מחצית השקל

4. מצווה לתת מחצית השקל בשקל הקודש. כמ"ש, זה ייתנו כל העובר על הפְּקוּדים מחצית השקל בשקל הקודש: עשרים גֵרה השקל מחצית השקל, תרומה לה'. העשיר לא יַרבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה'.

מחצית השקל הוא כמו חצי אותיות ה', וזהו ו', ממוצע בין ב' אותיות ה'. אבן לשקול בה, זו י'. עשרים גֵרה השקל, זו יו"ד. העשיר לא יַרבה, עמוד האמצעי, ז"א, שלא ירבה על י'. וכך נמצא בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט. הדל, זהו צדיק, יסוד. לא ימעיט מֵעשר, שהן עשר ולא תשע. ממחצית השקל, שהוא י'.

תחילה יש להבין את פנימיות הפסוקים שבפרשה. כתוב, וידבר ה' אל משה לאמור, כי תישׂא את ראש בני ישראל לפְקוּדיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בִּפְקוד אותם, ולא יהיה בהם נֶגף בפקוד אותם. כי תישא את ראש, כשתמשיך ג"ר לבני ישראל. לִפְקודיהם, בג' נקודות חולם, שורוק, חיריק. ונתנו איש כופר נפשו לה', שיינזר מלהמשיך הג"ר דחכמה שבשמאל, אלא יעלה אותם לה'. ולא יהיה בהם נגף, אבל אם ימשיך ג"ר דחכמה, יהיה בהם נגף, מכוח הדינים דשמאל.

בשקל הקודש, המשכת החכמה, אשר מדרגה שלמה היא. עשרים גֵרה השקל, כי במדרגה השלמה ע"ס דאור זכר, המושפע מלמעלה למטה, וע"ס דאור נקבה, המושפע מלמטה למעלה. והם עשרים ספירות, ולהיותם מהשמאל הם מכונים עשרים גרה, מלשון, גֵר הייתי בארץ נוכרייה. מחצית השקל, ע"ס דאור זכר. תרומה לה', צריך להרים אותו לה', ולא להמשיך אותו, אלא להמשיך המחצית של אור נקבה בלבד, שהוא מלמטה למעלה.

מחצית השקל, חצי אותיות ה', כלומר חצי מידה. ו' ממוצע בין שתי אותיות ה', כי הו' הוא קו האמצעי, שנקרא מתקלא, מאזניים, השוקלים ב' האורות ימין ושמאל, ב' אותיות ה', שלא יהיה השמאל גדול מימין. וע"כ ממעט השמאל, שלא יאיר מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד. ואז הוא שווה עם הימין, המאיר מלמעלה למטה. הרי שהו' מחלק ועושה מחצית השקל תרומה לה', שהוא המחצית שמלמעלה למטה דשמאל.

אבן לשקול בה, זו י', עשרים גֵרה השקל, זו יו"ד. כי יו"ד במילואה מורה על מדרגה שלמה, שאור זכר, י', ואור נקבה, ו"ד, שהן בגי' י', שביחד הם עשרים, עשרים גֵרה השקל. ואבן ששוקלים בה התרומה לה', היא י', אור הזכר שמלמעלה למטה. ומקבלים לעצמם רק הי' של אור הנקבה, המאיר מלמטה למעלה.

העשיר לא ירבה, זהו עמוד האמצעי, שמעצמוּתו נוטה לימין לחסדים, ואינו צריך לחכמה, ע"כ נקרא עשיר. שלא ירבה על י', שלא יעלה משהו מאור הנקבה להיות תרומה לה', שיעלה רק הי' של אור הזכר ולא כלום מאור הנקבה.

וכך נמצא בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. ואם ז"א ירבה על מחצית השקל, שיעלה גם מידת מה מאור הנקבה, נמצא שהעלה אחד עשר ספירות, כלומר יותר מעשר.

והדל לא ימעיט, זה צדיק, כי יסוד נוטה לחכמה וצריך לה. וע"כ נקרא בערכה, דל. לא ימעיט מעשר, שלא ישאיר מידת מה מע"ס דאור הזכר, שלא יעלה לה', מחמת חשקו בחכמה במידה מרובה. עשר ולא תשע. כי אם יפחית מידה מע"ס דאור זכר, שלא יעלה אותה, נמצא שלא העלה עשר בשלמות, אלא תשע. וצריך להיות עשר ולא תשע.

6. המצווה שלאחר זו היא לקדש את החודש. כי הלבנה הקדושה, המלכות, כלה, שמתקדשת ע"פ ב"ד, גבורה דז"א. כי המלכות נבנית מצד שמאל, גבורה, כי בגבורה דז"א הם הלוויים, שכתוב בהם, וקידשתם את הלוויים.

כן המלכות, שהיא מגבורה דז"א, צריכה ג"כ קדושה. ואחר שהלבנה נראית וייהנו מאורה, שקיבלה מוחין, מברך עליה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. והיא מתקדשת ומתברכת, בתפארת, משום שהיא תפארת לעמוסי בטן.