הורגני נא הרוֹג

136. ויאמר משה אל ה', ואם ככה אַת עושֶׂה לי, הורגני נא הרוֹג. מהו השינוי, שאמר משה בדבר זה למעלה כמו אל נוקבא, שאומר לשון נקבה, את? הלוא, אתה, היה צריך לומר?

אלא למקום שהמוות שורה בו אמר. שאותו מקום הוא של הנקבה, המלכות. ומשום זה אמר, הורגני נא הרוג. שזה אילן המוות. ובאילן החיים, ז"א, אין מוות שורה בו. ולא יוכל לומר אליו, הורגני נא הרוג. וע"כ החזיר עצמו מאילן החיים, ואמר אל אילן המוות, למלכות, את, ולא אמר, אתה. וכך היה צריך לומר, כי המלכות היא נוקבא.

137. מיד, ויאמר ה' אל משה, אֶסְפָה לי שבעים איש מזקני ישראל. אמר לו הקב"ה, אתה מבקש בכל עת מוות, הרי לך, ואָצַלתי מן הרוח, אשר עליך ושמתי עליהם. שכאן ידע משה, שהוא ימות ולא ייכנס לארץ, כי אלדד ומֵידד היו מתנבאים דבר זה.

138. ע"כ לא צריך האדם, בעת ששרוי בכעס, לקלל את עצמו. כי כמה מקטרגים עומדים עליו, שמקבלים דבר זה וקללתו מתקיימת.

בזמן אחר, כשמשה ביקש מיתה במעשה העגל, שאמר, מְחֵני נא מסִפרך אשר כתבת, לא קיבלו ממנו, משום שהיה הכול לתועלת ישראל. עתה לא אמר זה, אלא מתוך כעס ודוחק, וע"כ קיבלו ממנו. וע"כ נשארו אח"כ אלדד ומידד במחנה, ואמרו זה, שמשה ייאסף אל עמו, ויהושוע יכניס ישראל לארץ.

139. ומשום זה בא יהושוע אל משה וקינא על משה. ומשה לא השגיח על כבודו. וע"כ אמר יהושוע, אדוני משה, כְּלָאֵם. כלאם, כלומר מְנע מהם הדברים, שלא יתקיימו. כמ"ש, וייכָּלא העם מהָביא. וכמ"ש, וייכלא הגשם מן השמיים. וייכלא, הוא מניעה ממש. ומשה לא רצה.

צא וראה עניוות של משה, שאמר, המקנא אתה לי. אשרי חלקו של משה, שהוא עלה על כל הנביאים העליונים. כל שאר נביאים כלפי משה הם כלבנה כלפי השמש.