שעשועי הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן
1. כתוב, עֵצות מרָחוק, אמונה אומֶן. אמונה אומֶן, שניים, שהם אחד. אחד גן, אמונה, מלכות. ואחד נהר, אומֶן, יסוד. היסוד יוצא מעדן, חכמה. והמלכות מושקית ממנו.
2. ה' אלקיי אתה, אֲרוֹמִמך אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן. מי שמקיץ משנתו בלילה, בשעה שהקב"ה נכנס לגן, למלכות, להשתעשע עם הצדיקים, צריך לומר פסוק זה ברצון הלב, ולכוון רצונו בו.
ואח"כ יאמר, אודך על כי נוראות נִפְלֵיתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד. ואח"כ, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. וזהו השבח של החסידים הראשונים כשהקיצו בחצות לילה. ואח"כ סידרו שבחיהם ועסקו בתורה.
3. מהו השעשוע של הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן? כל הצדיקים עומדים בצורתם ומתלבשים בגן עדן בלבוש, בכל יום ויום, ומתרחצים בטל, שהכין הקב"ה להחיות המתים. וכולם נכנסים אל המשיח ושואלים מה ששואלים.
4. אח"כ מתאספים, ועוסקים בדעת עליונה. ועליהם כמה ממונים. ומתחדשים שם כמה חידושי תורה. אח"כ יוצאים כולם ורואים, כשאליהו בא אל האבות. כשהוא יוצא, הם נכנסים ועומדים לפני האבות, והאבות שמחים בהם, בכמה בנים קדושים שמסביב להם. וכולם שמחים.
5. כשבא הקב"ה בחצות לילה, כולם עומדים מתוקנים כראוי. וכל העסק שעסקו כל אותו היום בחידושי תורה, מתוקן לפניהם. ותשוקתו של הקב"ה בצדיקים האלו, שחידשו דברים בתורה, ומשתעשע בהם, ומשתעשע בדברי התורה האלו. וכן בכל צדיק וצדיק.
6. אח"כ כולם מיתקנים זכר ונוקבא, והקב"ה, אחר שהֵריח והשתעשע בהם, ובכל אלו סודות החכמה שלהם, הוא מתגלה עליהם, והם רואים באותו נועם ה'. אז כולם שמחים בשמחה גדולה, עד שמתפשט הזיו והאור שלהם, ומאותה התפשטות הזיו והאור של השמחה שלהם עושים פירות ותולדות לעולם, נשמות, ואותם הפירות נכנסים תחת כנפי השכינה, עד הזמן שצריך.
7. וכך משתעשע בכל צדיק ואומר, אשרי המלך שבנים אלו התבררו לחלקו ולגורלו. וקול מתעורר מאמצע הגן שברקיע, וקורא בקול חזק ואומר, זכור ה' לבְנֵי אֱדום את יום ירושלים האומרים, עָרוּ עָרוּ עַד היסוד בה. אז היא הבהלה והצעקה שלו. וכל הצדיקים אשר שם מתעוררים בבכייה.
8. והקול מתעורר מאמצע הרקיע, שנשמע ב-390 רקיעים, כי אין חדווה ושעשוע לפני הקב"ה, אלא בשעה שעומד עם הצדיקים אשר שם, ומשום זה נשבע ואומר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. בכל מקום שיש שמחה להקב"ה, קול זה יוצא וקורא.
9. אז הוא יוצא משם, ועולה ומכה ברקיעים ושואג שאגות, עד שכל צבאות השמיים כולם בערבוב. אז נושב רוח ומכה בעלים של האילן הגדול ההוא, וכל ענפיו מכים זה בזה, וקול מתעורר מתוך נוף האילן, וקורא, זָכר לְעולם בריתו, דָבָר ציווה לאֶלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליִשׂחק. כיוון שקול זה מתעורר, שומע אברהם סָבָא ומתעורר, אז הוא רצון המלך ומתנחם עימו.
10. בשעה ההיא התעורר רוח אחד מצד דרום, וכל רצון ושמחה ורפואה מתעוררים בעולם. ואז עולה הבוקר, והרצון נמצא, ויש מנוחה לכל אסורי המלך שבבית חוליָים. אשרי העם שיכולים לדעת מהסודות הנסתרים, הסתומים של המלך הקדוש.