בלבת אש מתוך הסנה
389. והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכָּל. מכאן למדנו רחמנותו של הקב"ה על הרשעים. והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים. והסנה איננו אוכל, שאין בהם כלָיה. בוער באש, רומז לאש של גיהינום, אע"פ שהאש נראה למשה שהוא צדיק, מ"מ רומז לאש של גיהינום, לרשעים. אבל הסנה אינו אוכל, שאינו עושה בהם כליה.
390. מה הטעם שנגלה אש למשה בלבת אש ולא לשאר הנביאים? אין משה כשאר הנביאים. כל מי שקרב לאש נשרף בה, ומשה קרב לאש ולא נשרף, כמ"ש, ומשה ניגש אל הערפל אשר שׁם האלקים. וכתוב, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה.
391. בעניין הזה של משה יש להסתכל בחכמה עליונה. כי למה כתוב, מן המים משׁיתיהו, אלא ללמד, שמי שנמשך מן מים, החסד, אינו מתיירא מאש, הדין. ממקום שנגזר נשמת משה, לא נגזר אדם אחר.
בעשר מדרגות דז"א השתכלל, כמ"ש, בכל ביתי, בנוקבא, נאמן הוא. ולא כתוב, נאמן ביתי, שהיה משמע נאמן של הנוקבא. אלא כתוב, נאמן הוא, שפירושו, נאמן של ז"א, שהוא למעלה מהנוקבא. אשרי חלקו של אדם, שאדונו מעיד עליו בזה.
392. הרי כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם. ומי הוא? הוא בלעם. ואיך נאמר, שממקום שנגזר משה, לא נגזר אדם אחר?
393. כמו שהנוזל היוצא מפרח קַרְנָטֵי, שריחו רע, מתערב חלילה באפרסמון הטוב. כך מדומה בלעם הרשע למשה רבנו. אלא הפירוש של המדרש, שבאוה"ע קם והוא בלעם, אשר מעשיו של משה למעלה, בקדושה, ובלעם למטה, בטומאה. משה השתמש בכתר הקדוש של מלך העליון, ז"א, למעלה. ובלעם השתמש בכתרים התחתונים, שאינם קדושים, למטה.
ובאותה הדרך ממש כתוב, ואת בלעם בן בְעוֹר הקוסם הרגו בני ישראל בחרב. הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה.
394. כי כאן משמע, שיש עליונים ותחתונים, ימין ושמאל, רחמים ודין, ישראל ועכו"ם. ישראל משתמשים בכתרים עליונים קדושים, עכו"ם בכתרים תחתונים שאינם קדושים. אלו של ישראל הם מימין, ואלו של עכו"ם הם משמאל. ועכ"פ נבדלים הנביאים העליונים שמישראל, מנביאים התחתונים של עכו"ם. נביאים של הקדושה מנביאים שאינם מן הקדושה.
395. כשם שהיה משה נבדל מכל הנביאים בנבואה הקדושה העליונה, כך היה נבדל בלעם משאר הנביאים והמכשפים בנבואה שאינה קדושה למטה. ועכ"פ משה היה למעלה ובלעם למטה, וכמה מדרגות ומדרגות היו מבדילות ביניהם.
396. משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכְלו ישראל בעבודה הקשה הזו. כמ"ש, ויַרְא בסִבלותם. לפיכך, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל. כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוכל, שאינם כָּלים בגלותם. אשריהם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, וקרא להם בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.