ב"ה ד' חוקת פ"ז לאנדאן יע"א
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'
השבוע קבלתי מנה כפולה של מכתבים מפרשת שְׁלַח וְקֹרַח. בשבוע שעבר לא קבלתי כל מכתב. וחשבתי שלא כתבתם היות שביום ג' פרשת קֹרַח מלאה שנה מיום שעזבתי אתכם.
מה ש... נתפעל מאד מקושי' [מקושיה]... בִּדְבַר "לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה", עד שכתב לי שגם חכמת שלמה קצרה מלפרנס קושיה גדולה כזו. - ואני קורא עליו מאמר חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". ולוא היה לו אפילו חכמת משה רבינו ע"ה [עליו השלום], שכתוב עליו: "וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט" היה יכול גם להקהות את שיניו כי יש צורה ברוחניות.
מה שכתבתי הוא לפי דעת השוטים, שפירשו מלת צורה ומלת תמונה בענין אחד. אבל תָּמֵהַּ אני עליך. - שבו במקום שטחנתי חטה לקמח למאכל אדם, חזרת ועשית מהקמח חטה כדי לכוססה כִּבְהֵמוֹת יַעַר.
כי פירשתי באריכות גדולה ענין הצורה ושינוי הצורה, שאינו אלא הֶפְרֵשׁ בין מאציל לנאצל, שהכרחי שנמצא איזה הבחן שבגללו נקרא נאצל, ולא מאציל, ועל ההבחן הזה הנחתי "הַשֵּׁם", כדי שיהיה אפשר לעסוק ולדבר הימנו.
וע"כ [ועל כן] כיניתי אותו, שינוי צורה והשואת הצורה. ולפעמים אני מכנה - דביקות מעולה ודביקות מועטת. וכן אפשר לכנותו באיזה שם שנרצה, להסברת הענין המדובר. לאחר כל טחינת הדברים מכמה דפים שבספר. חזר ועשה אותם לחטה. והגשים תיבת הצורה, והלבישה בתמונה גשמית, עד שנאסרו ידיו ורגליו בתמונה זו באין עצה. כי בתורה כתוב בפירוש: "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה". וכאן כתוב אשר יש "צורה ושינוי צורה והשתוות הצורה..." הארכתי בדבריך כדי להעריך על נטייתך לחיצוניות שצריך לפשפש במעשים.
ומה שהר' [מהרב]... נ"י [נרו יאיר] מדקדק בשם א"ס [אין סוף] ואור א"ס [אין סוף], הנה הלשון שבס' [שבספר] חֶפְצִי בָּהּ: "וכל אלו העולמות ומלכות היו כלולים בעולם העליון כאו"א [כל אחד ואחד], וכן הם ג"כ [גם כן] כלולים בכתר וְהַכְּלָלוּת דא"ס ית"ש [דאין סוף יתברך שמו] שכל העולמות היו בתוכו מובלעים וכו'. והיה הכל אחדות גמורה, והיה הכל א"ס ית"ש" [אין סוף יתברך שמו]. עכ"ל [עד כאן לשונו] מלה במלה.
ומה שכתב בשם ספר שלה"ק [שני לוחות הברית הקדוש] דף כ', לא ידעתי הראשי תיבות של שם זה, גם לא הסופי תיבות.
ומה שמדמה ללשוני בפתיחה: "דְהאור וכל טוב כבר כלול במהותו, ית' עצמו". אין לו ענין לדברי בהתכללות עולמות התחתונים, בא"ס ב"ה [באין סוף ברוך הוא]. כי שם אני מסביר במיוחד ענין האור פשוט שאינו משתנה בכל מקום שהוא. וכל השינוי שבין מאציל לנאצל הוא דוקא בבחינת החשך, וע"כ כתבתי בדיוק נמרץ "במהותו" ית', שאין לו שֵׁם ומלה. ואפילו לאור אין סוף אין אני מתכוון שם ח"ו [חס ושלום].
איני מבין אותך כלל, איך אתה מעיין ולא תטעום מה שאתה מדבר. וּמְדָמֵי מִלְתָא לְמִלְתָא כִּי אוֹכְלָא לְדָנָא [וּמְדַמֶּה עניין לעניין כמו אוכל לחבית]. אין זה אלא מרבוי עסקים - או רצון לריבוי עסקים.
ומה שמשוטט בשם "מחשבה" לדעת מקומה אַיֵּה ותפש לשוני "בבינה" ובסדר אבי"ע איתא [יש] באצילות, וכן בתי"ז [בתיקוני הזוהר] חכמה עילאה אִתְקְרֵי מחשבה [חכמה עליונה נקראת מחשבה].
הנה זה מסודות הנפלאים והמכוסים. אבל עי' [עיין] בשער מאמרי רשב"י [רבי שמעון בר יוחאי], וזה לשונו במדרש הנעלם של רות, משה היינו דעת בסוד ת"ת [תפארת], ור"ע [ורבי עקיבא] בסוד בינה, הנקרא - "יֵשׁ", וכו', שאילו נִתְנָה התורה מצד הבינה, לא היו לקליפות התלבשות בתורה, והקב"ה רצה לתת חלק ואחיזה להם, כדרך שעלו הניצוצות הראשונות בחכמה ש"ך [320] ניצוצין, וזהו, כך עלה במחשבה וכו'.
והנך מוצא כאן שר"ע [שרבי עקיבא] בסוד בינה הנקרא "יֵשׁ" שקשה לכאורה. כי נודע ש"יֵשׁ" הוא שם חכמה? אלא עיין שם בענף ב' בפמ"ס [בפנים מסבירות] בדברי (גם בהקדמת אח"פ) גם בפתיחה, בענין עליית המלכות לבינה, שמבואר אשר בחינה ד' עלתה לחכמה ונעשית בחינת נוקבא לחכמה דבחינה ד' אִתַּקְנָת [נתקנה] בסוד אימא עילאה. דע"כ [שעל כן] יצאה הבינה שהיא בחינה ב' לחוץ. כלומר, למטה מבחינה ד', שסיומא נקרא פרסא, שמן בינה זו שיצאה לחוץ הותקנו ב' הפרצופים ישסו"ת [ישראל סבא ותבונה] למטה מפרסא.
ובזה תבין שאותו המלכות שעלתה, עלתה באמת לחכמה, וקנתה שֵׁם אימא עילאה, והיא נקראת "יֵשׁ", והיא נקראת מחשבה, וְשָׁמָּה סוד המתקת הדין ברחמים. וע"כ שָׁמָּה עלו הש"ך [320] ניצוצין. להיותם מבחינה ד'. אבל לא עלו לחכמה ממש, אלא לאימא עילאה, שהיא חכמה. וז"ס [וזה סוד]: "הכל במחשבה אִתְבְּרִירוּ". כי שָׁם שורשם כנ"ל. ולפעמים נקראת בשם בינה להיות נוקבא דחכמה. וע"כ אמרתי דמלכות עלתה לבינה, כלומר, דקבלה צורת בינה עילאה. שנקראת מחשבה, ו"יש" מאין. כנ"ל. והוא העמוק שֶבָּעָמֻקִים, ע"כ קיצרו בזה המחברים.
ומ"ש דבפמ"ס [ומה שכתבת שבפנים מסבירות] דף ו' ד"ה [דיבור המתחיל] אמנם, כתוב ט"ס [ט' ספירות], תוך וראש, כבר אין זה בנמצא בקונטרסים, אלא נדפס תוך וסוף.
ומ"ש [ומה שכתב] הר'... שאפציר בעדו וכו'. הרי זה דומה למכונת קיטור ההולכת ועובדת. וכל מכונת מלאכה אשר תמשיך אליה רצועה ותדביקה למכונת הקיטור. נמצאת כוחה כמותה, אלא לדביקות אנו צריכים וד"ל [ודי למבין].
יהודה ליב