מטרת החברה - א. 1-1 (1984)
מטרת החברה - ב. 1-2 (1984)
בענין אהבת חברים. 2 (1984)
אהבת חברים - א. 3 (1984)
איש את רעהו יעזורו. 4 (1984)
מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך. 5 (1984)
אהבת חברים - ב. 6 (1984)
לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך. 7 (1984)
איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב. 8 (1984)
לעולם ימכור אדם קורות ביתו. 9 (1984)
לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל. 10 (1984)
ענין זכות אבות. 11 (1984)
ענין חשיבות החברה. 12 (1984)
לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה". 13 (1984)
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח. 14 (1984)
היתכן שירד משמים דבר שלילי. 15 (1984)
ענין השפעה. 16 (1984)
בענין חשיבות החברים. 17-1 (1984)
סדר ישיבת החברה. 17-2 (1984)
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך. 18 (1984)
אתם נצבים היום כולכם. 19 (1984)
עשה לך רב וקנה לך חבר - א. 1 (1985)
ענין ענף ושורש. 2 (1985)
ענין אמת ואמונה. 3 (1985)
אלה תולדות נח. 4 (1985)
לך לך מארצך. 5 (1985)
וירא אליו ה' באלוני ממרא. 6 (1985)
חיי שרה. 7 (1985)
עשה לך רב וקנה לך חבר - ב. 8 (1985)
ויתרוצצו הבנים בקרבה. 9 (1985)
ויצא יעקב. 10 (1985)
בענין הוויכוח בין יעקב ללבן. 11 (1985)
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. 12 (1985)
מעוז צור ישועתי. 13 (1985)
אני ראשון ואני אחרון. 14 (1985)
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. 15 (1985)
וכאשר יענו אותו. 16 (1985)
וידעת היום והשבות אל לבבך. 17 (1985)
ענין המשטינים. 18 (1985)
בא אל פרעה - א. 19 (1985)
מי שחיזק לבו. 20 (1985)
יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה. 21 (1985)
כל התורה היא שם אחד קדוש. 22 (1985)
על משכבי בלילות. 23 (1985)
ג' זמנים בעבודה. 24 (1985)
בכל דבר יש להבחין בין אור לכלי. 25 (1985)
הראני את כבודך. 26 (1985)
מאמר התשובה. 27 (1985)
מאמר המרגלים. 28 (1985)
קרוב ה' לכל קוראיו. 29 (1985)
ג' תפלות . 30 (1985)
אין אדם משים עצמו רשע. 31 (1985)
בענין השכר המקבלים. 32 (1985)
פושעי ישראל. 33 (1985)
ואתחנן אל ה'. 34 (1985)
כשאדם יודע מהי יראת ה'. 35 (1985)
ויהי ערב ויהי בוקר. 36 (1985)
מי מעיד על האדם. 37 (1985)
צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. 38 (1985)
שמע קולנו. 39 (1985)
וילך משה. 1 (1986)
האזינו השמים. 2 (1986)
מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום. 3 (1986)
ענין החסד. 4 (1986)
בענין כבוד אב. 5 (1986)
ענין בטחון. 6 (1986)
חשיבותה של תפילת רבים. 7 (1986)
בענין העזרה הבאה מלמעלה. 8 (1986)
בענין נר חנוכה. 9 (1986)
ענין תפלה. 10 (1986)
תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי. 11 (1986)
החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו. 12 (1986)
בא אל פרעה - ב. 13 (1986)
מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים. 14 (1986)
תפלת רבים. 15 (1986)
כי יעקב בחר לו יה. 16 (1986)
סדר ישיבת התועדות. 17 (1986)
מי הוא הגורם לתפילה. 18 (1986)
ענין שמחה. 19 (1986)
והיה כי יחטא ואשם. 20 (1986)
ענין למעלה מהדעת. 21 (1986)
אשה כי תזריע. 22 (1986)
ענין יראה ושמחה. 23 (1986)
ההבדל בין צדקה למתנה. 24 (1986)
שיעור מעשי המצות. 25 (1986)
דרך קרובה ודרך רחוקה. 26 (1986)
הקב"ה וישראל יצאו בגלות. 27 (1986)
אין עדה פחות מעשרה. 28 (1986)
לשמה ושלא לשמה. 29 (1986)
ענין קליפה שקדמה לפרי. 30 (1986)
ענין יניקה, ועיבור. 31 (1986)
ענין שבתפלה צריכים ליישור רגלים ולכסוי ראש. 32 (1986)
מהו מצות שאדם דש בעקביו. 33 (1986)
ענין שופטים ושוטרים. 34 (1986)
חמשה עשר באב. 35 (1986)
הכנה לסליחות מהו. 36 (1986)
הטוב ומטיב לרעים ולטובים. 1 (1987)
ענין חשיבות הכרת הרע. 2 (1987)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. 3 (1987)
מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב. 4 (1987)
מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר. 5 (1987)
חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד. 6 (1987)
נס החנוכה. 7 (1987)
ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת. 8 (1987)
גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד. 9 (1987)
מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא. 10 (1987)
פורים, שהמצוה עד דלא ידע. 11 (1987)
מהו מחצית השקל בעבודה - א. 12 (1987)
מדוע חג המצות נקרא "פסח". 13 (1987)
הקשר בין פסח, מצה ומרור. 14 (1987)
ב' בחינות בקדושה. 15 (1987)
ההבדל בין עבודת הכלל ופרט. 16 (1987)
מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכויים. 17 (1987)
הכנה לקבלת התורה מהו - א. 18 (1987)
מהו נסתר ונגלה בעבודה ה'. 19 (1987)
רכוש הפרטי של אדם מהו. 20 (1987)
מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'. 21 (1987)
מהי המתנה שאדם מבקש מה'. 22 (1987)
שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל. 23 (1987)
שנאת חינם בעבודה מהו. 24 (1987)
כובד ראש בעבודה מהו. 25 (1987)
מהי מצוה קלה. 26 (1987)
מהו קללה וברכה בעבודה. 27 (1987)
מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה. 28 (1987)
מהו לפום צערא אגרא. 29 (1987)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - א. 30 (1987)
מהו כריתת ברית בעבודה. 31 (1987)
מדוע החיים נחלק לב' בחינות. 1 (1988)
עד כמה שיעור התשובה. 2 (1988)
מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת. 3 (1988)
מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה. 4 (1988)
מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם. 5 (1988)
מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה. 6 (1988)
מהי חשיבות החתן, שמוחלין לו עוונותיו. 7 (1988)
מהו שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי. 8 (1988)
מהו שהצדיק סובל רעות. 9 (1988)
מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה. 10 (1988)
מהו הב' הבחנות שלפני לשמה. 11 (1988)
מהו תורה ומלאכה בדרך ה'. 12 (1988)
מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה. 13 (1988)
הצורך לאהבת חברים. 14 (1988)
מהו אין ברכה במקום ריק, בעבודה. 15 (1988)
מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו. 16 (1988)
ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית. 17 (1988)
מתי נקרא עובד ה' בעבודה. 18 (1988)
מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה. 19 (1988)
מהו השכר בעבודה דלהשפיע. 20 (1988)
מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה. 21 (1988)
מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה. 22 (1988)
מהו שמתחילים בשלא לשמה, בעבודה. 23 (1988)
מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה. 24 (1988)
מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה. 25 (1988)
מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה. 26 (1988)
מהו שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה. 27 (1988)
מהו השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה. 28 (1988)
מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו. 29 (1988)
מה לדרוש מאסיפת חברים. 30 (1988)
מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'. 31 (1988)
מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה. 32 (1988)
מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי. 33 (1988)
מהו יום ולילה, בעבודה. 34 (1988)
מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'. 35 (1988)
מהו השיעור של תשובה. 1 (1989)
מהו חטא גדול או קטן, בעבודה. 2 (1989)
מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים. 3 (1989)
מהו מבול מים, בעבודה. 4 (1989)
מהו שבריאת העולם היה בנדבה. 5 (1989)
מהו למעלה מהדעת, בעבודה. 6 (1989)
מהו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" בעבודה. 7 (1989)
מהו שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה. 8 (1989)
מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה. 9 (1989)
מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה. 10 (1989)
מהם הכוחות, שצריכים בעבודה. 11 (1989)
מהי סעודת חתן. 12 (1989)
מהו "לחם רע עין" בעבודה. 13 (1989)
מהו שכתוב "והשבות אל לבבך". 14 (1989)
מהו שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה. 15 (1989)
מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה. 16 (1989)
מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה. 17 (1989)
מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה. 18 (1989)
מהו ששבת נקראת "ש-בת", בעבודה. 19 (1989)
מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה. 20 (1989)
מהו "שכור אל יתפלל" בעבודה. 21 (1989)
מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות. 22 (1989)
מהו אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה. 23 (1989)
מהו ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, בעבודה. 24 (1989)
מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב. 25 (1989)
מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה. 26 (1989)
מהו ענין יסורים בעבודה. 27 (1989)
הידיעה שהאדם עמד בנסיון, לצורך מי. 28 (1989)
מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב. 29 (1989)
מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה. 30 (1989)
מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה. 31 (1989)
מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה. 32 (1989)
מהו בחינת מרגלים, בעבודה. 33 (1989)
מהו שלום בעבודה. 34 (1989)
מהו מי שאין לו בנים, בעבודה. 35 (1989)
מהו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה. 36 (1989)
מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה. 37 (1989)
מהו שופטים ושוטרים, בעבודה. 38 (1989)
מהו לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה. 39 (1989)
מהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה. 40 (1989)
סדר היום. 41 (1989)
מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה. 1 (1990)
מהו ענין כשלון בעבודה. 2 (1990)
מהו שהעולם נברא בשביל תורה. 3 (1990)
מהו שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה. 4 (1990)
מהו שהארץ לא הוציאה פירות מטרם שנברא האדם, בעבודה. 5 (1990)
מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה. 6 (1990)
מתי הם הזמנים של תפלה והודאה, בעבודה. 7 (1990)
מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה. 8 (1990)
מהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. 9 (1990)
מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה. 10 (1990)
מהו שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה. 11 (1990)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - א. 12 (1990)
מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים. 13 (1990)
מהו בעבודה "חסד של אמת". 14 (1990)
מהו שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה. 15 (1990)
מהו מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה. 16 (1990)
מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה. 17 (1990)
מהו שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה. 18 (1990)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב. 19 (1990)
מהו מחצית השקל בעבודה - ב. 20 (1990)
מהו מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה. 21 (1990)
מהו הסדר במחית עמלק. 22 (1990)
מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה. 23 (1990)
מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה. 24 (1990)
מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה. 25 (1990)
מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה. 26 (1990)
מהו שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה. 27 (1990)
מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה. 28 (1990)
מהו "התורה מתשת כוחו של אדם" בעבודה. 29 (1990)
מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה. 30 (1990)
מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה. 31 (1990)
מהו ישראל עושין רצון המקום, בעבודה. 32 (1990)
מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה. 33 (1990)
מהו כלים הדיוטות, בעבודה. 34 (1990)
מהו "הנהנה מסעודת חתן" בעבודה. 35 (1990)
מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה. 36 (1990)
מהו "השכינה היא עדות על ישראל" בעבודה. 37 (1990)
מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה. 38 (1990)
מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה. 39 (1990)
מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה. 40 (1990)
מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה. 41 (1990)
מהו ברכה וקללה, בעבודה. 42 (1990)
מהו לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה. 43 (1990)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב. 44 (1990)
מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה. 45 (1990)
סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל. 46 (1990)
מהו אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה. 1 (1991)
מהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה. 2 (1991)
מהו רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה. 3 (1991)
מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה. 4 (1991)
מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה. 5 (1991)
מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה. 6 (1991)
מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה. 7 (1991)
מהו ואברהם זקן בא בימים, בעבודה. 8 (1991)
מהו ריח בגדיו, בעבודה. 9 (1991)
מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה. 10 (1991)
מהו שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה. 11 (1991)
הנרות הללו קדש הם. 12 (1991)
מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה. 13 (1991)
מהו שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה. 14 (1991)
מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה. 15 (1991)
בכדי לדעת שה' הוא אלקים, צריכים ל"השבות אל לבבך" בעבודה. 16 (1991)
מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה. 17 (1991)
מהו שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה. 18 (1991)
מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה. 19 (1991)
מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה. 20 (1991)
מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה. 21 (1991)
מהי שושנה בין החוחים, בעבודה. 22 (1991)
מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה. 23 (1991)
מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה. 24 (1991)
מהו שהאדם שב בתשובה צריך להיות בשמחה. 25 (1991)
מהו גילוי טפח וכיסוי טפחיים, בעבודה. 26 (1991)
מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה. 27 (1991)
מהו קדושה וטהרה בעבודה. 28 (1991)
מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה. 29 (1991)
מהו מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה. 30 (1991)
מהו שצדקה לעניים עושה השם הקדוש, בעבודה. 31 (1991)
מהו דגלים בעבודה. 32 (1991)
מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה. 33 (1991)
מהו אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, בעבודה. 34 (1991)
מהו ענין מרגלים, בעבודה. 35 (1991)
מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה. 36 (1991)
מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה. 37 (1991)
מהו ענין קו ימין בעבודה. 38 (1991)
מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה. 39 (1991)
מהם אמת ושקר, בעבודה. 40 (1991)
מהו על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות. 41 (1991)
מהו "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה. 42 (1991)
מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה. 43 (1991)
מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה. 44 (1991)
מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה. 45 (1991)
מהו בן האהובה ובן השנואה, בעבודה. 46 (1991)
מהו שהימין והשמאל הם בסתירה, בעבודה. 47 (1991)
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
רב"ש/מאמרים
chevron_left
מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב
 
להשמעת המאמרvolume_up

מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב

תשמ"ז - מאמר ד'
1987 - מאמר 4

הנה כתוב (לך לך שלישי), "ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רעי ובין רעיך, כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי. אם השמאל, ואימינה. ואם הימין, ואשמאילה".

ויש להבין במה שאמר, "כי אנשים אחים אנחנו". הלא הם לא היו אחים.

ובזה"ק (לך דף ל"ה ובהסולם אות פ"ו) מפרש וזה לשונו, "כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הרע והיצר טוב קרובים זה לזה. זה לימינו של אדם, וזה לשמאלו. דהיינו יצר הרע לשמאלו ויצר הטוב לימינו. ולפי זה יהיה הפירוש, כי אנשים אחים, שהכוונה הוא, שמדברים בגוף אחד, והריב הוא בין יצר הטוב ליצר הרע, שהם נקראים אחים".

ולפי זה יהיה קשה, בשלמא שהיצר הטוב אומר ליצר הרע, אם השמאל, היינו שאתה אומר לי, שאני אלך בדרך השמאל, שזה דרך של יצר הרע, כי הוא נמצא תמיד בשמאל, כנ"ל בדברי הזה"ק, "שיצר הרע הוא לשמאלו". והיצר הטוב אומר לו, שאני לא אלך בדרך שלך, אלא אני אלך בדרך הימין, שזה דרך של יצר הטוב, שהוא נמצא תמיד בימין. אנו יכולים להבין. אבל במה שאומר, "ואם הימין", היינו, שאם היצר הרע ילך בימין, שהוא דרך של יצר הטוב, למה אומר לו היצר הטוב, ואשמאילה, היינו שיצר הטוב ילך בדרך השמאל, שזהו דרך של יצר הרע. זה קשה להבין.

ואאמו"ר זצ"ל שאל, מדוע בזמן שיעקב היה לו ויכוח עם לבן, כתוב (ויצא שביעי), "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה ראה לי הוא". היינו, שלבן הרשע טען, שהכל שלו, היינו שליעקב אין לו שום רכוש, אלא הכל שייך ללבן הרשע.

ומדוע בזמן שיעקב נתן את המתנות לעשו, כתוב (וישלח רביעי), "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו את כל מה שהיה רוצה לתת לו. מה שאין כן לבן היה טוען להיפך, שהכל שלו.

ואמר, שיש כאן ענין סדר עבודה, איך להתנהג בעבודת היצר הרע, בזמן שהוא בא אל האדם עם הטענות הצודקות שלו, בכדי להפריע להאדם להגיע לדביקות ה'.

ואמר לבן, נקרא שהוא בא בטענת צדיק, ואומר לו, בזמן שהאדם רוצה להתפלל, ורוצה להאריך קצת בתפלתו. או דוגמא אחרת, שרוצה ללכת ללמוד לבית המדרש, אז היה בדעתו של אדם לקיים, להיות גבור כארי ולהתגבר על עצלותו. בא היצר הרע וטוען, נכון שאתה רוצה להתגבר, לעשות את רצון אביך שבשמים, כמו שכתוב (אבות פרק חמישי) וזה לשונו, "יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים".

אבל אני יודע, שאין לך רצון לעשות רצון אביך שבשמים. אולם האמת אני יודע, שאתה עובד רק לשם אהבה עצמית, ואין לך אהבת ה', שאתה תוכל לומר, שזה, שאתה הולך לעשות עכשיו איזה מעשה, הוא מטעם לשם שמים. אלא כל מה שאתה עובד, הוא בשבילי, היינו בשביל הס"א ולא בשביל הקדושה.

אם כן ההתגברות הזאת מהי. זאת אומרת, אם אתה עובד בשבילי, אז אני מייעץ לך, תשב במנוחה ותהנה, היות שכל מה שאתה רוצה לעבוד הוא בשבילי. אי לזאת, אני מרחם עליך, שלא תעשה מאמצים גדולים ותהנה מהמנוחה. וזה שאמר לבן. היינו הוא מתלבש בטלית לבן. היינו שאומר, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ויעקב היה טוען כנגדו, לא כן הוא, אלא אני עובד לשם שמים. אם כן, כן כדאי לי להתגבר על העצלות שלי ולעשות רצון ה'. ואני לא רוצה לשמוע את טענתך, מה שאתה טוען טענת צדיק.

ועשו הרשע היה להיפוך. כי בזמן שיעקב בא אליו ורוצה לתת לו את הרכוש של תו"מ שלו, אז עשו אמר לו, "יש לו רב". היינו, יש לי הרבה תו"מ מאנשים אחרים, שכולם עובדים בשבילי ולא לשם שמים. אבל אתה צדיק. אתה לא עובד בשבילי, אלא לשם שמים. אם כן אין לי שום חלק בתורה ועבודה שלך. לכן אני לא רוצה לקבל זה, להכניס לרשותי. אלא צדיק, ואתה עובד רק לשם שמים.

ושאל זצ"ל על זה, היינו באמת מי מהם טוען טענת אמת, היינו, לבן או עשו. ואמר, שבאמת שניהם אומרים אמת, מה שטוב להס"א, שהם מפריעים את האדם להגיע לשלימות. וההבדל הוא בטענותיהם. אם הוא בא קודם המעשה, או שבא לאחר המעשה. היינו, שקודם המעשה, שהאדם רוצה להתגבר ולעשות משהו בקדושה, לטובת ה', אז היצר הרע מתלבש בטענת צדיק ואומר לו, שאין אתה מסוגל לעשות משהו לתועלת הקדושה, אלא כל מה שאתה עושה הכל הוא בשבילי. שזה נקרא, "וכל אשר אתה רואה לי הוא". היינו, שהכל אתה עושה בשביל הס"א. אם כן יותר טוב שאתה תהיה, "שב ואל תעשה". ולמה להתאמץ ולהתגבר על עצלותך. ובזה הוא מכניע את האדם שלא לעסוק בתו"מ. וזוהי טענת לבן.

וטענת עשו היא לאחר המעשה. היינו, אם סוף כל סוף האדם התגבר על טענת לבן והלך בדרכו של יעקב, בא אליו עשו ואומר לו, אתה רואה איך איזה גיבור איש מלחמה אתה, שאין אתה דומה להחברים שלך, הם עצלים ואתה גבר, מי כמוך. ומכניסים אותו לתאוות של גאוה, שעל זה אמרו חז"ל (סוטה ה' ע"ב) וזה לשונם, "אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא, כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם".

ומשום זה טוען יעקב נגד זה ואומר לו, לא נכון, כל מה שעשיתי היה רק בשבילך, היינו לתועלת עצמו, שזה בחינת רצון לקבל השייך להס"א. ועלי מוטל עכשיו להתחיל עבודה מחדש, על דרך שהכל יהיה לשם שמים, ולא בשבילך. אבל עד עכשיו הייתי עובד רק בשבילך. וזה הענין שנתן יעקב לעשו בתור מתנה, ועשו לא היה רוצה לקבל ממנו, וטוען להיפוך, שיעקב הוא צדיק, ועובד הכל לשם שמים, ולא לתועלת עצמו.

ובהאמור נוכל לפרש מה ששאלנו, איך שייך לומר שהיצר הטוב אמר ליצר הרע, אם אתה תלך לדרך ימין אני אלך לשמאל, הלא דרך שמאל שייך לס"א, ולא לצד הקדושה. ובהנ"ל נוכל לפרש, שהיצר הטוב אמר ליצר הרע, שאתה צריך לדעת, שאין אתה יכול לרמות אותי, כי אני יודע דבר אחד, שאתה רוצה להפריע לי להגיע לדרגת עובד ה', היינו, שכל מחשבותי יהיו בעמ"נ להשפיע, ואתה, מצד התפקיד שלך, אתה משתדל להשאיר אותי באהבה עצמית.

אם כן איך אני יכול לשמוע את הימין שלך. זאת אומרת מה, במה שאתה בא אלי ואתה מתלבש בטענת צדיק, היינו, שאתה מייעץ לי להיות צדיק לעבוד לשם שמים. זה לא יכול. היות שזה לא מתפקידך, אלא בטח אתה רוצה כאן, עם העצות שלך, להכשיל אותי מלהגיע להמטרה. ומשום זה שאתה בא עם טענת ימין, הנקרא לבן. אז מה מוטל עלי לעשות אז, רק לא לשמוע בקולך, ולעשות ממש להיפוך מדעתך. וזה שכתוב "ואם הימין ואשמאילה".

ובהאמור צריך האדם תמיד להיות ער לבל יפול ברשת היצר הרע, בזמן שהוא בא אליו עם טענת צדיק, ולא לשמוע בקולו. והגם שהוא נותן לנו להבין, שאנחנו לא הולכים עכשיו בדרך הישר, כי זה מה שאנחנו רוצים לעשות עכשיו, זוהי מצוה הבאה בעבירה. במילים האלו הוא קושר אותנו, ואנחנו נכנסים לתוך הפח והרשת, שהוא רוצה לשלוט עלינו בצדקת לשונו.

ובשם הבעש"ט אומרים, בכדי לדעת, אם זוהי עצת היצר הרע או לא, הבירור הוא, אם מה שאומר לו מחייב יגיעה, זהו שייך ליצר הטוב. ואם ישמע בקולו, הוא לא יצטרך לתת יגיעה, זה סימן של יצר הרע. ובזה אפשר להבחין אם זו עצת היצר הטוב או של יצר הרע.

דוגמא, נגיד אם באה לו מחשבה, שלא כל אדם צריך לקום לפנות בוקר, זוהי עבודה ששייכת לאנשים שתורתם אומנותם, ולא סתם יהודי יכול להשוות את עצמו לתלמידי חכמים, שהם צריכים לקיים "ובתורתו יהגה יומם ולילה". אבל סתם יהודי. ומביא לו ראיה מדברי חז"ל להצדיק את טענתו, ממה שאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי (מנחות צ"ט) "אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". אם כן הוא טוען אליו, שיותר טוב שאתה תקום בבוקר כמו כולם, ואתה לא תהיה עייף כל היום, ואתה תוכל להתפלל בכוונה, יותר טוב מכפי שאתה תוכל להתפלל, באם אתה תקום לפנות בוקר.

וזה ידוע מכל ספרי חסידות, שעיקר הוא התפלה, כי בתפילה אין האדם חושב על שום דבר, אלא שה' ישמע תפלתו. ובתפלה, אז הזמן שיכולים לכוון יותר בקלות ולהרגיש לפני מי אתה עומד. מה שאין כן בלימוד התורה, הגם שכתוב "ותלמוד תורה כנגד כולם".

גם כן מפרשים, שהפירוש הוא, שהתורה מביאה להאדם לידי חשיבות וגדלות הבורא, נמצא, שהתורה היא רק סגולה, שזה מביא להאדם, שיוכל להתפלל ולהרגיש את המאמר "לפני מי אתה עומד", שזהו סגולה להגיע לידי דביקות, שהוא שבזמן שהאדם מתפלל להקב"ה, שיכול לדעת עם מי הוא מדבר, ובאיזה דרך ארץ הוא מדבר לפני הבורא, ואז הוא הזמן שהוא יכול להתבטל לה', וזהו העיקר שיבטל את רשות עצמו. והוא צריך לבוא לידי הרגשה, שאין שום דבר אחר בעולם, אלא הבורא. והאדם רוצה להתדבק בו, ולבטל את רשות עצמו.

ועוד יותר מזה אמרו חז"ל, שכל המעשים טובים, מה שהאדם עושה, הן התורה והן שאר דברים שבקדושה, הכל האדם יכול לראות, אם הם בסדר, לפי הרגשתו בתפלה. נמצא לפי זה, שהעיקר הוא תפלה. ואם אתה תקום לפנות בוקר, ממילא הכל יתקלקל. אם כן מה אתה תרויח. ובטח שהוא טוען טענת צדיק. ואז האדם יכול לברר, אם ישמע בטענתו, יהיה לו יותר יגיעה, אז הוא יכול לדעת, שזוהי טענת יצר טוב. ואם ישמע לעצתו, יהיה לו פחות יגיעה, זהו סימן, שיצר הרע מדבר עכשיו אליו, רק שמתלבש בטענת צדיק, שבזה הוא עושה לו מלכודת, שיפול ברשת שטמן לו, ע"י שמדבר אליו בשפתי צדיק. ואליבא דאמת, צריכים תמיד מדריך, שידע איך להדריך את האדם, בכדי שידע מה זה אמת ומה זה שקר, כי אין האדם מסוגל לברר בעצמו.

ובהאמור, שיצר הרע בא בטענת צדיק, היינו שרוצה לייעץ לאדם איך שהוא יכול להכנס להקדושה, נוכל לפרש מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא צ"ח ע"א) וזה לשונם, "כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם, ואינו תלמיד חכם, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה".

ויש להבין, מהו החטא כל כך גדול, אם הוא מתגאה בלבושו של תלמיד חכם. היינו שהוא מחשיב מאוד את הלבוש של תלמיד חכם, עד שמתגאה בזה. הלא לא עבר העבירה כל כך גדולה, עד כך שנותנים לו עונש גדול כל כך, עד שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. משמע, מדברים מאדם שהוא ראוי להכנס למחיצתו של הקב"ה, אלא החטא הזה, שהוא מתגאה בלבושו של תלמיד חכם, מגיע לו עונש כל כך גדול.

אלא יש לפרש, שהכוונה היא, בזמן שהיצר הרע בא לאדם ומתגאה בטלית של תלמיד חכם, היינו שמדבר אל האדם כמו תלמיד חכם, שמדבר אל עם הארץ, ומייעץ לו להיות תלמיד חכם. וזה כמו ששואל אאמו"ר זצ"ל, מהו תלמיד חכם, ומדוע לא אומרים פשוט חכם. אלא זה בא לרמז לנו שנדע, שחכם נקרא הקב"ה, שרצונו הוא להשפיע לנבראיו. ומי שלומד מהבורא את מידה זו, להיות משפיע, הוא נקרא תלמיד חכם. זאת אומרת, שלמד מהבורא להיות משפיע.

ובהאמור יש לפרש, שהיצר הרע בא לאדם ונותן לו עצות, איך להגיע לדביקות ה', היינו שיהיה במחיצתו של הקב"ה. והוא באמת אינו תלמיד חכם, היינו שאין כוונת היצר הרע, שיביאו לו לידי דביקות, אלא להיפך, לידי פירוד. והוא מדבר כמו תלמיד חכם, בשביל שרוצה לעשות מלכודת, כדי להרחיקו מדרך המלך.

ואם האדם אינו שם לב, לבדוק את מי מדבר אליו, היצר הטוב או היצר הרע, ורק שהוא שומע שמדבר בטליתו של תלמיד חכם, הוא מתגאה בזה, היינו שנותן להבין את חשיבותו של תלמיד חכם, ויחד עם זה הוא זומם להביאו לדרך אחרת, לבחינת שינוי צורה. אז אומרים להאדם, שידע, אם תשמע לעצתו, אין מכניסין אותו אדם ששמע בעצתו, למחיצתו של הקב"ה, אלא להיפוך. לכן צריכין להיות זהיר מאוד, בכדי לדעת מי הוא מדבר, ולא להתחשב מה שהוא מדבר. היינו, אפילו שמדבר דבר טוב, גם כן אסור לשמוע ממנו. היוצא מזה, מאדם שאינו הגון אסור לשמוע אפילו דבר הגון.