יוה"כ
807. כתוב, ובעשור לחודש השביעי הזה, בתשרי, מקרא קודש יהיה לכם. זהו יוה"כ, עשירי, י', כלול מעשרת ימי תשובה, שהתקינו בו חמש תפילות, כדי לחבר י' עם ה', החכמה עם הבינה. מקרא קודש, להבדיל אותו משאר הימים, שיש בהם עבודה של חול. ומשום זה, כל מלאכה לא תעשו.
808. כי הימים שיש בהם מלאכת חול, הם מצד עצה"ד טו"ר. שהתהפך ממטֶה לנחש ומנחש למטה, לכל אחד לפי מעשיו. מט"ט מטה, ס"מ נחש. אבל ביוה"כ, הנקרא קודש, שולט בו עה"ח, שאינו מתחבר עימו השטן ופֶגע רע, ומצידו לא יְגוּרְךָ רע, אלא כולו טוב. ומשום זה בעה"ח ינוחו העבדים, ובו יוצאים לחירות, ובו יוצאים מכבליהם.
ימות החול חג"ת נה"י דמט"ט, הנמשך מצד עצה"ד טו"ר, המלכות. וע"כ נוהג בימות החול טו"ר, אם זכה, דבוק במט"ט, מטֶה. אם לא זכה, הוא דבוק בס"מ, רע, נחש. וכן מתהפכת השליטה על האדם לפי מעשיו. מטה המתהפך לנחש. כי המעשים מהפכים לו השליטה של טוב או רע.
אבל ביוה"כ, הנקרא קודש, שולט עה"ח, ז"א, שכולו טוב ואין בו אחיזה לשטן ולס"מ. והזוכה להתדבק ביוה"כ, שהוא עה"ח, כבר יצא מכלל התהפכות ממטה לנחש, וזוכה להיות דבוק בו לנצחיות, ואין עוד לשום רע שליטה עליו. כמ"ש, לא יגורך רע, הכתוב על הזוכה להידבק בעה"ח. ובו יוצאים לחירות, ובו יוצאים מכבליהם, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטו"ר, ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות.
809. אותם שיש עליהם גזר דין, בנדר ובשבועה שלא לשנות גזר הדין, התקינו לומר תפילת כל נִדְרֵי, שיתבטל גזר הדין מעליהם. משום זה הנדר הוא בשם הוי"ה, ת"ת, והשבועה בשם אדנ"י, מלכות, שגרמו בעוונותיהם על הגלות שלהם. הנה ע"י חו"ב יהיו נעזבים ומושבתים, לא יהיו חזקים ולא יתקיימו, ונסלח לכל עדת בני ישראל.
החסד מים, הגבורה אש, הת"ת אוויר. וכיוון שהנדרים הם בת"ת, אוויר, ע"כ לומדים, הֶיתר נדרים פורחים באוויר, שההיתר מחו"ב פורח באוויר, ת"ת, ומבטל משם את הנדר.
810. ומשום שהשבועה היא ממלכות, למטה מנדר שבת"ת, נדרים עולים על השבועות, וכל הנשבע כאילו נשבע במלך עצמו, וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך. המלך עצמו הוא אדנ"י, מלכות. חיי המלך, הוי"ה, ז"א, שממנו החיים אל המלך, המלכות.
811. חיי המלך חכמה, כמ"ש, החכמה תחַייה בעליהָ. לפיכך, כל הנודר בהוי"ה, ת"ת, כאילו נדר בחכמה דז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא חיי המלך, חיי ז"א. וכל הנשבע באדנ"י, כאילו נשבע במלך עצמו. כי עצמו היא אמא עליונה, בינה. דומה כאילו נשבע בה, שהיא עצם השמיים לטוהר, המוחין של המלכות.
כי מצד החסד נקראת המלכות עצם מעצמַיי. ומצד הגבורה נקראת המלכות בשר מבשרי. בחכמה, שהיא חיי הת"ת, המוחין שלו, ת"ת עולה להיקרא אדם, שבגי' מ"ה (45), כהוי"ה במילוי אותיות א'. כמ"ש, כתפארת אדם, כי ת"ת נקרא אדם, בזמן שיש לו המוחין דחכמה, שנקרא בהוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה.
812. כתוב ביוה"כ, ועיניתם את נפשותיכם. ובעשור לחודש השביעי כתוב, תענו את נפשותיכם. חמישה עינויים, כדי שתתלבן ה' הקטנה, מלכות, בה' עליונה, בינה, שממנה נמשכים העינויים, מקו שמאל שלה, שהם חמש תפילות, לקיים בישראל הכתוב, אם יהיו חטאיכם כּשָׁנים כשלג ילבינו.
וזהו עניין לשון של זְהוֹרית, שהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, וכיוון שהגיע השעיר למדבר, היה מלבין. משום שכל עוונות בית ישראל מגיעים למלכות. והתשובה, בינה, מלבינה אותם.
משום שכתוב במלכות, אני ה', השוכן איתם בתוך טומאותם. ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב ללבוש, זה יאהדונה"י, שילוב הוי"ה אדנ"י. כי ד' בגדי לבן ד' אותיות הוי"ה. וד' בגדי זהב ד' אותיות אדנ"י.
813. והתקינו לתקוע שופר ביוה"כ, להעלות קול, ו' דהוי"ה, ז"א, לחירות, בינה. שכתוב בה, בכל צָרָתם לו צר. אשר, לו, נכתב באות א' ונקרא באות ו'. כי, בכל צרתם, רומז על חמשת העינויים והדינים, שמקורם בקו שמאל דבינה. ובתקיעת שופר מעלים ז"א לבינה, וע"כ נכתב ונקרא בא' ובו'. אשר הא' רומזת על הבינה, והו' רומזת על ז"א שעלה לבינה. ועבודת יוה"כ היא באריכות וכלולה מג' מדרגות, מחשבה דיבור מעשה.