כמו שהם
[כגוונא]
163. כמו שהם, הו"ק דז"א, מתייחדים מחזה דז"א ולמעלה, באחד, שאין עימהם שותפות דס"א, אף המלכות מתייחדת מחזה דז"א ולמטה, באחד, כדי שתהיה עימהם למעלה, אחד כנגד אחד. כי הקב"ה, ז"א, אחד למעלה, אינו יושב על כיסא כבודו, המלכות, עד שגם היא נעשית אחד כמוהו, כדי להיות אחד באחד. כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. כי ה', ז"א, ושמו, מלכות, והם אחד באחד.
164. שבת, המלכות, נקראת שבת בעת שמתייחדת באחד, שישרה עליה ז"א, שהוא אחד. וזו התפילה של ליל שבת, כי אז מתייחד כיסא הכבוד הקדוש, המלכות, באחד, ונתקנת שישרה עליה המלך הקדוש העליון, ז"א.
165. כאשר נכנסת השבת, מתייחדת ומתפרדת מס"א, וכל הדינים עוברים ממנה, ונשארת בייחוד האור הקדוש, ומתעטרת בעטרות למלך הקדוש. וכל ממשלות הרוגז ובעלי הדין בורחים כולם, ואין ממשלה אחרת בכל העולמות, חוץ ממנה.
166. ופניה, הג"ר שלה, מאירים באור העליון ומתעטרת בעם הקדוש למטה, שכולם מתעטרים ממנה בנשמות חדשות. אז תחילת התפילה לברך אותה בשמחה, בהארת הפנים, ולומר, בָּרכו את ה' המבורך. אֶת, המלכות, כדי להתחיל בברכה אליה.
167. אסור לעם קדוש להתחיל אליה בפסוק של דין, והוא רחום, משום שכבר נפרדה מס"א, וכל בעלי הדין נפרדו ועברו ממנה. ומי שמעורר דין למטה, גורם שיתעורר כך למעלה. והכיסא הקדוש, המלכות, אינו יכול להתעטר בעטרת הקדושה.
שכל זמן שמעוררים למטה את בעלי הדין, שקודם לכן היו נעדרים, והיו הולכים כולם להסתתר בתוך נקב העפר של תהום הגדול מכוח קדושת השבת, ועתה שעוררו אותם מלמטה, כולם חוזרים לשרות במקומם, כמו בחול, והתרחק על ידיהם מקום הקדוש, המלכות, הרוצה מנוחה.
168. ולא לבד התעורר למעלה ע"י התחתונים, אלא אין התעוררות מתעוררת למעלה עד שישראל מעוררים למטה, כמ"ש, בכֵּסֶה ליום חגנו. לא כתוב, ליום חג, אלא, ליום חגנו. משום שקדושת החג מתעוררת למעלה ע"י ישראל, שמקדשים אותו למטה, וע"כ הוא חגנו.
וע"כ לעם קדוש, המתעטרים בעטרות קדושות של נשמות, כדי לעורר מנוחה, אסור לעורר דין, אלא כולם יהיו ברצון ובאהבה רבה, שיעוררו ברכות למעלה ולמטה ביחד.