ג' שמות כלולים יחד

[ג' שמהן כלולין כחדא]

599. מכאן יש סודות סתומים של המשכן מפי רבי שמעון. משכן העליון, בינה, נבנה על י"ב (12) מרגליות איברים עליונים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, וכל אחד מאלו הארבעה כלול מג' קווים, והם י"ב. וכלולים ימין ושמאל, ושמאל וימין.

600. ג' שמות הכלולים יחד: אל אלקים אלקינו. זה נכנס בזה. אל הוא השם הראשון בימין של ז"א, החסד. א' ראשונה, ימין, חסד, התגלמה והצטיירה בימין. הקטנוּת מכונה התגלמה, שהיא גולם בלתי נשלם. והגדלות מכונה הצטיירה. וכאשר נכנסה והשתמשה בפנים, בבינה, המכונה משכן עליון, התאחדה עימה ל', ונקרא אל, כי ל' יצאה מלמעלה מקודש הקודשים, בינה. כי ל' מרמזת על מגדל הפורח באוויר, הבינה.

601. ולא שהל' התגלמה שם בבינה, אלא ודאי כשיצאה משם, התגלמה כשאר האותיות, שאחר שיוצאות מעוה"ב, בינה, הן מתגלמות ומצטיירות. כי מטרם שהאותיות באות בקו אמצעי, הן לחות. ואחר שיוצאות משם לרקיע, קו אמצעי, הן מתקרשות ומתגלמות. אף ל', אע"פ שהיא סוד עליון, הרומזת על בינה במגדל הפורח באוויר, לא התגלמה עד שיצאה לחוץ. ואז הוא השם א"ל, וזהו לימין של ז"א.

602. השמאל כולל בתוכו הימין. ולוקח שֵם אל אליו, ונכלל עימו. וכשנכלל עימו, הוא נקרא אלקים. והאם השמאל הקדים בעוה"ב? הבינה נקראת אלקים, שחמש אותיותיו הן חמש ספירות כח"ב תו"מ. ושורש ג' הקווים בבינה, ביציאת המוחין שלה על סדר ג' נקודות חולם שורוק וחיריק.

נקודת החולם היא עליית המלכות המסיימת ממקומה למתחת החכמה שבבינה, מתחת ב' אותיות א"ל שבבינה, שהם כו"ח. ואותיות הי"מ שבבינה, שהם בינה ותו"מ, נופלות למדרגת ז"א שמתחתיה. וזהו מבחינות הכלים.

וכשמדובר מבחינת האורות, היא להיפך. ב' אותיות מ"י דאלקים, שהן נ"ר, נשארות במדרגת בינה, וג' אותיות אל"ה דאלקים, האורות של יחידה חיה נשמה, נופלות מהמדרגה. כי יש תמיד ערך הופכי בין אורות לכלים. וע"כ לפעמים אנו מחלקים א"ל הי"ם, ולפעמים אנו מחלקים מ"י אל"ה. כשאין בבינה אלא ו"ק האורות נ"ר, וכ"ח של הכלים, וחסרים בינה ותו"מ וחסרים ג"ר, זה נקודת החולם, קו ימין.

נקודת השורוק היא לעת גדלות, בעת שנקודת המלכות המסיימת, שהייתה תחת החכמה, חוזרת ויורדת משם למקומה, שע"י זה עולות ג' האותיות הי"ם דאלקים, שנפלו למקום זו"ן, וחוזרות למדרגתן לבינה. שאז חוזר ונשלם השם אלקים בחמישה כלים ובחמישה אורות. כי אותיות הי"ם חוזרות ומתחברות עם אותיות א"ל.

אמנם אותיות הי"מ, כיוון שנפלו פעם, אע"פ שחזרו ועלו שוב, אינן נעשות למדרגה אחת ממש עם אותיות א"ל שנשארו במדרגה, אלא שנשארו בבחינת שמאל המדרגה. באופן שאותיות א"ל, שלא נפלו מעולם ממדרגת בינה, הן ימין. ואותיות הי"ם שנפלו וחזרו, הן שמאל.

אלא שהשם אל שבימין נכלל בהן, וע"כ יש בהן חמש אותיות אלקים בשלמות, ונמצא אל בימין ואלקים בשמאל. לכן השמאל הי"ם כולל לימין ולוקח א"ל שבימין אליו. כשאותיות הי"ם שבשמאל נכללו בא"ל שבימין, נשלם בשמאל השם אלקים.

בעת שאותיות הי"ם חוזרות לבינה ונעשות לקו שמאל, מעלים עימהן לבינה גם זו"ן, שהיו מלובשות בהן בעת נפילתן, שזה נקודת החיריק, שבזה יוצאת קומת החסדים על מסך דז"א שעלה לשם, והוא נעשה לקו האמצעי, המייחד את הימין והשמאל זה בזה.

ונשאל, האם השמאל הקדים בעוה"ב? כי תחילת השרשת ז"א בבינה נעשתה ע"י אותיות הי"ם, שהעלו את ז"א לבינה, הנקראת עוה"ב. ואחר שעלה לשם, נכלל גם בימין הבינה. וא"כ הלוא היה צריך מתחילה לצאת קו שמאל בז"א ואח"כ קו ימין?

603. כן הוא, אלא כשיוצאות המדרגות באותיות מעוה"ב, בינה, צריך שֵם אלקים להיראות ולהיבנות, ולהראות על מקום שיצאו משם, על אותו הסדר שיצאו בבינה.

ע"כ נבנה השם הזה בסדר הזה. שבתחילה יצא א"ל בימין ונכלל בשמאל. אח"כ לוקח אותו השמאל, ומתחבר עם אותיות הי"ם שלו, ונקרא אלקים. כמו שיצאו בבינה, כן יוצאים בז"א. וזהו הימין, אל, שיש בשם אלקים. נמצא שבכל מקום שיש דין, שם רחמים. כי הדין, שמאל, כולל אותו, ונבנה ונראה בו.

604. אותו שיצא מבינה בקו אמצעי דז"א, לוקח את שניהם, השם אל והשם אלקים, ונשלם ונקרא אלקינו. הרי כאן השלמות, הנראית מעולם העליון, בינה, והכול נכלל זה בזה. כי יש כאן בשם אלקינו, שש אותיות: א"ל ימין, ה"י שמאל, נ"ו אמצעי. ונכללים זה בזה.

כיוון שקו האמצעי נשלם, שורה עליו השם הקדוש, שהוא מפתח הכול, הנקרא הוי"ה. ואז הקו האמצעי לוקח כל הצדדים, מעלה ומטה, נו"ה, ימין ושמאל, חו"ג, וכל הצדדים האחרים, מזרח מערב. וכשנשלם מב' הצדדים, מב' הקווים מימין ומשמאל, נקרא אלקינו, שיש בשם הזה ימין שמאל ואמצע.

605. הרי נכלל הימין בשמאל, שלוקח השמאל את השם של ימין, אל, אבל הימין איפה נכלל בו השמאל, שייקח הימין את השמאל? אלא כשנכלל הימין בשמאל, והשמאל לקח השם של הימין, שהוא השם א"ל, גם הימין כלל בתוכו את השמאל, שהוא הי"ם.

606. איך נכלל הימין בשמאל? בשעה שנבנה המקום ההוא, שיצאו משם בג' קווים דבינה, לקח השמאל ב' אותיות מאותיות הי"ם שבשמאל דבינה, והימין לקח אות אחת מאותיות הי"ם שבבינה. השמאל לקח ה"י מן הי"ם, ואז הימין כלל בתוכו השמאל, ולקח אות אחרונה מן הי"ם, ם'.

כי בשם אלקינו, הכולל ימין שמאל אמצע, קו שמאל שבו הוא ה"י, וחסר ם'. השם א"ל שבימין לקח ונכלל בם'. גם לקח י', שהייתה בשמאל. ם' שלקח היא במילואו מ"ם, ועם אותה י' שלקח יותר, נבנו המילים מים. ואז הימין כולל בתוכו את השמאל.

ם' נבחנת לסתומה מכל עבריה, שמורה על קפיאת האורות שבקו שמאל, שנסתמים ואינם מאירים. וע"י קו ימין הם נמסים. ימין לוקח ם' סתומה משמאל, ונעשית אצלו מ' פתוחה, שהאורות נפתחים ומאירים. לוקח גם י' משמאל, ונעשה בו הצירוף מים, שהַקפיאה נמסה ונוזלת כמים.