נפלָה לא תוסיף קוּם
75. בתולת ישראל, בתולה שהתברכה משבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, נקראת בת שבע, המלכות. ובתולה למטה יורשת שבע ברכות בגללה. והכתוב, ואתה בן אדם שָׂא קינה על בתולת ישראל, כתוב על כנ"י, המלכות. ולפי זה קשה, שכתוב, נפלָה לא תוסיף קוּם בתולת ישראל.
אם הפרשה הייתה נאמרת בדרך נחמה, היינו אומרים, נפלה, לא תוסיף עוד לנפול, קום בתולת ישראל. אבל בפרשה זו קינה נאמרה.
76. נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. מי שיש לו כעס על אשתו ויוצאת ממנו, לא תחזור אליו לעולם. א"כ, אוי לבּנים שגלו עימה.
77. אוי לדור שלא נמצאים בו רועים, והצאן תועה והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הולך, שלא לימין ולא לשמאל. ודאי פסוק זה צריכים לדעת אותו, והכול גלוי לאלו הרואים בדרך התורה בדרך אמת.
78. בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שָׂם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב"ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרונה אינו כן. כי היא לא תחזור כך כמו בזמנים של הגלויות האחרות. ופסוק זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.
79. משל למלך שכעס על המלכה, והשליך אותה מההיכל שלו לזמן ידוע. כשהגיע הזמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כך היה פעם אחת ושתיים ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, התרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, הפעם הזאת אינה כשאר הפעמים, שהיא תבוא כך לפניי, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.
80. כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביא אותה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.
81. כך הקב"ה, בכל פעם שכנ"י הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזו אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו. וכך הוא, שהרי כתוב, נפלה לא תוסיף קום מעצמה. וע"כ כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. היא לא תוסיף קום כמו בזמנים אחרים, אלא אני אקים אותה, ולא תקום מעצמה.
ועל זה כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אני אקים את סוכת דוד. מיהי סוכת דוד? בתולת ישראל. הנופלת, הוא כמ"ש, נפלה. וזהו כבוד בתולת ישראל והשבח שלה, שלא תוסיף לקום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה.
82. ודאי זהו בירורו של הדבר. עתיד הקב"ה להכריז על כנ"י, ולומר, הִתנערי מעפר קומי שְׁבי ירושלים, כמי שאוחז ביד חברו, ואומר, התנער, קום. כך הקב"ה יאחז בה ויאמר, התנערי, קומי.
83. וכן כל אלו בני היכל המלך פותחים לדבר עימה בלשון הזה. כמ"ש, קומי אוֹרי, כי בא אורֵך, הרי המלך כאן. ודאי אז, כשהמלך מתפייס עימה, הוא הכבוד שלה ושמחת הכול. בכל הפעמים היא באה לפני המלך וקמה לפניו, כמ"ש, ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בפעם הזאת אינו כן, אלא המלך יבוא אצלה, ויתרצה עימה, וישיב אותה להיכלו, כמ"ש, הנה מַלכֵּך יבוא לָך, ודאי, ולא אתה אליו.
יבוא לך, להתרצות עימך. יבוא לך, להקים אותך. יבוא לך, להשלים אותך בכל. יבוא לך, להעלות אותך להיכלו ולהתחבר עימך חיבור תמידי לעולם. כמ"ש, ואֵרַשְׂתיךְ לי באמונה.