אגרת סא

מכתבו של בעל הסולם על המורה הנסתר

ששלח לגיסו בשנת 1928

ב"ה, יום עשרה בטבת ג' בשבת שנת תפר"ח
פעיה"ק גבעת שאול פרור ירושלים תובב"א

כבוד החסיד המפורסם צנא מלא ספרים יש"מ
מוה"ר אברהם הענדיל שו"ב בראונשטיין נ"י

מכתבו מיום ו' עש"ק וישב קבלתי לנכון והנה הרבה עלי שאלותיו וביחוד שרוצה לידע על מה בניתי יסודות בחכמת הקבלה נצרכים לישב על טיפת דיו שבעה נקיים עכ"ל [עד כאן לשונו].

וכשאני לעצמי איני מוציא א"ע [את עצמי] מחויב להשתתף בצערו זה מ"מ [מכל מקום] מפני טְעָמִים כְּמוּסִים עִמָּדִי הִנֵּנִי להשיבו כפי היכולת. ואספר לו העקרים שקרו עמדי מתחילת העסק עד הסוף ושבסיבתם זכיתי בהחכמה ברוב רחמי ית':

בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז [עם כל זה] האמנתי מאד מכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה, אמנם בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לאמור ראשי דברים, ושום פעם לא השלים לי. והי' [והיה] לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הַפְצָרָה גדולה השלים לי סוד אחד והיתה שמחתי עד אין קץ. ומני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי ז"ל הקדוש וגם בזה לא הרגשתי, ונמשך זה כמו שלשה חדשים עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני ונצטערתי מאוד והתחלתי להיטיב דרכי.

ובתשעה לחודש ניסן בבקר מצאתי אותו ופייסתי אותו הרבה על הדבר ואז שוב נתפייס כמקדם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצה חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש ואני לא יצאתי עוד מביתו ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק (תרע"ט) שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל ישראל אכי"ר [אמן כן יהי רצון]. וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי הי' [היה] מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא [כאחד מן הקדמונים]. והנה נשארתי אז בעירום ובחוסר כל ואפי' [ואפילו] מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומני אז והלאה דָּלוּ עֵינַי לַמָּרוֹם בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נָתַתִּי דָּמִי לִי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי ית' וית' [יתברך ויתעלה] וזכות מורי הק' [הקדוש] ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל. ברוך ד' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו ית', וגם מתחילה ידע את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הק' [הקדוש] ז"ל הנזכר הי' [היה] מתפרנס ממסחרים גדולים והי' [והיה] מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו. עתה אשיב על שאר שאלותיו. פרנסתי היא מהרבנות דפה. אמנם הפרס קבוע מצער מאוד והשי"ת מזמין לי צרכי ע"י אופנים שונים, ובכלל אני נהנה מישביתי בארץ ישראל כעת עתה ואקוה להשי"ת תמיד כי לא כלו רחמיו ית'. אני עוסק בְּפַרְהֶסְיָא בקבלה בפני קהל ועדה, אמנם בצנעה ליחידים אני מראה לפעמים דרכים וראשי פרקים כפי העת והזמן. בַּנִּגְלֶה אני עוסק איזה שעות ביום מלבד שאני לומד שיעור יו"ד [יורה דעה] לפני בני הישיבה שאני משגיח עליהם בשם "בית אולפנא לרבנים". בת אחותו לאה תחי' מקוית לנישואין בימים האלו. החתן ת"ח [תלמיד חכם] גדול ובעל הוראה וירא ד' מרבים ומיוחס גדול נכד הרה"ק מסטרעטין והמגיד הק' [הקדוש] ממעזריטש ויחוסו מקפת כמעט כל תלמידי הבעש"ט זי"ע [הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו].

ומבריאותי ומבריאות כל ב"ב [בני ביתי] תודה להשי"ת הכל שלום. יתן ד' לשמוע ולהתבשר בשורות טובות ונזכה ברוב לנחמת ציון.

חתן אחותך
יהודה לייב