסני, שגם הוא מוכן לכך, כמו אברהם.

וכתוב, כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, נזכר דוד מה שאמר לפני הקב"ה. אמר, בחנת ליבי. כי באמת הייתה בת שבע בת זוגו של דוד מיום שנברא העולם, אלא דוד לא היה יכול להשפיע לבת שבע אותם המוחין, כמו אברהם, שלא היה יכול לברר אותם. וכמו שביררו המצרים אותם בשביל אברהם, ואברהם קיבל אותם מהמצרים בדרך חטא וניסיון, כן אוריה החיתי נשא את בת שבע תחילה, והוא השפיע לה אותם המוחין, ואח"כ קיבל דוד את המוחין הללו באמצעות בת שבע ע"י חטא וניסיון, בדומה לאברהם. ואז זכה באלו המוחין דמגן, כמו אברהם.

אלא שנדמה לו תחילה, שלא עמד בניסיון כראוי, משום שהרג לאוריה בחרב בני עמון. וע"כ אמר, בחנת ליבי. אבל לבסוף מחל לו הקב"ה, וזכה במוחין הללו.

121. ועכ"ז חותמים בו ברכה, מגן דוד, שזכה במוחין דמגן, כמו אברהם. ואחר שזכה בהם, אמר דוד, ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי. שמדרגה זו של מגן היא כבודי, שאני מתעטר בה.

122. הקב"ה הוא מגן לצדיקים, שלא ישלטו בהם אנשים. והקב"ה הגן על אברהם, שלא ישלטו בו ובאשתו. כי בעניין, וַיְצַו עליו פרעה אנשים וישלחוּ אותו, מסר לו גמר הכלים דמוחין דמגן. שזה כמו, ויקם פרעה לילה, ויאמר, קומו צאו מתוך עמי, ויהי בשלח פרעה את העם. ואז נמשכו לאברהם המוחין דמגן באותם הכלים, כי עתה זכה במוחין דמגן. שהזוכה בהם אינו מפחד עוד משום איש.

123. השכינה לא הייתה מסתלקת משרה כל אותו הלילה. בא פרעה להתקרב אליה, בא המלאך והיכה אותו. בכל עת שאמרה שרה הך, הוא היכה. ואברהם היה מפציר בתפילה בריבונו על שרה, שלא יוכלו לשלוט עליה. וכמ"ש, וצדיקים כִּכְפִיר יִבְטָח. וכאן היה ניסיון, שניסה ה' את אברהם, ולא הרהר אחר הקב"ה.

124. משום זה לא ציווה אותו הקב"ה לרדת למצרים, אלא הוא ירד מעצמו, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם על הקב"ה, כי אמר לו לרדת למצרים, ואח"כ הצטער על אשתו.

125. צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון יִשֹגֶה. תמר, כיוון שקצצו אותו, לא יחזור ויעלה עד 70 שנים, אף הצדיק כן, כיוון שנאבד מהעולם, לא יבוא אחר תחתיו, עד 70 שנים, חג"ת נהי"מ, שכל ספירה כלולה מעשר. מפני שאין לו שלמות זולת בנוקבא, המלכות, ספירה השביעית. וע"כ נצרך לכל 70 השנים.

126. צדיק כתמר יפרח, להורות, תמר עולה זכר ונקבה, אף הצדיק עולה זכר ונקבה. הזכר הוא צדיק והנקבה היא צדקת, כמו אברהם ושרה. וע"כ אינו נשלם אלא ב-70 שנה שלמים.

127. כארז בלבנון ישגה. ארז בלבנון הוא עליון על כל האילנות, אף הצדיק הוא עליון על כל, והכול יושבים תחתיו. כלומר, שמתקיימים בזכותו. כי הצדיק יסוד דז"א, שורשו בבינה, נכלל שם בקו המכריע בין ימין ושמאל. וע"כ הוא נבחן לעליון על כל שבע ספירות חג"ת נהי"מ. וכן הוא הממשיך המוחין מבינה ומשפיע אותם לנוקבא, וממנה לכל העולמות. והנוקבא עומדת על צדיק אחד, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. ועליו עומד העולם, הנוקבא, ובשבילה הוא נסמך, ועליו היא נשתלת, שמשפיע לה מג' קווים שלו.

128. ולמה כתוב, על שבעה עמודים העולם עומד, חג"ת נהי"מ, ולא על צדיק אחד לבדו? אלא כל העמודים האחרים עומדים בכוח העמוד השביעי, שהוא הסומך של העולם, והוא הנקרא צדיק, יסוד דז"א. והוא משקה ומרווה את העולם, הנוקבא, וזן כל העולמות. בעת שיסוד דז"א נוסע מהבינה, נבחן היסוד לשביעי מהבינה, ועליו לבדו העולם עומד.

129. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. יסוד דז"א, היוצא מבינה שחזרה לחכמה, הנקראת עדן. וזהו העמוד שהעולם עומד עליו, והוא המשקה לגן, הנוקבא, והגן מושקה ממנו, ועושה ממנו פירות, שהם נשמות בני אדם. וכל הפירות פורחים בעולם, הנוקבא, והן קיום העולם וקיום התורה. הפירות האלו הם נשמות הצדיקים, שהן פרי מעשיו של הקב"ה.