הכַפּורֶת ושני הכרובים

33. בכל הפרשה הזו מצאנו, שנמסרה המלאכה בידיו של משה, חוץ מאשר בשניים. כי בכולם כתוב, ועשיתָ. ובארון ובאפוד כתוב, ועשו ארון, ועשו את האפוד, ולא כתוב, ועשית. משום שהארון, מלכות, כולל בתוכו את משה, ז"א, כדי להאיר ממנו. כי המלכות אינה מאירה אלא מז"א. וע"כ צריכים אחרים לתקן התיקון והיופי שלה, כדי להכניס אותו בתוך הארון.

34. לפיכך לא כתוב באפוד, ועשית, משום שהאפוד אינו שלו, כי האפוד הוא תיקון המלכות, ואינו שישתמש עימו משה. וע"כ אין משה צריך לעשות העבודה של אחיו. כי משה שושבין של המלך, ואהרון שושבין של המלכות.

35. הרי כתוב, והלבשתָ את אהרון את הכותונת ואת מעיל האפוד ואת האפוד ואת החושן, ואָפַדְתָ לוֹ בחֵשֶׁב האפוד ושַׂמת המצנפת על ראשו. הנה כל זה עבודתו של משה, ואינו כבודו של אהרון, אלא כבודו של משה הוא. כי הקב"ה לא רצה עבודתו של אהרון, אלא א"כ שתהיה ע"י משה. ובכל דבר היה אהרון צריך למשה. וכל זה כבוד משה הוא.

36. ועשיתָ כַפּורֶת זהב טהור. בפרשה זו רמוז במלאכת המשכן, מעשה שמיים וארץ וכל הצבאות, כי הקב"ה לא ציווה לעשות משכן, אלא שיהיה כעין מלאכת שמיים וארץ, כדי שיהיה המשכן שלמטה כעין המשכן של מעלה, המלכות. ושיתחברו זה בזה, כעין נשמה וגוף, שיהיה הכול אחד.

37. כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. מעשה הכפורת יש ברמז שלמעלה, שלשלת של מט"ט הגנוז שבמשכן, להרים תרומת הקודש למעלה ולמטה.

38. בראשית, היא הראשית העליונה, י', הכפורת הגנוזה והנסתרת, הנמצאת מסוד הנקודה הנסתרת העליונה. ונפרשׂ מפרשׂ להאיר בתוך האור, ולְהעלם בתוך ההעלם. מיט"ט מט"ט נסתר בתוך הכפורת הזו, המתאחדת מלמטה למעלה.

הכפורת הוא הכיסוי, שנעשה להעלמת ג"ר, ע"י עליית המלכות לבינה, בי' שנכנסה לאור הבינה, והאור נעשה לאויר, לו"ק חסר ג"ר, הנקרא אויר. העלמה זו מקורה באו"א עילאין, י' דהוי"ה, כי הכיסוי, הי' שנכנסה לאויר, אינה יוצאת משם לעולם. והוא כיסוי בקו ימין דז"א, שהוא קו ראשון לג' קווים.

והכיסוי הזה מתגלה בקו שמאל, כי בו יוצאת י' מאויר, והאור חוזר למקומו. וחוזרת ומתכסה בקו האמצעי, ע"י כנפי הכרובים, בכוח המסך דחיריק שבהן. והסיבוב של הכפורת בג' קווים מכונה מפרשׂ.

כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. מעשה הכפורת יש ברמז שלמעלה, שלשלת של מט"ט הגנוז שבמשכן, להרים תרומת הקודש למעלה ולמטה. מעשה הכפורת רמוז במילה בראשית ברמז שלמעלה. כי הכיסוי, הי' שנכנסה באויר, המכונה כפורת, נרמזת בי' של בראשית, שהיא או"א עילאין.

ונאמר, שלשלת של מט"ט הגנוז שבמשכן, להרים תרומת הקודש למעלה ולמטה. כי מט"ט הוא נושא המָסַכים של הקו האמצעי, ונאחז בכיסוי, בכפורת, שמשם לוקח כוחו אל המסך דחיריק שבו. מט"ט פועל בכוח הכיסוי הזה, להרים הארת החכמה, שתאיר רק מלמטה למעלה, למעלה ולמטה. הן במשכן העליון, והן במשכן התחתון.

בראשית, פירושה הראשית העליונה, י', או"א, שרומזת על הכפורת הגנוזה והנסתרת, הנמצאת מסוד הנקודה הנסתרת העליונה, שהיא או"א. כי הכפורת, הכיסוי מי' שנכנסה באויר, מקורה מי', שהיא או"א עילאין. ונפרשׂה הכפורת למפרש, לסיבוב על ג' קווים. להיות מאיר בתוך האורה, שתאיר בימין, ששם מקום האור. ולהעלם בתוך ההעלם, ולהסתתר בשמאל, ששם האור נעלם.

ויש שני שמות, מיט"ט מט"ט. כשהמלכות מלובשת במט"ט, נקרא מיט"ט עם י'. וכשאינה מלובשת בו, נקרא מט"ט, בלי י'. מיט"ט מט"ט נסתר בתוך הכפורת הזו, שהכפורת כוללת בתוכה שתי בחינות מט"ט, בעת שמט"ט משמש במסך דחיריק, הממעט השמאל, שלא יאיר אלא רק מלמטה למעלה, שאז מתאחד השמאל עם הימין. ומט"ט לוקח כוח המסך דחיריק שבו מהכיסוי שבכפורת.

ויש לדעת, שכל מעלתו של חנוך בן יֶרֶד, שהפך למלאך, הייתה מטעם שזכה לזוהר עליון, המוחין של נר"ן מאצילות, שאבדו מאדה"ר מחמת החטא של עצה"ד. אמנם שתי אבדות היו לו, כי מחמת אכילת עצה"ד, לא אבדו לו אלא המוחין דפנים, ועוד נשארו לו המוחין דאחור.

כמ"ש, ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ הגן. כי המוחין דאחור, שנשארו לו, עשו אותו כמתחבא מפני אור הפנים. וזהו, ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים, מאור הפנים. ואח"ז גורש לגמרי מגן עדן, שאיבד גם המוחין דאחור.

ולפיכך חנוך, שזכה לאלו המוחין שאבדו לאדה"ר, היה צריך לזכות בתחילה למוחין דאחור, ואח"כ למוחין דפנים. וכשהשיג המוחין דאחור, אז היה עוד בלי שם. אלא אח"כ כשהשיג המוחין דפנים, קנה עימם את השם, חנוך בן ירד.

39. מתוך היראה, שחנוך הלך בדרך אמת בארץ, הוא מצא את האור, הזוהר העליון, שאיבד אדה"ר מחמת החטא של עצה"ד. אבל רק מוחין דאחור של הזוהר העליון הזה מצא עתה, שהאור הזה נגנז בגן עדן.

עלה למעלה, שהיה רוצה להשתמש עם האור. אבל האור לא התיישב במקומו, כי לא היה שלם מכל צדדיו, כי השלמות שלמטה הייתה חסרה לו, שאבדה מחמת החטא של אדה"ר.

ע"כ ירד למטה, לגן העדן התחתון, והתחבא בתוך עצי הגן, במוחין דאחור, שהיה לאדה"ר אחר החטא, מטרם שגורש מגן עדן. שגם הוא התחבא אז בתוך עצי הגן. והתפשט שם בכל צדדי הגן, עד שנולד חנוך בן ירד. כלומר, עד שהשיג אותם המוחין דפנים של הזוהר העליון, שבגללם נקרא חנוך בן ירד. כי עתה עוד לא נקרא בשם הזה.

40. כיוון שנולד חנוך בן ירד, המוחין דפנים, הנקראים בשם הזה, בתחילה היה נמצא סמוך לגן, בעת שהשיג רק הקטנות של מוחין דפנים, שעוד לא היה ראוי להיכנס לגן עדן. התחיל אותו האור, המוחין דפנים, להאיר בתוכו, והתגדל במשחת קודש, והאור ההוא שָׁכן עליו כשהוא מתנוצץ.

נכנס לגן עדן, ומצא שם עה"ח, הקו האמצעי, ענפיו ופירות העץ, הֵרִיח בהם, שהמשיך הארת חכמה מלמטה למעלה, המכונה ריח. והתיישב בתוכו רוח של אור החיים, ו"ק דחכמה. כי אור החכמה נקרא אור החיים, ורוח היא קומת ו"ק.

41. באו שליחים, מלאכים עליונים, ולימדו אותו החכמה העליונה, ונתנו לו ספר, שהיה גנוז בתוך עה"ח, ולמד ממנו, וידע דרכיו של הקב"ה, והלך אחריו. כמ"ש, ויתהלך חנוך את האלקים. עד שאותו האור נשלם בתוכו.

42. כיוון שאותו האור נשלם למטה, רצה לעלות למקומו, להלביש את האור למעלה בשמיים, במקום יציאתו של האור. כדי להראות אותה השלמות שיש בחנוך, השלמות של מוחין, הנקראים חנוך. יום אחד נכנס בגן עדן, והראו לו הנסתרות שבגן. הניח אותו ספר וכל מה שראה מחוץ לגן. והספר גנוז בין החברים, שמשם השיגו אותו החברים וגנזו אותו.

43. אח"כ התלבש אותו האור בתוך הלבוש, בתוך גופו של חנוך, להראות שלמותו למעלה, בשמיים, ושיתביישו בגללו כל אלו המלאכים, שקטרגו לפני אדונם, שלא יברא את האדם בארץ.

44. כתוב, ואיננו כי לקח אותו אלקים. ואיננו, בעוה"ז, ואיננו, כמו שהיה בעוה"ז. כי לקח אותו אלקים, לצורה אחרת. בצורה זו הוא תמיד נער, כמ"ש, חנוך לנער על פי דרכו, להנהיג כל העולמות. גם כי יזקין לא יסור ממנה. כי תמיד נמצא בו, וחוזר להיות נער.

המוחין דאחור מכונה נער. המוחין דפנים מכונה זקן, כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה. כי אע"פ שיש חכמה גם במוחין דאחור, אינם נחשבים להשגת חכמה, משום שאינה יכולה להאיר שם מחמת חיסרון של חסדים.

השם חנוך הוא על המוחין דפנים. ואיננו, כמו שהיה בעוה"ז, במוחין דפנים, כי לקח אותו אלקים לצורה אחרת, שיאיר במוחין דאחור. חזר למוחין דאחור אבל לא ירד עוד ממדרגתו. כמ"ש, חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. שלא הפסיד המוחין דפנים מחמת שמאיר במוחין דאחור.

גם כי יזקין, אע"פ שיש לו המוחין דפנים, הנקראים זקן, לא יסור ממנה. אינו פוסק מלהאיר במוחין דאחור, הנקראים נער. כי תמיד נמצא בו, וחוזר להיות נער, שתמיד נמצא במוחין דפנים, זִקנה, וחוזר להאיר במוחין דאחור, נער. גם כמ"ש, נער הייתי גם זָקַנתי. שאע"פ שיש לי מוחין דפנים, זקנה, עכ"ז אני נשארתי נער, שאני מאיר גם במוחין של נער.

45. בחנוך נכללה הצורה של העולם הנסתר, ז"א, שממנו מוחין דפנים. הוא כיסא לאדונו, לז"א, שז"א שורה עליו. עושה שליחות בעולם. כשהעולם בדין, נמסרת ההנהגה למט"ט, הוא יוצא, ומט"ט נקרא ריבון על כל הצבאות העליונים, שכולם הם תחת הנהגתו.

והזקן הוא נער, שעוזב מוחין של זִקנה ומקבל מוחין של נער. ואז נמצא העולם בדין. נכנס מעולם לעולם, מעולם דמלכות לעולם ז"א, מוחין דפנים. אז נשקט הרוגז, ומנהיג העולם ברחמים.

46. צורה זו של מט"ט, מוחין של נער הכלולים במוחין של זִקנה, נפרשׂה במפרשׂ הכפורת, שהצטיירו בה באותו המפרש שתי צורות, זכר ונוקבא, מט"ט וסנדלפון, שהם שני נערים, עלמים אהובים, עומדים דבקים זה בזה, שהם שני הכרובים, שהמוחין של נער מאירים בהם.

47. וזהו שכתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. בראשית, הכפורת. ברא אלקים, שברא המפרשׂ של הכפורת הסתומה. את השמיים ואת הארץ, הם שני כרובים, העומדים בדבקות של אהבה.

לא כתוב, שמיים וארץ, אלא, את השמיים ואת הארץ. לרבות שני כרובים הדבקים יחד. כפורת זו פרושה לִפְנים, בסתרו של ההיכל, ובשני הצדדים עומדים שני אלו.

48. בראשית, עולה למעלה. סודו יורד למטה. כמו שהסוד של בראשית עולה למעלה ואינו נרשם ברשימה, יוצאת ממנו רשימה למטה, ונעשית ממנו כפורת עליונה הרשומה בג' רשימות, הוי"ה אלקינו הוי"ה. מאלו ג' יוצאים ג' אחרים, והם שש. שבראשית, אותיות ברא שית (6).

י' נכנסה באור דאו"א ועשתה אותו לאויר, שהסתלקו ג"ר, חכמה, ואינה יוצאת משם לעולם, וע"כ או"א הם תמיד בחסדים מכוסים. אבל מסך זה, מחמת י' שנכנסה לאויר, יורד לישסו"ת, ובהם י' יוצאת מאויר, והאויר חזר בהם להיות אור החכמה.

כי או"א, ג"ר דבינה, תמיד בח"ח, שחפצים רק חסדים ולא חכמה. וע"כ אינם סובלים שום חיסרון מחמת כניסת י' באויר, הדוחה אור החכמה, כי גם בלי זה אינם מקבלים חכמה. וע"כ אין צורך שי' תצא מהאויר שלהם. משא"כ ישסו"ת, שהם בחינת זו"ן הנכללים בבינה, שצריכים חכמה. כי כל ההפרש בין בינה לז"א, הוא שבינה בחסדים, וז"א בחסדים שיש בהם הארת חכמה. ולפיכך לעת גדלות, יוצאת הי' מאויר דישסו"ת, והאויר חוזר להיות אור.

בראשית, שהם או"א, הנקראים ראשית, עולה למעלה, שאורותיהם מאירים למעלה ואינם מתפשטים למטה, משום שסתומים מחכמה, מחמת שהי' אינה יוצאת מהאויר שלהם. סודו, שזה המסך של הי', שנכנסה באויר שיש בהם, יורד למטה, כי המסך הזה יורד ומתפשט לישסו"ת, וגם ישסו"ת מתמעטים מחמתו לאויר.

כמו שהסוד של בראשית עולה למעלה ואינו נרשם ברשימה, יוצאת ממנו רשימה למטה. שסוד בראשית, או"א עילאין, עולָה הארתם למעלה, שהם סתומים מחמת הי' שנכנסה באויר, ואינו נרשם ברשימה, כלומר שלא נרשמו באיזה חיסרון מחמת הי' שנכנסה באויר שלהם, מחמת שגם בלי זה אינם מקבלים חכמה. יוצאת ממנו רשימה למטה, יוצאת מי' שבאויר דאו"א רשימת חיסרון למטה בישסו"ת.

ובישסו"ת נעשית, ממסך של הי' שבאויר, כפורת עליונה. הרשומה בג' רשימות, ברשימת ג' קווים, חג"ת, שב' קווים ימין ושמאל נקראים הוי"ה אלקינו, והקו האמצעי נקרא הוי"ה. מאלו ג' יוצאים ג' אחרים, כי מהם יוצאים ג' קווים למטה מטבור, נה"י, והם ו"ס חג"ת נה"י. וע"כ מרומז באותיות בראשית, ברא שית (6), שהם חג"ת נה"י.

49. שלושה ייחודים נפרשׂים על הכפורת בשני הכרובים. ייחוד ראשון: הכפורת העליונה, נפרשת לצד דרום, חסד, ולמערב, מלכות. ומוציאה שני כרובים יחד זכר ונוקבא, שיהיו נמצאים זה כנגד זה. דרום, חסד, ראש לז"ת, כמו שלומדים, כוהן נוטל בראש. והוא בן זכר. מערב, נוקבא, בת יחידה. שעליה לומדים, בת הייתה לו לאברהם, שהוא חסד.

וזהו בראשית, אותיות בת ראש. שהם שני הכרובים, בת היא מלכות, ראש הוא חסד, קו ימין דז"א. י' של בראשית היא הכפורת, המסך מבִּיאַת הי' באויר, שאינה נודעת עד שנפרשת במפרש, ומוציאה שני כרובים אלו, בת ראש.

כעין זו היא ה"ת דהוי"ה, הייחוד של בת ראש, שהמלכות מיוחדת בחסד. כי הוי"ה ז"א, חסדים מכוסים. ועל הייחוד הזה נקראת המלכות בת, בת ראש, בת לאברהם. י' של בראשית היא הכפורת להיפרש.

50. הייחוד השני של שני הכרובים: מערב עם צפון. מוחזרת הכפורת ממערב, מהמלכות, לצפון, לגבורה, קו השמאל. ונפרשת במפרש. ומתגלה הזכר שנאחז בצד הכפורת. והנוקבא, המלכות, מסתתרת למטה, ונעשית באש של הצפון. וזהו בראשית, אותיות בת אש.

הי' שבבראשית היא הכפורת. הי' היא המפרש שנפרש, והראה אחד ולא שניים, כי הנוקבא התכסתה למטה. המפרש העליון והתחתון אחד, ואינו נפרד שֵׁם זה מזה, הכול הוא אלקים.

הייחוד של מלכות עם קו השמאל דז"א, גבורה, אינו נעשה למעלה במקום הגבורה דז"א, אלא למטה במקום המלכות, כי ג"ר דחכמה שבשמאל התמעטו ע"י קו אמצעי, ורק ו"ק דחכמה שבשמאל מאירים. וע"כ אי אפשר שיהיה הייחוד במקום גבורה דז"א, שהוא אור זכר, המאיר מלמעלה למטה, שהוא ג"ר, כי הג"ר נעלמים. ולפיכך הייחוד הוא במקום הנוקבא, המאירה אור נקבה, שמלמטה למעלה, שהוא ו"ק.

ומוחזרת הכפורת מהמלכות, לצפון, לגבורה, קו השמאל. ונפרשת במפרש. ומתגלה הזכר שנאחז בצד הכפורת. הנוקבא לא התגלתה למעלה ביחד עם הזכר, כדי שלא יתגלו הג"ר דחכמה. והנוקבא, המלכות, התכסתה למטה, שלא לקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק. והיא נעשתה באש של הצפון, שהצפון משפיע בה הדינים שלו, הנקראים אש. והיא מיתקנת בהם, שתוכל להאיר החכמה כמו בצפון, שאין החכמה מתגלה זולתם.

וזהו בראשית, אותיות בת אש, שהמלכות נעשתה בת לצפון, שהיא אש. הי' שבבראשית היא הכפורת. הי' היא המפרש שנפרש, והראה אחד ולא שניים, כי הנוקבא התכסתה למטה. כי לא נעשה הייחוד למעלה בגבורה דז"א, אלא במקום הנוקבא, שמתכסה מג"ר למטה במקומה. אבל אם היה הייחוד למעלה, היו הג"ר מתגלות.

המפרשׂ העליון והתחתון אחד, הן המפרש העליון, גבורה, והן המפרש התחתון, המלכות שהתכסתה. ואינו נפרד שֵׁם זה מזה, הכול הוא אלקים. הן הגבורה נקראת אלקים, והן המלכות נקראת אלקים, מפני שהם אחד.

51. הייחוד השלישי של שני הכרובים: מערב עם מזרח. מוחזרת הכפורת ממערב, ממלכות, למזרח, ת"ת, קו האמצעי, ופורשת מפרש לשני צדדים, בצד מזרח, הזכר, ובצד מערב, הנוקבא.

וכיוון שהכפורת עומדת במזרח ובמערב, אז שִׂמחה נמצאת והחיבור כראוי, להיותה דבוקה בקו האמצעי, ת"ת. והבת, המלכות, מעוטרת בעטרותיה כראוי, ונמצאת במילואה.

ואז היא בסוד של ת"ת, בראשית, בלי פירוד כלל. שאין הזכר והנוקבא שתי מילים, בת ראש או בת אש, אלא כלולים במילה אחת, בראשית, להיותה כלולה בשני צדדים, הן בבחינת בת ראש, ימין, והן בבחינת בת אש, שמאל, כי המזרח כולל בתוכו דרום וצפון, ימין ושמאל. וע"כ באים במילה אחת, בראשית, שאש וראש הם ביחד.

52. כנגד אלו ג"פ, ג' ייחודים, עולים ישראל ג"פ לָחוג חגיהם. בפסח מוחזרת הכפורת בצד דרום ומערב, שאז עומדת הבת, המלכות, באברהם, חסד. והיא בת ראש, ושָׁם הַלֵל, ואינו הלל שלם, כי שני הכרובים אינם עוד במילואם כראוי, להיותם מחוברים בצד אחד ולא משני צדדים. כי ישמעאל יוצא מצד ימין, והוא פסולת הכסף, ומקטרג.

53. מיום רה"ש עד היום הראשון של סוכות, מוחזרת הכפורת מצפון למערב, אז מתכסה הבת, מלכות, ועומדת ביצחק, מקבלת מקו שמאל, לא בשמחה, והיא בייחוד בת אש. והם אינם בשלמות, ע"כ אין שָׁם הלל כלל, כי עשיו, פסולת הזהב, יוצא ומקטרג.

בסוכות עולה הבת, מלכות, ונשלמת ביצחק, קו השמאל, בשמחה, כי הוא מתלבש בחסדים, שזו שלמותו, ומתחברים זה בזה. ואז הלל שלם על שנשקט הכעס, הדינים של רה"ש, ונמצא החיבור.

54. בשבועות, שנקרא עצרת, מוחזרת הכפורת בצד מזרח ומערב. אז נמצאת השלמות, והאהבה והדבקות הן בכל הצדדים. כי מזרח, ת"ת, הקו האמצעי, כולל בתוכו כל הצדדים. והוא שמחת העליונים והתחתונים. ואז, כמ"ש, תורת ה' תמימה מְשׁיבת נפש. כי תושב"כ, ת"ת, מזרח, מתחברת יחד עם תשבע"פ, מלכות, מערב. והתורה תמימה.

55. בג"פ אלו מוחזרת הכפורת בצדדיה:

א. בייחוד דרום ומערב, נפרשת הכפורת למעלה, כלומר שאין לה התפשטות למטה, בנקודה הנסתרת, באור של הנקודה הנסתרת, שהוא אור חסדים מכוסים מחכמה, וזהו באור הראשון שנפרשה, שזהו בייחוד הראשון, דרום מערב. ואין לה התפשטות למטה, משום שבדרום, שהוא קו ימין, נמצאת י' באויר, בדומה לאו"א עילאין, שזה ו"ק בלי ג"ר.

ב. בייחוד צפון ומערב, נפרשת בשלמות, שבקו שמאל יוצאת י' מאויר, והג"ר חוזרים, אבל המלכות נבחנת כמכוסה ואינה יכולה להאיר.

ג. בייחוד מזרח ומערב, המלכות שורה על אותו המפרש, שהייחוד במילואו, כשכנפי הכרובים סוככות על הכפורת, כדי לכסות הכפורת ולא יהיה בגלוי, כדי לכסות ג"ר דחכמה שבשמאל, שאסור לגלות אותם.

56. כַפׂרת, כתוב חסר ו'. כשהאור העליון בא, הכרובים מכים בכנפיהם, ומעלים אותם למעלה מהו', מז"א, לאו"א, ואומרים שירה מרוב שמחה של האור. וכיוון שעולים למעלה מו', כפׂרת חסר ו'.

57. כמו בכרובים העליונים, בז"א ובמלכות, כך גם למטה, בכרובים ובכפורת שבמשכן, שהם מט"ט וסנדלפון, שהכפורת מסתובבת לשלושה צדדים. והכרובים, העומדים בימין ובשמאל של הכפורת, מקבלים מאותם שלושת הצדדים.

הימין, כרוב הזכר, העומד בימין הכפורת, שורה בו רוח שלמעלה מאותו הצד, שנמצא בו בסיבוב הכפורת. והשמאל המשפיע במערב בהסתובבות הכפורת, עומד ומאיר לו בכרוב, העומד מצד שמאל של הכפורת, ששורה בו רוח הנקבה, כרוב הנקבה.

ומתחברים הכרובים זה בזה באהבה של זכר ונוקבא. וכן בכל הצדדים, בהסתובבות הכפורת נבחנת הנוקבא, שמקבלת מצד שמאל. ולעולם מזדווגים רק שניים, זכר ונוקבא. וכן למטה במשכן בעוה"ז הם שניים ולא יותר.

58. אבל למעלה, כיוון שאינו צריך דבקות בכפורת, כמו למטה במשכן, שהכרובים היו דבוקים בכפורת, איך הסתובבה הכפורת ביחד עם הכרובים? אלא בהסתובבות הזו, התדבקו זה בזה. ותמיד התדבק בה.

הסתובבות הכפורת עם הכרובים מובנת למטה, שהכרובים נעשו מִקְשָׁה מהכפורת והם דבוקים יחד. אבל למעלה מה הפירוש שהכרובים דבוקים בכפורת, ולמה צריכים לזה? אלא שע"י ההסתובבות בשלושה צדדים, נעשו דבוקים זה בזה, שהכרובים התדבקו בכפורת. כי הכפורת למעלה הוא המסך, שנעשה מי' שנכנסה לאויר, ולפי זה יש לה השתוות עם צד הימין, שהשתוות זו נבחנת לדבקות.

ואח"כ, כשהסתובב לצד שמאל, ששם יצאה הי' מאויר, הנה בהסתובבות לצד האמצעי, חזרה אותה בחינת ו"ק של הי' שנכנסה באויר, ע"י המסך דחיריק שבקו האמצעי. ונמצא שוב דבוק בכפורת, מחמת היותם בבחינה אחת.

ותמיד התדבק בה, שע"י ההסתובבות נמצא שהכרובים, ימין ושמאל, דבוקים בכפורת תמיד. כי יש להם השתוות לכפורת בקו ימין ובקו האמצעי. ומאחר שהקו האמצעי ממעט הג"ר דחכמה שבשמאל, נמצאת השתוות לכפורת גם בשמאל. ולפיכך דבוקים תמיד.

59. הכרובים במשכן כמו הכרובים למעלה, עומדים באות ובנס. כתוב, פורשֵׂי כנפיים למעלה סוֹכְכים בכנפיהם. ולא כתוב, פרושי כנפיים. ולא, סכוכים בכנפיהם. אלא על אות ונס היו עומדים, והיו פורשים כנפיהם כמו כרובים חיים. ולעיתים ידועות היו הכרובים מעלים כנפיהם, ופורשים אותן למעלה בכל יום ויום. ואח"כ היו חוזרים ומכסים על הכפורת. וע"כ באות ובנס היו עומדים.

60. בכל מקום שרוח עליון שורה, יש ממש וקיום באות ובנס, באותו מקום ששורה. האדם הוא מֵעפר, ומטרם ששורה עליו התנוצצות הרוח שלמעלה, אין בו ממש. כיוון ששורה עליו הרוח, יש בו ממש, ועומד ומתקיים.

61. המטה של אהרון, הוא עץ בלי שום ממשות. כיוון ששלח בו הקב"ה מעט רוח, עמד בקיום ונעשה ברייה וממשות. הכרובים, שהם קדושים, ועומדים בקדושה כעין שלמעלה, על אחת כמה וכמה, שהרוח העליון היה עושה בהם נס.

כשישראל זכאים, הכרובים דבקים בדבקות פב"פ. כיוון שחטאו, היו מחזירים פניהם זה מזה. מאין היו יודעים, הרי לא יכלו לבוא לקודש הקודשים לראות את זה? כאן נחלקו עמודי העולם. אבל בעשן הקורבן, ובקורבן שעל המזבח, ובכוהן, כשהיה מברך את העם, בשלושה אלו היו יודעים, שהכרובים החזירו פניהם זה מזה, והקב"ה רוצה בתשובה של בניו.

62. עשן הקורבן. כשהיו ישראל זכאים, היה עולה העשן למעלה בדרך ישר. אם העשן היה עולה לצד מזרח או לצד מערב, או בכל קצות הארץ, היה עולה בדרך ישר. וכשלא סר לימין ולשמאל, אז נמצא הרצון למעלה ולמטה, והקב"ה רצה במעשיהם של ישראל באהבה יתרה.

63. סימן ב' בקורבן שעל המזבח. כשישראל היו זכאים, הייתה נראית על אש המזבח צורת אריה אוכל קורבנות על המזבח. וכשלא היו זכאים, היו רואים צורת כלב רובץ על המזבח.

64. סימן ג' בכוהן המברך את העם. בשעה שנשא ידיו, כשהיו ישראל צדיקים, והיו ראויים לברכה, ידיו היו נשואות בנשיאה בלי כבדות כלל, והורמו בשמחה וברצון. אז השכינה שורה עליהן, והן נישאו מעצמן. ואז היה הכוהן יודע, שישראל ראויים לברכה, ובירך אותם ברצון הלב.

65. וכשידיו היו כבדות, וביגיעה רבה התנשאו, אז היה יודע, שהשכינה אינה שורה על ידיו, ושישראל אינם ראויים לברכה.

66. כשהשכינה באה לשרות על ידיו, כל האצבעות של הכוהן, שהן בצורה עליונה, היו שמחות בשמחה לקבל את השכינה עליהן, והיו פורחות להיות נישאות למעלה, כמו שהכרובים שבעוה"ז, שבמשכן, ומכ"ש הכרובים שלמעלה, היו שמחים לקבל עליהם את השכינה.

67. כתוב, וידי משה כבֵדים. משום שבאותה שעה לא היו ישראל זכאים, וידיו של משה כָּבְדו, ולא היה יכול לשאת אותן למעלה. כי כתוב למעלה, על ריב בני ישראל ועל נַסוֹתם את ה'. ואז, ויבוא עמלק, וכבדו ידיו של משה, ולא היה יכול לשאת אותן, עד שקיבל עליו עונש, כמ"ש, וייקחו אבן וישימו תחתיו, וכתוב, והיה כאשר ירים משה ידו וגָבר ישראל. כעין זה היה בלוחות האבן כמו בכוהן, שכָּבדו מחמת חטא העגל ונפלו מידיו ונשברו.

68. כשישראל זכאים, הכרובים פב"פ מתדבקים זה בזה. כשישראל לא זכאים, היו מחזירים פניהם זה מזה. וע"י זה היו יודעים, אם ישראל הם זכאים או לא.

69. כרובים הם נערים, כמ"ש, כי נער ישראל וָאוהֲבֵהו. ומשום זה הכול עומד בחידוש הלבנה, כמו שזו התחדשה בהתחדשות, כך הוא הכול. ומשום נער, נקראים הכרובים נערים. וכתוב, ואשת נעורים, שהמלכות, אישה, עומדת על שני נערים בהתחדשות עליונה.

70. כרובים, הם פנים גדולים ופנים קטנים. ודאי כך הם הפנים הנסתרים שלמעלה, שאינם מגולים. ובשבילם הייתה התחדשות הלבנה והמילוי שלה.

71. פנים קטנים הם למטה. את השמיים ואת הארץ, הם שני הכרובים, זכר ונקבה, דבוקים באהבה. אֵת, הוא לרבות למעלה ולמטה יחד, שיהיו הכרובים בכלל אחד.

מוחין של נער, הם מוחין דאחור, הכלולים במוחין דפנים, שמעלתם חשובה ביותר. כמ"ש, כי נער ישראל ואוהבהו. והם המוחין של חידוש הלבנה. כרובים הם נערים, שהמוחין של הכרובים הם המוחין של נער, שעליהם כתוב, כי נער ישראל.

ומשום זה הכול עומד בחידוש הלבנה, שהם אותם האורות המאירים בחידוש הלבנה. כמו שזו התחדשה בהתחדשות, כך הוא הכול. ונקראים מוחין של נער, משום שהם מתחדשים תמיד להאיר, כמו הלבנה המתחדשת. וע"כ נקרא נער, כמו שעתה נולד, ועוד הוא נער.

ומשום המוחין של נער, נקראים הכרובים שני נערים. וכתוב, ואשת נעורים, שהלבנה, המלכות, אישה, עומדת בעת התחדשותה, על שני נערים, מט"ט וסנדלפון, במוחין של נער. ומשום זה נקראת המלכות אשת נעורים.

כרובים, הם פנים גדולים ופנים קטנים. ז"א ומלכות נקראים פנים גדולים, מט"ט וסנדלפון נקראים פנים קטנים. ודאי כך הם הפנים הנסתרים שלמעלה, ז"א ומלכות, שאינם מגולים. ובשבילם הייתה התחדשות הלבנה והמילוי שלה.

ז"א ומלכות מתגלים בחידוש הלבנה ומילואה, שאז מתגלה בה הארת החכמה, במוחין של נער, והם פנים גדולים. פנים קטנים הם למטה, מט"ט וסנדלפון, שלמטה מאצילות. הכרובים העליונים והכרובים התחתונים הם אחד, מוחין דאחור הכלולים במוחין דפנים.

72. כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. השמחה של שני הכרובים. כי ילדים, כל מי ששורה בתוכם, חוזרים פניו להיות כילד, ושמח עימם. וכיוון שעל מוחין של נער שורה המוחין דפנים, חוזר הנער, מוחין דאחור, להיות בשמחת הכול, וברצון, כי אע"פ שהמוחין דאחור באים בדין על העולם, כיוון ששורה עליהם מוחין דפנים, חוזר להיות בשמחה. הנער קשור בשמחה, והעולם חוזר להיות ברחמים.

73. מי שבכעס, יביאו אליו נער וישקוט כעסו, ויחזור להיות בשמחה, וישים עצמו כילד, ואז הכול הוא בשמחה. ועל זה כתוב, כי נער ישראל ואוהבהו. אין אהבה וחביבות חוץ מאשר בילד.

74. כתוב, יהושוע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל. שהיה עומד במשכן של משה, כי האוהל ההוא היה אוהלו של משה. ובשעה שהשכינה הייתה באה ומצאה שם את יהושוע, שהוא נער, מיד הייתה בשמחה וברצון. ששמחת יהושוע היא פני הלבנה בכל, כי יהושוע היה מרכבה למלכות, ללבנה, וכך היה בכל הסודות שלה. שמעשיו השלימו אותה בכל בחינותיה.

75. כיוון שנבנה המשכן, לא היה צריך יהושוע להיות שם, אלא הכרובים, שגם הם במוחין של נער, היו שם, ונמצאים באהבה זה עם זה, פב"פ כילד בשמחה. כיוון ששורה עליהם המוחין דפנים, מיד הכול בשמחה ולא נמצא דין כלל. אע"פ שהם בעיקרם מוחין דאחור.

ומשום שרצונו של הקב"ה בעם ישראל, צריכים להראות מעשה למטה, בכרובים שבמשכן, לעורר רחמים ולהעביר הדין, שלא ישלוט עליהם כלל, ויהיו עימו תמיד בשמחה. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב.

76. כתוב, והנער שמואל משרת. כתוב נער. וכתוב, ושמואל בקוראֵי שׁמו. ושמואל היה שקול כמשה ואהרון. אם הוא שקול כמשה ואהרון, למה כתוב, נער, שבכמה מדרגות למטה, ואינו מגיע אפילו למדרגה קטנה של משה, מכ"ש להיות שקול כשניהם?

77. אלא כתוב, משה ואהרון בכוהניו, ושמואל בקוראי שמו. משה הנביא הנאמן העליון על כל הנביאים האחרים. אהרון בכוהניו, כוהן עליון על כל הכוהנים שבעולם, שלא היה כוהן גדול, שיעלה במדרגה עליונה כאהרון. כי אהרון זכה לכהונה ולנבואה, נביא וכוהן. מה שלא זכה כוהן אחר. והרי זכריה היה כוהן ונביא, אך הנבואה ההיא הייתה לשעתה, כמ"ש, ורוח אלקים לבשה את זכריה.