מי מדד בשָעֳלו מים
916. מי מדד בשָעֳלו מים. מים זוהי בינה, חסד, כולם במשקל אחד עולה. כי החסד נמשך מבינה.
ושמיים בזרת תיכֵּן. שמיים ת"ת, כמ"ש, תפארת ישראל. ע"כ כתוב בו, תיכן, שמְתוּכּן בסדר לתפארת וליופי.
וכָל בשָׁליש עפר הארץ. זהו גבורה, קו שמאל, שמטרם שנכלל בימין, אינו מאיר, והוא כעפר הארץ.
ושָקל בפֶלס הרים וגבעות במאזניים. הרים הם שאר הכתרים, ספירות נה"י, הנקראים הרי אפרסמון טהור. וגבעות הן שאר המרכבות, תחתונות מהם, שבמלכות ובבי"ע.
917. כתוב, בשָעֳלו, שזה רוח החכמה, שביל הסבך באפריון מתוקן. סבך, כל הקליפות. שביל הוא החכמה, שבכל מקום שהיא מאירה, מכלה משם כל הסבך, הקליפות. אפריון מלכות. שביל הסבך, החכמה, מתוקן במלכות, ולא במקום אחר. שעל, שביל החכמה. אף כאן, מי מדד בשָעֳלו, פירושו חכמה.
918. ושמיים בזרת תיכּן. זרת, אלו הם חמישים שערים של הבינה, שהתפתחו והתפזרו לכל הצדדים. זרת, פיזור, כמ"ש, וזֵריתי פֶרֶשׁ על פניכם. וכָל בשָליש, רחמים, קו האמצעי, ת"ת, שכולל בתוכו שלושה קווים, שלמות הכול. ושקל בפלס. פלס, נו"ה.
919. יעקב, ת"ת, יצא מדין קשה, מגבורה, שהוא הופכי אליו. כי יצחק, גבורה, דין קשה אחז בחלקו. וזה הוא לבד? והרי יצחק, גבורה, יצא מחסד. וכך בכל המדרגות, הדין יוצא מרחמים ורחמים מדין. אברהם ירש ירושת החסד, ויצא יצחק בדין מתוך החסד. יעקב יצא ברחמים מתוך דין קשה, יצחק. וכך הוא למעלה, במדרגות האצילות, שיוצא זה מזה, ויונק זה מזה, גבורה מחסד וחסד מגבורה, עד שניכר, שהכול הוא אחד, ומאחד תלויים כולם, והכול נמצא אחד.
920. ניכר שאין שלמות אלא כשנאחז זה מזה, חסד מדין ודין מחסד. קו אמצעי, רחמים, אוחז בשניהם, שמייחד ב' הקווים חסד ודין, לשכלל הכול. יעקב, קו האמצעי, כמ"ש, מבריח מן הקצה אל הקצה. כלומר בריח התיכון, שהוא קו האמצעי, מבריח מקיצו של החסד עד קיצו של דין הקשה. ואע"פ שהם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, הוא מבריח ביניהם ומייחד אותם זה בזה.
921. מרחק גדול כל כך לא נקרא בין החסד והדין, אלא מצידנו. ומצידנו ניכר הכול. כי בזה של מעלה הכול עולה במשקל אחד, אינו משנה ולא ישתנה, כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי. כל הנרות מאירים מאחד, מא"ס. ומאחד הם תלויים. וכל הנרות הם אחד, ולא צריכים להפריד ביניהם. ומי שמפריד ביניהם, כאילו נפרד מחיי העולם.