"אל מעיד עלי שמים וארץ, בין ישראל בין עכו"ם, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה וכו' רוח הקודש שורה עליו" (תדא"ר פ"י). "אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וישב ויהגה בדברי תורה בכל יום תמיד מיד רוח הקודש שורה עליו" וכו' (שם פ"ב),.ע"ש.
נראה הפירוש, כי לכן נתנה התורה על הר שפל וגרוע מכל ההרים, ומן המקום הזה תצא כל התורה וכל החכמה. ואף על גב שמשה רעיא מהימנא, השפיע התורה לכל העולם ומלואו, ואתפשטותא דיליה בכל דרא ודרא, מכל מקום איקבר בצילמא דלאו הגון ליה כידוע, ללמדך דאורייתא בידא דקודשא ב"ה עצמו וחד הוא ממש.
לכן, כל מי שמקבל עליו עול תורה ועול מצוות, אי אפשר כלל בשום פנים שבעולם שלא יחזור למוטב, ואין פחד כלל משפלותו, יהיה איזה שפלות שיהיה, כי בפעולות בני אדם נותני אותם הגבולים, חכם או שוטה או פסולי קרוב, אבל בפעולות הבורא ית', אין שום גבול, כי לא עשה הגבולים הללו כלפי עצמו כביכול, וזה פשוט.
וזה סהדת אליהו דכיון שפעולה זו אין הקב"ה מוסרה ביד בשר ודם, ככל מיני פעולות שבעולם, על כן כל החש לה מאיזה צמצום שבטבע, על כרחך הוא מטיל פגם בקדשי השם ח"ו, וטב ליה דלא יתברי, ומכל מקום במילי דעלמא, (דברים טז כ) "צדק צדק תרדף" כתיב. וזכור, שאי אינה לידו לא קא עסקינן השתא, אלא דלא בעי למרדף אבתריה טרם תרדוף, וזה ברור למעשה.