"לחם מן השמים" (שמות טז ד). בשעה שהלכו בארץ לא זרועה, בטרם שעברו הירדן היה כל הלחם היורד הכל משמים ממש, בסוד, טל השמים. ובסוד, (תהלים קמח א) "הללו את הוי' מן השמים". ולא היתה שום צמיחה מארץ גופיה.
ולאחר שעברו הירדן, כי הבינו החרישה וזריעה, וכל הברכות התלויות בהם, אכלו מעבור הארץ גופיה. והבן.