מקרה בני האדם ומקרה הבהמה
18. אמר שלמה, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם. וכל דבריו של שלמה המלך, כולם סתומים ממדרגות החכמה. א"כ, פסוק זה יש להסתכל בו, כי נמצא כאן פתח לאלו שאינם בני אמונה.
19. ודאי יש בזה פתח לבלתי מאמינים, ויש לדעת ולהסתכל בו.
21. פסוק זה שאמר שלמה, לא אמר ממחשבתו עצמו, כשאר הדברים שאמר, אלא שחזר על אלו הדברים שטיפשי עולם אומרים, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם. הטיפשים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בחכמה, אומרים שהעוה"ז הולך במקרה, ואין הקב"ה משגיח עליהם, אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם.
22. וכששלמה הסתכל בטיפשים אלו, שאומרים זה, קרא להם בהמה, שהם עושים את עצמם בהמה ממש, במה שאומרים דברים אלו. והפסוק שלפניו מוכיח, שכתוב, אמרתי אני בליבי, על דִבְרת בני האדם לבָרָם האלקים, ולראות שהם בהמה הֵמה להם.
אמרתי אני בליבי, וחשבתי להסתכל. על מה? על דברת בני האדם. על הדיבור של טיפשות, שאומרים, שהעולם מתנהג במקרה. לברם האלקים, שברר אותם אלקים שיהיו לבדם, ולא יתחברו עם בני אדם אחרים שיש להם אמונה.
ולראות שהם בהמה המה להם. ולראות, שאלו בני האמונה יראו בהם, שהם בהמה ממש, ודעתם כבהמות. המה להם, שהם בפני עצמם, שלא יביאו דעה טיפשית זו לבני האמונה. וע"כ, המה להם, ולא לאחרים.
ומהי הדעה שלהם? על זה מסיים הכתוב, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכולם. תיפח רוחם של אלו הבהמות, אלו הטיפשים, אלו מחוסרי האמונה. אוי להם ואוי לנפשם, טוב להם שלא היו באים לעולם.
23. ומה השיב להם שלמה? על זה בא הפסוק שלאחריו, ואמר, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע, את אלו הטיפשים, שאינם יודעים כבוד המלך העליון, ואינם מסתכלים בתורה. רוח בני האדם העולה היא למעלה, למקום עליון, למקום כבוד, למקום קדוש, להיזון מאור העליון, מאור המלך הקדוש, להיות צרוּר בצרור החיים, ולהיות נמצאת לפני המלך הקדוש עולה תמימה. וזהו שכתוב, העולה היא למעלה.
24. ורוח הבהמה היורדת היא למטה, לארץ. ואינו לאותו מקום שלכל בני האדם. שכתוב בו, בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, נר ה' נשמת אדם.
ואיך אומרים אלו הטיפשים שאינם מבני האמונה, ורוח אחד לכל? תיפח רוחם. עליהם כתוב, יהיו כמוץ לפני רוח, ומלאך ה' דוחה. אלו יישארו בגיהינום באלו מדרגות תחתונות, ולא יעלו משם לדורי דורות. עליהם כתוב, ייתַמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה.
25. האם על זה בלבד תמה שלמה? והרי במקום אחר אמר, זה רָע בכל אשר נעשָׂה תחת השמש, כי מקרה אחד לכל. זה רע, זהו מי ששופך זרע בחינם ומשחית דרכו. כי זה אין מדורו עם הקב"ה, ולא יהיה לו חלק לעוה"ב. כמ"ש, כי לא אל חפץ רֶשע אתה, לא יְגוּרך רע. על זה אמר, זה רע, שלא יהיה לו מדור למעלה.
כי מקרה אחד לכל, וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם. כי בחייהם שטות תקועה בליבם, והם מחוסרי אמונה, ואין להם חלק בהקב"ה, ובאלו בני האמונה, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. כמ"ש, ואחריו אֶל המתים.
26. הקב"ה מזהיר בני העולם ואמר, ובחרת בחיים למען תחיה, שהם החיים של העולם ההוא. ואלו הרשעים מחוסרי אמונה אומרים, כי מי אשר יבחר אֶל כל החיים יש ביטחון. שאע"פ שיבחר האדם בעולם ההוא, כמו שאומר, אינו כלום, כי מסורת זה בידינו, אל כל החיים יש ביטחון, החיים בעוה"ז.
ומסורת זה בידיהם, שכתוב, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. ואיך יהיו לנו חיים בעולם ההוא. וע"כ זה רע ודאי, שלא ידורו במלך העליון, ולא יהיה להם חלק בו.
ואע"פ שכל אלו הפסוקים תמצא סמוכים, כלומר דרשות לחברים בדברים אחרים. אבל, ודאי ששלמה בא לגלות על אלו הרשעים מחוסרי אמונה, שאין להם חלק בהקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב.
27. שלמה המלך אמר, מְקַצֶה רגליים חמס שותה, שולח דברים ביד כסיל. המרגלים, על שלא נמצאו בני אמונה ושליחים נאמנים, התחייבו בנפשם בעוה"ז ובעוה"ב.
29. אליעזר עֶבד אברהם מבני כנען היה, כמ"ש, כנען, בידו מאזני מִרמה. וכנען, כתוב עליו, ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחָיו. ומשום שהיה שליח נאמן, כתוב בו, בוא בְרוּך ה'. ברוך ה' ממש. וע"כ נכתב כך בתורה, משום שיצא מקללה זו של כנען והתברך. ולא די לו שיצא מקללה, אלא שהתברך בשמו של הקב"ה. ובא מלאך והכניס בפיו של לבן, שיקרא לו בְרוך ה'.