מכירת יוסף

1. 22 שנה ישב יוסף הצדיק, שלא ראה את אביו. וע"כ ישבו במצרים 22 שנה, כל שבט מאותם עשרת השבטים שמכרו את יוסף, שלפי החשבון 10 פעמים 22 הם 220 שנה לכולם. הורד מהם 10 שנים שגרעו אותן בדין של מעלה, משום עשרת השבטים הקדושים שמתו במצרים ומיתתם מכפרת. נשארו 210 שנה.

2. כשגרמו העוונות והשבת הזו לא נשמרה כראוי, כמ"ש, ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, כלומר, שלא תישאו עליכם משא של עוונות, שיום השבת היה מגן עליכם מהם.

3. ולא שמעו אל הנביא שהזהיר אותם על השבת, והתעוררה עליהם חרב נוקמת נְקַם ברית. ברית זוהי שבת, כמ"ש, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. וכן עברו על ברית מילה, כמ"ש, ובְשׂר קודש יעברו מעלייך. וכן עברו על ברית צדיק, יוסף הצדיק, שמכרו אותו.

4. במדרגה אחת הם: שבת, ברית מילה, צדיק. וכולם תלויים על מִכְרם בכסף צדיק, שמכרו את יוסף הצדיק. ואז התחילו להשתעבד שׁבע על חטאותם. ונגזרו עליהם שבעים שנה בגלות בבל, בעוונות של שמיטה ויובֵל, התלויים בשבת הגדול ובשבת סתם. שמיטה תלויה בשבת סתם, המלכות, ויובל תלוי בשבת הגדול, בינה.

5. ואח"כ באו לארץ הקדושה, והתיישבו בה 420 שנה לתשלום שבעים שמיטות. כי שבעים שמיטות הם 490 שנים, שהם שבעים שנים של גלות בבל, ו-420 שנים שהתקיימו בארץ הקדושה.

שבעים שנה של בבל הם עשר שנים לכל יום משבעה ימים חג"ת נהי"מ, היונקים משביעי, בינה. וכיוון שפגמו ביובֵל, התחייבו להיות בגלות עשר שנים בעד כל יום, שהם שבעים, כמ"ש, שׁבע על חטאותיכם.

שבת הגדול, בינה, נקראת שביעי, מלמטה למעלה, כי זָכוֹר ושָׁמוֹר כלולים כאחד בבינה, כי חג"ת נה"י דז"א הם זכור, והמלכות שמור. וכשכלולים כאחד בבינה, נמצאת הבינה, שכוללת בתוכה כל שבעת הימים.

וע"כ אלו שפגמו בשמיטה, התחייבו להיות בגלות עשר שנים בעד כל יום שבבינה, כמ"ש, שבע על חטאותיכם. ואח"כ התקיימו 420 שנה בארץ, בזכות התורה שהיו עוסקים בה.

6. וכשגרם החטא של שנאת חינם, התעוררה שנאת החינם הראשונה, כמ"ש, וישנאו אותו, את הצדיק, יוסף. ואז נתן אותם הקב"ה ביד מי ששונא אותם שנאת חינם, אֱדום. כמ"ש באדום, יַעַן היות לךָ איבת עולם, ותַגֵר את בני ישראל על ידי חרב.

7. ואז נפרע מהם ע"י מניין השָׁנים שחסרו, כמ"ש, שבע על חטאותיכם. כשתמנה כ"ב (22) שנים שבע פעמים, לכל אחד מאלו העשרה שמכרו אותו, יהיו 1540.

8. לא עלתה שוועתם לפניו. כשעושה הקב"ה דין בפמליה של מעלה, מהו הדין ההוא? שמעביר אותם באותו נהר דינור, ומעביר אותם מממשלתם. ומְמנה ממשלות אחרות של שאר העמים. והרי כתוב, משרתיו אש לוהט, ומה מזיק להם נהר דינור? יש אש קשה מאש, ויש אש שמכבה אש. וע"כ אע"פ שהם עצמם אש, נענשים קשה בנהר דינור.

9. כשהאדם מתקרב לתורה, הנקראת טוב, כמ"ש, טוב לי תורת פיךָ, אז מתקרב אל הקב"ה, הנקרא טוב. ואז מתקרב להיות צדיק, הנקרא טוב.

וכשהוא צדיק, שורה עליו השכינה, ומלמדת אותו סודות עליונים בתורה, משום שהשכינה אינה מזדווגת אלא בטוב, שהוא צדיק. וצדיק וצדק, שצדק הוא השכינה, הולכים יחד.

10. כשברא הקב"ה את העולם, המלכות, קיים אותו ושתל אותו על אלו ששת הימים העליונים, והשביעי שעליהם. כי בזכות השביעי, שנקרא צדיק, יסוד, ניזונים העליונים והתחתונים, ספירות דז"א וספירות המלכות, ועליו קיימים, ובו נסמכים, והוא היסוד והשורש שלהם.

שתי בחינות ביסוד. היסוד נקרא שישי, ונקרא שביעי. בעת שאינו משפיע למלכות, הוא בחסדים ונקרא שישי, להיותו ספירה שישית מחסד ולמטה.

בעת הזיווג עם המלכות, שצריך להשלים אותה עם חכמה, הוא נבחן לספירה שביעית, כי מחויב לעורר את מצב א' של המלכות, כי רק בכלים של מצב א' יכולה המלכות לקבל חכמה. ובמצב א' נמצאת המלכות רביעי לאבות, הספירה הרביעית אחר חג"ת, וג"ס נה"י אחריה. ונמצא היסוד הספירה השביעית מחסד ולמטה.

באופן, שבעת הזיווג, כשממשיך ג"ר, אז נקרא היסוד שביעי. ושלא בשעת הזיווג, כשהוא בחסדים בלבד, והמלכות השביעית אחרי היסוד, נמצא היסוד הספירה השישית. ונקרא שישי.

עוד, בשעת הזיווג, כשממשיך ג"ר, שהוא שביעי, נבחן למעלה מחג"ת נה"י, כי שום ספירה מחג"ת נ"ה אינה יכולה להמשיך ג"ר חוץ מהיסוד. ע"כ נבחן היסוד במקום ג"ר אל ששת הימים. ונמצא שששת הימים חג"ת נה"י למטה, והיסוד שביעי, מאיר עליהם מלמעלה, שממשיך להם הג"ר.

הקב"ה ברא את העולם, מלכות, הנקראת העולם התחתון. כי מה שהמלכות מקבלת, מתקבל גם בעולם התחתון. וכשברא הקב"ה את העולם, מלכות, קיים אותו ושתל אותו על אלו ששת הימים העליונים, שמקבלת מז"א, מחג"ת נה"י, המאירים אל המלכות. ומהיסוד, הנקרא שביעי, שבעת הזיווג עם המלכות הוא על חג"ת נה"י.

כי אז היסוד משפיע ג"ר אל חג"ת נה"י, שמקודם לכן היו רק ו"ק. כי בזכות השביעי, שנקרא צדיק, בזכות היסוד שבזיווג, ניזונים העליונים והתחתונים, כלומר שחג"ת נה"י דז"א ניזונים ממנו, שמשיגים על ידו ג"ר, וכן חג"ת נה"י התחתונים שבמלכות, מקבלים ממנו ג"ר.

ועליו קיימים, ובו נסמכים, והוא היסוד והשורש שלהם, כי ו"ס דז"א חג"ת נה"י, אין להן קיום וסמיכה מג"ר, זולת ע"י היסוד, וע"כ נעשה עליון ושורש אל חג"ת נה"י דז"א, ומכ"ש לספירות המלכות.

11. כתוב, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, שישברו לשמן המשחה העליון, הנוזל ממוח הסתום מכל סתומים, חו"ס דא"א, הארת ג"ר, אל כל, שהוא יסוד.

ואז כתוב, ואתה נותן להם את אוֹכְלָם בעִיתוֹ, במלכות, הנקראת עת שלו. כי כל, היסוד, כשמעורר את הכּלה, כנ"י, המלכות, שנקראת, כל ה', אז הוא מרחם על העולם, וכל העולמות בשמחה ובשעשועים מהארת הג"ר.

12. ואז כתוב, פותח את ידך ומשׂביע לכל חי רצון. וזהו רצון הרצונות, היורד ממו"ס דא"א לכל, ליסוד. וכיוון שכל מתברך, מתברכים כל העולמות. כמ"ש, צדיק ה' בכל. וכמ"ש, קרוב ה' לכל.

13. וכמו שברא זה בעולם העליון בשמו הקדוש, ז"א, כך ברא זה בעולם התחתון, ששם שישה צדיקי אמת, ושביעי אחד, כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. שמַשווה שבעה צדיקים שבעוה"ז, לספירות ז"א. אשר כמו שבספירות דז"א נחשב היסוד לשביעי, מחמת המלכות שעלתה ונעשתה רביעית לחג"ת, כך גם למטה בעוה"ז.

כי דוד, הוא המלכות שעלתה ונעשתה רביעית לחג"ת. ואז נחשב יוסף הצדיק לספירה שביעית, כמו בספירות דז"א. וכמו שברא זה בעולם העליון, כך ברא זה בעולם התחתון, שישה צדיקי אמת, אברהם יצחק יעקב דוד משה אהרון. ואחד, השביעי, יוסף.

14. וכשגרמו העוונות, שדחו כל, שנקרא צדיק, יסוד, ממקומו, כלומר שנפרד ממלכות, אמר הקב"ה, אני גזרתי שיהיה העולם התחתון כמו העולם העליון. שכמו שיסוד הוא שביעי בעולם העליון למעלה מחג"ת נה"י, מחמת שממשיך להם ג"ר, כך בעוה"ז יהיה יוסף השביעי, ויהיה למעלה מהשבטים, חג"ת נ"ה, עליון עליהם, ושליט על הארץ. וכל בני העולם מתברכים על ידו, כמו היסוד העליון דז"א בעת שהוא שביעי.

15. כתוב, בן פורת יוסף, בן פורת עלֵי עין. כי אין בכל איברי הגוף מי שיעשה פירות, אלא צדיק יסוד עולם זה. ע"כ נקרא יוסף, שהוא יסוד, בן פורת, מלשון פְּרֵה וּרְבה. ומה פירוש בן פורת עלי עין? איזה יחס יש לו לעין?

16. אלא כמו שגלגל העין יכול להתקיים רק בבת העין שלו, בנקודה השחורה שבעין, המלכות, הרביעית לחג"ת, כך יוסף.

כי יוסף כולל המלכות, כמו העין, את כל ששת הצבעים הסובבים את בת העין. שבעין ימין יש שלושה צבעים, לבן אדום ירוק, חג"ת, סובבים את בת העין, המלכות. ובעין שמאל יש ג"כ שלושה צבעים, כנגד נה"י. והוא מקיים אותם. כמו בת העין מקיימת שלושה שבימין, חג"ת, ושלושה שבשמאל, נה"י.

וכך יוסף לכל העולם, כי העולם עומד על השישה, והשביעי שעליהם. כלומר, רק על היסוד, העליון על השישה, שהוא ספירה שביעית.

17. וקרא הקב"ה את הצדיק שבת, יום השביעי. ונח בו, והניח בו כל הברכות, לברך כל שאר הימים, כי כל ששת הימים מתברכים משבת, כמ"ש, ויָנַח ביום השביעי, על כן בירך ה' את יום השבת. יום השבת הוא צדיק, כלומר היסוד, יוסף הצדיק, שבבחינת יום השביעי.

18. אמר הקב"ה, אתם חיללתם את השבת, שהוא יוסף, שאני גזרתי שיהיה מלך על כל שאר הימים, כי היסוד, השביעי, עליון על כל הימים, שמהם כל השבטים, להיותו ממשיך להם הג"ר. ואתם עשיתם אותו עבד עבדים, שמכרתם אותו למצרים. לכן, אף אתם תסבלו אותה עבודה קשה, שתעבדו את המצרים.

19. 22 שנים ישב אותו צדיק, שלא ראה את אביו. ע"כ גם הם ישבו במצרים 22 שנים, לכל שבט מאלו עשרת שבטים שמכרו אותו, שלפי החשבון עשר פעמים 22 הם 220 שנים, בשביל כל השבטים. קח מהם עשר שנים שגרעו להם ב"ד שלמעלה, בזכות עשרת השבטים הקדושים שמתו שם במצרים, ומיתתם מכפרת. נשארו 210 שנים. כמ"ש, רְדוּ שָׁמה, רד"ו בגי' 210.

20. אמר להם יעקב, בבקשה מכם, רדו לגלות, ותגרעו אלו העוונות שבמכירת יוסף, ולא ייחרב העולם ברעב, כי אין בכם מי שיזין לכם הקב"ה על ידו, חוץ מע"י אותו צדיק שמכרתם. כמ"ש, פותח את ידך ומשׂביע לכל חי רצון. על ידו של כל, שהוא צדיק, כמ"ש, צדיק ה' בכל.

21. כעין זה למטה, שע"י צדיק, יוסף, הייתה הצלה לעולם, באלו שבע שנות הרעב. ומשום שמנעו הברכות משבע המדרגות העליונות, התעוררו עליהם בעוונותיהם המדרגות של הצד האחר.

22. כיוון שירד יעקב, איש תם, למצרים, כל השבטים ראו, שהעולם התחתון הוא כמו העולם העליון, שע"י צדיק, יוסף, ניזון העולם. כמ"ש, ויוסף הוא המשְׁביר לכל עַם הארץ.

23. מה הוא משביר? בתחילה הוא שובר מעולם העליון, כמ"ש, עיני כל אליך ישַׂבֵּרו, ואח"כ משביר לעולם התחתון.

24. יוסף נקרא כל, כמ"ש, ויכלכל יוסף. ע"כ נקרא יוסף הצדיק, ויסוד העליון, בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. כל, מלשון כלכלה. כמ"ש, משָׁם רועֶה אבן ישראל, שהמלכות הנקראת אבן ישראל, מקבלת המזון מיוסף, היסוד. וע"ש זה נקרא כל.

25. כשראה יעקב השלם כל זה, וראה כל אלו שבע השנים העליונות, חג"ת נהי"מ, שהסכימו שיהיה רעב בעולם, על העוון שגרמו בניו, שמכרו את הצדיק הקדוש הזה, והוציאו אותו ממקומו, שהפרידו היסוד מהמלכות, אז התפלל אל הקב"ה, והסיר מהם חמש שנים.

26. מהו הטעם שהסיר חמש שנים משבע שנות הרעב, שיוסף אמר, ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, ותכף כשבא יעקב למצרים, כלה הרעב?

אלא באלו הימים העליונים, חג"ת נהי"מ, יעקב אחוז בספירה החמישית, ת"ת, כשסופרים מלמטה למעלה, מהמלכות. אבל בשני ימים שעל הת"ת, חו"ג, שאחוזים בהם אבותיו, שאברהם אחוז בחסד, ויצחק אחוז בגבורה, לא הייתה לו רשות לבטל את הפגם שפגמו בניו בהם.

לפיכך עד חלקו, בחמש ספירות שעד ת"ת, ביטל גזרת הרעב. וב"ס חו"ג שלמעלה מחלקו, אין לו רשות עליהן.

27. יוסף הצדיק עשה ג"כ כך. כמ"ש, ומִקְצה אחָיו לקח חמישה אנשים, ויציגם לפני פרעה. אלו החמישה שלא היו שונאים אותו, כמ"ש, והוא נַעַר את בנֵי בִלהה ואת בני זִלפּה. ועם בנימין הם חמישה.

אמר, ראויים אתם הצדיקים לעמוד בפִּרצה הזו שפרצו אחיכם, לפני פרעה. פרעה זהו הדין העליון, העומד להיפרע מעוונות העולם. ויציגם לפני פרעה, כלומר, שהעמיד את חמשת אחיו הצדיקים, שלא שנאו אותו, שיגֵנו לפני הדין העליון, הנקרא פרעה.

28. כשנגמרו הימים שנגזרו עליהם לשבת בגלות, אז התעורר הקב"ה עליהם ברחמים רבים. ועל אלו שעבדו בהם, התעורר בדין, והוציא אותם משם.

29. כיוון שהגיעו למָרָה, עמדה מדה"ד לפני הקב"ה, ואמרה, ואיך ייצאו ישראל מהגלות? הרי כתוב בתורה, שהייתה גנוזה 2000 שנה מטרם שנברא העולם, שפי שבעה יש להם להיענש על חטאותיהם, ועל אותה הפרצה הגדולה, שפרצו וחטאו במכירת אותו הצדיק הקדוש.

30. אמר לה הקב"ה, כך הוא הדין. אבל בתורה הקדושה יש לי מתנה טובה, שבת שמה. וכשהם שומרים אותה, היא עומדת במקום ההוא, לסגור את הפרצה שפרצו. כי אותו צדיק, שביעי, אחוז בשבת, והוא ראוי לכפר על העוון.

31. כתוב, ויצעק אל ה'. זוהי מדה"ד, שעמדה וצעקה לפניו, שהם צריכים להיענש שבע על חטאותם. ויורהו ה' עץ, כלומר התורה, שכתוב בה, עץ חיים היא למחזיקים בה. וישלך אל המים, הם המים הזידונים שעמדו להיפרע מהם. ואז, ויִמתקו המים, כי ראו בתורה רפואה גדולה לאותו החטא, והיא שמירת השבת, שהצטוו אז עליה.

32. הצטוו במָרָה, כמ"ש, שָׁמוֹר את יום השבת לקַדשו, כאשר ציווך ה' אלקיך. ולומדים, כאשר ציווך במרה. אמר להם הקב"ה, אם אתם שומרים את השביעי, העליון הזה, אין רשות למדה"ד לקטרג עליכם.

33. יכולה שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו הקב"ה מגלותנו. ואם שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים.

34. כשגרמו העוונות והשבת לא נשמרה, כמו שהזהיר אותם הנביא העליון, כמ"ש, כה אמר ה', הישמרו בנפשותיכם ואל תִשׂאו משא ביום השבת והֲבֵאתם בשערי ירושלים. ואל תשאו משא, של אותו החטא של חילול שבת, עליכם.

35. ואם אתם שומרים את השבת, תגרמו לקיום העליונים והתחתונים, כי השבת העליון, היסוד, שהוא שביעי, שחטאתם כנגדו, מדורו ושעשועיו אינו, אלא בשערי ירושלים העליונה, הנקראים שערי צדק, המלכות. והיא נקראת כלה, הכלולה מכל. כי היסוד נקרא כל. וכשהמלכות כלולה ממנו, נקראת כלה.

36. ואם אתם שומרים אותו, תגרמו שאז תתחזק בידי המלכות שבארץ, המלכות של דוד. משום שהיא נקראת מלכות, כמלכות העליונה, ומשום זה אמר דוד, האחוז בה, לךָ ה' הממלכה. בשתי אותיות מ', כדי לכלול המלכות שלו ולייחד אותה במלכות שמיים.

ואם אתם לא תשמעו לקדש את השבת ותעשו אותו חול, כתוב, והִצַתי אש בשעריה ואכלה ארְמְנות ירושלים. ירושלים של מטה.

37. אז, אם לא שומרים את השבת, מתעוררת אותה החרב הנוקמת נקם ברית, על שלא שמרו את הברית הקדושה ההיא בשלושה אופנים:

א. יוסף הצדיק שמכרו, שהיה אחוז בברית, ושמר אותה, ובגללה נקרא צדיק.

ב. כמ"ש, ובשר קודש יעברו מעלייך, שהוא ברית מילה.

ג. השבת שחיללו.

והכול במקום אחד, יסוד.

38. ואז, על שלושה פשעי ישראל, שהם, מכירת יוסף, פגם הברית, וחילול שבת, נגזר עליהם להיות שבעים שנה מחוץ לארץ ישראל, עשר שנים לכל יום, מחג"ת נהי"מ, שיסוד כלול מהם.

ובסוף שבעים השנה הוציא אותם הקב"ה משם ובאו לארץ ישראל. והתקיים בית שני 420 שנים, בזכות התורה, שהיו עוסקים בה, ובאלו המצוות הקדושות, שעשו כראוי.

39. וכשנגמרו 420 שנים, גרם החטא של שנאת חינם, שהתעוררה שנאת החינם הראשונה, כמ"ש, וישנאו אותו, את אותו צדיק. ואז נתן אותם הקב"ה בידי מי ששונא אותם שנאת חינם, בידי אֱדום. כמ"ש באדום, יַעַן היות לך איבת עולם, ותַגֵר את בני ישראל על ידי חרב.

40. ואז נפרע מהם ע"י מניין השָׁנים שחסרו ופגמו, כמ"ש, שׁבע על חטאותיכם. כשתמנה 22 שנים, שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם, שבע פעמים, כמ"ש, שבע על חטאותיכם, לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרו אותו, תמצא 1540. שכל הזמן הזה תהיה הגלות בעניין, שבע על חטאותיכם.

וכשייגמרו 1540 שנים, אז תתעורר גאולת ישראל, כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד 17 שנים, שהתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, שטוב בגי' י"ז (17). כמ"ש, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחָיו.

כי אז, ב-17 שנים אחר 1540, ראוי לעמוד בפרץ לפני מדה"ד, כי נגמרו עוונות העולם. ואז כתוב, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש, ודלקוּ בהם ואכָלוּם.

41. ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מהאומות עלבונם של ישראל, ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו. ואז יתרצה יוסף לאחיו, כמ"ש, אפריים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יָצוֹר את אפריים.

42. בי"ז (17) בתמוז בוטל התָמיד, ובט' באב חרב ביהמ"ק. מגלגלים זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב. כי בלילה של ט' באב הוציאו המרגלים שם רע על הארץ הקדושה, והרימו קולם בבכייה, ונקבעה הבכייה לדורי דורות.

43. משעה שבוטל התמיד, שהיה מכפר על עוונותיהם, עד שנחרב ביהמ"ק, בין בפעם הראשונה ובין בפעם השנייה, היו 22 ימים. כנגד אלו 22 שנים שלא ראה אותו צדיק את פני כבודו של אביו. וזה כדי להראות חכמה עליונה, שזה בזה תלוי, שחורבן ביהמ"ק תלוי במכירת יוסף.

44. והרי העירו החברים, כי כשחרב ביהמ"ק, מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהויריב הייתה, והלוויים היו עומדים על דוכנם ואומרים שירה: יָגוֹדוּ על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, ויהי ה' לי למִשׂגָב ואלקיי לצוּר מַחְסי, ויָשֶׁב עליהם את אוֹנם וברָעתם יצמיתֵם.

ולא הספיקו לומר, יצמיתם ה' אלקינו, עד שבאו גויים וכבשו אותם. כי אם היו אומרים, יצמיתם ה' אלקינו, לא הייתה להם תקנה.

45. החורבן, שהיה במוצאי שבת, מרמז על חכמה רבה, כי יצאו משבת, שהשבת היה רפואה למַכָּתם. ומה שהיה במוצאי שביעית, רומז שחטאו לכנ"י, המלכות, הנקראת שביעית. וחטאו במילה ולא קיימו בשר קודש. ומשמרתו של יהויריב, שהייתה רומזת, כמ"ש, עוד אריב איתכם נאום ה', ואת בני בניכם אריב.

46. עתיד הקב"ה להוציא אותם מהגלות, כמ"ש, גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושָׁע הוא.

47. למה בא המשיח מיהודה, הלוא מיוסף היה צריך לבוא? אלא שניהם יבואו, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

ומשום שהקב"ה אינו מאבד שכר כל ברייה, ניתנה המלכות לדוד, משום שהיה עשירי לצדיקים ושביעי שבאחים. וכך מלכות שבארץ כעין המלכות שברקיע, שהיא ספירה עשירית אם מתחילים למנות מכתר, ושביעית כשמונים מחסד.