היה דבר ה' אל אברם במַחזה

271. היה דבר ה' אל אברם במַחזה. במחזה, במראֶה, שהיא מדרגה שכל הצורות נראות בה. מטרם שנימול אברהם, הייתה רק מדרגה אחת מדברת עימו, זהו מחזה, הנוקבא, שכתוב בה, מַחזה שד"י יחזה.

272. כיוון שנימול, היו כל המדרגות שורות על אותה מדרגה, הנקראת מחזה. ואז דיבר עימו, כמ"ש, ואֵרָא אֶל אברהם, חסד, אֶל יצחק, גבורה, ואֶל יעקב, ת"ת, באֵל שד"י, יסוד ומלכות, שכל המדרגות מחסד ואילך מאירים בנוקבא. ומטרם שנימול לא היו אלו המדרגות שורות עליו, לדבר עימו, אלא הנוקבא לבדה, מחזה שד"י בלבד.

273. הרי כתוב, ויֵירָא ה' אל אברם, מדרגת הנפש. וכתוב, וייסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, שהוא רוח. וכתוב, וייבן שם מזבח, שהוא נשמה. הרי כאן המדרגות העליונות שהשיג. ואיך נאמר, שמטרם שנימול, לא היו המדרגות העליונות שורות על אותה המדרגה לדבר עימו?

274. אלא מטרם שנימול, נתן הקב"ה חכמה לאברהם, המדרגות העליונות, לדעת חכמה ולהידבק בהקב"ה. והשיג האמונה. אבל לדבר עימו לא הייתה לו, אלא מדרגה התחתונה לבדה, הנוקבא מבחינת מחזה שד"י יחזה. כיוון שנימול, כל המדרגות העליונות היו שורות על המדרגה התחתונה הזו, כדי לדבר עימו. ואז התעלה אברהם בכל המדרגות.

275. כל עוד שלא נימול האדם, אינו נאחז בשם הקב"ה. כיוון שנימול, נכנס בשמו ונאחז בו. והאם אברהם לא נאחז בו מטרם שנימול? כן הוא שנאחז בו, אבל לא כראוי להיות. כי מתוך אהבה עליונה, שאהב אותו הקב"ה, קירב אותו אליו. ועכ"ז לא היה כראוי.

276. אח"כ ציווה אותו הקב"ה למול. וניתן לו הברית, יסוד, הקשר של כל המדרגות העליונות. ברית הוא קשר, שיהיו נקשרות כולן יחד, לכלול אותן זו בזו. ברית הוא קשר, שהכול נקשר בו. משום זה, מטרם שנימול אברהם, לא היו דיבוריו עימו, אלא במחזה. שהיה חסר המדרגות העליונות, כי היה חסר הברית, שהוא המקשר כל המדרגות יחד.

277. בשעה שהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא על ברית. כמ"ש, ברא-שית ברא אלקים. ושית הוא ברית. כי על ברית ברא הקב"ה את העולם. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. כי ברית קשר הוא, שיום ולילה, שהם ז"א ונוקבא, לא ייפרדו.

278. כשברא הקב"ה את העולם, על תנאי היה, שאם יבואו ישראל ויקבלו את התורה, תתקיימו. ואם לא, הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. והעולם לא התקיים, עד שעמדו ישראל על הר סיני, וקיבלו התורה, ואז התקיים העולם.

279. ומהיום ההוא ואילך, הקב"ה בורא עולמות. ומי הם? הם הזיווגים של בני אדם. כי מזמן ההוא הקב"ה מזווג זיווגים, ואומר, בת פלוני לפלוני. ואלו הם העולמות שבורא. כי כל זיווג נבחן לעולם.

280. כתוב, אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. הדברים האלה הם דברי תורה, כמ"ש, את הדברים האלה דיבר ה'. כמו ששם הם דברי תורה, אף כאן הם דברי תורה. ופירוש הכתוב, אחר שעסק האדם בעוה"ז, בדברים האלה, הקב"ה מבשר את הנשמה ומקדים לה שלום. אגן עליך מכל הבחינות הרעות שבגיהינום, כמ"ש, אל תירא אברם, אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד.

281. שכרך הרבה מאוד, משום, שכל מי שעוסק בתורה בעוה"ז, זוכה ויורש ירושה ונחלה בעוה"ב. כמ"ש, להַנחיל אוהביי יש. יש, זהו עוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז מעושר ומכל טוב שבעולם. מי שהולך לימין, זוכה לעוה"ב. ומי שהולך לשמאל, זוכה לעשירות בעוה"ז.

282. רבי אבא כאשר בא מבבל, היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעוה"ב, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

רווק, איש אחד פנוי מאישה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שתהיה לי עשירות. אמר לו רבי אבא, הנה ודאי שתזכה ע"י התורה לעשירות. והיה יושב ועוסק בתורה.

283. לימים, אמר, רבי, אנה הוא העושר? אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמיים. ונכנס לחדרו, להתיישב בדעתו, מה לעשות עימו. שמע קול אחד שהיה אומר, אל תעניש אותו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו, שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

284. בינתיים בא איש אחד, ובידו כלי פז. הוציאו לעיניים והבריק אורו בבית. אמר, רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה. ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שולחנו, היה מסדר עליו 13 כוסות מפז. ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר.

285. אמר לאותו איש הפנוי מאישה, עסוֹק בתורה, והאיש הזה ייתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז. קרא עליו רבי אבא, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

286. לימים נכנסה חמדת התורה במֵעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו שבוכה. אמר לו, על מה אתה בוכה? השיב, ומה אני מניח בשביל זה העושר את חיי עוה"ב! איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות בתורה בעד עצמי. אמר רבי אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמיים.

287. קרא לאותו האיש ואמר לו, קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ולעניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו הכוס של פז. כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמ"ש, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

288. אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. בכל מקום שכתוב, במחזה, בתורה, הוא השם שנגלה לאבות. והוא שד"י. כמ"ש, ואֵרָא אֶל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י. וכמ"ש, אשר מַחזה שד"י יחזה. וזהו מראֶה, אשר כל המראות העליונות נראות מתוכה. כמו מראה של זכוכית, שכל הצורות נראות בה. והכול אחד, מראֶה ומַחזה, ואחד הם, אלא שזה תרגום וזה לשון הקודש.

289. הרבה מילים ארמיות הן בתורה. וע"כ היה רשות לאונקלוס, לתרגם התורה באותו לשון, שגילה הקב"ה בתורה. ולשון זה סתום ממלאכי עליון, ולא הכירו בו, כאשר דיבר הקב"ה עם אברהם.

290. מהו הטעם, שהקב"ה דיבר עם אברהם בלשון, שלא יכירו בו המלאכים? לפי שאברהם לא היה מהול, והיה ערל אטום בשר, משום זה היה הדיבור בלשון תרגום, הסתום מהמלאכים. כמו בבלעם, שכתוב בו, אשר מַחזה שד"י יחזה. יחזה, מילה זו הייתה סתומה ממלאכי השרת, שהוא לשון ארמית, כדי שלא יהיה להם פתחון פה, שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא. כי המלאכים הקדושים אינם נזקקים ללשון תרגום. וע"כ לא ידעו, שהקב"ה דיבר עם בלעם.

291. האם המלאכים אינם יודעים לשון תרגום, הרי גבריאל לימד את יוסף שבעים לשונות, ותרגום הוא אחד משבעים לשונות? אלא שהם יודעים, אבל אינם חוששים לו, ואינם משגיחים עליו, כי לשון זה נמאס להם מכל הלשונות.

292. ואם נמאס הוא למלאכי עליון, למה תרגם אונקלוס את התורה באותו לשון, ויונתן בן עוזיאל את הפסוק? אלא רק להם הוא נמאס. וכך צריך להיות, כדי שהמלאכים העליונים לא יקנאו את ישראל. אבל לנו אינו נמאס. וע"כ תרגמו התורה והפסוק בלשון זה, ואינו נמאס. שהרי בכמה מקומות כתב הקב"ה בתורה בלשון זה.

293. ומשום שהוא סתום מהמלאכים העליונים הקדושים, ע"כ נגלה לאברהם בדרך הסתום, כדי שלא יסתכלו בו המלאכים הקדושים, ולא יהיה להם פתחון פה לקטרג, שהקב"ה נגלה על אדם ערל.

294. מתי נגלה לו בגילוי לפני מלאכים העליונים? כאשר נתן לו אות ברית הקודש. שכתוב אז, וידבר איתו אלקים לאמור. אלקים הוא שֵם קדוש. ולא כתוב, במַחזה, אלא שֵם בגילוי, שהוא אלקים.

295. לאמור, פירושו לומר ולהכריז בכל לשון, שהקב"ה דיבר עם אברהם, שלא יהיה עוד בהעלם מהמלאכים, ולא בלשון אחר, שהוא תרגום, אלא בלשון שהכול מדברים בו, שיוכלו לספר זה לזה, ולא יוכלו לקטרג ולומר ולפתוח פה. וע"כ כתוב, וידבר איתו אלקים לאמור. אלקים ולא מַחזה, משום שהיה מכניסו באות ברית קדוש, וקירב אותו אליו.

296. לפיכך לא ניתנה לו אות ה', שהיא השכינה, עד שנימול, משום שהיא נקראת ברית ממש. וע"כ, כיוון שנכנס בברית, ניתנה לו אז אות ה' בשמו. שכתוב, אני הנה בריתי איתָך, והיית לאב המון גויים, ולא ייקרא עוד שמך אברם.