הנה שְׂכרו איתו ופעולתו לפניו

298. על הר גבוה עלי לך, מבשרת ציון. על הר גבוה, הר העֲבָרִים, המקום שמשה נקבר בו. השכינה תעלה לשם, ותבשר אל העולם. אבל כל הפשטים כוללת המילה מבשרת ציון. מבשרת ציון זוהי חֶפצי בה, אשת נתן בן דוד, אימו של משיח, מנחם בן עמיאל, שיצא מחלציה. והיא תצא ותבשר על הגאולה, והיא בכלל מבשרת ציון.

299. קול יישמע בעולם, ושני מלכים יתעוררו בעולם לערוך מלחמה, ואז ייצא השם הקדוש למלוך על העולם. מה תבשר ותאמר? הנה ה' אלקים בחזק יבוא וזרועו מוֹשְׁלה לו. הנה שְׂכרו איתו ופעולתו לפניו.

הנה שכרו איתו, שהקב"ה יכריז בכל הפמליה של מעלה, ויאמר להם, התאספו ודונו דין. מי שמסר נשמתו על קדושת שמי, מהו שכרו? והם יאמרו, כך וכך. מי שסבל כמה חירופים וגידופים עליי בכל יום, מהו שכרו? והם יאמרו, כך. מי שנענש בכל יום עליי, מהו שכרו? הם יאמרו, כך. וזה שכתוב, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו.

300. מהו, ופעולתו? כמ"ש, מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך, נגד בני אדם. פעלת לחוסים בך, זוהי פעולתו. נגד בני אדם, מהו? אלא כנגד עכו"ם, שכולם יראו השכר הטוב של הצדיקים. מהו, אשר צפנת ליראיך? מי יגזול וייטול מידיו מה שהוא רוצה לתת, שכתוב, צפנת?

301. רְאה פעולת הרחמים שעושה הקב"ה, כי במה שהוא מכֶּה, בו נותן הרפואה. מכה בשמאל, כי בימין הוא מקרב ובשמאל מכה. הנה במה שהוא מכה, בו נותן רפואה לעולם. כי כתוב, מִצפוֹן תיפתח הרעה, משמאל. שבצפון הוא מכה, כי משם יוצאים כל הדינים וכל הגזרות הקשות. ובו שורה כל שכר טוב, וכל חסד שעתיד הקב"ה לתת לישראל.

לעת"ל יקרא הקב"ה לצפון, לשמאל, ויאמר לו, בך נתתי כל טוב וכל שכר טוב לבניי, שסבלו כמה רעות בעוה"ז על קדושת שמי. תן כל השכר הטוב, שנתתי בך.

302. אומר לצפון תֵנִי, ולתימן אל תִכְלָאי. האם דרך הדרום, הימין, היא למנוע ברכות? והלוא כל הברכות הן מצד דרום, וכל טוב שבעולם יוצא מדרום?

303. אלא בשעה ההיא, יעורר הקב"ה את אברהם, ויאמר לו, קום, כי הגיע הזמן שאני גואל את בניך, ולתת להם שכר טוב על כל מה שסבלו בגלות. ומתוך שאברהם היה במכירה שלהם לגלוּת, כמ"ש, אם לא כי צוּרָם מְכָרם, שזהו אברהם. ע"כ היה לו כמי שאינו טוב בעיניו, והראה את עצמו כמי שרוצה, שיוכו יותר על עוונותיהם. ויאמר, תהיה נפרע מעוונותיהם, תהיה נפרע מחטאיהם.

אמר הקב"ה לאברהם, אני יודע, שכל מה שאמרת הוא רק לפנים, ולא מאמיתיות הלב. אני ג"כ אנהג עימך לפנים, ואומר לך, אל תכלאי, אני רוצה לרַצות אותך בשביל בניך, אל תמנע חסד מהם, אל תמנע שכר טוב מהם, כמה וכמה סבלו על עוונותיהם. ומשום זה כתוב, אומר לצפון תני, שהצפון ייתן השכר הטוב והכול, והדרום אל ימנע. וזהו כמ"ש, אשר צפנת, שצפון נותן הכול. וזהו הדבר של אותה מבשרת, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון.

אין ג"ר אלא ע"י הארת החכמה שבשמאל. ורק ע"י התכללות הימין עם השמאל ביחד, שאז מתלבשת החכמה בחסדים ומאירים הג"ר. וכל השכר וכל הטוב שלעת"ל, הוא רק בהארת הג"ר.

אמנם אם ע"י חטאי התחתונים מתגבר השמאל על הימין, ורוצה לשלוט לבדו, אז נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל. וקו הימין מסיר החסדים שלו מקו השמאל, שאז השמאל נכבה, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. ומתגלים דינים הקשים שבו. וכן הימין נשאר בו"ק בלי ג"ר. כי אין ג"ר אלא מהארת החכמה שבשמאל. ומחמת זה נחרב ביהמ"ק, וישראל נגלו בין האומות.

כתוב, אני ה', בעִיתהּ אחישֶׁנה, ולומדים, אם זכו אחישנה, אם לא זכו בעיתה. ואיך אפשר שייגאלו ישראל אפילו אם לא זכו, ועוד עומדים במרד שלהם? והעניין הוא, כי הגלות הייתה מחמת שע"י חטאיהם גרמו, שיתגבר השמאל על הימין וישלוט לבדו, שאז מסיר הימין החסדים ממנו.

וע"כ כשישראל עושים תשובה, ומתדבקים בהקב"ה, בקו האמצעי, אז חוזר קו האמצעי ומייחד הימין עם השמאל, ומקיים אורות שניהם, והחכמה מתלבשת בחסדים, ומתגלים הג"ר, שישראל נגאלים עם הארתם, ומקבלים כל שכרם הטוב. וזהו, אם זכו אחישנה. שעל זה אין זמן קצוב, אלא מתי שעושים תשובה, נגאלים.

אמנם אם אינם עושים תשובה, יש זמן קצוב, המביא את הגאולה, אע"פ שלא עשו תשובה. והוא, אחר שאפשר לקבץ כל הדינים הקשים, שסבלו ישראל בזמן הגלות, לשיעור שלם, באופן שיספיקו שישראל יפחדו ולא יחטאו עוד, להגביר את השמאל על הימין, כמו שעשו בעת החורבן, אז הם ראויים לגאולה אפילו בלי תשובה.

כי גם בלי תשובה מובטחים, שלא ישובו לכִסְלה עוד, מחמת רוב הדינים הקשים שסבלו. וזהו, לא זכו, בעיתו. שנעשה מאליו, עם גילוי הדינים שבגלות לשיעור מספיק, ואין צריכים כלל להתעוררות ישראל לתשובה.

ונאמר, שבצפון הוא מכה, כי כל הגלות ודינים הקשים שבגלות, באים משליטת שמאל בלי ימין, צד צפון. ובו שורה כל שכר טוב, שע"י השמאל מתגלות הג"ר, שמשם כל השכר וכל הטוב העתיד לבוא לישראל.

ובשעה ההיא, בזמן הגאולה, יעורר הקב"ה את אברהם, קו ימין ודרום, ויאמר לו, קום, כי הגיע הזמן שאני גואל את בניך, ואע"פ שלא זכו, שלא עשו תשובה להידבק בקו האמצעי, כבר הגיע הזמן לגאול אותם אפילו בלא תשובה.

ומתוך שאברהם היה במכירה שלהם לגלות, כי כל הגלות הייתה מחמת שקו הימין הסיר החסדים שלו מקו השמאל, שע"כ הסתלקו הג"ר ונגלו הדינים של הגלות. הייתה בשורת הגאולה לא טובה בעיניו, שהרי עוד לא עשו תשובה מחטאם, ועלולים להגביר שוב השמאל על הימין. וע"כ אמר, תהיה נפרע מעוונותיהם, תהיה נפרע מחטאיהם, שתִכבַּד עליהם הגלות עד שיעשו תשובה, ואז יתייחדו הימין עם השמאל.

והקב"ה העיר לו, שאומר, כל זה לא מלב שלם. שהרי גם קו הימין חסר ג"ר בימי הגלות, וגם הוא משתוקק להתייחד עם השמאל ולגלות הג"ר. אני ג"כ אנהג עימך לפנים, שאשיב לך על דבריך, ולא לפי ליבך. אני רוצה לרַצות אותך. כי הקב"ה, קו האמצעי, בא לעשות שלום בין ימין לשמאל, ולפייס הימין, שלא יפחד עוד מהתגברות השמאל. אל תמנע מהם החסד, אל תסיר עוד החסד מהשמאל, ואל תמנע שכר טוב מהם, שאל יעכב הארת הג"ר עם הסרת חסדו, שמהג"ר הוא כל השכר הטוב.

וכל זה הוא, מטעם שכבר הגיע הזמן לגאול אותם, אפילו בלי תשובה. שכבר קיבלו עונשים קשים על עוונותיהם, בשיעור המספיק, שלא ישובו לכסלה עוד. וע"כ הגיע קיצם. ומשום זה, אומר לצפון, שייתן הארת חכמה שלו, ויתגלה הג"ר. ולדרום, אברהם, קו הימין, אומר, שלא יעכב זה, שלא ימנע ממנו החסדים, אלא שיתייחד עימו, ומטעם שכל השכר הטוב המקווה, הוא בצפון. וע"כ אומר, מה רב טובך אשר צפנת, כלומר, הגנוז ברוח צפון.

וזהו הדבר של אותה מבשרת, כמ"ש, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. אמרי לערי יהודה, הנה אלקיכם. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. שמתוך שפעולתו לפניו, שהם כל העונשים שסבלו ישראל בגלות, עד שהתקבצו לשיעור המספיק לגאול אותם. ע"כ שכרו איתו, שיוכל לייחד הימין עם השמאל ולגלות הג"ר, שמשם כל שכרו הטוב וגאולת ישראל, כי עתה אין עוד פחד שישובו לכסלה.

והקב"ה יכריז, מי שמסר נשמתו על קדושת שמי, מי שסבל כמה חירופים וגידופים עליי, מי שנענש בכל יום עליי, מהו שכרו? כלומר שהקב"ה קיבץ כל העונשים והדינים הקשים, שסבלו ישראל בגלות, והוכיח להם, שכבר קיבלו שיעור המספיק לגאול אותם. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. שמתוך שפעולתו לפניו, שהם העונשים, ע"כ שכרו איתו, כי מתגלים בבת אחת.

304. ועוד היא תבשר פעם שנייה, בשעה שהשכינה תעלה על ההר הגבוה ההוא, ותלך ותבשר אל האבות, מיד השכינה תלך לירושלים, ותראה אותה בחורבנה. תיכנס לציון, ושם תקרקר קיר כבתחילה, על מקום בית ישיבתה ועל הכבוד שלה, שהיה לה באותו מקום. ושם נשבעת, שלא תלך משם ולא תצא, עד שהקב"ה יגאל את בניה.

וחפצי בה זו תבשר כבתחילה, ואומרת, צַהלִי וָרוֹני יושבת ציון כי גדול בקִרבך. גדול בקרבך, זהו הקב"ה, שבא אליה להקים אותה מעפר, ויאמר לה, התנערי מעפר, קומי שבי, ירושלים. השכינה היא ירושלים, וירושלים הוא שמה.

305. כמה שמחה על שמחה יש לצדיקים בגן עדן. ומשום זה, אשרי מי שנשמתו מעידה בשבת לפני המלך על חידושי תורה שאמרה, שהקב"ה וכל הפמליה שלו, וכל אלו נשמות הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בדבר החידוש ההוא.

306. כמה כבוד על כבוד ועטרה על עטרה, מעטרים שם את אביו של אותו אדם, שנשמתו מעידה לפני המלך על חידושי תורה שלו, בשעה שהקב"ה אומר לפמליה שלו, התאספו לשמוע חידושים ודברים חדשים בתורה של פלוני בן פלוני. שאז מזכיר הקב"ה את אביו של המחדש. כמה הם שנושקים על ראשו, של אבי המחדש, כמה צדיקים מעטרים אותו כשיורדים. אשרי חלקם של כל אלו העוסקים בתורה, וביום השבת יותר מבשאר ימים.