חג השבועות – ב'

879. כתוב, והקרבתם עולה לריח ניחוח לה'. ובפסח כתוב, והקרבתם אִשֶׁה עולָה לה'. וכאן לא כתוב אִשֶׁה, אלא, והקרבתם עולה.

חג השבועות הוא יום שהכלה נכנסה לחופה, המלכות נכנסה לחופה עם ז"א. וישראל באו מספירת ימי טהרה, ימים ושבועות, ונכללו ונכנסו בימי טהרה אלו, שהם שבעה ימים חג"ת נהי"מ, שבכל אחת חג"ת נהי"מ, והם מ"ט (49) יום.

והיא, המלכות, יצאה מכל הצד הרע, שאין להם עוד אחיזה בה, ושמרה ימי טהרה, מ"ט ימי הספירה, כראוי. וזהו, שמלך טעם בתולה טועם. שהוא כמ"ש, בתולה ואיש לא יְדָעָה, שלא הייתה אחיזה בה לשום איש מס"א.

משום זה לא כתוב בו אִשֶׁה, כי אחֵר לא קרב אל המשכן, למלכות, וכבר התרחק צד האחר משם. וע"כ אין כאן אִשים, ולא נצרכו כאן, כי ישראל התרחקו מצד הרע.

האִשים, הם דינים. וכיוון שכאן כבר יצאה המלכות מכל הדינים שבה, ע"כ לא כתוב והקרבתם אִשֶׁה עולה, אלא והקרבתם עולה סתם.

880. אמר רבי שמעון, הרימותי ידיי בתפילה למי שברא העולם. ועניין זה מצאתי בספרים ראשונים. אִשים, הם באמצע הטוב והרע, ובאים בצד זה ובצד זה. כי נדבקו בעצה"ד טו"ר, ע"כ נדבקו ברע ונדבקו בטוב. ומשום זה, בשאר ימים כתוב, אִשֶׁה עולה, משום שיש בהם דינים ואחיזה בעצה"ד טו"ר. אבל באלו הימים, שעה"ח נמצא ולא אחר, בשבועות, אין אנו צריכים לאִשֶׁה, ואינו צריך להיות שם.

כי יום זה, של שבועות, הוא של עה"ח ולא של עצה"ד טו"ר. ומשום זה כתוב, והקרבתם עולה לריח ניחוח לה', ולא אִשֶׁה לה' עולה. עולה, פירושו עולה לגבוה.