ד' מינים

210. כמה חשובים מעשי המלך הקדוש, כי במעשים שעושים למטה, קושרים אותם בדברים העליונים למעלה, בשורשם, כי כל דבר למטה בעוה"ז יש לו שורש למעלה בעולמות העליונים. וכשלוקחים אותם למטה ועושים מעשה בהם, מתעורר כנגדם מעשה שלמעלה, בשורשם שבעולמות העליונים. כגון אזוב, עץ ארז, שציוותה התורה לקחת למטהר.

211. יש מהם שאחוזים בשם הקדוש למעלה, כגון לולב ואתרוג הדס וערבה. ועל זה צריכים לייחד אותם, לקשור אותם יחד, ולעשות בהם מעשה, לנענע אותם, כדי לעורר שמחה בשורש, שאחוז בו למעלה. בברכת המצוות ובמעשה המצווה צריכים להראות בדבר שלמטה, כדי לעורר בזה את הדבר שלמעלה, שורשו העליון.

212. כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, כדי שיעשה לי כבוד. בראתיו, כדי לייחד אותי. יצרתיו, לעשות לי מעשים טובים. אף עשיתיו, שיתעורר על ידו כוח העליון.

213. וכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפוֹת תמרים, וענף עץ עבות וערבי נחל. כל הנקרא בשמי, פרי עץ הדר. ולכבודי בראתיו, כפות תמרים. יצרתיו, ענף עץ עבות. אף עשיתיו, ערבי נחל.

שורשי ד' מינים, הם ד' העולמות אבי"ע: האתרוג כנגד עולם האצילות, ועליו כתוב, כל הנקרא בשמי, כי הנוקבא דאצילות נקראת שֵם. כפות תמרים כנגד עולם הבריאה, ועליו כתוב, ולכבודי בראתיו. וענף עץ עבות כנגד עולם היצירה, ועליו כתוב יצרתיו. וערבי נחל כנגד עולם העשיה, ועליהם כתוב, אף עשיתיו.

214. והתיקון שלהם, כמ"ש, ולקחתם לכם ביום הראשון, בדיוק חמישה על עשר. כי 15 לחודש מורה, שהנוקבא, ספירה עשירית, ומרומזת במספר עשר, עלתה ונכללת באמא, הנבחנת במספר חמש, להיותה כוללת בתוכה חמש ספירות חג"ת נ"ה, שכל אחת כלולה מעשר. וכשאלו חמש ספירות של הבינה מאירות בנוקבא, נקראת הנוקבא במספר 15 לחודש, אשר אז הלבנה, הנוקבא, בתכלית המילוי שלה.

215. ביום הראשון, הוא יום, שיצא הראשון למסע במקורות מים חיים, קו הראשון של ג' קווים, הנוסעים בג' מקומות. שמנסיעתם יוצאים חסדים מגולים בחכמה, הנקראים מים חיים. קו הימין, חסד, הנוסע ראשונה. ואנחנו צריכים להמשיך אותו בעולם, כי בסוכות הוא זמן המשכת החסדים, כמ"ש, וימינו תחבקני.

216. משל למלך, שאסר אנשים בבית האסורים שלו. באה אימו הגבירה, והוציאה אותם לחירות. והמלך שהשגיח על כבודה, נתן אותם לרשותה. והיא מצאה אותם רעבים וצמאים, אמרה אל בנה המלך, הרי הוצאתי אותם לחירות, תן להם אכילה ושתייה.

217. הנה יוה"כ, אמא, בינה, הוציא כולם לחירות, ואנחנו נמצאים רעבים למזון וצמאים לשתות. כי מבחינת בינה אינן נמשכות אכילה ושתייה גשמיות, כי ע"כ אנו צמים ומתענים ביוה"כ. ע"כ היא מעטרת את המלך, ז"א, בן הבינה, בעטרות שלו, במוחין דחסדים.

ביום הזה, בראשון לחג, אנו יודעים שמים חיים שורים עימה. ואנו שואלים לשתות למי שהוציאנו לחירות, שתשפיע חסדים אל ז"א בשבילנו, אחר שזכינו למוחין דחכמה ממנה ביוה"כ, שהוא חירות. ולפיכך אנו קוראים לאותו יום, יום ראשון.

218. ביום ההוא, הרומז על אברהם, ספירת החסד, הוא התחלת הכול. אם ההתחלה היא בענני כבוד, אורות מקיפים, שאו"מ הראשון הוא חסד. ואם ההתחלה היא במים, או"פ, שאו"פ הראשון הוא חסד. ולכן אברהם התחיל לחפור בארות מים.

219. פרי עץ הדר, זהו בארו של יצחק. הנוקבא נקראת באר, בעת שמקבלת חכמה מקו שמאל דז"א, שנקרא יצחק. כי יצחק הידר את הקב"ה, וקרא לו עץ הדר. והנוקבא פרי של עץ הדר זה.

כפות תמרים, כמ"ש, צדיק כתמר יפרח, יסוד צדיק. ולא נמצא פירוד בין יסוד לנוקבא. ע"כ לא כתוב, וכפוֹת, אלא כפוֹת, מלשון קשוּר ואגוּד, משום שאינם נמצאים זה בלי זה, וכפוּתים תמיד יחד. ובזה מתמלא באר, הנוקבא, מבאר מים חיים עליונים, מבינה, כי היסוד, מתמלא תחילה מת"ת, ות"ת מבינה. וממנו מתמלאת הבאר, עד שהיא נעשית מעיין נובע לכל.

220. וענף עץ עבות. ענף של אילן הגדול, ת"ת, שהתגבר והשתרש בשורשיו ונעשה אילן עליון על כל, שאחוז מכל צדדיו, כלומר, ת"ת הכולל כל ו"ס חג"ת נה"י, ואחוזים בו מכל צדדיו.

ענף הוא עץ עבות, עץ שאוחז את האבות, כי הוא קו אמצעי, הכולל בתוכו ימין ושמאל, חו"ג, אברהם ויצחק. עבות כמו אבות, כי ע' וא' מתחלפים זה בזה. כי מת"ת מקבל יסוד העולם ומתמלא להשפיע אל הבאר, הנוקבא, ארץ שכולה משקה. כי בעת שהנוקבא מקבלת מיסוד, היא נקראת ארץ שכולה משקה.

221. וערבי נחל, הם שניים, שרומזים על שני נחלי מים, נו"ה, שהמים מתכנסים בהם להשפיע אל הצדיק, יסוד, המקבל מנו"ה.

וערבי נחל הם הגבורות, הנאחזים ביצחק, קו שמאל, הבאים מצד נחל העליון, אמא, ולא מצד אבא, קו ימין. ומשום זה הערבות יפות כולן, אבל אינן מתוקות, כמו פירות, ואינן עושות פירות, כי השמאל דיניו מרובים ואינו עושה פירות, אע"פ שהוא יפה, שיש בו חכמה, כי היופי רומז על חכמה. וע"כ הוא מרומז בערבי נחל, שהינם יפים ואינם עושים פירות.

222. וערבי נחל, הם ב' עמודים, שהגוף עומד עליהם, נו"ה. וערבי נחל, הם הגבורות הנמשכות מקו שמאל, שאלו הגבורות נמשכות בנו"ה הללו. ואלו כולם, הם להשפיע מים אל הבאר, להשפיע אל הנוקבא.

223. ולקחתם לכם, פרי עץ הדר, זהו אברהם, חסד. כפות תמרים, זהו יצחק, גבורה. וענף עץ עבות, זהו יעקב, ת"ת. וערבי נחל, אלו הם שתי המדרגות, נו"ה.

224. לומדים שפרי עץ הדר אברהם, וכפות תמרים יצחק, משום שעץ עבות הוא יעקב, שאוחז לכל החלקים, שכל ו"ק חג"ת נה"י נכללות בו. וע"כ נקרא עץ עבות.

ודאי הוא יעקב, אבל פרי עץ הדר זהו בארו של יצחק, גבורה תחתונה, הנוקבא. כתוב, כפּׂת תמרים, כפּׂת חסר ו', קשר שנקשר בבאר, שנאמר על היסוד והנוקבא, שהם קשורים בקשריהם, ואינם עולים זה בלי זו.

וענף עץ עבות, הוא ענף העליון שנעשה עץ עבות, שאוחז לכל צד, כל חג"ת נה"י. שת"ת הוא הגוף, אשר חו"ג זרועותיו, נו"ה רגליו, יסוד ברית קודש.

ערבי נחל, יצחק בכל הצדדים, שנאחזים בצד הנחל, האמא, ולא מצד אבא. אע"פ שבנחל, בינה, לא נמצאים דינים, עכ"ז הדינים מתעוררים משם.

225. וערבי נחל, שני עמודים, נו"ה. המים יוצאים מהם. והרי שתי מדרגות נו"ה, העומדות על מדרגת צדיק, יסוד, פירות וקיבוץ הברכות יוצאים מהם? אבל ערבי נחל, הרומזים ג"כ על נו"ה, אין פירות יוצאים מהם, ולא טעם, ולא ריח.

אלא ערבי נחל רומזים על נו"ה רק שמקבלים גבורות דיצחק מצד שמאל. וע"כ אינם עושים פירות, כי דינים רובצים עליהם. אבל בעת שמקבלים גם חסדים, כל הברכות שבעולם מהם באים.

226. וע"כ אתרוג אוחזים בשמאל כנגד הלב. לולב בימין מאוגד עם כל המינים. וקשור בכולם. כי צדיק, יסוד, מאוגד עם כל הספירות, וקשור עם כולן. וזהו קשר האמונה, להאיר אל הנוקבא, הנקראת אמונה.

227. כל אלו ד' המינים הם האורחים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שהעם הקדוש הזמינו אותם ביום הזה, על דרך שמתפללים בימי הסוכות קודם הסעודה, ואומרים, עוּלוּ אוּשְפּיזין עילאין, בואו אורחים עליונים. שצריכים למצוא אותם, מאחר שהזמין אותם, ובהם מתפלל האדם תפילתו אל המלך. וע"י ד' המינים, שרומזים לאלו הספירות, הוא משיג אותם.

אשריהם ישראל, שיודעים דרכיו של המלך הקדוש, ויודעים דרכי התורה, ללכת בדרך אמת, לזכות על ידם בעוה"ז ובעוה"ב.

228. ביום הזה יוצאים ישראל בסימנים הרשומים מן המלך, ד' המינים, משום שניצחו בדין. הם סימני האמונה, השכינה, חותם של המלך העליון, ז"א. בדומה לשני אנשים, שבאו לפני המלך לדין. ולא ידעו בני העולם מי מהם ניצח. יצא שר אחד מבית המלך, שאלו אותו. אמר להם, מי שיצא מבית המלך וסימנים של המלך בידיו, הוא המנצח.

229. כך כל בני העולם באים לדין לפני המלך העליון, ודן אותם ביום רה"ש ויוה"כ עד 15 יום לחודש. ובתוך כך, נמצאו ישראל שזכו כולם לעשות תשובה, ומתייגעים בעשיית סוכה ובלולב ובאתרוג. ולא ידוע מי ניצח בדין, ומלאכים עליונים שואלים, מי ניצח בדין? הקב"ה אומר להם, אלו שמחזיקים הסימנים שלי בידיהם, ד' מינים, הם ניצחו בדין.

230. ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהילה, נכנסים לסוכה, אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכול רואים שישראל רשומים ברשימות המלך הקדוש, פותחים ואומרים, אשרי העם שככה לו.

231. ואפילו אוה"ע שמחים בשמחה הזו ומתברכים ממנה. וע"כ מקריבים קורבנות עליהם בכל יום, לשים עליהם שלום, ויתברכו ממנו. מכאן והלאה, יום אחד של המלך העליון, ששמח בו עִם ישראל, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. שיום זה מן המלך לבדו, ששמחתו היא בישראל.

בדומה למלך שהזמין אושפיזין, אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו באורחים והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, שבעים פרים. מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.