המזוזה

72. מצווה, שהאדם יקבע מזוזה לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע"י הקב"ה, כשיוצא מהבית וכשיבוא אל הבית. כמ"ש, ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. כי המזוזה נמצאת תמיד על הפתח. הפתח של מעלה, המלכות, הוא פתח לז"א, כמ"ש, זה השער לה'. וזהו מדרגה שנקרא שומר, להימצא בשמירה.

73. כי האדם אינו שומר, חוץ משמירה של הקב"ה, שהוא שומר תמיד, ונמצא בפתח הבית, והאדם בפנים הבית.

ועוד טעם למזוזה, כדי שלא ישכח האדם זיכרון של הקב"ה לעולם. כמו ציצית, כמ"ש, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. כיוון שהאדם רואה הזיכרון ההוא, נזכר בעצמו לעשות מצוות אדונו. והאמונה, היא שמזוזה כוללת זכר ונוקבא יחד.

74. סמוך לפתח, כנגד ב' מדרגות, מזדמן שד אחד, שיש לו רשות להזיק. והוא עומד בצד שמאל של הפתח. נושא אדם את עיניו ורואה השם של אדונו שבמזוזה, שבימין הפתח, נזכר בו ואין השד יכול להזיק. זה נכון כשהאדם בא אל הבית, אבל כשיוצא מפתח הבית לחוץ, הרי השד, שנמצא בצד שמאל של הפתח, עומד אז לימינו של האדם, והמזוזה בשמאלו. ואיך נשמר האדם אם המזוזה שורה לשמאלו?

75. אלא כל מה שעשה הקב"ה, כל דבר הולך אחר מינו. באדם נמצאות ב' מדרגות, אחת מימינו ואחת משמאלו. אותה שבימין נקראת יצה"ט, ואותה שבשמאל נקראת יצה"ר. כיוון שיוצא האדם מפתח ביתו, אותו השד נושא עיניו ורואה את יצה"ר השורה לשמאל, הוא נמשך לאותו הצד שהיצה"ר נמצא, לשמאל, והוסר מימין.

ואז בצד השמאל עומד השם של אדונו, המזוזה, ואינו יכול להתקרב אליו להזיק לו. והאדם יוצא וניצל ממנו. וכשנכנס אל הבית, נמצא השם הקדוש שבמזוזה עומד לימינו, וע"י זה שולט הימין על השמאל, ואינו יכול לקטרג עליו.

76. ע"כ צריך האדם להיזהר, שלא יעשה טינוף ולכלוך בשער ביתו, ולא ישפוך שם מים עכורים. שלא יעשה ביזיון אצל שם אדונו שבמזוזה, שאז יש רשות לאותו המחבל, השד, לחבל. ומשום זה ייזהר האדם בזה, וייזהר האדם, שלא ידחה מפתח ביתו את השם של אדונו.

77. וכשהאדם מתקין מזוזה לפתחו, כשאותו האדם נכנס לביתו, יצה"ר והשד שומרים אותו בעל כורחם, ואומרים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

וכשלא נמצאת מזוזה לפתחו של אדם, היצה"ר ואותו השד מתחזקים ומיתקנים יחד, ומניחים ידיהם על ראשו בזמן שנכנס, ופותחים ואומרים, אוי לו לפלוני שיצא מרשות אדונו. מאותו זמן והלאה הוא נמצא בלי שמירה, שאין מי שישמור עליו.

היסוד הוא קו האמצעי, שהוא המייחד ב' הקווים ימין ושמאל שלמטה מחזה. המלכות נבנית מקו שמאל, ומטרם שקו האמצעי ייחד הימין עם השמאל, שהמלכות קיבלה משמאל בלי ימין, נעשתה המלכות ים הקפוא, שקפאו בתוכו אורותיה ונסתמה.

אלא אחר שבא קו האמצעי, ובכוח המסך דחיריק שבו, ממעט השמאל ומייחד אותו עם הימין, אז נפתחת המלכות מהקיפאון ומהסתימה שבה, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים שבימין. והיא מאירה בכל שלמותה.

מלבד כוחות הדין שבמסך דחיריק דקו האמצעי, הממעט את הג"ר דשמאל, צריכים עוד לקומת חסדים שתצא על זיווג אור העליון במסך דחיריק. ולולא החסדים האלו, אין השמאל נכנע להתייחד עם הימין. באופן, שאין היסוד יכול לייחד הימין והשמאל זה בזה, לפתוח המלכות מהקיפאון שלה. אלא א"כ יש בו כוחות הדין, למעט הג"ר דשמאל, ויש בו קומת חסדים, המתחברים עם חסדים דימין, ואז מכניע השמאל ומייחד אותו עם הימין.

וכוחות הדין של המסך דחיריק שביסוד, הם ש"ד של שד"י. ואור החסדים שבו, הוא י' של שד"י, שבשני אלה מגביל השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, ומייחד אותו עם הימין.

והנה המלכות בכללה נקראת בשם בית, להיותה בית קיבול לכל האורות העליונים, בדומה לבית גשמי, שהוא בית קיבול לכל רכושו וצרכיו של האדם. ואותם הדינים והחסדים, שהיסוד משפיע אל המלכות מהשם שד"י, נבחנים לפתח הבית.

כי לולא הדינים והחסדים האלו, הייתה המלכות, הבית, נשארת קפואה וסתומה. ועל ידיהם היא נפתחת, ואפשר לבוא אל הבית, לקבל משם כל האורות. והמזוזה, היא השם שד"י הזה, הפותח את המלכות. שע"כ רשום עליה השם שד"י.

המזוזה עומדת תמיד לבחינת הפתח, היא הפתח של מעלה, של המלכות, כי מאלו הדינים והחסדים שבשם שד"י, נעשה הפתח במלכות, שיהיה אפשר לבוא אל הבית, לקבל כל האורות שיש שם. ולולא הפתח הזה, הייתה המלכות, הנקראת בית, קפואה וסתומה מכל צד.

וזוהי המדרגה, שנקראת שומר, כי הדינים שבשם שד"י, שומרים האדם, שלא ייכשל למשוך החכמה בדרך האסורה, מלמעלה למטה, כי אז תכף ירבצו עליו הדינים האלו.

ועוד טעם למזוזה, כדי שלא ישכח האדם זיכרון של הקב"ה לעולם. כי המוחין, שהאדם זוכה לקבל אחר פתיחת המלכות ע"י השם שד"י, נקראים זיכרון. ומטרם הפתיחה, בעוד שהייתה המלכות תחת קו שמאל בלי ימין, הייתה נמשכת ממנה השִׁכחה.

ונמצא, שע"י זה שרואה את השם שד"י בפתח המלכות, ניצל משכחה וזוכה לזיכרון, למוחין. וכיוון שזוכה למוחין דזיכרון, זוכר לקיים כל מצוות ה'.

והמזוזה כוללת זכר ונוקבא יחד, כי היא השם שד"י, השם של היסוד, זכר, והיא פתח הבית, הפתח של המלכות, נוקבא.

השם שד"י אינו מתקבל אל המלכות בבת אחת, אלא בתחילה מקבלת המלכות את הדינים שבמסך, שהוא ש"ד של שד"י. ואח"כ מקבלת הי' של שד"י, החסדים. ונמצא שבעת שמקבלת הדינים, עוד אינם נעשים פתח אל המלכות, כי הדינים בלבד אינם יכולים לייחד הימין והשמאל מטרם ביאת החסדים. וע"כ נבחן אז שהתווספו עוד דינים על המלכות.

כי בתחילה לא היו לה אלא דינים דשמאל, הקיפאון. ועתה התווספו עליה דינים דנוקבא, הממעטים ג"ר דשמאל. ונמצא, שנגרעה עוד יותר מחמתם, כי הוכפלו דיניה.

ע"כ נבחן זה למיעוט ולחלל בלבד, ולא לפתח. ובכל מקום שיש מיעוט וחיסרון, יש אחיזת הס"א והקליפות. אמנם כיוון שהיא עומדת לקבל גם הי' של שד"י, שאז נפתחים אורותיה ע"י הדינים והחסדים יחד, ונעשים לה פתח, ע"כ אין הקליפות נאחזות בה, גם בבחינת החלל והחיסרון מטרם שנעשו לפתח, אע"פ שיש להם רשות.

סמוך לפתח, בעת שהמלכות עוד מקבלת ש"ד של שד"י, הדינים דמסך, שאז עוד אינם פתח, אלא חלל וחיסרון, אבל הם סמוך לפתח, שקרובה לקבל את הי' של שד"י, שאז מתהפכים הדינים להיות פתח.

וכנגד ב' מדרגות, מזדמן שד אחד, כי אז יש ב' מדרגות דינים במלכות, כי מלבד הדינים דשמאל, שהיו לה מכבר, התווספו לה עוד דינים דמסך, דינים דנוקבא. וכנגד ב' מדרגות הדינים הללו, מוכנה הקליפה להיאחז בהם, שהקליפה ההיא נקראת שד, משום שנאחזת בדינים של ש"ד של שד"י, בטרם שבאה הי' של שד"י.

ויש לו רשות להזיק מכוח מקום החיסרון שנעשה במלכות, אבל מתוך שסמוך לפתח, שקרובה להמשיך הי' של שד"י, שאז נעשים הדינים לפתח, ע"כ אינו מזיק, אע"פ שיש לו רשות.

ויש להבין, למה קובעים המזוזה לימין הנכנס אל הבית, ולשמאל היוצא מהבית. כי הארת הבית היא חכמה שבשמאל, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. וע"כ הנכנס, שעוד לא קיבל המוחין שבבית, נמצא השם שד"י שבמזוזה, הפתח, בימין. כי עוד הוא במוחין דימין, בחסדים. אבל היוצא מהבית, שכבר קיבל המוחין דו"ק דחכמה שבבית, ויוצא לו משם למדרגה אחרת, הרי המוחין שלו הם ו"ק דחכמה שבשמאל, וע"כ השם שד"י שבמזוזה הוא בשמאל.

לכן מצווה, שהאדם יקבע מזוזה לפתחו, שיהיה כל אדם נשמר ע"י הקב"ה, כשיוצא מהבית וכשיבוא אל הבית. כי היוצא מהפתח, מקבל עימו המוחין שקיבל בבית, וצריך שמירה, שלא ימשוך אותם מלמעלה למטה. וע"כ צריך להסתכל בשם שד"י שבמזוזה, השומר אותו ומזכיר לו, שלא ייכשל בעצת השד, שהוא מסית בני אדם למשוך המוחין מלמעלה למטה, שהיא בחינת החטא דעצה"ד.

וכש"כ הנכנס אל הבית, שצריך שמירה, שלא יינזק בעצת השד. כי השד נמצא בצד שמאל של הפתח, ומוכן להסית אותו להגביר השמאל על הימין, שימשיך החכמה מלמעלה למטה. ואז יוכל להזיק לו, בין בדינים דדכורא, דינים דשמאל, ובין בדינים דנוקבא שבמסך, היות שהשד כלול מב' המדרגות.

הדינים שבמסך דחיריק דקו האמצעי כלולים ממנעולא וממפתחא. ונמצא שגם השד כלול משניהם. והמוחין דשמאל אינם הופכים הדינים להיעשות פתח, אלא רק את הדינים דמפתחא שבמסך, אבל הדינים שבמנעולא אינם מתהפכים אלא נגנזים. וא"כ הם נשארים עוד בשד, והוא יכול להזיק עימהם למוחין דשמאל.

זה נכון כשהאדם בא אל הבית, אבל כשיוצא מפתח הבית לחוץ, הרי השד, שנמצא בצד שמאל של הפתח, עומד אז לימינו של האדם, שאע"פ שהאדם כבר קיבל המוחין שבבית, ו"ק דשמאל, עוד השד נשאר בימינו, כלומר מדינים דנוקבא דמנעולא, שמימין, והמזוזה, הפתח שנעשה ע"י גילוי המוחין שבבית, הוא בשמאל, שאין להם פעולה כלל על הדינים דימין האלו, וא"כ, איך נשמר האדם אם המזוזה שורה לשמאלו, הרי אין להם פעולה זה על זה?

כיוון שיוצא האדם מפתח ביתו, כלומר, אחר שכבר קיבל הארת השמאל שבבית ויוצא משם. אותו השד נושא עיניו, ורואה את יצה"ר השורה לשמאל, שגם השד נהנה מאלו המוחין דשמאל, ע"כ הוא נמשך ליצה"ר של אדם, שהוא בשמאל, שגם היצה"ר נכנע ממוחין אלו. וע"כ השד נמשך לגמרי לאותו הצד שהיצה"ר נמצא, לצד שמאל, ליהנות מהם, והוסר לגמרי מדינים דימין, ואין לו עוד שום אחיזה בהם, שיוכל להזיק עימהם.

אמנם עוד הוא יכול להזיק לו ע"י זה שיַטֶה אותו למשוך האור מלמעלה למטה, בדינים דשמאל. אמנם בצד השמאל עומד השם של אדונו, המזוזה, ששורה שם השם שד"י, ששומר, שלא יבוא האדם להמשיך מלמעלה למטה. והשד אינו יכול להתקרב אליו להזיק לו. והאדם יוצא וניצל ממנו.

ע"כ צריך האדם להיזהר, שלא יעשה טינוף ולכלוך בשער ביתו, שלא ימשיך האור מלמעלה למטה, שבזה ממשיך טינוף ולכלוך ומים עכורים. שלא יעשה ביזיון אצל שם אדונו שבמזוזה, כי במעשה זה הוא מבזה השם שד"י, שנותן הגבול, שלא ימשוך מלמעלה למטה. שאז לאותו המחבל, השד, יש רשות לחבל, כי אז מתבטל הפתח, שנעשה בשם שד"י, וחוזרים הדינים של ש"ד למקומם, שבהם נאחז השד ומזיק לו.

וכשהאדם מתקין מזוזה לפתחו, כשאותו האדם נכנס לביתו, יצה"ר והשד שומרים אותו בעל כורחם. כי אותם הדינים דנוקבא והדינים דדכורא, שהשד כלול מהם, הם עצמם מתהפכים לפתח, לפתוח כל אוצרות הבית, ע"י השלמת הי' של שד"י, ושומרים אותו, שלא יתקלקל הפתח הזה. ואומרים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כי הדינים שבידיהם התהפכו ונעשו לשער אל הוי"ה, שיוכלו לקבל כל הארותיו.

וכשלא נמצאת מזוזה לפתחו של אדם, שאינו ממשיך הי' של שד"י ההופכת הדינים של ש"ד לפתח. היצה"ר ואותו השד מתחזקים ומיתקנים יחד, ושמים ידיהם, הכוחות שלהם, הדינים דדכורא ודנוקבא יחד, הכלולים בשד, על ראשו, על הנשמה שלו. מאותו זמן והלאה הוא נמצא בלי שמירה, שאין מי שישמור עליו, והקליפות עושות בו מה שרוצות.