פרה אדומה

321. במעשה העגל הכול היה מתוקן לרוח הטומאה, לתת לו מקום לשלוט. כי מצא מדְבר חרוב מכל, כמ"ש, במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב. שמשם השליטה שלו. מצא די זהב כראוי, מצא את אהרון, להתחזק בימין ולהיכלל בו. אז נשלם מקומו של הס"א. ויצא, ונשלמה המלאכה.

322. ומאין לנו שהיה רוח הטומאה? כי כתוב, אנא חָטא העם הזה חֲטָאָה גדולה. זהו רוח הטומאה, הנחש הקדמוני. ובשעה שרצה אהרון להיטהר, הקריב עגל לחטאת מצד ההוא, לעשות בו דין, ע"י השחיטה והקרבה על המזבח. בתחילה עשה לו לשלוט, ועתה יעשה בו דין להכניע אותו, כי כשנעשה דין בצד הזה, נכנעים כל אלו השולטים מצידו.

323. במצרים, בצד השׂה, שהמצרים עבדו אליו, כתוב, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש. כדי שיעלה ריחו נודף. וכתוב, ראשו על כרעיו, כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. ואז כל הבאים מצידו לא יוכלו לשלוט. כעין זה פרה אדומה תמימה, כדי להכניע כל אלו צדדי הטומאה שלא ישלטו.

324. הפרה הקדושה טהורה. ולמה משווה אותה לעגל ולשׂה שהמצרים עבדו אליו? ולמה שריפתה תכניע צדדי הטומאה? הפרה הייתה כלל ד' מלכויות. פרה, כמ"ש, כי כְּפָרה סוררה סרר ישראל. אדומה, מלכות בבל. תמימה, מלכות מָדַי. אשר אין בה מום, מלכות יוון. אשר לא עלה עליה עול, מלכות אֱדום.

325. כתוב, מי ייתן טהור מטמא? פרה אדומה היא טהור היוצא מטמא. כי מתחילה הייתה טמא, כלל ד' מלכויות. ועתה, שנעשה בה דין, וניתנה לשריפת אש באש בוער, ונעשית עפר, היא טהור שיצא מטמא.

326. כל אלו שעסקו בה כולם נטמאים, כי היא טמאה. וכיוון שנעשית אפר, אז מטרם שתיאסף ותעלה משם, מטמאה כולם. האפר שהיא צריכה להיעשות, הוא כמ"ש, ועַסותֶם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכיוון שניתן על האפר הזה מים, אז הוא טהור מטמא.

327. כי כתוב, מֵי חטאת, שהוא כמ"ש, לַפֶּתח חטאת רובֵץ. כך הפרה היא לפתח חטאת רובץ. ע"כ כתוב בתחילה, והוציא אותה אל מחוץ למחנה, כי ניתנה עשייתה לסגן ולא לכוהן גדול. וזהו טהור מטמא. מתחילה טמא ועתה טהור. וכל צד רוח הטומאה. כיוון שרואה זה, הוא בורח, ואינו יושב במקום זה. וע"כ מטהרת הטמאים.

328. ע"כ היא מֵי חטאת ודאי, מי נידה, הכול טומאה. וע"כ, אחר שנעשה בה דין, שולט רוח הקודש, ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל. ודין זה שנעשה ברוח הטומאה, הוא מחוץ למחנה, משום שהיא רוח הטומאה. וכתוב, והיה מחנֶיך קדוש.