היֹה היה דבר ה' – א'
6. היֹה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכוהן. למה כתוב פעמיים, היֹה היה? אם יחזקאל היה נביא נאמן, למה גילה כל מה שראה? מי שהמלך הכניס אותו להיכלו, יש לו לגלות מה שראה? אלא ודאי יחזקאל נביא נאמן היה, וכל מה שראה הוא באמונה, וברשותו של הקב"ה גילה כל מה שגילה, והכול צריך.
7. מי שרגיל לסבול צער, אע"פ שבא לו צער לפי שעה, הוא סובל העול שלו ואינו דואג. אבל מי שאינו מורגל לסבול צער, וכל ימיו היו בתענוגים ובמעדנים, ובא לו צער, זהו צער שלם, ועל זה צריכים לבכות.
8. כך ישראל, כאשר ירדו למצרים, היו רגילים בצער, שהרי כל ימיו של אותו צדיק, אביהם, היה בצער. וע"כ סבלו את הגלות כראוי, ולא דאגו ביותר. אבל גלות בבל, היה צער שלם, שעליונים ותחתונים בוכים עליו.
9. בכו עליו העליונים, כמ"ש, הן אֶרְאֶלָם צעקו חוּצה, מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן. בכו עליו התחתונים, כמ"ש, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון. כולם בכו על גלות בבל, משום שהיו מקודם בתענוגי מלכים, כמ"ש, בני ציון היקרים המסולאים בפז.
10. כתוב, על ההרים, אשא בכי וָנֶהי. אלא הם אלו ההרים הרמים שבעולם. הם, בני ציון היקרים המסולאים בפז. ועתה הם יורדים בגלות, ורֵחיים על עורפם, וידיהם קשורות לאחור. וכשבאו לגלות בבל, חשבו שאין להם קיום לעולם, כי הקב"ה עזב אותם ולא ישגיח עוד בהם לעולם.
11. באותה שעה קרא הקב"ה לכל החבורה שלו, ולכל המרכבות והמחנות, ולשריו, ולכל צבאות השמיים. ואמר להם, מה אתם עושים כאן? ומה בניי אהוביי בגלות בבל, ואתם כאן? קומו רדו כולכם לבבל, ואני עימכם. כמ"ש, כה אמר ה', למענכם שילחתי בָבלה, זהו הקב"ה. וכמ"ש, והורדתי בָריחים כולם, אלו הם כל המרכבות והמחנות העליונים.
12. כשירדו לבבל נפתחו השמיים, ורוח נבואה הקדושה שרתה על יחזקאל, וראה כל מה שראה, ואמר לישראל, הרי אדוניכם כאן, וכל צבאות השמיים והמרכבות, שבאו לדוּר עימכם. לא האמינו לו, עד שנצרך לגלות, כל מה שראה: וארֶא כך, וארא כך.
ואם גילה ביותר, כל מה שגילה נצרך כולו. כיוון שראו ישראל את זה, שמחו. וכששמעו הדברים מפי יחזקאל, לא פחדו על גלותם כלל, כי ידעו שהקב"ה לא יעזוב אותם. וכל מה שגילה, גילה ברשות.
13. בכל מקום שגלו ישראל, גלתה עימהם השכינה. וכאן בגלות מצרים כתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב, איש וביתו באו. כיוון שכתוב, בני ישראל, למה כתוב, את יעקב? היה צריך לומר, הבאים איתו? אלא, אלה שמות בני ישראל, הם המרכבות והמחנות העליונים, שירדו עם יעקב, ביחד עם השכינה, בגלות מצרים. ובזה מיושב הכתוב פעמיים, היֹה היה. כי היה הראשון הוא בגלות מצרים, והיה השני בגלות בבל.