שלושה אומנים, שמיים וארץ ומים

121. ישמח ישראל בעושָׂיו. בעושיו, הקב"ה ואביו ואימו. משום שהאדם נעשה בשותפות של גבר ואשתו והקב"ה. ועל זה כתוב, נעשה אדם, בשותפות. עם אביו ואימו. כי שלושה אומנים עשה הקב"ה להוציא מהם העולם: השמיים, הארץ, והמים. וכל אחד מהם שימש יום אחד. ואח"כ חזרו שוב לשַמש, כל אחד יום אחד כמקודם.

122. יום הראשון, השמיים הוציא אומנותו, כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור.

יום השני, המים הוציאו אומנותם לעשות, כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, שמחצית המים עלו למעלה, ומחצית המים נשארו למטה. ולולא התחלקו המים, לא היה נמצא העולם.

יום השלישי, הארץ הוציאה כמו שהצטוותה, כמ"ש, ויאמר אלקים, תַדְשֵא הארץ דשא עשב. וכתוב, ותוצֵא הארץ דשא.

123. עד כאן כל אומן מאלו שלושה אומנים, הוציא אומנותו ועשו מה שהצטוו. נשארו שלושה אחרים במעשה בראשית. ביום הרביעי, הצטווה האומן הראשון, השמיים, לעשות אומנותו, כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי מאורות ברקיע השמיים.

ביום החמישי, המים הוציאו, שהם האומן השני, כמ"ש, ויאמר אלקים, ישרצו המים שרץ נפש חיה. ביום השישי, הארץ עשתה אומנותה, כמ"ש, ויאמר אלקים, תוצא הארץ נפש חיה למינה.

124. כיוון ששלושה אומנים אלו השלימו מעשיהם, אמר להם הקב"ה, אומנות אחת יש לי לעשות, והוא אדם. התחברו יחד, ואני עימכם, נעשה אדם. הגוף שלכם, ואני אהיה שותף עימכם לתת הנשמה, ונעשה אדם. וכמו שבתחילה היו שלושה אומנים בשותפות מעשה בראשית, כך הוא אח"כ בבריאת אדם.

האב, שבו עשה עבודת השמיים ועבודת המים, שמהם הלובן שבאדם. והאישה, שהיא האומנית השלישית, כעין הארץ, שממנה האודם שבוולד. והקב"ה, שהשתתף עימהם, שממנו הנשמה. ועל זה כתוב, בעושיו, שהם הקב"ה ואביו ואימו.

125. ואע"פ שאביו ואימו נפטרו מעוה"ז, השמחה של האדם היא בכל השותפים. כי בשעה שאדם משתף את הקב"ה בשמחתו, בא הקב"ה לגן העדן ולוקח משם את אביו ואימו, שהם שותפים עימו, ומביאם עימו לאותה השמחה, וכולם נמצאים שם. ובני אדם אינם יודעים. אבל בצרתו של אדם נמצא הקב"ה אצלו לבדו, ואינו מודיע לאביו ולאימו. כמ"ש, בצר לי אקרא ה' ואֶל אלקיי אֲשַוֵועַ.