תורה

התלבשות השכינה

163. ע"י העסק בתורה ומצוות לשמה, זוכים ישראל להידבק בו ממש, ושכינתו מתלבשת בהם, עד שהם עושים אותם המעשים, שהבורא עושה. שהם מחיים מתים, ומורידים גשמים, ומקיימים שמיים וארץ. ומבחינה זו, הרי הם כמוהו ממש, כמו שאומרים, ממעשיך היכרנוך. אבל כל זה משיגים רק מאמונה שלמה ותמימה, שאינם מעלים הרהור כלל וכלל, כדי להשיג אותו בחכמתם, כדרך חכמי הגויים.

("כי בכל חכמי הגויים מֵאֵין כמוך", הקסה"ז)

הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה

61. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

ז"א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ"ן לזו"ן, בקול ובדיבור של התורה שלו. קול עולה לז"א, דיבור עולה לנוקבא. והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ"ן לז"א, הנקרא הקב"ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ"ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע"י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו, שזה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם.

ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע"י המ"ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז"א.

ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע"י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה.

("עימי אתה בשותפות", הקסה"ז)

הלילה שבו הכלה מתחברת בבעלה

125. יום קבלת התורה הוא עניין אחד עם גמה"ת.

ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. שלמחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, שהוא חג השבועות, שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך המוות, שהוא הזמן, שהצדיקים, ע"י מעשיהם הטובים, עושים חופה חדשה לכלה.

("ליל הכלה", הקסה"ז)

השמיים והארץ נשענים על התורה

216. הקב"ה ברא את העולם וברא אותו בתורה. אשר בראשית הוא התורה, שעליה כתוב, ה' קָנָני ראשית דרכוֹ. הרי שהתורה מכנה את עצמה בשם ראשית. ועם בראשית הזה, התורה, ברא את השמיים ואת הארץ. כלומר, שמיים וארץ עליונים, ו"ק עליונים שבבינה, מרומזים בבראשית, ברא שית (6).

והוא השעין אותם בתורה. שהרי בבראשית כתוב ברית, כי בראשית אותיות ברית אש. ועליה כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. הרי ששמיים וארץ נשענים על התורה. כי שמיים וארץ תלויים בקיום הברית שבבראשית, שהוא התורה.

ואֵלו השמיים, שנבראו ועומדים על התורה, כתוב בהם, השמיים שמיים לה'. והארץ, שנבראה ועומדת על התורה, היא נקראת ארץ החיים. וכלולה משבע ארצות, שעליהן אמר דוד המלך, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. ונקראות ארצות החיים, להורות, שהן מבינה, הנקראת אלקים חיים. כי שמיים וארץ הללו הם מבינה.

217. ואחריהם ברא שמיים וארץ על תוהו, שאין שם יסוד, שהיא ברית, שישעין אותם עליו, כלומר שמיים וארץ תחתונים, שהם זו"ן, שמטרם שנמתקה המלכות בבינה, הייתה הנוקבא בבחינת תוהו, שעליה כתוב, והארץ הייתה תוהו.

משום זה רצה הקב"ה לתת התורה לאוה"ע, שזה ברית מילה ממש, שע"י התיקון של ברית מילה, היו ממתיקים את המלכות בבינה, שאז היו מתגלים להם המוחין, הנקראים תורה. אבל האומות לא רצו לקבל אותה ונשארה הארץ חרבה ויבשה.

218. וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייקוו המים, התורה, המכונה מים. אל מקום אחד, ישראל. משום שנשמותיהם של ישראל נמשכות מאותו מקום, שכתוב עליו, ברוך כבוד ה' ממקומו. כבוד ה', פירושו השכינה התחתונה, מלכות. ממקומו, פירושו, השכינה העליונה, בינה.

הרי שהבינה נקראת מקום. וכיוון שנשמותיהם הם מבינה, הנקראת מקום, שורה עליהם ודאי השם הוי"ה. וכתוב בהם, כי חלֶק ה' עַמו. וכמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. אשר מים, פירושם תורה. ומקום אחד, פירושו ישראל, מקבלי התורה. להוציא אוה"ע, שלא רצו לקבל התורה, וע"כ נשארה הארץ חרבה ויבשה.

("בורא עולמות ומחריבן", בראשית-א)

תיקון ע"י המשכת אור התורה

255. וזהו שהזהיר רבי עקיבא לתלמידיו, כשתגיעו לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שמא תסתכנו בעצמכם. אל תשוו את אבני שיש טהור לאבנים האחרות, שהם חיים ומוות, שמִשָׁם כמ"ש, לב חכם לימִינו ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד, אלא שתסתכנו בעצמכם, משום שהאבנים דעצה"ד טו"ר הן בפירוד, ואבני שיש טהור הן בייחוד בלי שום פירוד כלל.

ואם תאמרו, הרי עה"ח הסתלק מהם בשעת חטא העגל ונפלו ונשברו, וע"כ יש פירוד ביניהם, אז כמ"ש, דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי, שהרי למעלה אין בהם פירוד. כי אלו שנשברו, היו מאלו אבני שיש טהור, וא"כ אין בהן פירוד כמו אבני שיש טהור, ונבחנות משום זה, כמו שלא נשברו מעולם.

ביאור הדברים. כי התורה מכונה מים, כמו שלומדים, אין מים אלא תורה. ומקור התורה הוא ב' לוחות העדות, שהם בינה ומלכות. וע"כ הם מכונים ב' לוחות אבנים, להיותם נובעות מים, שהיא התורה.

הלוחות הראשונים קיבלו ישראל בשלמות, כמו שיהיה בגמה"ת. כמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חירות, שהיו חירות ממלאך המוות, כמו שיהיה בגמה"ת. אלא ע"י חטא העגל קלקלו התיקון, וחזרה עליהם שליטת מלאך המוות, ונשברו הלוחות, וניתנו להם לוחות שנִיים מבחינת חיים ומוות.

וכל התיקון אינו אלא ע"י המשכת אור תורה. כי ע"י המ"ן, שמעלים ישראל ע"י קיום המצוות והמע"ט, הם גורמים זיווגים עליונים, המגלים לאט לאט את אור התורה לישראל, עד שזוכים על ידו לגמה"ת. ונגלים אז ב' לוחות האבנים, ב' אבני שיש טהור.

ואין עוד שָׁם, מים מים, בפירוד. שהם, מים שבימין חיים, ומים שבשמאל מוות. כי יבולע המוות לנצח, וכולם טהורים וכולם חיים. ונמצא, שאבני שיש טהור הן תוצאה ותולדה מכל התורה, הנגלות ע"י הלוחות השניים בעניין מים מים.

("אבני שַׁיִשׁ טהור", בראשית-א)

הגווילים, עליהם כתובות האותיות

183. חושך, הוא השחור שבתורה, הדיו שבאותיות שבה. אור, הוא הלבן שבתורה, הגווילים, שעליהם כתובות האותיות. וכשהאור מתלבש בחושך, כתוב על התורה, שחורה אני ונאווה. וכשהאור מסתלק משם, שהוא הלבן שבתורה, התורה אומרת, אל תִראוני שאני שחרחורת.

ז"א מכונה תורה. המוחין שלו אור תורה, הלבן שבה. לבושי המוחין, החושך דאמא, כלומר אותיות אל"ה דאמא, הם השחור שבתורה. ובעת שהמוחין דאמא מלובשים בחושך, באותיות אל"ה שבה, אומר אז הז"א, שחורה אני ונאווה. כי הלבושים הללו הם סיבת כל המוחין שלו.

אמנם כשמסתלק האור מהלבושים, והלבושים חוזרים ונופלים מאמא, וכן לבושי זו"ן, אותיות אל"ה שלהם, חוזרים ונופלים לבי"ע, אז אומר הז"א, התורה, אל תראוני שאני שחרחורת. כי הקליפות נאחזות אז בשחור שלו, להיותו בבי"ע, וריק מאור.

זכה, נעשה לו סם חיים. כי כל המוחין של העוסק בתורה, נמשכים לו בשחור שבתורה, ונעשה השחור לבוש על הלבן.

לא זכה, נעשה לו סם המוות. כי אז המוחין מסתלקים מִלבושיהם, והלבושים נופלים לקליפות, ונעשים לו לסם המוות.

("נעשה אדם", בראשית-א)

העוסק בתורה יזכה באור הגנוז

176. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ותיקן אותו, שיהיה שלם בעבודתו, ושיתקן דרכיו, כדי שיזכה לאור העליון, שגנז הקב"ה לצדיקים. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחכֵּה לו. עין לא ראתה אלקים זולתך, הוא האור הגנוז. יעשה לִמְחכֵּה לו, הם הצדיקים.

177. ובמה יִזכה האדם באותו האור הגנוז? יזכה בו ע"י העסק בתורה. כי כל מי שעוסק בתורה בכל יום, יזכה שיהיה לו חלק לעוה"ב, וייחשב לו כאילו בנה עולמות. כי עִם התורה נבנה העולם והשתכלל.

וכתוב, ה' בחכמה יָסד ארץ, כונֵן שמיים בתבונה. בחכמה ובתבונה של התורה. וכתוב, ואהיה אצלו אָמוֹן. שהתורה הייתה אומנותו, לברוא את העולם.

ברוח עשה הקב"ה את העולם, וברוח העולם מתקיים. ברוח פיהם של אותם לומדי התורה.

("ויכוּלו השמיים", בראשית-ב)

חיזוק האמונה

222. רבי שמעון הלך לטבריה, והיו עימו רבי יוסי ורבי יהודה ורבי חייא. בינתיים ראו את רבי פינחס בא אליהם. כיוון שהתחברו יחד, ירדו מחמוריהם, וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר. אמר רבי פינחס, הנה ישבנו. כלומר, שמוכנים אנחנו לשמוע דברי תורה, מאלו דברים טובים שאתה אומר בכל יום, אני רוצה לשמוע.

223. פתח רבי שמעון ואמר, וילך למסעיו מִנגב ועד בית אל. כתוב, וילך למסעיו, לשון רבים, היה צריך לכתוב, למסעו, בלשון יחיד. למה כתוב, למסעיו, בלשון רבים? אלא שני מסעות: מסעו עצמו ומסע השכינה. וכל אדם צריך להימצא תמיד זכר ונקבה, כדי לחזק האמונה. ואז אין השכינה מסתלקת ממנו לעולם.

("מי שיצא לדרך", בראשית-ב)

מוליך החמורים

536. רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו. וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזו. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת, לכן פירושו יהיה מוליך החמורים.

537. פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הפֵרו תורתֶךָ. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמיים וארץ עומדים בקיומם.

ולא עוד, אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, רְאו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בשבילם, ראו מעשי ידיי, שאתם אמרתם עליו, מה אֱנוֹשׁ כי תזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים, ומי כעמְךָ כישראל גוי אחד בארץ.

538. ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב, צוּר ילָדך תֶשׁי. ואז כתוב, וכל צבא השמיים עומדים. וע"כ עת לעשות לה'. שהצדיקים האלו שנשארו, יש להם לאזור מותניים ולעשות מע"ט, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים ובמחנות ובגדודים שלו, משום שכמ"ש, הפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי.

539. מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מיתקנת לפנינו, שאל שאלתך. אמר, פסוק זה, אם היה כתוב, יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך, אך מהו עת לעשות? ועוד, כתוב, לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב, מהו לעשות לה'?

אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מיתקנת לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה, שהשכינה נכללה עימנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר, אֱמור.

540. עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזהו שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד, כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך. ועל זה, עת לאהוב, שזוהי עת, שהאדם מחויב לאהוב.

541. ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו, ולא ימשוך ליבו אחריו. וע"כ עת לשנוא. ומשום זה כתוב, דַבֵּר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

542. בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת, האמונה הקדושה, המלכות, מיתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, העת ההיא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.

543. מהו עת לעשות לה'? כמ"ש, אשר ברא אלקים לעשות. מהו לעשות? הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שהתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות. העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שהתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי העת ההיא נמצאת כך, או שמתעלה או שיורדת בגלל ישראל. שאם עוסקים בתורה, מתעלה. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.

544. אמר רבי יוסי, ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזו, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם, והלכו שלושתם בדרך.

("עת לעשות לה'", תרומה)

אינם משגיחים בדברי תורה

138. כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם.

("אמרתי לא אראה יה", נוח)

התורה מורה לישראל

1. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה, להישמר מהמקטרגים שלמעלה ומהמזיקים שלמטה, כדי שלא ישלוט בהם אלא רק הקב"ה לבדו. והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חֶבל נחלתו.

(נוח, זוהר חדש)

מלמדת אותם דרכיו

355. אשרי חלקם של ישראל, שהתורה מלמדת אותם דרכיו של הקב"ה, וכל הנסתרות והגנוזות הצפונות לפניו.

("הקב"ה מזווג זיווגים", לך לך)

חיי העולם בתורה

356. תורת ה' תמימה, משום שהכול בה. אשרי חלקו של מי שעוסק בתורה ואינו נפרד ממנה, כי כל מי שנפרד מתורה אפילו שעה אחת, הוא כמו שנפרד מחיי העולם. וכתוב, כי הוא חייךָ ואורך ימיךָ. וכתוב, אורך ימים, ושנות חיים ושלום, יוסיפו לָך.

("הקב"ה מזווג זיווגים", לך לך)

קיום העולם תלוי בתורה

278. כשברא הקב"ה את העולם, על תנאי היה, שאם יבואו ישראל ויקבלו את התורה, תתקיימו. ואם לא, הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. והעולם לא התקיים, עד שעמדו ישראל על הר סיני, וקיבלו התורה, ואז התקיים העולם.

279. ומהיום ההוא ואילך, הקב"ה בורא עולמות.

("היה דבר ה' אל אברם במַחזה", לך לך)

המלמד תורה לאחרים

61. כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבזכותה זוכה האדם לחיי העוה"ב, וכל המלמד תורה לאחרים, יותר מכולם.

("וישמע אברם כי נִשבה אחיו", לך לך, זוהר חדש)

המלמד תורה לילדים

62. המלמד תורה לילדים, דירתו עם השכינה. רבי שמעון, כשבא לראות הנערים בבית רבם, היה אומר, אני הולך לראות פני השכינה.

("וישמע אברם כי נִשבה אחיו", לך לך, זוהר חדש)

לפני עיוור לא תיתן מכשול

92. מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי, יש לו חלק טוב תמיד לעוה"ב. כי הדיבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם, ועולה למעלה. וכמה מלאכים עליונים קדושים מתחברים בדיבור ההוא, ועולה בדרך ישר, ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחץ בנהר של עוה"ב, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומתקבל בו, ונבלע בתוכו. והאילן העליון, ז"א, מתענג מסביב לנהר, שגורם, שז"א יקבל הארת הנהר מבינה. ואז נמשך ויוצא אור עליון, ומתעטר באדם ההוא כל היום.

93. ומי שעוסק בתורה, ואינו עוסק בה בדרך אמת ובדרך הישר, הדיבור ההוא עולה ונוטה מהדרך, ואין מי שיתחבר בו, והכול דוחים אותו לחוץ, והולך ומשוטט בעולם ואינו מוצא מקום. מי גרם לו זה? אותו האדם שנטה מדרך הישר. כמ"ש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול. שלא ייתן מכשול לדברי תורה שמוציא מפיו. ומשום זה כתוב, ויָרֵאתָ מאלקיך, אני ה'.

94. ומי שתשוקתו לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, ובאהבת התורה מדבֵּר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דיבור עולה והקב"ה שמח בדיבור ההוא, ומקבל אותו, ונוטע אותו מסביב לאותו הנחל, בינה, ונעשים מאלו הדיבורים אילנות גדולים, אורות גדולים, ונקראים ערבי נחל. כמ"ש, באהבתה תִשגֶה תמיד.

("ולפני עיוור לא תיתן מכשול", קדושים)

חיים ועושר בתורה

1. כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו, ולעסוק בתורתו יומם ולילה, כי מעלת התורה היא למעלה מכל המעלות.

2. שני דברים טובים גדולים יש בתורה, חיים ועושר. כמ"ש, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. אלו הם שלושה, כי יש ג"כ כבוד. אלא כבוד הוא בכלל העושר, כי מי שיש לו עושר יש לו כבוד. ובמה יזכה האדם לכל זה? בזכות התורה.

("לך לך מארצך", לך לך, זוהר חדש)

התורה היא עץ החיים

230. כמה יש להם לבני אדם להסתכל במעשיו של הקב"ה ולעסוק בתורה יום ולילה. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה משתבח בו למעלה ומשתבח בו למטה. כי התורה היא עה"ח לכל אלו העוסקים בה, לתת להם חיים בעוה"ז ולתת להם חיים בעוה"ב.

("ויבואו שני המלאכים סדומה", ויירא)

להתחבר בשכינה

430. כל זמן שעוסקים בתורה, השכינה באה ומתחברת. וכש"כ כשהולכים בדרך, שהשכינה מקדימה עצמה ובאה, והולכת לפני בני אדם, שזכו באמונתו של הקב"ה.

("ויעש ה' לשרה", ויירא)

מעיין גדול

94. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ב, שכך הוא התורה בליבם כמו מעיין גדול, שאע"פ שסותמים אותו, מרוב המים יפרצו וייפתחו מעיינות הנובעים לכל עבר.

("ארבע מאות שקל", חיי שרה)

תורה לשמה

125. האדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא.

שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות אותו מכובד וחשוב בעולם.

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל הארץ.

("ויקרא את עשיו ויאמר, לא ידעתי יום מותי", תולדות)

ללמוד תורה בכל יום

147. מצווה ללמוד תורה בכל יום, שזהו האמונה העליונה, לדעת דרכיו של הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, זוכה בעוה"ז וזוכה בעוה"ב, וניצל מכל הקטרוגים הרעים. משום שהתורה היא האמונה. ומי שעוסק בה, עוסק באמונה העליונה. והקב"ה משרה שכינתו בתוכו, שלא תסור ממנו.

148. מי שיודע דבר של תורה, צריכים לרדוף אחריו וללמוד ממנו הדבר ההוא, לקיים הכתוב, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו תיקחו את תרומתי. התורה היא עה"ח, לתת חיים לכל מי שמתגבר בתורה, מתגבר בעה"ח, כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה.

149. וכמה סודות עליונים במי שעוסק בתורה, שזוכה להתקשר בתורה העליונה, ז"א, אינו שוקט ממנה בעוה"ז, ואינו שוקט לעוה"ב, ואפילו בקבר שפתיו דובבות תורה, כמ"ש, דובב שִׂפתֵי ישנים.

("שמע ישראל בשכמל"ו", תרומה)

עבודת האדם בתורה ומצוות

146. כל הברכות נאמרו על גמה"ת, אחר שיבוא מלך המשיח, ולא מטרם. משום, שכל זמן שישראל עוברים על דברי התורה, לא יוכלו הברכות להתקיים. רק אחר ביאת המשיח, שיעשו תשובה ולא יחטאו יותר.

147. עניין הברכות הוא נתינת כוח לגמה"ת.

ונודע, שבסיבת שבירת הכלים, נפלו ש"ך (320) ניצוצין מהקדושה אל הקליפות, שאח"כ תיקן המאציל חלק מהם. ובסיבת החטא דעצה"ד חזרו ונפלו לקליפות. וכל עבודתנו בתורה ובמצוות היא להוציא אלו ש"ך ניצוצין מהקליפות ולהחזיר אותם אל הקדושה. והם המ"ן, שאנו מעלים, הממשיכים כל המוחין שבמשך 6000 שנות קיום העולם. וכשיתבררו כל ש"ך ניצוצין, ע"י המוחין הנמשכים מהם, אז יהיה גמה"ת.

("הברכות", תולדות)

דרכי התורה הם דרכי הקב"ה

189. כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכול הוא בחכמה, והכול הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכול הוא כראוי להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה.

("הברכות", תולדות)

סודות התורה

190. כמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה שכתוב בתורה, ובכל מילה יש בה חכמה ותורת אמת. וע"כ מילות התורה מילים קדושות הן, להראות מהן נפלאות. כמ"ש, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך.

("הברכות", תולדות)

חירות מהמוות

109. אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונאחז בה, נאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ונאחז בו.

("וייצא יעקב מבאר שבע", וייצא)

השכינה שומרת את האדם

110. המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כה. ואינה מגנה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ושומרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

111. כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה.

("וייצא יעקב מבאר שבע", וייצא)

ללכת בדרכי התורה ולעשות צדקה

119. כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

120. מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא, אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים, ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל הצבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות מתווספים.

("וייצא יעקב מבאר שבע", וייצא)

המתאמץ בתורה זוכה להמשיכה

361. השכינה מתקשרת עם הולכי דרכים לשמור אותם. כל מי שעוסק בדברי תורה ומתאמץ בה, זוכה להמשיך אותה, ז"א, שהוא תורה. ואז יתקשרו בהם ז"א ונוקבא, השכינה, בייחוד אחד.

("המקלות", וייצא)

מיעוט הרבים שניים

276. אפילו שניים יושבים ועוסקים בתורה, נותנים גדוּלה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.

("זכירה ופקידה", וייצא)

גילוי סודות ע"י התורה

25. אשריהם ישראל, שהקב"ה נתן להם התורה, לגלות להם סודות עליונים. מי שאוחז בתורה, התורה סומכת אותו ומחזיקה אותו על ירכיה, נו"ה, שלא יסור לימין ולשמאל, אלא בקו האמצעי, בתורה. אשריהם ישראל, שהקב"ה נתן להם התורה, לגלות להם סודות עליונים. עליהם כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

("מקל לִבְנֶה לח ולוּז ועַרמון", וייצא, זוהר חדש)

התורה ולומדיה

40. אמר רבי, כל הדברים יִכלו והתורה לא תִכלה, ואין דבר חביב לפני הקב"ה, כמו התורה ולומדיה. כל העוסק בתורה בכל יום, יתחדשו לו סודות שלמעלה.

("והנה סולם מוצב ארצה", וייצא, זוהר חדש)

ללמוד מעומקי התורה

42. סודות התורה ניתנו לחכמים, לאותם שעוסקים תמיד בתורה. כל מי שעוסק בתורה כל צורכו, מעלים את נשמתו למעלה בעת שישן בשנתו, ומלמדים אותו מעומקי התורה, ומִמנה דובבים ורוחשים שפתיו ביום. כמ"ש, דוֹבב שפתֵי ישֵׁנים.

43. כל העוסק בתורה לשמה, בלילה כשהוא ישן, נשמתו עולה למעלה, ומראים לה אותם הדברים העתידים להיות בעולם.

("והנה סולם מוצב ארצה", וייצא, זוהר חדש)

סיני, שבו ניתנה התורה, זה הסולם

56. והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים. וראשו מגיע השמיימה, כמ"ש, מכון לשִׁבְתךָ פעלת ה', הרי שביהמ"ק מגיע לשמיים. איזהו ראשו? זהו ציון, ששָׁם השכינה והכרובים וקודש הקודשים. סולם זה סיני, שבו ניתנה התורה, ושם נגלו מרכבותיו של הקב"ה. ע"כ כתוב, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

("והנה סולם מוצב ארצה", וייצא, זוהר חדש)

המתעסק בתורה צריך חיזוק ובניין חזק

57. כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה, ביהמ"ק היה קיים, כמ"ש, כמגדל דוד צווארך בנוי. אם מְגַדלים תורה, כמגדל דוד, אז, צווארך בנוי. צווארך זהו ביהמ"ק. כמ"ש, וייפול על צווארֵי בנימין אחיו ויֵבְך. מלמד שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני.

58. מהו מגדל? כמו מגדל דוד, שהוא מגדל חזק, אף המתעסקים בתורה, צריכים חיזוק ובניין חזק. מגדל דוד, כמו דוד שהיה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו, כך המתעסקים בתורה, צריכים להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה.

59. כמו דוד, שהיה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם. ובעוד שיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצוואר בנוי, בניין חזק וגדול.

("והנה סולם מוצב ארצה", וייצא, זוהר חדש)

התורה היא אחד

121. יש בדברי תורה סודות עליונים, המשונים זה מזה, והכול הוא אחד.

("ויחבקהו וייפול על צוואריו", וישלח)

חיים עליונים לעוסקים בתורה

46. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביא אותו לחיי העוה"ב, כמ"ש, כי הוא חייךָ ואורך ימיך. וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעוה"ז, חיים בעוה"ב.

47. כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו ע"י יצה"ר, מלאך המוות, משום שנאחז בעה"ח ולא הרפה ממנו.

("תפילותיהם של הצדיקים", וישלח)

השתדלות בתורה

120. תורת ה' תמימה מְשִׁיבת נפש. כמה יש להם לבני אדם, להשתדל בתורה, כי כל מי שמשתדל בתורה יהיה לו חיים בעוה"ז ובעוה"ב, והוא זוכה בשני עולמות. ואפילו מי שמשתדל בתורה ואינו משתדל בה כראוי, הוא זוכה לשכר טוב בעוה"ז, ואין דנים אותו בעולם האמת.

121. כתוב, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. אורך ימים הוא לאותו המשתדל בתורה לשמה, שיש לו אורך ימים באותו העולם שבו אריכות ימים, בעולם הנצחי. ואלו הימים שבו הם ימים בוודאי. כלומר, שהם טובים וראויים לשמם.

שם הוא ביטחון הקדושה של מעלה, כלומר שכר המקווה. שהאדם בוטח בו בעוה"ז להשתדל בתורה, כדי להיות מאושר בעולם ההוא, הנצחי. ובשמאלה עושר וכבוד, שיש לו שכר טוב ושלווה בעוה"ז.

("והבור ריק אין בו מים", ויישב)

הרבה שערים סתומים נשברים

122. וכל מי שעוסק בתורה לשמה, בעת שנפטר מעוה"ז, התורה הולכת לפניו, ומכריזה לפניו, ומגנה עליו, שלא יתקרבו אליו בעלי הדין. כשהגוף שוכב בקבר, היא שומרת אותו.

כשהנשמה הולכת להסתלק ולשוב למקומה, התורה הולכת לפני הנשמה, והרבה שערים סתומים נשברים מלפני התורה, עד שמביאה את הנשמה למקומה. והתורה עומדת על האדם בשעה שיתעורר לתחיית המתים, בזמן שיקומו המתים של העולם. והיא מלמדת זכות עליו.

("והבור ריק אין בו מים", ויישב)

לרומם את השכינה

251. מי שאינו מסתכל בדרכיו של הקב"ה, גורם לשכינה להשתוחח עד עפר, כמ"ש, ישפילנה ישפילה עד ארץ.

252. ומי שמשתדל בתורה ובמע"ט, גורם לכנ"י, השכינה, להרים ראשה בתוך הגלות. אשרי חלקם של המשתדלים בתורה יום ולילה.

("חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם", ויישב)

להתחזק בעץ החיים

3. כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, ולהשתדל בתורה ימים ולילות, כדי שיידעו ויסתכלו בעבודתו. כי התורה מכריזה בכל יום לפני האדם, ואומרת, מי פתי יסור הנה.

4. וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה, זוכה להתחזק בעה"ח, ז"א. כשבן אדם מתחזק בעה"ח בעוה"ז, הוא מתחזק בה לעוה"ב, וכאשר הנשמות ייצאו מעוה"ז, ייתוקנו להן מדרגות לעוה"ב.

5. בכמה מדרגות עה"ח מתחלק. וכולם אחד. כי בעה"ח יש מדרגות אלו על אלו, ענפים, עלים, קליפות, גוף האילן, שורשים. והכול הוא אילן. כעין זה כל מי שמשתדל בתורה, הוא מיתקן ומתחזק בעה"ח, בגוף האילן.

6. וכל בני ישראל מתחזקים בעה"ח, כולם נאחזים באילן ממש. אלא, מהם נאחזים בגוף שבו, מהם בענפים, מהם בעלים, מהם בשורשים. ונמצא, שכולם נאחזים בעה"ח. ואלו העוסקים בתורה, כולם נאחזים בגוף האילן. ומשום זה מי שעוסק בתורה, הוא נאחז בכל האילן, כי גוף האילן כולל את כולו.

("קץ שׂם לחושך", מקץ)

תורת מלך עליון

56. אשריהם העוסקים בתורה, ויודעים אורחות ושבילים של תורת מלך עליון, ללכת בה בדרך האמת.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

על מה הם נמצאים בעולם

32. כמה הם האנשים אטומים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים על מה הם נמצאים בעולם. שהרי הקב"ה, כשברא את העולם, עשה את האדם בצלמו, והתקין אותו בתיקוניו, כדי שיעסוק בתורה וילך בדרכיו.

("ד' יסודות אש רוח מים עפר", וארא)

התורה נתיבותיה שלום

183. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נועם, הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעוה"ז, שלום לו בעוה"ב.

("דרכים, נתיבות, נועם ושלום", וארא)

העוסק בתורה, הקב"ה מקשיב לדיבוריו

43. כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדיבוריו, ואינו עוזב אותו בעוה"ז, ואינו עוזב אותו לעוה"ב.

("וה' הולך לפניהם יומם", בשלח)

המלחמות של התורה הם שלום ואהבה

251. כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, כמה יש לנו לעיין בכל דבר, שאין דבר בתורה, שאינו נרמז בשם הקדוש העליון. ואין דבר בתורה, שאין בו כמה סודות, כמה טעמים, כמה שורשים, כמה ענפים.

252. כל מי שעורך מלחמה בתורה, זוכה להרבות שלום בסוף דבריו. כל המלחמות שבעולם הם מריבות וחורבן, וכל המלחמות של תורה הם שלום ואהבה.

("ה' איש מלחמה", בשלח)

אוצר בדרך

125. אשרי אדם מצא חכְמה. וזהו אדם, שהזמין לו הקב"ה אוצר בדרך, פני השכינה, ועל זה כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוֹגַה.

("ויָסַר את אופַן מַרְכְּבותיו", בשלח)

לזכות בנועם ה'

295. כתוב, דרכיה דרכי נועם. כמה טיפשים הם בני העולם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, שהרי דברי תורה הם הדרך לזכות בנועם ה', שכתוב, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. נועם הוא, כמ"ש, לחזות בנועם ה', שהיא בינה. משום שהתורה ודרכיה באים מהנועם ההוא, והדרכים האלו מתפרשׁים בו. ועל זה כתוב, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

("ימינךָ ה' נאדרִי בכוח", בשלח)

בשעה שניתנה התורה לישראל

296. בשעה שהקב"ה נתן התורה לישראל, יצא אור מהנועם ההוא, מבינה, ונעטר בו הקב"ה, ז"א, שקיבל ג"ר ממנה, המכונים עטרה. ומהנועם ההוא הבריק הזיו של כל העולמות, הרקיעים והכתרים. על אותה שעה כתוב, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו. המלך שלמה הוא ז"א, אימו היא בינה, עטרה היא ג"ר.

297. ובשעה שנבנה ביהמ"ק, נעטר הקב"ה בעטרה ההיא, וישב בכיסא שלו, המלכות, ונעטר בעטרותיו.

("ימינךָ ה' נאדרִי בכוח", בשלח)

דרכיו של עץ החיים

8. וישראל היו עוסקים בלימוד התורה שלמדו ממָרה, והתחבר עימהם אותו הברית הקדוש, יסוד. ונחש עקלתון, הס"א, נפרד מאותה באר המים, המלכות, שהנחש היה ממרר אותם המים, מה שעוונותיהם גרמו עד עתה.

9. אבל כיוון ששבו בתשובה לאדונם והקב"ה לימד אותם דרכיו של עה"ח, ז"א, זהו שכתוב, ויורהו ה' עץ. שזו תושב"כ, ז"א.

ויַשלֵך אל המים, אלו הם תשבע"פ, המלכות. וישלך, אותיות יש לָך. יש, עוה"ב, החכמה שבעוה"ב, חכמה דבינה. כמ"ש, להנחיל אוהביי יש. לך, אמא עילאה, בינה שבעוה"ב, כי לך בגי' חמישים, חמישים שערי בינה המתדבקים בז"א.

אז מתקו המים, וירד הטל העליון מעתיקא קדישא, כתר, והתמלא שדה התפוחים, המלכות.

10. מי גרם כל זה? אל"י מ"ה, התשובה של ישראל לריבונם. סם החיים, ז"א, היה חונה במים אלו, המלכות.

("מלחמת עמלק", בשלח, זוהר חדש)

עדות התורה על האדם

331. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו.בכמה דרכים מעידה התורה באדם, שלא יחטא לפני אדונו. בכמה דרכים נותנת לו עצה, שלא יסור מדרכיו לימין ולשמאל. בכמה דרכים נותנת לו עצה, איך לשוב לפני אדונו, וימחל לו.

332. 613 מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רוצה להטיב לו בעוה"ז ובעוה"ב. וביותר, בעוה"ב. כל מה שהקב"ה משלים את האדם, מהטוב הזה שזוכה בו לעוה"ב הוא נשלם בו, משום שעוה"ב הוא של הקב"ה.

333. עוה"ז כלפי עוה"ב, אינו אלא כמו חדר הכניסה כלפי האולם. וכשזוכה אותו הצדיק, זוכה בשלוֹ. כתוב, ונַחלָה לא יהיה לו בקֶרב אחָיו, משום שהוי"ה הוא נחלתו.

אשרי חלקו, מי שזוכה לרשת נחלה עליונה זו, זוכה בה בעוה"ז, ובבית של עוה"ז, כך זוכה בעוה"ב, ובבית העליון הקדוש, כמ"ש, ונתתי להם בבֵיתי ובחומותיי יד ושֵׁם. אשרי חלקו של הצדיק ההוא, שמְדורו עם המלך בביתו.

334. אשרי חלקו של הצדיק ההוא שזכה לזה, כמ"ש, אז תתענַג על ה'. על ה', הוא מקום שעליונים ותחתונים נמשכים ממנו ומשתוקקים למקום ההוא, כמ"ש, מאיִן יבוא עֶזרי, מהכתר, שנקרא אין.

וכתוב בדניאל, ועד עתיק יומין הגיע ולפניו הִקריבוהו. הכתר, שנקרא עתיק יומין. וחשקם ועינוגם של הצדיקים, להסתכל בזיו ההוא, שכל זיו יוצא ממנו, וממנו נמשכים כל הכתרים, הספירות.

("וידבר אלקים", יתרו)

התגברות הטוב

81. בכל מקום שנאמרים דברי תורה, הקב"ה וכנ"י, המלכות, הם שם, ומקשיבים להם. ואז, בעץ של טו"ר, המלכות, הצד של הטוב מתגבר ומתעלה למעלה, והקב"ה וכנ"י מתעטרים בטוב והם בעליו של הטוב ההוא, ועליהם כתוב, אל תמנע טוב מבעליו.

("הזקן", משפטים)

תורה מגלה ומסתתרת

93. הקב"ה, כל הדברים הסתומים שעושה, הכניס אותם בתורה הקדושה, והכול נמצא בתורה. ודבר סתום מגלה אותו התורה, ומיד מתלבשת בלבוש אחר, ומסתתרת שם, ואינה מתגלה. והחכמים, מלאים עיניים, אע"פ שהדבר ההוא הסתתר בלבוש שלו, הם רואים אותו מתוך הלבוש. ובשעה שהתגלה הדבר ההוא, מטרם שנכנס בחזרה ללבושו, מטילים בו פקיחת עיניים. ואע"פ שנעלם מיד, אינו אובד עוד מעיניהם.

("הזקן", משפטים)

קוראת בכל יום באהבה אליה

97. כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראת להם בכל יום באהבה אליה, ואינם רוצים להחזיר ראשם, להקשיב אליה.

98. כי בתורה יוצא דבר מנרתיקו, ונראה מעט, ומיד מסתתר. ובזמן שמתגלה מתוך הנרתיק ומסתתר מיד, אין התורה עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה.

("הזקן", משפטים)

אינה מתגלה אלא לאוהבה

99. הדבר דומה לאהובה, יפת מראה ויפת תואר, המסתתרת בהיכלה. ויש לה אוהב, שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. האוהב ההוא, מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד בשער ביתה, נושא עיניו לכל צד. היא, יודעת שאוהבה סובב תמיד שער ביתה.

היא פותחת פתח קטן בהיכלה, ומגלה פניה אל אהובה. ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלו שהיו עם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו. רק האוהב לבדו, שמֵעיו וליבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה, שהיא אוהבת אותו, מתגלה אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו.

כך הוא דבר תורה, אינה מתגלה אלא לאוהבה. יודעת התורה שחכם לב ההוא, סובב שער ביתה בכל יום. מה עושה? גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, והסתתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא לבדו, ומעיו וליבו ונפשו הולכים אחריה. וע"כ התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עימו האהבה.

("הזקן", משפטים)

דרכה של תורה להתגלות לאדם

100. דרך התורה כך היא. בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת אליו ברמז. אם יודע, טוב. ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי. והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמוֹר לפתי ההוא, שיתקרב לכאן ואדבר עימו. כמ"ש, מי פתי יסור הנה חסר לב. האדם מתקרב אצלה, מתחילה לדבר עימו מאחורי הפרוכת, שפורשׂת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט. וזהו דְרוּש.

101. אח"כ היא מדברת עימו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזוהי הגדה. ואחרי שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלה אליו פב"פ, ומדברת עימו כל הסודות הסתומים, וכל הדרכים הסתומות, שהיו חבויים בליבה מימים ראשונים. אז הוא אדם מושל, בעל תורה, אדון הבית, שהרי גילתה לו כל הסודות שלה, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

102. אמרה לו התורה, ראית דבר רמז, שרמזתי לך בתחילה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא. אז רואֶה שעל אלו מילים שבתורה, אין להוסיף ואין לגרוע מהן. ואז פְּשט המקרא הוא כמו שהוא, שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת. וע"כ בני אדם צריכים להיזהר ולרדוף אחר התורה, להיות מהאוהבים שלה.

("הזקן", משפטים)

תורה ומצוות

460. תלמידי חכמים כולם רשומים למעלה, בכיסא, המלכות, או במלאכים, בארבע החיות הנושאות את הכיסא, או בכוכבים ובמזלות, או במידות, בספירות, שהקב"ה נודע בהם.

ואלו העוסקים בתורה ובמצוות לשם הקב"ה ושכינתו, שלא ע"מ לקבל פרס, אלא כבן המחויב בכבוד אביו ואימו, זה מתקשר ונרשם בעמוד האמצעי, הקב"ה ושכינתו, כאילו היו בו אחד.

ומי שיש בו תורה בלא מצווה, או מצווה בלא תורה, כביכול כאילו היו בו בפירוד, אבל בתורה ובמצווה הוא כאילן שענפיו מתפרדים לימין ולשמאל, והאילן הוא הייחוד של שניהם באמצע.

("רשומים בסימנים של הקב"ה ושכינתו", משפטים)

התורה כולה היא השם הקדוש

542. בכמה מקומות הזהירה התורה לאדם, בכמה מקומות הקב"ה מזהיר באדם, והכול לתועלת האדם, כדי שישמור מצוות התורה, שכל מי ששומר דרכי התורה ועוסק בה, כאילו שעוסק בשם הקדוש.

543. התורה כולה היא השם של הקב"ה. ומי שעוסק בה, כאילו עוסק בשם הקדוש, משום שהתורה כולה שם אחד קדוש הוא, שם עליון, שם הכולל שאר השמות. ומי שגורע אות אחת ממנה, כאילו עשה פגם בשם הקדוש.

ושם אלוהים אחרים לא תזכירו. פירושו, אל תוסיף על התורה, ואל תגרע ממנה. שעושה פגם בשם הקדוש, ומחזק את אלוהים אחרים.

ושֵם אלוהים אחרים, זה מי שעוסק בספרים אחרים, שאינם מצד התורה. לא יישמע על פיךָ. שאסור אפילו להזכיר אותם וללמוד מהם טעם. וכש"כ, טעם על התורה.

("ובכל אשר אמרתי אליכם תישמרו", משפטים)

האדם צריך להיות שפל בעולם הזה בדברי תורה

53. אז יוצא הכרוז ואומר, עליונים ותחתונים הקשיבו, מי הוא גס רוח בדברי תורה, מי הוא שכל דבריו אינם אלא רק להתגאות בדברי תורה. משום שהאדם צריך להיות שפל בעוה"ז בדברי תורה, כי אין גֵאות בתורה אלא לעוה"ב.

("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)

השבח של שיר השירים הוא כלל כל התורה

325. השבח של שירת שה"ש הוא כלל כל התורה, כלל של כל מעשי בראשית, כלל של האבות, כלל של גלות מצרים, ושל יציאת ישראל ממצרים, ושל השיר של הים, כמ"ש, אז ישיר משה, והכלל של עשרת הדיברות, וקיום של הר סיני, וכולל מזמן שהלכו ישראל במדבר, עד שבאו לארץ, ונבנה ביהמ"ק, כלל של עיטור השם הקדוש העליון באהבה ובשמחה, כלל של גלות ישראל בין העמים והגאולה שלהם, כלל של תחיית המתים עד היום שהוא שבת לה', היום שכולו שבת שלעת"ל, מה שהוא ומה שהיה ומה שעתיד להיות אח"כ ביום השביעי, באלף השביעי, כשיהיה שבת לה', הכול הוא בשה"ש.

("שיר השירים אשר לשלמה", תרומה)

מצוות התורה הן חלקים ואיברים של מעלה

665. בדומה לאדם, שיש בו כמה איברים עליונים ותחתונים, אלו הפנימיים בפנים, ואלו בגלוי מבחוץ, וכולם נקראים גוף אחד, ונקרא אדם אחד בחיבור אחד. אף כך המשכן, כל האיברים הם כעין של מעלה. וכשמתחברים כולם כאחד, אז כתוב, והיה המשכן אחד.

666. מצוות התורה הן חלקים ואיברים של מעלה. וכשמתחברות כולן לאחת, אז כולן עולות למקום אחד. המשכן, הוא איברים וחלקים, כולם עולים לאדם, כעין מצוות התורה. כי מצוות התורה כולם באדם, זכר ונקבה, זו"ן. כשמתחברים יחד הם אחד, באדם, הוי"ה במילוי אותיות א' שבגי' אדם. ומי שגורע אפילו מצווה אחת שבתורה, כאילו גורע צורת האמונה, המלכות, כי כל האיברים הם יחד באדם. ומשום זה הכול עולה בייחוד.

("ואת המשכן תעשה עשר יריעות", תרומה)

לעסוק בתורה בשביל כסף

924. בימים הראשונים היה אדם אומר לחברו, אמור לי דבר תורה אחד וקבל מנת כסף. עתה אומר אדם לחברו, קבל מנת כסף ותהיה עוסק בתורה. ואין מי שישגיח, ואין מי שיטה אוזניו, חוץ מאלו קדושים העליונים המועטים, שהקב"ה משתבח בהם.

("ווי העמודים", תרומה)

בשביל מה ברא הקב"ה את העולם?

98. כשהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא כדי שיבואו ישראל ויקבלו התורה. בתורה נברא העולם ועל התורה עומד. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. התורה היא אריכות החיים בעוה"ז, והיא אריכות החיים בעוה"ב.

99. וכל מי שמשתדל בתורה, כאילו משתדל בהיכל הקב"ה, שהיכל העליון של הקב"ה, המלכות, הוא תורה. כלומר, תשבע"פ, המלכות. וכשהאדם עוסק בתורה, הקב"ה עומד שם ומקשיב לקולו.

("יונה שירד לאונייה", ויקהל)

מקראות התורה

450. כתוב, עינייך בשדה אשר יקצוֹרוּן. למה צריך כאן לכתוב את זה? כמה פסוקים הם בתורה, שנראה שאינם צריכים להיכתב, ואנו רואים שכולם הם סודות עליונים. ועוד, פסוק זה מי שרואה אותו ואינו מסתכל בו, דומה למי שלא טעם תבשיל מעולם.

("עינייך בשדה אשר יקצוֹרוּן", ויקהל)

דרך תורה לשמה

50. והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חָכְמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שֵם, שתזדווג עם שמיים, ז"א.

משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א. כמ"ש, אמונת עיתיך, שעיתיך, העיתים לתורה, לז"א, ואמונה, המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת, אלו שורות זו על זו, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותן זו על זו, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת.

("והיה אמונת עיתיך", פקודי)

תורת העולָה

349. כתוב, זאת תורת העולָה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. בעוה"ב, בינה, יהיה הכול אחד. העולה נקראת קודש קודשים, ע"ש הדבקות בבינה. משום זה נקראת המלכות עולה, שעולה ומתעטרת בז"א ובבינה, להיות הכול אחד בקשר אחד, בשמחה.

350. משום שעולה למעלה לז"א ולבינה, כתוב, זאת תורת העולה, שהוא זכר ונוקבא יחד. זא"ת, הנוקבא, תורת ז"א, הנקרא תורה. תושב"כ ז"א, תשבע"פ המלכות. העולה, עולה לעוה"ב, בינה, להתקשר בתוכה. כי הבינה נקראת קודש הקודשים, ועולה היא ג"כ קודש הקודשים.

("תורת העולָה", פקודי)

בשעת מתן תורה לישראל

109. כתוב, עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו. עד שהמלך במסיבו, זהו הקב"ה, בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני. כלומר, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה מרכבות היו עימו. כולן מרכבות קדושות, קו שמאל. וכל הקדושות העליונות מהקדושה של התורה, קו ימין. כולם היו שם.

והתורה, קו אמצעי, ניתנה בלהבות אש, והכול היה מאש. וכתובה באש לבן, מצד החסד, על אש שחור, שמצד הגבורה. כי קו אמצעי כלול מחו"ג, ימין ושמאל. והאותיות היו פורחות ועולות באוויר, שבאוויר היו המדרגות התחתונות פורחות ועולות לעליונות.

("ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים", פקודי)

דיברה תורה כלשון בני אדם

1. שְׁאל לך אות מעִם ה' אלקיך, הַעְמק שְׁאָלה או הגבֵּהַּ למעלה. מה בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים? הדורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני. ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה להנהיג פעולות בעוה"ז.

10. הזוהר מבאר עניין, ויקרא אל משה. כי ודאי קריאה זו אין לה שום דמיון לקריאה גשמית, אלא, כמו שלומדים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. וזהו, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך. אות ממש, מהאותיות של שם הוי"ה.

העמק שאלה, זוהי אות ה"ת דהוי"ה, מלכות. או הגבה למעלה, זוהי אות י' דהוי"ה, חסד. הרי שהאותיות הן כלים של הע"ס, שהאורות מתפשטים בהם. שמאותיות אלו וצירופיהן נאצלו הדיבור והקריאה של מעלה, כמו שהקריאה הגשמית יוצאת מצירופי האותיות הגשמיים.

("ויקרא אל משה", ויקרא)

חוזקה של תורה

88. אין דבר בתורה שיהיה חלש או שבור, וכשתסתכל ותדע אותו, תמצא אותו חזק, כמ"ש, כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש, ממך הוא. כמ"ש, כי לא דָבָר רֵיק הוא מִכם. שאם הוא רֵיק, מכם הוא. וע"כ כתוב, וחָזֵק מאוד.

("קול השופר הולך וחָזֵק", ויקרא)

להתעטר בעטרות השם הקדוש

324. אשריהם הצדיקים, שהקב"ה מלמד אותם סודות עמוקים של מעלה ושל מטה. והכול בשביל התורה. כי התורה, כל העוסק בה מתעטר בעטרות שמו הקדוש. כי התורה היא השם הקדוש, ומי שעוסק בה נרשם ומתעטר בשם הקדוש. ואז יודע הדרכים הסתומים והסודות העמוקים שלמעלה ושלמטה, ואינו מתיירא לעולם.

("מי שמניקה את הילד שלה", ויקרא)

כנסת ישראל תלויה בעסק התורה

373. אין כנ"י עומדת לפני המלך, ז"א, אלא בתורה. וכל זמן שישראל שבארץ עוסקים בתורה, כנ"י שורה עימהם. כשהתבטלו מדברי תורה, אין כנ"י יכולה להימצא עימהם אפילו שעה אחת. משום זה בשעה שכנ"י מתעוררת אל המלך בתורה של התחתונים, מתחזק כוחה, והמלך הקדוש שמח לקבל אותה.

374. וכל זמן שכנ"י באה לפני המלך, והתורה אינה נמצאת עימה, כביכול תש כוחה. אוי לאלו המחלישים כוח של מעלה. משום זה, אשריהם מי שעוסקים בתורה, וכש"כ בשעה ההיא שצריכים להשתתף עם כנ"י, בחצות לילה, אז הקב"ה קורא עליו, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.

("איילת השחר", ויקרא)

הקב"ה מכסה עליו והשכינה פורסת כנפיה

182. כל אדם העוסק בתורה ושפתותיו דובבות תורה, הקב"ה מכסה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה. כמ"ש, ואשׂים דבריי בפיךָ ובצֵל יָדִי כיסיתיך. ולא עוד, אלא שהוא מקיים את העולם, והקב"ה שמח עימו, כאילו ביום ההוא היה נוטע שמיים וארץ.

("ואשים דבריי בפיךָ", צו)

מדרגה עליונה על כולם

186. אשריהם העוסקים בתורה, שהם במדרגה עליונה יתרה על כולם. מי שעוסק בתורה, אינו צריך לא לקורבנות ולא לעולות. כי התורה יותר טובה מכל, והיא קשר של אמונת כל, קשר המלכות. וע"כ כתוב, דרכיהָ דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וכתוב, שלום רב לאוהבי תורתךָ ואין לָמוֹ מכשול.

("הרֵיח", צו)

התורה הקדושה היא שמחת הכול

1. בְּרון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. אשריהם ישראל, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שמחת הכול, שמחת הקב"ה, ומקום הטיול שלו. כמ"ש, ואהיה שעשועים יום יום. וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה. ובתורה נברא העולם. כמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אָמוֹן, אלא אוּמָן, שהייתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם.

("בתורה נברא האדם", שמיני)

בתורה נברא האדם

2. ובתורה נברא האדם. כמ"ש, ויאמר אלקים, נעשֶׂה אדם. שכתוב, נעשה, לשון רבים. אמר הקב"ה אל התורה, רוצה אני לברוא אדם. אמרה לפניו, אדם זה עתיד לחטוא ולהרגיז אותך. אם לא תאריך אפך עליו, איך יתקיים בעולם? אמר לה, אני ואת נעמיד אותו בעולם. כי לא לחינם אני נקרא ארך אפיים.

("בתורה נברא האדם", שמיני)

התחלת התורה באות ב'

3. תושב"כ, ז"א, ותשבע"פ, המלכות, העמידו את האדם בעולם. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כתוב בלשון רבים. ואלו צלם ודמות, שעשו שניהם את האדם. צלם בזכר, ז"א. דמות בנקבה, מלכות, מלשון דממה, שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מז"א. ונשמת אדם נולדה מזיווג ז"א ומלכות, ע"כ כתוב, בצלמנו כדמותנו. וע"כ התחלת התורה היא באות ב', שרומזת על ז"א ומלכות.

4. מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד? בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבל אותו ולהשתתף עימו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מהצד האחר, כמו הב', ולומדים, אם יום תעזבני, יומיים אעזבך. ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בתורה פב"פ, ולא ימוש ממנה. וע"כ התורה פותחת, לקרוא לבני אדם ומכריזה וקוראת להם, כמ"ש, אליכם אישים אקרא.

5. ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד המחבר אותם. גג אחד למעלה לשמיים, ז"א, גג אחד למטה לארץ, המלכות, והקב"ה, יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.

6. ג' אורות עליונים קדושים, ג' קווים, האחוזים יחד, הם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים לאמונה, מלכות, והם בית לכל. וע"כ נקראים בית, כי אלו ג' קווים שבב', הרומזים על ג' קווים דז"א, הם בית. ומשום זה התחלת התורה היא ב', כי היא התורה, והיא רפואת העולם.

("בתורה נברא האדם", שמיני)

מי שאינו משתדל בתורה, רחוק מהקב"ה

1. כמה יש להם לבני אדם לשמור דרכם ולירוא מפני הקב"ה, שלא יסורו מדרך הישר, ולא יעברו על דברי תורה.

2. כי כל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו. ואלו המלאכים השומרים, ההולכים עימו לשמור אותו, מסתלקים ממנו. ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים, הסתלקו מסביב פלוני, שאינו דואג לכבוד אדונו. אוי לו, שעזבו אותו העליונים והתחתונים. אין לו חלק בדרך החיים.

3. וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה, כמה שומרים מוכנים כנגדו לשמור אותו, והשכינה שורה עליו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורת המלך, תנו כבוד לבן מלך. שמור הוא בעוה"ז ובעוה"ב, אשרי חלקו.

("למען תדעון שַׁדוּן", מצורע)

התורה היא עץ חיים

20. עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכֶיה מאוּשר. עץ חיים, זוהי התורה, אילן עליון גדול וחזק. נקראת תורה, משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע. היא נקראת חיים, משום שכל החיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים.

למחזיקים בה, לאלו שהם אחוזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה. ותומכיה מאושר, אלו המטילים מלאי, שנותנים כסף לסחורה, לכיסם של תלמידי חכמים, שיסחרו עם הכסף, ויהיו שותפים ברווח.

21. ותומכיה, זוכים שייצאו מהם בנים, הראויים להיות נביאים נאמנים.

("ותומכיה מאושר", מצורע)

להינצל רק בעצה של תורה

368. אוי להם לבני אדם, שכולם אטומים וסתומי עיניים, ואינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם משגיחים, איך נמצאים בעולם. והרי עצה ורפואה לפניהם ואינם מסתכלים. כי בני אדם אינם יכולים להינצל אלא רק בעצה של התורה.

("לילית ונעמה", אחרי מות)

התורה נקראת שעשועים

206. כאַיָיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלקים. אשריהם ישראל מכל העמים, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, והוריש להם נשמות קדושות ממקום קדוש, כדי לעשות מצוותיו ולהשתעשע בתורה. שכל מי שמשתעשע בתורה, אינו ירא מכל. כמ"ש, לוּלֵי תורתךָ שעשועיי אז אבדתי בעוֹנְיִי.

207. שעשועיי, זוהי התורה, הנקראת שעשועים, כמ"ש, ואהי"ה שעשועים יום יום. שהקב"ה בא להשתעשע בגן עדן. להשתעשע, כדי שישמח בהם. אשריהם הצדיקים, שכתוב בהם, אז תתענַג על ה'. כדי להתענג מאותו השיקוי של הנחל, של בינה, כמ"ש, ונָחֲךָ ה' תמיד והִשׂביע בצחצחוֹת נפשך. כביכול, הקב"ה משתעשע בהם, מאותו שיקוי של הנחל, שהצדיקים מתענגים בו. וע"כ בא להשתעשע עם הצדיקים. וכל מי שעוסק בתורה, זוכה להשתעשע עם הצדיקים מאותו שיקוי הנחל, שהוא בינה.

208. כאייל תערוג על אפיקי מים, זוהי כנ"י, המלכות. כמ"ש, אֱיָילוּתִי לעזרתי חוּשָׁה. אשר איילותי היא המלכות. תערוג על אפיקי מים, להיות מושקים משיקוי של מעיין הנחל, של בינה, ע"י הצדיק, יסוד. תערוג, כמ"ש, דודי ירד לגנו לערוגות הבושם. כן נפשי תערוג אליך אלקים, להיות מושקית ממך בעוה"ז ובעוה"ב.

("כאַיָיל תערוג", אחרי מות)

עלבונה של תורה

1. וידבר ה' אל משה לאמור, דבֵּר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדוֹשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. כמה פעמים העידה התורה בבני אדם, כמה פעמים הרימה קולה לכל הצדדים לעורר אותם. וכולם ישנים בשנתם בעוונותיהם, אינם מסתכלים ואינם משגיחים באיזה פנים יקומו ליום הדין העליון, כשהמלך העליון יתבע מהם עלבון התורה הצועקת כנגדם. ואינם מחזירים פניהם אליה, כי כולם פגומים בכל, שאינם יודעים האמונה של המלך העליון. אוי להם ואוי לנפשותיהם.

2. כי התורה מעידה בו ואומרת, מי פתי יסור הנה, חסַר לב אָמרה לו. חסר לב, שאין לו אמונה. כי מי שאינו עוסק בתורה, אין בו אמונה, והוא פגום בכל.

("קדוֹשים תהיו", קדושים)

איך ימשוך נפש כְּשֵׁרָה לִבְנו?

3. כי כל מי שאינו עוסק בתורה, אסור להתקרב אצלו להשתתף עימו, ולעשות עימו מסחר. וכש"כ ללכת עימו בדרך. כי אין בו אמונה. כל אדם שהולך בדרך, ואין עימו דברי תורה, מתחייב בנפשו. כש"כ מי שמתחבר בדרך עם מי שאין בו אמונה. מפני שאינו מחשיב כבוד אדונו וכבודו שלו, שאינו חס על נפשו.

4. מי שאינו חס על נפשו, ומתחבר עם מי שאין בו אמונה, איך ימשוך נפש כשרה לבנו? ע"כ כתוב, אל תהיו כסוס כפרד, אין הָבִין. אשריהם הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב"ה, ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל. ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה. ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך, בנים קדושים.

("קדוֹשים תהיו", קדושים)

רפואה וטהרה בתורה

11. אין האדם נטהר לעולם אלא בדברי תורה. משום זה, דברי תורה אינם מקבלים טומאה, משום שהתורה עומדת לטהר הטמאים. ורפואה נמצאת בתורה, כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ ושיקוי לעצמותיך. וטהרה נמצאת בתורה, כמ"ש, יראת ה' טהורה עומדת לעד. עומדת לעד, שעומדת תמיד בטהרה זו, ואינה עוברת ממנה לעולם.

("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)

קדושת התורה

13. התורה נקראת קדושה, כמ"ש, כי קדוש אני ה'. וזוהי התורה, שהיא השם הקדוש העליון.

ע"כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח"כ מתקדש. כמ"ש, קדושים תהיו. תהיו, זו הבטחה, שע"י התורה תהיו קדושים. כמ"ש, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

14. קדושת התורה היא קדושה, העולה על כל הקדושות. וקדושת החכמה העליונה הסתומה עולה על הכול. אין תורה בלי חכמה, ואין חכמה בלי תורה. והכול במדרגה אחת. והכול אחד. אלא התורה נמצאת בחכמה עליונה, ושם עומדת, ובה ניטעו השורשים מכל הצדדים.

("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)

הכבוד של אביו ואימו

41. כתוב, תורת ה' תמימה. עליה כתוב, יקרה היא מפנינים. הרי שהתורה, ז"א, שנקראת יקרה, היא כבוד אבא. וישראל, שנקראו בנים, הם בכלל בן ובת מצד ת"ת ומלכות. באלו בן ובת, הכבוד של אביו ואימו, שהם חו"ב, לעשות הציווי של אבא, והציווי של או"א הן מצוות עשה. והרי יש מצוּוֶה ועושה, ומשום כך זה נעשה ונשמע, שזהו כבוד של או"א, שיצווה לבנו, שיעשה כך, והוא עושה מיד בלי עיכוב כלל.

42. ועילת על כל העילות, הכתר, אני רוצה להשתדל בכבודך, לתקן מידות דאו"א, דחו"ב, לכבודך. תהיה בעזרי לסדר הכול כראוי. ואתה תסדר לי, ולכל בעלי הישיבות שלמעלה ושלמטה, ולמחנות המלאכים העליונים והתחתונים, שיהיו מתוקנים ומסודרים לכבוד שלך, כתר, ולכבוד של או"א, חו"ב, להיות ספסל תחת רגליו, ולעשות הציווי של או"א בכל המצוות שלו, ולירוא ממנו בכל מצוות לא תעשה.

("איש אימו ואביו תִירָאו", קדושים)

מי שאינו יודע מצוות אדונו, איך יעבוד אותו?

43. כבוד אלקים הַסְתר דָבָר, לאלו שאינם משתדלים בכבוד הזה, במצוות, הסתר דבר מהם.

44. ועליהם כתוב, וכסילים מֵרים קלון. אלו הם עמי הארץ, שאינם משתדלים בכבוד התורה. ואיך אומרים, אבינו שבשמיים, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו, וקבל תפילתנו? הרי הקב"ה יאמר להם, ואם אב אני איה כבודי, איה השתדלותכם בתורה ובמצוות שלי לעשות הציווי שלי, מי שאינו יודע מצוות אדונו, איך יעבוד אותו?

45. חוץ ממי ששומע מחכמים ועושה, אע"פ שאינו יודע מעצמו. וזה כנגד נעשה ונשמע, ששומע מחכמים ועושה. ועכ"ז, יש הפרש למי שאינו מקבל מאדונו, אלא משלוּחו. ומהו ההפרש בין זה לזה? משה קיבל תורה מסיני, ואח"כ מסרה ליהושוע. וכך מי שמקבל מאחר, דומה לקבלת הלבנה והכוכבים מהשמש, שבקיבול הזה מתמלא. ומי שמקבל, אפשר שהשפע יסתלק ממנו, כמו בשמש ובלבנה, שהאור שלהם מסתלק בלילה שאין השמש מאיר אלא ביום, והלבנה רק בלילה.

46. אם האור של הלבנה הוא מהשמש, אע"פ שנאסף אורו, הוא מאיר בלבנה ובכוכבים. נמצא, שהשמש מאיר גם בלילה. מצד אחר, אנו רואים בליקוי הלבנה והשמש, שהסתלק אורם ונשארו כגוף בלי נשמה. משום שיש אדון עליהם המחשיך מאורם. אבל עיקר האור הוא, מקום הנובע ואין הפסק לאור שלו. ואין עליו אלוה אחר שיפסיק ממנו אורו.

47. ועילת העילות, אחרי שאתה בתורה, אין הפסק למעיין של אור התורה. יהי רצון שלך, שלא תזוז מאבא ומאמא שלי, שהם תורה ומצווה, ז"א ומלכות. ולא מבניו, שהם ישראל. וכך הוא מי שממית עצמו על התורה, שהיא יקרה, התורה מתקיימת בו ואינה נפסקת ממנו.

("איש אימו ואביו תִירָאו", קדושים)

תורה ומצוות חכמים

47. מי שממית עצמו על התורה, שהיא יקרה, התורה מתקיימת בו ואינה נפסקת ממנו. משא"כ, מי שאינו משתדל בה, אלא אע"פ שעושה מצוות חכמים, ששומע מחכמים ועושה, הוא משמש שלהם, הוא עבד ולא בן. אלא אם הוא עבד נאמן, אדונו משליט אותו על כל אשר לו.

48. אבל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משמש חכמים, לשמוע מהם המצוות, לקיים נעשה ונשמע, אלא שחוטא ועובר על מצוות לא תעשה, הוא שקול ודומה לאוה"ע עכו"ם, בניו של ס"מ ונחש, שכתוב בהם, וכסילים מֵרים קלון, שלא רצו לקבל התורה. כי כל מי שאין בו תורה אין בו כבוד, כמ"ש, כָּבוד חכמים ינחלו.

("איש אימו ואביו תִירָאו", קדושים)

אין פירוד בין תורה ומצווה

52. וכאן אין פירוד בין תורה ומצווה, כי התורה היא כלל, והמצוות שבה הן פרטיה, והם אחד. הקב"ה אמת, תורתו תורת אמת, הוא תורתו ומצוותו, להיותם אחד. כמו הבינה, שהיא תורתו ומצוותו של החכמה. כי התורה והמצווה העליונות הן חו"ב, שהם אחד ואינם נפרדים לעולם.

("בן יכבד אב", קדושים)

דיבור של תורה

92. מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי, יש לו חלק טוב תמיד לעוה"ב. כי הדיבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם, ועולה למעלה. וכמה מלאכים עליונים קדושים מתחברים בדיבור ההוא, ועולה בדרך ישר, ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחץ בנהר של עוה"ב, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומתקבל בו, ונבלע בתוכו. והאילן העליון, ז"א, מתענג מסביב לנהר, שגורם שז"א יקבל הארת הנהר מבינה, ואז נמשך ויוצא אור עליון, ומתעטר באדם ההוא כל היום.

("ולפני עיוור לא תיתן מכשול", קדושים)

מי שתשוקתו לעסוק בתורה

94. ומי שתשוקתו לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, ובאהבת התורה מדבֵּר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דיבור עולה, והקב"ה שמח בדיבור ההוא, ומקבל אותו, ונוטע אותו מסביב לאותו הנחל, בינה, ונעשים מאלו הדיבורים אילנות גדולים, אורות גדולים, ונקראים ערבי נחל. כמ"ש, באהבתה תִשגֶה תמיד.

95. אשריהם היודעים דרכי התורה, ועוסקים בה בדרך הישר, שהם נוטעים אילנות החיים למעלה, שממשיכים מוחין לז"א, לעה"ח, שכולם הם רפואה לנפשו. משום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו. האם יש תורה שאינה אמת? כן, שאם מי שלא ידע, מורֶה הוראה, היא אינה אמת. ומי שלומד דבר ממנו, לומד דבר שאינו אמת. ומשום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו.

96. עכ"ז צריך האדם ללמוד תורה מכל אדם, אפילו ממי שאינו יודע, משום שע"י זה יתעורר בתורה, ויבוא ללמוד ממי שיודע. ואח"כ יהיה נמצא שהלך בתורה בדרך אמת. יעסוק אדם לעולם בתורה ובמצוותיה, אפילו שאינו עושה לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

("ולפני עיוור לא תיתן מכשול", קדושים)

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה

175. ע"י שבירת הכלים דקדושה, ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עימהם ניצוצין דקדושה לקליפות. שמהם באו ענייני תענוגות ואהבות מכל המינים, לרשות הקליפות, שהניצוצין מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו. והם גורמים בזה לכל מיני עבירות, כמו גנבה גזלה ורציחה.

אמנם יחד עם זה, נתן לנו תורה ומצוות. אשר, אפילו אם מתחיל לעסוק בהם עוד מתוך שלא לשמה, להנאתו עצמו, למלא תאוותיו השפלות, כפי כוחות שבירת הכלים, הנה סופו שיבוא על ידם לשמה. ויזכה למטרת הבריאה, לקבל כל הנועם והטוב שבמחשבת הבריאה, כדי להשפיע לו נחת רוח.

("שמח במועדים ואינו נותן לעניים", הקסה"ז)

מתועלת עצמו לתועלת יוצרו

175. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי האדם מתוך שפלותו, אי אפשר לו לעסוק תכף בהתחלה במצוות, כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה, אם לא לטובת עצמו. לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצוות שלא לשמה, מתוך תועלת עצמו. אבל עכ"ז ממשיך שפע קדושה בתוך מעשי המצוות. אשר ע"י השפע שממשיך, סופו לבוא לעסוק במצוות לשמה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו.

("שמח במועדים ואינו נותן לעניים", הקסה"ז)

התורה היא שמו של הקב"ה

26. אשריהם ישראל, שהקב"ה בחר בהם מכל העמים עכו"ם, ומתוך האהבה שלהם נתן להם תורת אמת, לדעת הדרך של מלך הקדוש. וכל מי שעוסק בתורה, הוא כמו שמשתדל בהקב"ה, כי כל התורה כולה היא שמו של הקב"ה. ומשום זה, מי שעוסק בתורה, עוסק בשמו, ומי שמתרחק מהתורה, מתרחק מהקב"ה.

("לך ה' הצדקה", אמור)

כאשר דברי תורה נשמעים

21. שִׂמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביה. כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו. והקב"ה בא לדור עימו. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך. ולא עוד, אלא ששונאיו נופלים לפניו.

("שִׂמחו את ירושלים", במדבר)

מצוות התורה

22. מצוות התורה, עליונות הן למעלה. בא אדם ועשה מצווה אחת, המצווה ההיא עומדת לפני הקב"ה ומתעטרת לפניו, ואומרת, פלוני עשה אותי, ומפלוני אני, משום שהוא עורר אותה למעלה. כי כמו שעורר את המצווה למטה, כך היא מתעוררת למעלה, ועושה שלום למעלה ולמטה, שגורם זיווג לז"א ולמלכות, המכונים למעלה ולמטה.

("שִׂמחו את ירושלים", במדבר)

הספינה

17. אשרי האדם שזכה בתורה, ללכת ולהתדבק בדרכיה. כי כשהאדם הולך בדרכי התורה, מושך עליו רוח קדוש עליון, כמ"ש, עַד יֵיעָרֶה עלינו רוח ממרום. וכשהאדם מטֶה דרכיו מהתורה, מושך עליו רוח אחר מצד האחר, מצד הטומאה. וצד הטומאה מתעורר מצד הנקב של תהום הגדול, ששָׁם משְׁכְּנות הרוחות הרעים, המזיקים לבני האדם, והנקראים מזיקי העולם.

18. שכל מי שמתדבק בהקב"ה ועושה מצוות התורה, כביכול הוא מקיים העולמות, עולם שלמעלה ועולם שלמטה. כמ"ש, ואת מצוותיי תִשמרו, ועשיתם אותם.

19. וכל מי שעובר על מצוות התורה, כביכול פוגם למעלה, פוגם למטה, פוגם את עצמו, פוגם לכל העולמות. משל ליורדי הים, השטים באונייה, קם שוטה אחד ביניהם, ורצה לנקוב את הספינה. אמר לו חברו, למה אתה קודח? אמר לו, מה אכפת לך, הלוא תחתיי אני קודח. אמר לו, הרי שנינו טובעים בספינה ביחד.

("למעול מַעַל בה'", נשוא)

התורה היא חיים וכל דבריה חיים

1. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עה"ח, שבו יורש האדם חיים לעוה"ז וחיים לעוה"ב. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה, יש לו חיים.

וכל מי שעוזב דברי תורה ונפרד מהתורה, הוא כאילו נפרד מהחיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים.

("והוא כחתן יוצא מחופתו", בהעלותך)

דברי תורה בינינו

12. רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך. פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים, נשא עיניו רבי אלעזר וראה אלו ההרים הרמים, והיו חשוכים ונוראים באימה. אמר רבי אלעזר אל החברים, אילו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא. אבל כיוון שאנו שלושה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין.

("ותָנַח התיבה בחודש השביעי", בהעלותך)

סיפור פשוט המראה על סודות עליונים

13. כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מילה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. כל דבר שהיה בכלל ויצא מהכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

כי התורה שהיא כלל עליון, אע"פ שיוצא ממנה סיפור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על הסיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי הסיפור ההוא או המעשה ההוא של התורה, אע"פ שיצא מכלל התורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על הכלל העליון של התורה כולה יצא.

("ותָנַח התיבה בחודש השביעי", בהעלותך)

תורת אמת

14. כתוב, ותָנַח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט. ודאי פסוק זה יצא מכלל התורה ובא לסיפור פשוט. כי מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא? אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי רומז על זמן הדין.

ואשריהם ישראל שניתנה להם תורה עליונה, תורת אמת. ומי שאומר, שהסיפור ההוא של התורה בא להראות על אותו סיפור בלבד, תיפח רוחו. כי א"כ אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי, התורה הקדושה העליונה, תורת אמת היא.

("ותָנַח התיבה בחודש השביעי", בהעלותך)

מלך בשר ודם אין כבודו לדבר דיבורי הדיוט

15. מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דיבורי הדיוט. כש"כ לכתוב אותם. והייתכן שמלך עליון, הקב"ה, לא היו לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות, כמו דברי עשיו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון, דברי בלעם, דברי בלק, דברי זִמְרי, וקיבץ אותם וכל שאר הסיפורים הכתובים, ועשה מהם התורה?

16. א"כ למה נקראת תורת אמת, תורת ה' תמימה, עדוּת ה' נאמנה, פיקודי ה' ישרים, מצוות ה' בָּרָה, יראת ה' טהורה, משפטי ה' אמת? וכן כתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב. אלו הם דברי תורה.

אלא ודאי התורה הקדושה העליונה, היא תורת אמת, תורת ה' תמימה. וכל מילה באה להראות דברים עליונים, כי הדבר ההוא שבסיפור, אינו בא להראות על עצמו בלבד, אלא להראות על הכלל בא.

("ותָנַח התיבה בחודש השביעי", בהעלותך)

מי יוכל לזכות בתורה?

63. כתוב, וישובו מִתוּר הארץ. וישובו, שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו, מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם, עמלנו בתורה והבית ריק. וישבנו בין הירודים שבעם. ולעולם ההוא מי יזכה, ומי יבוא לתוכו. מוטב לנו, שלא היינו יגעים כל כך.

ויספרו לו ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו. הרי עמלנו ולמדנו, כדי לדעת חלק העולם ההוא, כמו שיעצת לנו. וגם זבת חלב ודבש היא, טוב הוא עולם העליון, כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה.

64. אֶפס כי עז העם היושב בארץ. עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שתהיה לו עשירות גדולה. מי הוא שיוכל לעשות כן, שיזכה בה? ודאי, אפס כי עז העם היושב בארץ. מי שרוצה לזכות בה, צריך שיהיה עז בעשירות. כמ"ש, ועשיר יַענה עזוֹת.

והֶעָרים בצוּרות גדולות מאוד. צריך שיהיו לו בתים מלאים כל טוב, שלא יחסר בהם כלום.

וגם ילידי הענק ראינו שם. שצריכים גוף חזק גיבור כארי, משום שהתורה מתישה כוחו של אדם, בעוסקו באיסור והיתר, טמא וטהור, כשר ופסול. מי יוכל לזכות בה?

65. ועוד כתוב, עמלק יושב בארץ הנגב. שאם יאמר האדם שאפילו בכל זה, יזכה להתגבר, עמלק יושב בארץ הנגב. הרי יצה"ר הקטגור, המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.

והחִיתי והיבוּסי והאֱמוֹרי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן. כמה מקטרגים נמצאים שם, שלא יוכל אדם להיכנס לעולם ההוא כלל. מי יזכה לו, ומי ייכנס בתוכו?

בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ. משום שהוציאו שם רע עליה. כמ"ש, ויוציאו את דיבת הארץ.

66. אם חפֵץ בנו ה', והביא אותנו אל הארץ הזאת ונְתָנה לנו. זה אמרו בני האמונה. כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה. כי הקב"ה אינו רוצה ממנו אלא הלב, ושישמרו אותו הרושם הקדוש, שהוא ברית הקודש, כמ"ש, ועַמךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. שומרים הברית, הנקראים צדיקים.

67. אך בה' אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה. כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב.

ואתם אל תירְאו את עם הארץ. כי גוף שבור, אם יעסוק בתורה, ימצא רפואה בכל. כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ, ושיקוי לעצמותיך. וכתוב, ולכל בשרו מַרפא. וכל המקטרגים שיש על האדם, מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים, פנו מקום לפלוני, עבד המלך. שמישהו לא יעכב אותו מלבוא אל המלך לשַׁמשו.

("המרגלים", שלח לך)

תורה, האור של כל עולמות

183. כתוב, איילת אהבים ויַעֲלַת חן, דַדֶיה יְרַווּךָ בכל עת, באהבתה תִשְׁגה תמיד. תורה תורה, האור של כל העולמות, כמה ימים ונחלים ומקורות ומעיינות מתפשטים ממךָ לכל הצדדים, ממך הכול, עליך עומדים העליונים והתחתונים, אור העליון ממך יוצא.

תורה תורה, מה אומר לך, איילת אהבים אתה ויעלת חן, למעלה ולמטה הם האוהבים שלך, מי יזכה לינוק ממך כראוי.

תורה תורה, השעשועים של אדונך, מי יכול לגלות ולומר הנסתרות והגניזות שלך. בכה רבי שמעון והכניס ראשו בין ברכיו, ונשק את העפר.

184. בתוך כך ראה רבי שמעון כמה צורות של החברים מסביב לו. אמרו לו, אל תירא בנו של יוחאי, אל תירא מָאור הקדוש. כְּתוֹב ושְׂמח בשמחת ריבונך.

כתב כל אלו הדברים ששמע באותו לילה, ולמד אותם והגה אותם ולא שכח דבר. והנר ההוא האיר לו כל אותו הלילה עד שבא הבוקר. כשבא הבוקר, נשא עיניו וראה אור אחד, שמאיר ברקיע, השפיל עיניו למטה. חזר כבתחילה וראה אור בכל הרקיע שהאיר, ועלתה באותו האור צורת ביהמ"ק. כלומר, שנעשה הזיווג של מלכות בז"א, בכמה ציורים. שמח רבי שמעון. וכרגע נגנז האור ההוא.

("איילת אהבים", שלח לך)

העוסק בתורה כאילו מקריב כל הקורבנות

41. כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, כמה יש להם להסתכל בדברי תורה, שכל מי שעוסק בתורה, כאילו מקריב כל הקורבנות שבעולם לפני הקב"ה. ולא עוד, אלא שהקב"ה מכפר לו על כל עוונותיו, ומתקינים לו כמה כיסאות לעוה"ב.

("יהושוע וכָּלֵב", שלח לך)

כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעץ החיים

1. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. כמה עליונים הם דברי תורה, כמה מכובדים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם השם הקדוש. וכל מי שמשתדל בתורה, משתדל בשם הקדוש. וניצל מכל רע, ניצל בעוה"ז וניצל בעוה"ב.

כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעה"ח. וכיוון שאחוז בעה"ח, אחוז בכל. כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאוּשר.

2. כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממוות, משום שחירות, בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה, היו ניצלים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. וכמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות עם ח' קמוצה, אלא חֵירות עם ח' צרויה. כי חירות זו נמצאת בתורה.

("וייקח קורח", קורח)

זאת חוקת התורה

1. כתוב, זאת חוקת התורה. וכתוב, וזאת התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל. דברי תורה קדושים הם, עליונים הם, מתוקים הם, כמ"ש, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש. מי שעוסק בתורה, הוא כאילו עומד כל יום על הר סיני ומקבל התורה. כמ"ש, היום הזה נהיית לעם.

2. כתוב כאן, זאת חוקת התורה. וכתוב, וזאת התורה, ולא כתוב, חוקת. מה בין זה לזה? אלא, וזאת התורה, להראות שהכול הוא בייחוד אחד, לכלול כנ"י, המלכות, בהקב"ה, ז"א, שיימצא הכול אחד. משום זה, וזאת התורה. למה יש תוספת ו' על זאת? להראות שהכול אחד בלא פירוד.

וזאת, הוא כלל ופרט יחד, זכר ונוקבא יחד. כי ו' זכר, ז"א, כלל. זאת, נוקבא, המלכות, פרט. ומשום זה כתוב, וזאת התורה, שמוֹרה על ז"א ונוקבא בייחוד אחד.

("זאת חוקת התורה", חוקת)

עצות וטובות לבני האדם

313. כמה טובים הם אורחות ושבילים של התורה, כי בכל דבר יש כמה עצות וכמה טובות לבני אדם, כמה מרגליות המאירות לכל צד. ואין דבר בתורה, שאין בו כמה נרות המאירים לכל צד. אשרי חלקו מי שמשתדל בתורה תמיד.

("כי תָצוּר אל עיר ימים רבים", בלק)

כעץ שתול על פלגי מים

314. מי שמשתדל בתורה, כתוב בו, כי אם בתורת ה' חֶפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ. למה נסמך אליו הכתוב, והיה כעץ? אלא מי שמשתדל בתורה יומם ולילה, לא יהיה כעץ יבש, אלא כמ"ש, כעץ שתוּל על פַּלגי מים.

כמו אילן, יש בו שורשים, ויש בו קליפות, ויש בו מוח, ויש בו ענפים, ויש בו עלים, ויש בו פרחים, ויש בו פירות, שבעה מינים אלו עולים לשבע פעמים עשר, שהם שבעים. כי הן שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשר. אף דברי תורה יש בהם פשט הכתוב, דרוש, רמז הרומז על חכמה, גימטריות, סודות נסתרים, סודות סתומים אלו על אלו, פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר. מכאן והלאה מתפשטים ענפים לכל צד. והיה כעץ ודאי. ואם לא, אם אין לו כל אלו הענפים, אינו חכם בחכמה.

("כי תָצוּר אל עיר ימים רבים", בלק)

העוסק בתורה בעולם הזה זוכה לפתיחת שערים בעולם הבא

1. וידבר ה' אל משה לאמור, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן. כתוב, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך. שמע בני מוסר אביך, זהו הקב"ה. ואל תיטוש תורת אימך, זוהי כנ"י. מוסר אביך, מוסר זהו התורה, שיש בה כמה תוכחות, כמה עונשים.

2. ומשום שכל מי שעוסק בתורה בעוה"ז, זוכה שיפתחו לו כמה שערים, כמה אורות לעולם ההוא. ע"כ בשעה שנפטר מעוה"ז, התורה מקדימה לפניו והולכת לכל שומרי השערים, מכריזה ואומרת, פִּתחו שערים ויבוא גוי צדיק, הַתקינו כיסא לפלוני עבד המלך. כי אין שמחה להקב"ה, אלא במי שעוסק בתורה.

כש"כ אדם, הנֵעור בלילה לעסוק בתורה. כי כל הצדיקים שבגן עדן, מקשיבים לקולו, והקב"ה נמצא ביניהם.

("שמע בני מוסר אביך", פינחס)

תורה בלי מצוות

92. אדם בלא בנים נקרא עקר ואשתו נקראת עקרה. אף כך, תורה בלי מצוות נקראת התורה עקרה. ומשום זה, לא המדרש עיקר אלא המעשה.

("כי רוח עברה בו ואיננו", פינחס)

חוזקה של תורה

1. כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על הכול. כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ומתחתונים, ואינו ירא מהמקרים הרעים שבעולם, משום שהוא אחוז בעה"ח, התורה, ואוכל ממנו בכל יום.

2. כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת, מלמדת לו עצה איך לשוב לפני אדונו, ואפילו מוות נגזר עליו, הכול מתבטל ומסתלק ממנו, ואינו שורה עליו. וע"כ צריך לעסוק בתורה יומם ולילה, ולא יסור ממנה. כמ"ש, והגית בו יומם ולילה. ואם מסיר ממנו התורה, או שנפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מהחיים.

("והגית בו יומם ולילה", ואתחנן)

כוונת העיסוק בתורה

105. לא לחינם אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלֶה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בניי מבין העכו"ם. הרי כמה בני אדם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הציבור, ולמה הקב"ה ושכינתו וישראל אינם נגאלים?

אלא הפירוש הוא, שיעסוק בתורה, כדי לחבר השכינה עם הקב"ה, ולא לשום כוונה אחרת. גמילות חסד, כי אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שכל המצוות שעושה תהיינה כדי לגאול בזכותן את השכינה מהגלות, ולא לשום כוונה אחרת. בזה הוא עושה חסד עם הקב"ה ונקרא חסיד.

("המתחסד עם קונו", כי תצא)

להתעטר בתורה ומצוות

452. וכְתבתָם על מזֻזות ביתך ובשעריך. מזֻזות כתוב חסר ו'. אלא אשריהם ישראל, שהם מצוינים תמיד במצוות. בשִׁבְתם, ובלכתם, בשוכבם, ובקומם. כמ"ש, בשבתךָ בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך.

453. ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצוות, כדי שידבקו תמיד בהקב"ה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. וכל הדבק בקונו, אינו ניזוק לעולם.

454. ולא עוד, אלא ששני מלאכי השרת מלַווים את האדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורךָ בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצווה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. כמ"ש, ה' שומרךָ.

455. מה עושה הקב"ה? לוקח מלאך ההולך בימינו, ומעמיד אותו לפניו. והוא עומד במקומו. כמ"ש, ה' צילךָ על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמיד אותו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק לו.

456. וע"כ, צריך שלא יהיה האדם מצוי בלא תורה ובלא מצוות, אפילו שעה אחת. בביתו הקב"ה שומר אותו מבחוץ, והאדם מבפנים.

("מצוות מזוזה", מדרש רות, זוהר חדש)

כל הטוב

219. גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתךָ. כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה. שהרי התורה הוא כל החיים, וכל החירות, וכל הטוב בעוה"ז ובעוה"ב. חיים הוא בעוה"ז, שיזכו לימים שלמים בעוה"ז, כמ"ש, את מספר ימיך אמלא. ויזכה לימים ארוכים בעוה"ב, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, חירות בעוה"ז, חירות מכל.

("בתורה כל החיים", חיי שרה)

חירות ממלאך המוות

220. בדרך כלל, התורה הוא חירות ממלאך המוות, שאינו יכול לשלוט עליו.

בוודאי שאם אדם היה מתדבק בעה"ח, בתורה, לא היה גורם מוות לו ולכל העולם. אלא משום שעזב את עה"ח, התורה, ואכל מעצה"ד, גרם מיתה לו ולעולם.

ומשום זה כשנתן הקב"ה התורה לישראל, כתוב, חרות על הלוחות. אל תקרא חרות, אלא חירות. כי נעשו אז חירות ממלאך המוות. ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל, ולא עזבו את עה"ח, תורה, לא היו גורמים, שיחזור המוות לעולם כמתחילה.

והקב"ה אמר, אני אמרתי אלקים אתם, ובנֵי עליון כולכם. אכן כאדם תמותון. כלומר, בקבלת התורה, כיוון שחיבלתם בעצמכם, שחטאתם, אכן כאדם תמותון. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, אינו יכול לשלוט עליו אותו נחש הרע שהחשיך העולם.

("בתורה כל החיים", חיי שרה)

כל מי שעוסק בתורה יש לו חירות בעולם הזה ובעולם הבא

221. אם מי שלא חטא לא ימות, למה מת משה? ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המוות שולט בו. והוא לא מת על ידו ולא נטמא בו. וע"כ נבחן שלא מת, אלא שהתדבק בשכינה והלך לחיי העולם.

222. וכזה, נקרא חי. ומי שהתקרב לה' נקרא חי. וע"כ כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות בעוה"ז משעבוד אוה"ע עכו"ם. וחירות בעוה"ב, כי לא ידרשו ממנו דין וחשבון כלל בעולם ההוא.

223. כמה סודות עליונים סתומים יש בתורה. כמה אוצרות נסתרים יש בה. וע"כ, כשהסתכל דוד בתורה ברוח החכמה, וידע כמה פליאות יוצאות מהתורה, פתח ואמר, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך.

("בתורה כל החיים", חיי שרה)

המלך והאומן

635. אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן. אל תקרא אמון אלא אומן, שהתורה היא אומנות העולם.

636. התורה היא אומן, בדומה למלך שרצה לעשות היכל. אם אינו לוקח לו אומן, אינו יכול לעשות היכל. כיוון שנעשה ההיכל, אינו עולה בשם האומן, אלא בשם המלך.

שאומרים, אלו היכלות שעשה המלך, מטעם שהמלך נתן המחשבה באלו היכלות.

("ואהיה אצלו אָמוֹן", תרומה)

בריאת העולם וקיום העולם

637. מטרם שנברא העולם, הקדימה התורה לעולם 2000 שנה. וכשרצה הקב"ה לברוא העולם, היה מסתכל בתורה בכל מילה, ועשה כנגדה אומנות בעולם. משום שכל הדברים והמעשים של העולמות, כולם הם בתורה. וע"כ הקב"ה הסתכל בה וברא העולם.

638. ולא שהתורה בראה את העולם, אלא הקב"ה בהסתכלותו בתורה ברא העולם.

639. מי יכול להיות אומן אצל הקב"ה? אלא הסתכלות הקב"ה הייתה באופן זה, שכתוב בתורה, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. הסתכל במילה זו וברא את השמיים. בתורה כתוב, ויאמר אלקים, יהי אור. הסתכל במילה הזו וברא את האור. וכן בכל דבר שכתוב בתורה, הסתכל הקב"ה ועשה הדבר ההוא. וע"כ כתוב, ואהיה אצלו אמון. כעין זה נברא כל העולם.

640. כיוון שנברא העולם, כל דבר לא היה מתקיים, עד שעלה ברצון לברוא האדם, שיהיה עוסק בתורה, ובגללה התקיים העולם. עתה, כל מי שמסתכל בתורה ועוסק בה, כביכול, הוא מקיים כל העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים העולם. נמצא, שהמעשה והקיום של כל העולם הוא התורה. משום זה, אשרי האדם העוסק בתורה, כי הוא מקיים את העולם.

("ואהיה אצלו אָמוֹן", תרומה)

העוסק בתורה מקיים את העולם

2. אמר הקב"ה לעולם, בשעה שברא אותו, וברא את האדם: עולם, אתה וטִבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה. ואם לא יעסוק בתורה, הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו. והכול הוא בשביל האדם. והתורה עומדת ומכריזה לפני בני אדם, כדי שיעסקו וישתדלו בתורה, ואין מי שיטה אוזניו.

3. כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה שבעולם על תיקונו כראוי.

("ואלה תולדות יצחק", תולדות)

גוף אחד

3. כל מי שעוסק בתורה, הוא מקיים העולם ומקיים כל פעולה שבעולם על תיקונו כראוי. ואין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם.

כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש. והכול, הן האדם והן העולם, הוא כדמיון התורה, כי התורה כולה היא איברים ופרקים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר ייתקנו כולם, ייעשו לגוף אחד.

("ואלה תולדות יצחק", תולדות)

כל הדברים שבעולם הזה ובעולם הבא הם בתורה

4. בתורה כל הסודות העליונים החתומים, שאין היכולת להשיג אותם. בתורה כל הדברים העליונים המגולים ואינם מגולים. כלומר, שלרוב העמקות שבהם, הם נגלים למעיין בהם, ותכף נעלמים. ושוב נגלים כרגע, וחוזרים ונעלמים. וכן חוזר חלילה תמיד לפני המעיינים בהם. בתורה הם כל הדברים של מעלה שבעולמות העליונים ושל מטה. כל הדברים שבעוה"ז וכל הדברים שבעוה"ב הם בתורה. ואין מי שיסתכל ויידע אותם.

("ואלה תולדות יצחק", תולדות)

לימוד לשם שמיים

282. רבי אבא כאשר בא מבבל, היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעוה"ב, ילך ויעסוק בתורה. היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה.

רווק, איש אחד פנוי מאישה, היה בשכונתו. יום אחד בא אליו, ואמר לו, אני רוצה ללמוד תורה, כדי שתהיה לי עשירות. אמר לו רבי אבא, הנה ודאי שתזכה ע"י התורה לעשירות. והיה יושב ועוסק בתורה.

283. לימים, אמר, רבי, אנה הוא העושר? אמר רבי אבא, משמע, שאינו עושה לשם שמיים. ונכנס לחדרו, להתיישב בדעתו, מה לעשות עימו. שמע קול אחד שהיה אומר, אל תעניש אותו, כי אדם גדול יהיה. חזר אליו, אמר לו, שב בני שב, ואני אתן לך עשירות.

284. בינתיים בא איש אחד, ובידו כלי פז. הוציאו לעיניים והבריק אורו בבית. אמר, רבי, אני רוצה לזכות בתורה. ואני בעצמי לא זכיתי להבין בתורה. ואני מבקש, מי שיעסוק בתורה בשבילי. כי יש לי עושר רב שהניח לי אבי, שבעת שישב על שולחנו, היה מסדר עליו 13 כוסות מפז. ואני רוצה לזכות במצוות לימוד התורה, ואני נותן בעד זה עושר.

285. אמר לאותו איש הפנוי מאישה, עסוֹק בתורה, והאיש הזה ייתן לך עושר. נתן לו האיש אותו הכוס של פז. קרא עליו רבי אבא, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ועסק בתורה, ואותו האיש היה נותן לו עושר.

286. לימים נכנסה חמדת התורה במֵעיו. יום אחד היה יושב ובוכה. מצא אותו רבו שבוכה. אמר לו, על מה אתה בוכה? השיב, ומה אני מניח בשביל זה העושר את חיי עוה"ב! איני רוצה ללמוד עוד בשביל האיש, אלא לזכות בתורה בעד עצמי. אמר רבי אבא, עתה משמע, שכבר עושה לשם שמיים.

287. קרא לאותו האיש ואמר לו, קח העושר שלך, ותן אותו ליתומים ולעניים, ואני אתן לך חלק גדול יותר בתורה, בכל מה שאנו לומדים. החזיר לו הכוס של פז. כי אין לך שכר טוב יותר בעולם, כמי שעוסק בתורה. ואין צריכים לתמורה בעדה. כמ"ש, לא יַעַרְכֶנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

("היה דבר ה' אל אברם במַחזה", לך לך)

תורה שאינה עולה למעלה

293. כתוב, מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש. האם גם עמלה של תורה כך? אלא כתוב, שיעמול תחת השמש, ושונה עמלה של תורה שהיא למעלה מן השמש, שהיא מעליונים.

אלא אף עמלה של תורה כך, כמ"ש, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו. כי על זה כתוב, תחת השמש. כי תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, יידמה לו כאילו חי רק יום אחד.

("ותֵרֶב חכמת שלמה", ויחי)

דברי תורה צריכים כוונה

275. כתוב, היכון לקראת אלקיך ישראל. וכתוב, הַסְכֵּת ושמע ישראל. כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להיתקן בגוף וברצון כאחד.

276. כי דברי תורה צריכים תיקון הגוף ותיקון הלב. ואם לא זה, היה שוכב במיטתו ומהרהר הדברים בליבו. אלא אפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עימו. ואם השכינה כאן, יהיה שוכב במיטתו? ולא עוד, אלא שדברי תורה צריכים צחות, והשוכב במיטתו אין דעתו צחה.

277. ועוד, שכל איש הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך, כאשר מתעורר רוח הצפוני, הקב"ה נכנס אז להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, והוא עם כל הצדיקים שבגן, כולם מקשיבים לאלו הדברים היוצאים מפיו. ואם הקב"ה וכל הצדיקים מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו, והוא יהיה שוכב במיטתו?

("והאבן הזאת אשר שמתי מצבה", נוח)

התורה לא באה לספר סיפורים בפשטות

58. אוי לאותו אדם, שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשיו ולבן וכדומה. כי א"כ, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם.

ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. א"כ נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

59. העולם העליון והעולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים, כתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות. ובשעה שיורדים למטה, מתלבשים בלבוש של העוה"ז. ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין העוה"ז, לא היו יכולים לעמוד בעוה"ז, והעולם לא היה סובל אותם.

ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בגללה, על אחת כמה וכמה, כיוון שירדה לעוה"ז, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעוה"ז, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

60. וע"כ הסיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעוה"ב. משום זה אמר דוד, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה.

61. יש לבוש הנראה לכל. ואלו הטיפשים, כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדוּר בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו ע"פ לבושו ההדור. ומחשיבים את הלבוש כגוף האדם, ומחשיבים גוף האדם כמו נשמתו.

62. כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. הגוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עוה"ז. הטיפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת הלבוש ההוא.

אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף, שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהיא עיקר הכול, תורה ממש. ולעת"ל, עתידים להסתכל בנשמה של הנשמה שבתורה.

63. אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמיים וצבאם הם הלבוש, וכנ"י, המלכות, היא הגוף המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל, ז"א. וע"כ המלכות היא גוף לנשמה. כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף.

הנשמה, תפארת ישראל, היא התורה ממש, נשמת התורה, שבה מסתכלים החכמים. ונשמה לנשמה הוא עתיקא קדישא, שבו יסתכלו לעת"ל. והכול אחוז זה בזה, שעתיקא קדישא מתלבש בז"א, וז"א מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם.

64. אוי לאלו הרשעים, האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשריהם הצדיקים, המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש הזה. וע"כ צריכים להסתכל במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הסיפורים הם לבושים.

("פסח במועדו ופסח שני", בהעלותך)

למי נראית התורה ריקנית

341. אוי אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכול היה דברים ריקים ואין בהם תועלת. והכול הוא משום שהם ריקים מדעת ומתבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ומכובדים. ובכל דבר שכתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.

342. וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, וייענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.

343. כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל האבנים הטובות, והמרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.

344. שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָך. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו היא, ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ לבדך תישא, כי לא ייגרע כלום, משום זה, מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו היא, ונשאר בה, לאבדו מעוה"ז ומעוה"ב.

("המקלות", וייצא)

רפואה לכל צרות העולם

317. ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזו הצלה, ולא ישובו עם איזו רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותו, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

ספר תורה

318. אוי לדור, שנגלה ביניהם ספר תורה, שטלטלו אותו לרחובה של עיר, כדי להתפלל, ולא התעוררו עליו למעלה ולמטה. שלא התקבלה תפילתם למעלה, משום שתפילתם הייתה בלי תענית ובלי תשובה למטה. מי יתעורר עליו להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים, וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה, מחמת הדוחק שבעולם?

319. כאשר העולם בצער, ואנשים מבקשים רחמים על הקברים, כל המתים מתעוררים, לבקש בעד העולם. כי הנפש מַקדימה ומודיעה אל הרוח, שספר התורה נמצא בגלות, שהוגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו על הקברים, ומבקשים רחמים.

320. אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה. ואז מתעורר הקב"ה, ומרחם על העולם. וכל זה הוא על גלות ספר התורה ממקומו, ומשום שהחיים באו לבקש רחמים על קברי המתים.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

מי שיעורר את הנפשות

320. אוי לדור, אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום. ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת כדי להתפלל, משום שלא נמצא ביניהם מי שישגיח עליהם ויתפלל עליהם. כי אין צדיק ביניהם.

327. וכאשר לא נמצא צדיק, שמכריזים עליו ביניהם, ואינו נמצא מי שיעורר את הנפשות, בצער שבעולם, אלא ספר תורה, אז העליונים והתחתונים מתעוררים עליו, להתפלל על העולם. אבל הכול צריכים להימצא בזמן ההוא בתשובה.

ואם אינם נמצאים בתשובה, בעלי הדין מתעוררים עליהם, להענישם על טלטול ספר התורה. ולא רק הנפשות. ואפילו הרוח שבגן עדן מתעורר עליהם בשביל ספר תורה, לבקש רחמים.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

שמתעורר ספר תורה בעולם כראוי

328. כמה הם בני העולם אטומים מכל החושים, שאינם יודעים ואינם משגיחים ואינם שומעים ואינם מסתכלים בדברי העולם, ואיך הקב"ה מתמלא על העולם רחמים בכל זמן ועת, ואין מי שישגיח.

329. ג"פ ביום בא רוח אחד במערת המכפלה, ומנשב בקברי האבות, ומתרפאים כל עצמותיהם, ועומדים בקיומם. והרוח ההוא מושך טל מלמעלה מראש המלך, חב"ד דז"א, ממקום שנמצאים אבות העליונים, מחג"ת שנעשו לחב"ד. וכשמגיע הטל מהם, מתעוררים אבות התחתונים במערה המכפלה.

330. יורד טל במדרגות ומגיע לגן עדן התחתון. מהטל ההוא מתרחצים הבשׂמים שבגן עדן. ואז מתעורר רוח אחד, הכלול בשני אחרים. רוח מקו אמצעי, יעקב, הכלול בב' קווים, אברהם ויצחק. ועולה ומשוטט בין הבשמים ונכנס בפתח המערה. ואז מתעוררים האבות, הם ונשותיהם, ומבקשים רחמים על הבנים.

331. וכשהעולם נמצא בצער, ואינם נענים, משום שהאבות ישֵנים מחמת עוונות העולם, ואותו הטל, אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא, עד שמתעורר ספר תורה בעולם כראוי. ואז הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה.

אז יושב המלך על כיסא רחמים, ומושך מעתיקא הקדוש, שהוא א"א, המשכה מטל הבדולח, מו"ס דא"א, ומגיע לראש המלך, לחב"ד דז"א, ומתברכים האבות, חג"ת דז"א, ונמשך אותו הטל לאלו הישנים, לאבות שבמערת המכפלה. ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. ואין הקב"ה מרחם על העולם, עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

13. כל האבות העליונים שאחוזים למעלה, אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף, רמוזים כולם בתושב"כ, תורת הוי"ה. כי הם ו"ק של ז"א, הנקרא הוי"ה, שעליו כתוב, תורת הוי"ה. וע"כ כולם תושב"כ.

ודוד, שהוא אחוז מחוץ להם, שהוא תשבע"פ, המלכות, רמוז בדברי קבלה, בכתובים. ומשום זה נקראת המלכות קבלה, משום שמקבלת אור מתושב"כ, הנקראת צדיק, יסוד, ונקרא יוסף, ונקרא כל.

("שבעה ימים עליונים", תולדות, זוהר חדש)