בעלי שירה, הֵימָן יְדוּתוּן ואסף

[מארי שירתא, הימן ידותון ואסף]

145. מזמור לאסף, אֵל אלקים ה' דיבר ויקרא אָרץ, ממזרח שמש עַד מבואו. 1550 ריבּוא בעלי שירה מזמרים להקב"ה כשמאיר היום. ו-1548 כשמאירה הלבנה, בלילה. ו-1590 אלף ריבוא אומרים שירה בשעת בין הערבּיים.

בבוקר עד חצי היום מאיר צד הימין של ז"א, חסדים. ומחצי היום עד הערב, הנקרא בין הערביים, מאיר צד השמאל של ז"א, הארת החכמה שבקו שמאל דז"א. ובלילה עד חצות, מאיר אשמורת וחצי אשמורת, קו ימין וחצי קו השמאל. ונמצא שבכל ג' זמנים אלו אינם מאירים אלא קו וחצי קו. כי בבוקר, כשמאיר קו ימין דז"א, נמצא שמאירה החכמה וצד ימין דדעת דז"א. והם נבחנים ל-1500, כי ג"ר, חב"ד, נבחנים ל-3000. נמצא, החכמה אלף, וחצי הדעת הוא חצי אלף, 500.

ועד"ז בזמן בין הערביים, מחצות היום ואילך, כשמאיר צד שמאל דז"א, מאירה הבינה וצד שמאל דדעת, קו וחצי, שהם 1500. ובלילה, כשמאירים קו ימין וחצי דשמאל, הוא ג"כ 1500. וכל זה הוא מבחינת הג"ר דז"א, המכונים ראש.

ומבחינת הגוף דז"א, הז"ת שלו, עיקרם רק חמש ספירות חג"ת נ"ה. כי בגוף יורדים חב"ד לבחינת חג"ת, ותו"מ לבחינת נו"ה. אבל יסוד ומלכות אינם בחינות חדשות, אלא שהם שניים כוללים בלבד, שיסוד כולל חג"ת נ"ה מבחינת החסדים, והמלכות כוללת חג"ת נ"ה מבחינת הגבורות. הרי שאין בהארת הגוף אלא חמש ספירות חג"ת נ"ה בלבד. וכל אחת מהן כלולה מעשר, והם חמישים.

לכן 1550 ריבוא בעלי שירה מזמרים להקב"ה כשמאיר היום. שהנמשכים מג"ר, הם אלף וחצי אלף, קו וחצי, שהם החכמה וחצי דעת מימין. והנמשכים מגוף הם חמישים, ששם חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כוללת עשר, והם חמישים. ולהיותם חסדים הם נבחנים במספר ריבוא (10,000). כי ריבוא, מורה על חסדים. וע"כ הם 1550 ריבוא.

ו-1548 כשמאירה הלבנה בלילה. שמבחינת הג"ר הם קו וחצי, שהם אלף וחצי אלף. ומבחינת הגוף, הם חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כלולה מעשר, חוץ מספירת הוד שכלולה משמונה, כי מרוב הדינים שבלילה, ושבספירת הוד, אין מאירים יסוד ומלכות שבה. וע"כ אין שם אלא 48, מהחיסרון של יסוד ומלכות דהוד, החסרים בלילה.

אמנם בין הערביים, כשמאיר צד השמאל דז"א, הארת החכמה שבשמאל, אז נמצאות ג"ר גם בגוף דז"א, ויש בו אז ט"ס חב"ד חג"ת נה"י, אפילו בגוף. אלא שהם דינים, שאינם מאירים מטעם חיסרון של חסדים. ו-1590 אלף ריבוא אומרים שירה בשעת בין הערביים, כי הקו וחצי של צד שמאל דג"ר, שהם בינה וחציו השמאלי דדעת, הם אלף וחצי אלף. וט"ס דגוף, שכל אחת כלולה מעשר, הם תשעים. שביחד הם 1590. ובהיותם בהארת החכמה, מכונים אלף ריבוא, כי החכמה מכונה אלף. ומבחינת לילה אינו מחשיב כאן אלא קו וחצי, המאירים עד חצות הלילה. והקו וחצי המאירים מחצות הלילה והלאה, מבאר הזוהר בהמשך.

146. כשמאיר היום, כל אלו בעלי יבבה, אותם הנמשכים מקו שמאל, שמרוב הדינים שבו הם מייבבים תמיד, משבחים בדברי תשבחות כנגד הבוקר הזה, שהוא אור החסדים. כי כשמתעורר הבוקר הזה, כולם מתבשמים והדין נשקט, ואומרים תשבחות. כמ"ש, בְּרון יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלקים. ובעת ההיא נמצאות שמחה וברכות בעולם, שהקב"ה מעורר את אברהם, החסד, להחיות אותו ולהשתעשע עימו, ומשליט אותו בעולם, שזה ממשלת היום. והבוקר הזה הוא של אברהם, חסד, כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר.

147. בזמן בין הערביים, כל אלו 1590 אלף ריבוא הנמשכים אז, הם נקראים בעלי יללה, מחמת שנמשכים מקו וחצי של צד שמאל, שמשם נמשכים דינים. וע"כ הם מייללים, כי אינם יכולים לסבול הדינים האלו. ומזמרים באותה שעה, ומריבה שורה בעולם.

והשעה ההיא, היא ההתעוררות שעורר הקב"ה את יצחק, קו השמאל דז"א. והוא קם ודן את הרשעים, העוברים על דברי תורה. ושבעה נהרות אש, כנגד חג"ת נהי"מ, נמשכים ויוצאים ושורים על ראשיהם של הרשעים. ושלהבת גחלי אש מתעוררת מלמעלה למטה. ואז אברהם, החסד, שב למקומו, שהחסד חוזר לשורשו ונעלם מהתחתונים. והיום נִפנָה ורשעי גיהינום צועקים ואומרים, אוי לנו כי פָנָה היום, כי יִינָטו צִלְלֵי ערב. ובאותה שעה צריך אדם להיזהר בתפילת המנחה.

148. בזמן שהגיע הלילה, אלו ה-1548, הנמשכים אז, נקראים מחוץ לפרוכת, ואומרים שירה. אז מתעוררים הדינים שלמטה, של המלכות, והולכים ומשוטטים בעולם. ואלו אומרים שירה עד שנחלק הלילה, אשמורת וחצי אשמורת. אחרי שנחלק הלילה, מזדמנים כל האחרים יחד, אותם של האשמורת וחצי שלאחר חצות הלילה, ואומרים תהילות. וכשהרצון נמצא בבוקר, אז כתוב, ותהילות ה' יבשֵׂרוּ. ולא בלילה.

149. אחרי שמתעורר רוח צפון בחצות הלילה, שהוא הארת החכמה שבצד שמאל, אז מבשרים תהילות, עד שמתעורר הבוקר, אור החסדים. ואז שמחה וברכות נמצאות בעולם. והן אינן נקראות תהילות.

150. באותה שעה שמתעורר הבוקר, ומתעוררות התשבחות של כל אלו 1550 ריבוא, מתמנה עליהם ממונה אחד, ששׁמו הֵימָן, שהוא כנגד הֵימן שלמטה, המובא בתהילים. ותחת ידו שׂרים ממונים עליהם לתקן השירה. הימן, הוא אותיות ימין, כי הוא נמשך מימין.

151. בשעה שמתעורר הזמן של בין הערביים, ומזמרים כל אלו 1590 אלף ריבוא בעלי היללה, מתמנה עליהם ממונה אחד ושׁמו יְדוּתוּן, כנגד ידותון שלמטה, המובא בתהילים. ותחת ידו שׂרים ממונים עליהם לתקן הזֶמר ההוא, כמ"ש, חורב בְּצֵל עב, זְמיר עריצים יַענֶה. שפירושו, כריתת הרשעים. אף הזמירות שלהם מכַלות את הרשעים. ידותון, הוא אותיות יד וידון, שזה מורה שהוא מיד שמאל, ודינים נמשכים ממנו.

152. בשעה שבא הלילה, מתעוררים המלאכים שמחוץ לפרוכת, שנמשכים מאחוריים דמלכות, ומחיצוניות שלה, אז שוקט הכול, ופתיחת פתח לא נמצא. והדינים שלמטה, דמלכות, שהיא למטה מכל הספירות, מתעוררים כולם, עד שנחלק הלילה. אחר שנחלק הלילה, ומתאספים כל המלאכים, הנמשכים מקו אמצעי, מתמנה עליהם ממונה אחד, ומאסֵף לכל המחנות. כמ"ש, מאסֵף לכל המחנות לצִבְאותם. ושׁמו אסף, כנגד אסף שלמטה, המובא בתהילים. המלכות נקראת אסף, מפני שהארות כל הספירות מתאספות בה, שהיא מקבלת מכולם. והיות שהשׂר ההוא נמשך ממלכות, ע"כ נקרא שמו אסף.

153. עד שבא הבוקר. כיוון שבא הבוקר, קם הנער מט"ט, היונק משדי אימו, המלכות, לטהר המלאכים שבלילה, ונכנס לשמש. כשמתעורר הבוקר, אז היא שעת רצון, שהמלכה מספרת עם המלך, ז"א. והמלך מושיט מעצמו חוט אחד של ברכות, חסדים, ופורשׂ על המלכה ועל המתחברים עימה, שהם אותם שעוסקים בתורה בלילה, בעת שנחלק.

154. אשרי חלקו, מי שבא עם המלכה, בשעה שבאה לקבל פני המלך, ז"א, לספֵּר עימו, ונמצא עימה בשעה שהמלך מושיט ימינוֹ, אור החסדים, לקבל את המלכה. כמ"ש, אֶשָׂא כנפֵי שחר, אֶשְׁכְּנָה באחרית ים. אחרית ים, מלכות בבוקר שמקבלת פני ז"א. כי כשנחלק הלילה היא התחלה שלה, שאז מתחילה להאיר. והוא דין, כל עוד שהוא לילה, מטעם חיסרון של חסדים, להלביש החכמה שלה. ועתה, שהגיע הבוקר, היא אחרית שלה. כי דיניה מסתלקים ונכנסת תחת כנפי המלך, ז"א. שמתלבשת בחסדים שלו, היא וכל הצדיקים המתחברים עימה. כמ"ש, אשכנה באחרית ים.

155. כל אלו שעוסקים בתורה בשעה שנחלק הלילה, הם מתחברים עם השכינה. וכשבא הבוקר, והמלכה, השכינה, מתחברת עם המלך, ז"א, הם נמצאים עם המלך, והמלך פורשׂ כנפיו על כולם. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירוֹ עימי.

156. בשעה שבא הבוקר, האבות, חג"ת דז"א, מזדמנים עם המלכה, ומקדימים לספֵּר עימה ולהתחבר עימה. ובהם הקב"ה, ז"א, מדבֵּר עימה. והוא קורא לה, לפרושׂ עליה כנפיו. כמ"ש, מזמור לאסף, אֵל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבואו. אֵל, אור החכמה, נקרא חסד, והוא קו ימין, חסד העולה להיות חכמה. אלקים, גבורה, קו שמאל. הוי"ה, שלמות הכול, רחמים, קו האמצעי, המשלים לימין ולשמאל. וע"כ, קו האמצעי, דיבר ויקרא ארץ, שהיא מלכות. שמשלים המלכות.